בפניי תביעת כספית מיום 15.10.12 ע"ס 4,484 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 30.11.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. ביום 7.10.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה. הנתבע הינו נהג הרכב המזיק (עפ"י הנטען בכתב התביעה). הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת קאיה (להלן – "הפרטית"). רכב הנתבע – אופנוע פרטי מתוצרת סאן יאנג בעל מנוע 250 סמ"ק (להלן – "האופנוע"). מקום התרחשות התאונה: צומת מרומזר של הרחובות מנחם בגין הרכבת בת"א. שעת התרחשות התאונה: בוקר (אור יום). המחלוקת אין חולק כי עובר לתאונה היו שני הרכבים באותו כביש ובאותו כיוון נסיעה. אין גם חולק כי עובר לתאונה היה אור אדום ברמזור בכיוונם של הרכבים. המחלוקת היא בשאלה, מה קרה בהתחלף האור ברמזור מאדום לירוק: התובעת טוענת כי נהג האופנוע הגיע במפתיע מימין ומאחור והתנגש, אגב סטייה שמאלה לכיוון הפרטית, עם האופנוע בפינה הקדמית-ימנית של הפרטית; ומנגד הנתבע טוען כי עמד ברמזור לפני ומימין לפרטית, ולאחר תחילת הנסיעה חש פגיעה של הפרטית באופנוע. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבע גם לא הציג חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעה על התאונה שנמסרה לתובעת. תמונות נזקי הפרטית. עדויות מטעם שני הצדדים בדיון בפניי: מטעם התובעת - נהג ונוסעת הפרטית, ומטעם הנתבע - נהג האופנוע (הנתבע עצמו). הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבע לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדויות נהג ונוסעת הפרטית מהימנות ומשכנעות יותר מאשר עדותו של נהג האופנוע. לא מצאתי סבירות בגרסת נהג האופנוע, לפיה, עובר לתאונה ובזמן שהאור ברמזור היה אדום, הוא עמד באופן ברור ובולט לפני ומימין הפרטית. לו כך אכן היה, סביר שנהג הפרטית לא היה נכנס באופנוע כך סתם. סביר הרבה יותר שנהג האופנוע הגיע, לאחר התחלפות האור ברמזור לירוק או עם ההתחלפות, מאחורי ומימין הפרטית, וניסה להידחק לפניה, משהגיע ממקום צר (הפרטית נסעה בנתיב הימני ביותר ומימינה היה אי-תנועה ורווח צר בינה לבין האי-תנועה, וסביר כי האופנוע נסע והגיע מאותו רווח). הוכח היטב, כי נהג הפרטית עמד על קבלת מלוא פרטי הנתבע לאחר התאונה, ואף פנה לשם כך למשטרה והיה נכון להמתין ממושכות למשטרה ולנהג האופנוע, עד לקבלת מלוא הפרטים. התנהלות כזו הולמת אדם שמשוכנע בצדקת גרסתו. הנתבע כתב בכתב הגנתו כי הפרטית פגעה בו מאחור, אך בעדותו שינה דבריו ואמר שהפגיעה לא הייתה מאחור כי אם בצד. בכתב ההגנה טען הנתבע גם לנהיגתו שלו שביקשה להתחמק מדריסתו, אך הנתבע בתיאורו את התאונה לא חזר על תיאור מיוחד ודרמטי זה. סימני הפגיעה בפרטית מתיישבים עם גרסת התובעת, מאחר שנראה שהפגוש הקדמי נתלש ממקומו, דבר המתיישב עם פגיעה מאחור קדימה. לחובת הנתבע נזקפים המחדלים הראייתיים הבאים: לא צירף את הדיווח שמסר למבטחת האופנוע ולא הציג תמונות של מקום הפגיעה באופנוע. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 4,484 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 15.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 15.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 900 ₪, בגין שכר שני העדים מטעם התובעת (לנוסעת הפרטית נפסק בדיון שכר של 450 ₪ ואילו לנהג הפרטית לא נפסק שכר למרות שנתבקש, ואני פוסק גם שכרו בשכר 450 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. מובהר כי על התובעת לשלם לשני עדיה את השכר הנ"ל, ובמקביל לגבותו מהנתבע. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. אופנועתאונת דרכים