טענה לקיזוז חוב כספי שהומחה לנאשם, מפיצוי פלילי שהנאשם חויב בו המבקש (להלן: X או המבקש) עותר למתן סעד הצהרתי, לפיו פרע את חובו למשיב 2 (להלן: XX), וכי המשיב 1 מנוע מלנקוט בכל הליך לגביית החוב. רקע 2. XX הגיש נגד X קובלנה פלילית בגין פרסום לשון הרע (ק"פ 22/07, שלום נתניה - להלן: ההליך הפלילי). X הורשע בקובלנה. במסגרת גזר הדין שניתן ביום 2.11.11, X חויב, בין היתר, בתשלום פיצויים לקובל, סך של 20,000 ₪ (להלן: הפיצוי). המשיב 1 החל בהליכי גבייה של הפיצוי, בהתאם לסמכותו לפי חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995 (להלן: חוק המרכז לגבייה). 3. בהליך אחר (ק"פ 16/06 שלום ת"א), XX הגיש קובלנה פלילית נגד עו"ד בר לב (בא כוחו הנוכחי של X). בר לב זוּכּה באותו הליך, וXX חויב בהוצאותיו בסך של 20,000 ₪ (פסק דין מיום 11.10.11). במסגרת הדיון בתובענה, הוצג אישור על חובות נוספים שXX חייב לבר לב (מב/1), אף הם, לפי הנטען, חלק מהמחאת הזכות (להלן: החוב). 4. X טען , כי עו"ד בר לב המחה לו את החוב. מטעם זה, ביקש להפחית את סכום הפיצוי מסכום החוב, כך שלמעשה לא נותרה יתרה לפיצוי. לפיכך, X עתר לבטל את הליכי הגבייה. 5. X פנה למשיב 1 בבקשה לבטל את הליכי הגבייה. לפי העולה מתשובתו של המשיב 1, המשיב 1 פנה לXX, שהכחיש קיומו של הסדר המהווה תשלום מלוא הפיצוי, ועל כן המשיב 1 הודיע כי ימשיך בהליכי הגבייה. מכאן, הוגשה התובענה הנוכחית. תצהירו של X וטענותיו 6. X העיד, כי עו"ד בר לב לווה ממנו סכום של 70,000 ₪. השניים חתמו על הסכם הלוואה ביום 23.10.11 (להלן: הסכם ההלוואה). כביטחון להחזר ההלוואה, עו"ד בר לב המחה לX את הזכות לגבות מXX את החוב (להלן: המחאת הזכות). X צירף את הסכם ההלוואה והמחאת הזכות מיום 23.10.11 וכן את רישומה של המחאת הזכות כמשכון, נספחים 3 ו- 4 לתובענה. בנוסף, X צירף מסמך העברה בנקאית, לפיו בתאריך 23.10.11 הועבר סך של 70,000 ₪ מחשבון הבנק שלו לחשבון הבנק של עו"ד בר לב. 7. X טען כי חובו של XX כלפיו, לא נפרע על ידי XX לפני שX חויב בפיצוי, ואף לא נפרע עד מועד חתימת תצהירו. עוד טען, כי המחאת הזכות אינה מחייבת את הסכמתו של XX, החייב, זאת נוכח הוראת סעיף 1 (א) לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט - 1969. תצהירו של XX וטענותיו 8. XX ציין כי יוצג בהליך הפלילי על ידי עו"ד ברמי. מאחר שלא יכול היה לממן את הייצוג המשפטי, XX המחה לעו"ד ברמי בתאריך 5.6.07 את כל הכספים שאמורים להתקבל מX, אם יתקבלו. 9. XX העיד כי במועד הקראת הכרעת הדין בקובלנה, X פתח בצעקות שבר, והודיע לXX כי ייעזר ביועציו המשפטיים, בייחוד בעו"ד בר לב, במטרה להימנע מלשלם על מעשיו. 10. XX טען, כי במועד בו ניתנה ההלוואה הנטענת, X טען בבית המשפט כי הוא חסר כל. XX הפנה לפרוטוקול הדיון בקובלנה, מיום 26.10.11, אז נשמעו הטיעונים לעונש. באותו דיון, X אמר כך: "אני רוצה לבקש מביהמ"ש להתחשב בי לגבי מצבי הכלכלי...