תאונת דרכים: הפרטית חלפה בשלב מסוים על פני הטנדר, חסמה אותו וגרמה לו לעצור. המחלוקת היא בשאלה, האם שני הרכבים התנגשו, ואם כן - באילו נסיבות הם התנגשו, כאשר התובעת טוענת שהטנדר סטה (מימין לשמאל) לעבר הפרטית, ואילו הנתבעים טענו כך: בטופס ההודעה על התאונה שנמסר לנתבעת 2 נכתב כי "רכב צ"ג פגע ברכב המבוטח מאחור"; ובכתב ההגנה טענו הנתבעים כי "ביום 20.2.10, עת האט רכב הנתבעים נסיעתו, בזהירות וכחוק, נפגע לפתע מאחור ע"י רכב התובעת, אשר סטה אל נתיב נסיעתו, בחוסר זהירות ומבלי שנתן ליבו לדרך". המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי הפרטית. עדויות בישיבת היום מטעם שני הצדדים: מטעם התובעת - נהג הפרטית; ומטעם הנתבעים - נהג הטנדר (הנתבע 1) ונוסעת הטנדר (אשת הנתבע 1 כיום). הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג הפרטית כמהימנה וכמשכנעת יותר מזו של נהג ונוסעת הטנדר. בעדותו של נהג הפרטית הוא הסביר כי התאונה נגרמה בשל כך שהטנדר פגע, עם החלק הבולט החוצה (הצידה לצד שמאל) שלו, בחלק הקדמי של דופן ימין של הפרטית, באזור החיבור שבין הכנף של הגלגל הקדמי-ימני ובין הפגוש הקדמי, וזאת כאשר שני הרכבים נסעו במקביל (הטנדר בנתיב האמצעי והפרטית משמאלו בנתיב השמאלי) וכאשר הטנדר "חרג מגבולות הנתיב שלו" ונכנס (בלט) לנתיב של הפרטית, אם כי לא עבר ממש מהנתיב האמצעי לנתיב השמאלי. מצאתי עדות זו משכנעת ואף מתיישבת עם שאר הראיות. נהג הטנדר לא היה ברור בעדותו: תחילה מסר גרסה, ממנה בהחלט ניתן היה להבין כי הוא מכחיש את עצם מעורבות הטנדר בתאונה. אולם בהמשך עדותו הבהיר כי הוא לא מכחיש את טענת נהג הפרטית שלפיה הטנדר היה מעורב בתאונה, כלומר נהג הטנדר אישר שהתרחשה תאונה בה ניזוקה הפרטית במגעה עם הטנדר, אלא שנהג הטנדר טען שלא הוא האשם בתאונה. פרט לחולשה זו של עדות נהג הטנדר, קיימת העובדה שנהג הטנדר לא ראה כלל (לדבריו) את רגע המגע בין שני הרכבים (והתוודע למגע רק בדיעבד, לאחר שנהג הפרטית עצר אותו ודיווח לו על המגע), ולכן קשה לקבל את עדותו לגבי נסיבות המגע והתאונה. גם את עדותה של נוסעת הטנדר קשה לקבל. הנוסעת דיווחה בעדותה על התרחשות תאונה, אך באותה נשימה הכחישה למעשה את עצם התרחשותה של התאונה, משאמרה כי תאונה מוגדרת על-ידיה כאשר נוצר מגע בין רכבים וכי במקרה שלנו לא נוצר מגע בין הטנדר לבין הפרטית, ומכל מקום בטנדר לא הייתה כל פגיעה מהפרטית. בנוסף, התברר כי הנוסעת לא הבחינה בפרטית בכל שלבי הנסיעה הרלוונטיים, כך שאפשר בהחלט שגם הנוסעת לא ראתצה בעיניה את רגע התנגשות שני הרכבים בתאונה. בנוסף, תמונות נזק הפרטית שהוצגו תומכות לטעמי בגרסת התובעת ובעדות נהג הפרטית. בתמונות נראית פגיעה שמתיישבת היטב עם פגיעה של פגוש בולט של הטנדר ועם גרסת נהג הפרטית לפיה התאונה התרחשה בשלב שבו הטנדר נסע מהר יותר מהפרטית ועמד לחלוף על פניה מימין, כאשר לפתע נצמד הטנדר לעבר הפרטית ופגע בה. יצוין כי מצורת הנזק הצפה בתמונות סביר בהחלט שכיוון המכה הוא מאחור לפנים, מה שמתיישב עם הגרסה הנ"ל של אופן נסיעת הרכבים האחד ביחס לשני. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 3,969 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 15.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 15.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,250 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםעקיפה