תביעה כספית ע"ס 19,824 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לשני הרכבים המעורבים בתאונת דרכים מיום 30.7.11. מדובר ב"תיק רמזורים": תיק שבו כל אחד משני הנהגים טוען שהוא נסע באור ירוק ברמזור שבכיוונו ואילו הנהג השני נסע באור אדום, כאשר, עפ"י הממצאים הקיימים, ברור שלא יתכן ששני הנהגים צודקים בטענותיהם הסותרות הנ"ל, אלא רק אחד מהם צודק. ביום 12.11.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב מטעם שני הצדדים, ובהמשך לכך הגישו שני הצדדים סיכומיהם. הצדדים בתביעה העיקרית התובעת הינה בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה. הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש. הצדדים בתביעה שכנגד מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. הנתבעת 1 הינה בעלת רכב הנתבעים, הנתבעת גם כמשכירה וכמעין מבטחת שלו, ואילו הנתבעת 2 הינה נהגת רכב הנתבעות. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת והנתבעת שכנגד - רכב פרטי מתוצרת טויוטה (להלן - "הטויוטה"). רכב הנתבעים והתובעת שכנגד - רכב פרטי מתוצרת סוזוקי (להלן - "הסוזוקי"). מקום התרחשות התאונה: צומת נחל חדרה (צומת מרומזר) - צומת של הכבישים מס' 4 ו-65. שעת התרחשות התאונה: 15:00 (אור יום). המחלוקת כל אחד משני הצדדים טוען שנהג הרכב שלו נסע בצומת באור ירוק ואילו הנהג ברכב השני נסע באור אדום. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת האחריות בנזיקין לקרות התאונה, כאשר במישור הנזק לא קיימות מחלוקות. שיעורי הנזק הנתבעים מוחזקים אפוא להיות בלתי שנויים במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות של נזקי שני הרכבים המעורבים. עדויות עדים מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעת - נהגת הטויוטה ונוסע הטויוטה (בעלה של נהגת הטויוטה); ומטעם הנתבעים - נהג הסוזוקי (הנתבע 1). מסמכי תיק המשטרה שנפתח לחקירת המעורבים בתאונה. מסמכי תיק המשטרה כוללים, בין היתר, את אלה: הודעת נהג הסוזוקי, בה אומר כי הסוזוקי נסעה באור אדום ואילו הטויוטה נסעה באור ירוק. הודעת נהגת הטויוטה (תחת אזהרה), בה לא אומרת במפורש איזה מהרכבים נסע באיזה אור ברמזור, אך, במשתמע, אומרת שהטויוטה נסעה באור ירוק ואילו הסוזוקי נסעה מהר. "דו"ח בוחן תנועה על תאונת דרכים", שאלו מסקנותיו: לא נמצאו סימני בלימה או חיכוכי צמיגים בזירת התאונה. הטויוטה נכנסה לצומת מכביש 65 מכיוון מזרח לכיוון מערב, כך שהטויוטה הייתה במגמה של נסיעה ישר בצומת. הסוזוקי נכנסה לצומת מכביש 4 מכיוון צפון לכיוון דרום, והסוזוקי הייתה במגמה של פניה שמאלה בצומת. המגע בין הרכבים היה בין חזית הטויוטה לבין דופן שמאל של הסוזוקי. מזג האויר והראות היו תקינים, הרמזורים היו תקינים, הרכבים היו תקינים והדרך הייתה תקינה, כך שכל הללו אינם הגורם לתאונה. לא הוצגה לי אסמכתא על מצב תיק המשטרה, אך ממכלול הראיות עולה שהתיק נסגר ללא הגשת כתב אישום כנגד מי מהנהגים המעורבים. מסמכי תכנית הרמזורים הפועלים בצומת הרלוונטי, לרבות מסמך על תקינות הרמזורים בצומת ביום התאונה. הכרעה אני מוצא לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעת, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בלעדית בנזיקין של נהגת הטויוטה לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג הסוזוקי מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדותם של נהגת ונוסע הטויוטה, גם בשים לב לכך שעדות הראשון מתיישבת באופן מלא יותר עם מכלול הראיות