אני מתעסק עם פרדסנות... בעונה מסוימת לפני שתי עונות הידרדרנו, כלומר: הפסדנו הרבה כספים, כל הכספים שנצברו אצלנו. כלומר, מכרנו אולי בשליש מההוצ' ולכן אין לי היום אפילו עץ אחד... אציין כי מעבר להתרסקות שלי, נאלצה אשתי לסגור את כל העיסוקים שלה, את כל פרנסתנו. כיום אשתי לא עובדת, אני כמעט אותו דבר... אני מבקש מביהמ"ש... להתחשב במצבי." (מש/4 - עמ' 159 ש' 3 ואילך) 11. XX טען כי X ובא כוחו, עו"ד בר לב, רקמו מעשה מרמה של עסקת הלוואה שלא הייתה ולא נבראה. לטענתו, בעקבות גזר הדין, X חויב לשלם לXX סך של 55,000 ₪. סכום זה הורכב מסך של 35,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד המגיעים לעו"ד ברמי (מכוח המחאת הזכות מXX לעו"ד ברמי), והיתרה הייתה אמורה להשתלם לידיו של XX. דיון 12. דין התביעה להידחות. לא הוכחה עסקה אמתית של המחאת זכות או של הלוואה. בנוסף, אף לוּ הוכחה עסקה כזו, אין לאפשר קיזוז של החוב מהפיצוי שנפסק בהליך הפלילי. זאת, מטעמים משפטיים שיפורטו להלן. עובדתית: לא הוכחו הסכם הלוואה והמחאת זכות אמתיים 13. לא שוכנעתי בקיומן של הלוואה או המחאת זכות אמתיות. 14. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על X העותר למתן סעד הצהרתי, שהוא אף סעד שביושר. הסכם ההלוואה והאישור על העברת הכספים - אין בהם די, ובמכלול המארג הראייתי, איני רואה לקבוע ממצא עובדתי לפיו הם משקפים את המציאות. 15. אפתח בכך שעדותו של X, שהייתה עדות יחידה של בעל דין, לא הייתה מהימנה בעיניי. הוכח כי X הצהיר בבית המשפט בהליך הפלילי, כי הוא חסר יכולת כלכלית, וזאת שלושה ימים בלבד לאחר שלכאורה הלווה 70,000 ₪ לעו"ד בר לב במסגרת הסכם ההלוואה. כמו כן, עדותו של X לפיה לא ידע על הליכי כינוס הנכסים של XX בעת ביצוע המחאת הזכות, אינה מסתברת בעיניי. הליכים אלו היו ידועים לבא כוחו הנוכחי (מש/6), הלווה לפי הסכם ההלוואה, וX עצמו הודה בדיון משפטי כי הוא מגיע לכל דיון הקשור לXX או לבתו של XX (מש/7, עמ' 6 ש' 31). 16. X לא הצליח להסביר כיצד הטענה העובדתית בדבר הלוואה שניתנה לבר לב בסך של 70,000 ₪ ביום 23.10.11, מתיישבת עם דברים שאמר לבית המשפט בהליך הפלילי, שלושה ימים לאחר מכן, באשר לכך שמצבו הכלכלי קשה ושהוא התרסק מבחינה כלכלית (מש/4, פרו' - עמ' 5). יודגש, כי X אף מצא לנכון להגיש לבית המשפט בהליך הפלילי מכתב מרואה החשבון, התומך בטענותיו אלו. דוקטרינת ההשתק השיפוטי מונעת מבעל דין להעלות טענות סותרות בהליכים שונים. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר עסקינן בתובענה למתן סעד הצהרתי, שהוא סעד מן היושר, ושהמבקש אותו נדרש לעמוד בתנאים של תום לב וניקיון כפיים (ע"א 132/81 ג'י.בי טורס בע"מ נ' ג'ורג' עזאר חאייק, פ"ד לח(2) 425 בעמ' 430 (1984)). לא ייתכן, כי ביום 23.10.11 מצבו של X היה כה טוב, עד כי הייתה לו יכולת כלכלית להלוות 70,000 ₪, וביום 26.10.11 הוא היה במצב של התרסקות כלכלית. אף לא ברור כיצד מי שנמצא בהתרסקות כלכלית מסכים להלוות סכום לא מבוטל במזומן ומסתפק כביטחון ב"המחאת זכות", שהאפשרות המעשית לגבייתה אינה ברורה, בלשון זהירה. 17. זאת ועוד: כאשר X עומת עם הסתירה האמורה, הוא טען כי רעייתו ואחיו תמכו בו ואפשרו לו לתת את ההלוואה (עמ' 5 ש' 19 - 20). טענה זו אינה מסייעת לX. ראשית, לו כך היה הדבר, היה על X להביאם כעדים, ואי הבאתם כעדים פועלת לחובתו (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595, 602 (1990)). שנית, אם ההלוואה ניתנה ממקורות כספיים של אחרים, אך ברור ומובן הוא כי הסכם ההלוואה אינו משקף את המציאות. שלישית, טענה זו גם סותרת את מה שאמר X בהליך הפלילי, שכן באותו דיון X התייחס למצבה הכלכלי של רעייתו, וציין כי היא אינה עובדת. אם כן, לא ברור מתוך אלו מקורות כספיים של רעייתו נשאבו אותם 70,000 ₪. רביעית, דף החשבון שצורף על ידי X עצמו, הוא מחשבונו האישי ולא מהחשבון של רעייתו או של אחיו. 18. עיתוי מתן ההלוואה - פחות משבועיים לאחר שניתנה הכרעת הדין בהליך הפלילי, מעלה סימני שאלה משמעותיים באשר לאמתותה. זאת, גם לנוכח עדותו של XX לפיה בתום הקראת הכרעת הדין, X אמר שיפעל בדרכים שונות, כדי שלא יידרש לשלם על מעשיו. X לא ביקש להגיש תצהיר המזים עדות זו, ואפילו לא חקר את XX בחקירה נגדית בנושא זה. כך, הוכחו העובדות הבאות: במועד הקראת הכרעת הדין X הצהיר על כוונתו לחמוק מגזר הדין, ופחות משבועיים לאחר מכן, X ערך את הסכם ההלוואה ואת הסכם המחאת הזכות עם עו"ד בר לב. כל זאת, ברקע העובדה שלפי הצהרתו של X בהליך הפלילי, לא היו לו כלל מקורות כספיים לתת את ההלוואה האמורה. כל זאת גם נוכח היכרות קודמת, שהסתבר שקיימת בין הצדדים: X העיד לטובתו של עו"ד בר לב בהליך אחר, כנגד XX (מש/7). 19. לפי סעיף 3 להסכם ההלוואה, הלווה (עו"ד בר לב) התחייב לפרוע את ההלוואה עד ליום 23.10.12, אך משום מה X כלל לא טרח להתייחס לנושא ההחזר, ושאלה זו, כשאלות אחרות הנוגעות להסכם ההלוואה, נותרה בלתי פתורה. 20. לנסיבות אלו מצטרפת העובדה שX הסתפק בעדותו היחידה. הלווה והממחה, שהוא עו"ד בר לב, בא כוחו של X בהליך זה, לא העיד. כך, לא נשפך אור באשר לעניינים רלבנטיים ומהותיים הנוגעים לאמתותו של הסכם ההלוואה כמו: האם ללווה היה צורך כלכלי אמתי בהלוואה, מתי התעורר צורך זה, כיצד הוא מתיישב עם עיתוי מתן ההלוואה, האם ההלוואה הוחזרה, ואם לא - מה סוכם באשר לכך. יש לציין, כי עדות כזו התבקשה אף אלמלא XX העיד על מצבו הכלכלי של עו"ד בר לב, ועל כך שהאחרון לא נזקק כלל להלוואה - עדות שXX לא נחקר עליה. 21. עוד אציין כי עדותו של עו"ד בר לב הייתה עשויה לשפוך אור על השאלה, האם X ידע על כך שהמחאת הזכות נעשתה במועד שבו כבר ניתן