הקיימות מאשר עדות האחרונים. קריאת עדותה של נהגת הטויוטה במשטרה (תחת אזהרה) מעלה, כי הנהגת לא אומרת במפורש באף מקום שם (באופן תמוה משהו, אם מביאים בחשבון את טענתה בדיון בפניי), כי הטויוטה נסעה בירוק ואילו הסוזוקי נסעה באדום. מצופה היה מהנהגת, שמסרה עדות שמטרתה להתמודד עם חשד לעבירה פלילית של נסיעה בניגוד לאור אדום ברמזור בכיוונה, להכחיש במפורש את החשד המיוחס לה ואף להזדעק על עצם החשד, אך קריאת ההודעה הנ"ל מלמדת שהנהגת בחרה שלא לעשות זאת. המרב שהייתה מוכנה לומר שם לגביה הוא: "ברגע שהרמזור התחלף התחלתי לצאת", ולגבי הנהג השני: "הוא נסע מהר". הרושם העולה מקריאת הודעה זו הוא שמשהו הפריע לנהגת מלומר מפורשות שהיא נסעה בירוק ואילו הנהג השני באדום. לעומת נהגת הטויוטה, נהג הסוזוקי טען במפורש ובמילים ברורות בהודעתו במשטרה, כי הוא נסע בירוק ואילו הנהגת השנייה באדום. על עדות מפורשת זו חזר נהג זה באופן עקבי גם בעדותו בפניי. עדותם של נהגת ונוסע הטויוטה בפניי, לפיה הנהגת לחצה על הברקס בניסיון לעצור את הטויוטה לפני רגע התאונה, עומדת לכאורה בסתירה לממצאי בוחן המשטרה, לפיהם הנ"ל לא מצא בזירת התאונה סימני בלימה. נהגת הטויוטה העידה במשטרה כי היו מאחוריה ומצידה רכבים נוספים בכיוונה בזמן המתנתה באור האדום, אך אמרה שהיא לא שמה לב אם אותם רכבים נכנסו גם הם לצומת עם ההתחלפות הנטענת של האור לירוק. הדבר מתיישב עם המסקנה ההגיונית, שאותם רכבים נוספים כלל לא נכנסו לצומת ולא החלו בנסיעה (בשונה מהטויוטה), משום שהבינו שאסור להם להיכנס לצומת (נוכח האור האדום). מסקנה זו מתחזקת מהמסקנה הנוספת, לפיה לו היו נכנסים גם אותם רכבים נוספים לצומת, סביר היה לצפות שגם איזה מהם היה נפגע בתאונה (נוכח הסתחררות הסוזוקי בצומת), אך ידוע ששום רכב אחר לא היה מעורב בתאונה. לא מצאתי לסמוך על עדות נוסע הטויוטה: ראשית, מדובר בעד לא אובייקטיבי (בעלה של נהגת הטויוטה); שנית, נהגת הטויוטה עצמה אמרה בעדותה במשטרה שבעלה לא ראה מה קרה בדיוק בתאונה, כי הוא היה במצב שכיבה בכסא שליד הנהג; שלישית, דבריו של העד בעדותו בפניי, לפיהם כן ראה לפחות חלק מהנעשה (לרבות כניסתה של הסוזוקי באור אדום לצומת), סותרים את דבריה של אשתו במשטרה וגם לא מתיישבים עם התנוחה המיוחדת של העד במושב, תנוחה שבה יש להניח (למרות הכחשת העד) כי היה במצב של נמנום, חלקי לפחות; רביעית, הנוסע השתמש בדיוק באותן מילים בהן השתמשה אשתו הנהגת לתיאור פרק הזמן בו עמדה הטויוטה באדום לפני כניסתה לצומת ("דקה וחצי 2 דקות"), והדבר מרמז על תיאום גרסאות בין השניים. נהגת הטויוטה העידה שהמתינה מול אור אדום בטרם כניסתה לצומת פרק זמן של דקה וחצי עד שתי דקות, והדבר אינו סביר, גם נוכח תכנית הרמזורים שלפיה מחזור כל הרמזורים בצומת הינו בן 61 שניות. המחלוקת לגבי מיקום הצומת ולגבי סדר הופעת הרמזורים אינה רלוונטית, משעה שאין חולק שהרמזורים היו תקינים וכי הגורם האנושי אחראי לתאונה, ולא כל גורם אחר. סיכום התביעה העיקרית נדחית ואילו התביעה שכנגד מתקבלת. בהתאמה, על הנתבעים בתביעה שכנגד לשלם לתובעת בתביעה שכנגד את הסכומים הבאים: סך של 22,256 ₪, שהינו סכום התביעה שכנגד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 27.1.13 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 372 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 27.1.13 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (בגין כל ההליכים הקשורים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםנזקי רכוש