צו כינוס נכסים לXX. לא נתתי אמון בעדותו של X לפיה לא ידע דבר וחצי דבר באשר לנושא פשיטת הרגל. כבר בדיון בהליך הפלילי ציין בא כוחו של X כי ידוע לX שיש התראת פשיטת רגל נגד XX (מש/1). תמוה ביותר, כיצד במצב דברים זה X לא טרח להתעניין מה מצבו הפיננסי של XX במועד המחאת הזכות. למותר לציין, כי X לא העלה כל טרוניה כלפי עו"ד בר לב, על כך שהאחרון המחה לו נכס של מי שניתן נגדו צו כינוס (נכון לאותה עת). מכל מקום, ההימנעות מלהעיד את עו"ד בר לב, הביאה לכך שלא ניתן כמובן לבדוק את גרסתו זו של X. 22. על כך יש להוסיף כי במסגרת ההליך הפלילי X הגיש ביום 21.12.11 בקשה לעיכוב ביצוע של החיובים הכספיים. באותה בקשה X לא העלה טענה הנוגעת להסכם ההלוואה, להמחאת הזכות או לקיזוז. טענתו היחידה הייתה כי הגיש ערעור (מש/5). 23. לסיכום נקודה זו: עדותו של X לא הייתה מהימנה בעיניי. במועד מתן ההלוואה בסך של 70,000 ₪ המלווה לכאורה (X) טען בהליך הפלילי כי הוא חסר יכולת כלכלית. מועד מתן ההלוואה עצמו מעורר תהיות, מאחר שההלוואה נעשתה פחות משבועיים לאחר שX הורשע בהליך הפלילי שבו נפסק הפיצוי, ולאחר שX הצהיר כי יעשה כל הנדרש כדי להתחמק מחבותו בהליך הפלילי. הלווה לא העיד, אלא הופיע כבא כוחו של X בתיק זה. נסיבות מתן ההלוואה, כגון: הצורך של הלווה בה, מדוע נלקחה בכלל ובעיתוי שבו נלקחה בפרט, האם הוחזרה במועד שננקב בהסכם (מועד שכבר חלף), ואם לא, מדוע לא, נותרו עלומות. לפיכך, אני דוחה את גרסתו העובדתית של X, וקובעת כי לא הוכח קיומם של הסכם הלוואה או הסכם המחאת זכות אמתיים המשקפים את המציאות. אין להכיר בקיזוז פיצוי לנפגע עבירה שנפסק בהליך פלילי מול חוב אזרחי 24. אף שדי בקביעה העובדתית לעיל כדי להשמיט את הבסיס מתחת לתובענה, אני קובעת כי דין תביעתו של X להידחות מטעמים משפטיים, אף לו קיבלתי את גרסתו העובדתית. 25. הלכה למעשה, X עתר לקזז את החוב - שהוא חוב אזרחי במהותו, מהפיצוי שנפסק בהליך הפלילי. אני מוצאת כי קיזוז כזה אינו אפשרי לפי הדין. על אחת כמה וכמה, קיזוז זה אינו אפשרי כאשר לא מדובר בחובות הדדיים בין הצדדים, אלא המורשע רוכש, הלכה למעשה, את חובו של הנפגע, כפי שהינו המצב בענייננו. 26. פסיקת פיצוי בהליך פלילי נעשית מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. סעיף זה, הנמצא בפרק על דרכי ענישה, משלב תכליות אזרחיות עם תכליות מהתחום הפלילי. על כן, לפיצוי הנפסק לקורבן העבירה יש מאפיינים אזרחיים ועונשיים - חברתיים כאחד (רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל (8.8.2007)- להלן: עניין פלוני) כך למשל, בעניין פלוני נקבע כי לבד מעצם הפיצוי על הנזק (התכלית האזרחית), הפיצוי משרת את המטרות של הכרה חברתית בסבלו של הנפגע ומתן סעד מידי לנפגע, מבלי שייאלץ להמתין שנים ארוכות עד לסיומם של ההליכים האזרחיים. ביטוי חשוב לתכליות אלו מצוי בהוראה לפיה גביית הפיצוי נעשית באותה דרך שבה נגבה קנס (היינו - באמצעות המשיב 1). בדרך זו, לא רק שגביית הפיצוי היא מהירה יותר וקלה יותר לנפגע (לעומת ההליך האזרחי), אלא שיש בה כדי להרחיק את הנפגע - הזוכה מן העבריין החייב - (ראה רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, סעיף 19 לפסק דינו של כב' השופט חשין (2002) (להלן: עניין אסף). ראה גם בש"פ 4972/07 עאטף פואז נ' מדינת ישראל, סעיף 17 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה (20.3.2008)). 27. אם כך, אין עסקינן בקיזוז של "חוב" מול "חוב", כטענת X. עסקינן בשני יצורים משפטיים שונים, שלא ניתן לבצע קיזוז ביניהם. היצור האחד הוא אזרחי במהותו, והשני חברתי - פלילי במהותו. האחד נגבה באמצעות ההוצאה לפועל על ידי הניזוק, והשני באמצעות המרכז לגביית קנסות, על ידי המדינה. האחד שומר על קשר ישיר בין הניזוק לבין המזיק, והשני שומר על ריחוק ביניהם. האחד הוא חיוב ניטרלי, והשני הוא חיוב הנושא בחובו כתם של עבירה, שתשלומו מהווה יסוד של "היטהרות" (עניין אסף). מעת שאין עסקינן בחיובים בעלי מעמד או אופי שווה, ממילא לא ניתן לקזזם זה מול זה. במישור המעשי, טענת קיזוז מעין זו משמיטה את הקרקע מתחת לכל היתרונות הצומחים לנפגע העבירה מפסיקת הפיצוי בהליך הפלילי: כמו למשל, העובדה שהוא אינו צריך לפעול בעצמו, או העובדה שהגבייה מבוצעת לפי הוראות פקודת המיסים (גבייה) כחוב מס (סעיף 3(ב) לחוק המרכז לגבייה). 28. X טען, כדוגמה, כי אם נפסק פיצוי בהליך פלילי לקורבן אונס, ואותו קורבן חייב לנאשם כספים בגין הלוואה שלקח, זכאי הנאשם לקזז את השניים משום ש"חוב הוא חוב" (עמ' 13). אני דוחה עמדה זו. החוב שצמח מההלוואה הוא חוב אזרחי. החברה לא הדביקה לחוב זה כתם מוסרי. החוב שצמח מהעבירה הפלילית הוא אמנם חוב כספי, אך חוב שיש בו פגיעה בעקרונות חברתיים ומוסריים. יתכבד המורשע, ויגבה את חובו האזרחי ככל נושה. את תשלום החוב הכספי והמוסרי לחברה ולנפגע - על המורשע לעשות בנפרד, במסגרת ההליך הפלילי. דוגמה זו אף אינה מתאימה לנסיבות המקרה שלפניי. כאן אין מדובר בחובות "הדדיים" בין הנפגע לבין המורשע, אלא במצב שבו המורשע "רכש", בדרך של המחאת זכות, חוב של הנפגע לאדם אחר, ולכך אפנה כעת. 29. השיקולים שצוינו לעיל מורים כי לא ניתן יהיה להפחית מפיצוי לנפגע עבירה חוב של הנפגע, שניתן לעבריין מכוח המחאת זכות. המצב שבו עבריין "רוכש" חובות של הנפגע על מנת לקזזם מהעונש המוטל עליו בהליך הפלילי, הוא מצב אבסורדי, שאינו הולם את המדיניות המשפטית הראויה וחותר תחת הערכים הבסיסיים שביסוד הפיצוי לנפגע. תחת מניעת קשר בין הניזוק לבין העבריין, נוצר ביניהם קשר חדש, תוך שימוש במכשירים מהתחום האזרחי. תחת ההכרה באחריות ו"היטהרות", יקבל העבריין תמריץ לבלוש ולרדוף אחר הנפגע ואחר חובותיו. תחת גבייה יעילה, יידרשו נפגעי עבירה, חדשות לבקרים, להגיע להליך משפטי נוסף כדי לבחון את כנותה של המחאת הזכות. למותר לציין, כי אם יוּתרו המחאות זכות מהסוג דנן, יהווה הדבר תמריץ ליצירת עסקאות פיקטיביות (די אם אצביע על כך שבתובענה דנן לא עלה בידי המבקש להצביע על קיומה של עסקה אמתית מאחורי הסכם ההלוואה והמחאת הזכות שהוצגו). 30. לפיכך, אף לו סברתי שקיימת עסקה כלכלית אמתית מאחורי הסכם ההלוואה והמחאת הזכות בתובענה דנן, לא היה מקום, מטעמים של מדיניות משפטית, למתן סעד המצהיר כי המבקש זכאי להפחית את החוב מושא המחאת הזכות, מהפיצוי שנפסק לחובתו בהליך הפלילי. אכן, לפי סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים, זכות ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, ואולם X לא ביקש לגבות את החוב. X ביקש לקזז את החוב מפיצוי שנפסק בהליך פלילי, ולבקשה זו אין בסיס בדין. הערות משלימות 31. במהלך החקירה הנגדית של XX, ניסה X ללמוד גזירה שווה בין ענייננו לבין המחאת הזכות שנתן X לבא כוחו, עו"ד ברמי. לפי אותה המחאת זכות לעו"ד ברמי, שניהל את ההליך הפלילי בשמו של XX, הועברו ההוצאות שנפסקו לזכות XX בהליך הפלילי, לטובת עו"ד ברמי. לבית המשפט לא הובאו ראיות ממשיות באשר לתוצאת ההליך שנוהל בקשר להמחאת הזכות (למעט דברים שמסר XX בפתח חקירתו הנגדית), ולפיכך אין כל מסד עובדתי לדיון בנושא זה. מעבר לכך, מובן כי מדובר בסיטואציה שונה לחלוטין, שבה הנפגע המחה את זכותו להוצאות שקיבל בהליך הפלילי, ובמצב דברים זה השיקולים שנמנו לעיל אינם רלבנטיים כלל. 32. XX טען טענות הנובעות מכך שבמועד ביצוע המחאת הזכות הוא היה פושט רגל. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צורך להידרש לטענות אלו, אך אציין כי אני מעדיפה את עמדתו של XX בסוגיה זו. המועד לבחינת תוקפה של המחאת הזכות הוא המועד שבו נעשתה. במועד זה XX היה תחת צו כינוס נכסים והליך של פשיטת רגל, כך שמהבחינה המשפטית לא ניתן היה לעשות עסקאות כלשהן בנכסיו, בין חובות ובין זכויות (סעיף 74(ב) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980). בהקשר לכך, מובן כי אין כל נפקות משפטית לידיעתו או לחוסר ידיעתו של X באשר לקיומו של הליך פשיטת הרגל. סיכום 33. התביעה נדחית. 34. נוכח העובדה שתגובתו של XX כללה התבטאויות החורגות מהמקובל והראוי בבית משפט, אני מחייבת את המבקש בהוצאותיו של המשיב בסך של 1,000 ₪ ולא בהוצאות הריאליות. 35. הוצאות לטובת אוצר המדינה: לפי הוראות תקנות 511 (ג) ו- 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתנת למבקש ולמשיב 1 הזדמנות לטעון בנושא ההוצאות. זאת, נוכח העובדה שהמשיב 1 נדרש להליך זה ולהגשת תגובה, ובשים לב להארכה שנגרמה בהליך כתוצאה מכך שXX לא צורף אליו מלכתחילה, ולכל ההליכים שנדרשו לאחר שבית המשפט עמד מיוזמתו על נושא צו הכינוס שהוגש נגד XX. משפט פליליפיצוייםקובלנה פליליתקובלנהקיזוזחוב