תאונת דרכים התרחשה במהלך ניסיון ביצוע פרסה ע"י הפרטית וגם אין חולק כי הקטנוע התנגש בפרטית באזור שמעל הכנף האחורית-שמאלית בפרטית. המחלוקת היא בשאלה באילו נסיבות נוצרה התנגשות הרכבים, כאשר התובעת טוענת שמדובר בפניית פרסה חוקית, רגילה וסבירה, ואילו הנתבעים טוענים שמדובר בפניית פרסה שבוצעה באופן בלתי שגרתי ובלתי זהיר (תחילה פנייה ימינה ואח"כ במפתיע פנייה לשמאל). המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תרשים ידני של זירת התאונה שנעשה היום בדיון ע"י נהג הפרטית. תמונות בצבע של נזקי הפרטית. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. יצוין כי במהלך הדיון היום הוצג לי סרטון (באמצעות מכשיר הטלפון הנייד של נהג הקטנוע), כמתועד בפרוטוקול הדיון. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג הפרטית מהימנה, משכנעת וסבירה יותר מעדותו של נהג הקטנוע. מסתבר יותר לטעמי, כי נהג הקטנוע לא נהג בהתאם לתנאיי הדרך, ולמרות שראה את הפרטית לפניו (לפני התאונה), בנסיבות בהן לא סביר בעיני שיכול וצריך היה להניח שהיא פונה ימינה בצומת (מאחר שגם לשיטתו היא לא ממש פנתה ימינה שם), יצא מתוך הנחת מוצא פזיזה ובלתי זהירה, לפיה יוכל להמשיך בנסיעה, למרות שהפרטית הייתה בדרכו. קיימת גם אפשרות נוספת, לפיה נהג הקטנוע כלל לא הבחין בכך שהפרטית מבצעת או מתכוונת לבצע פניית פרסה, וגם לפי אפשרות זו הוא כמובן התרשל. כך או כך, מצאתי את גרסת נהג הפרטית כסבירה יותר, ולפיה הפרטית ביצעה מהלך סביר ושגרתי של פניית פרסה, ואילו הקטנוע התנגש בחלק האחורי של דופן שמאל של הפרטית, מיקום שמלמד שהפרטית אכן הייתה בעיצומה של פניית פרסה, כאשר הקטנוע התנגש בה. יצוין, כי התרשמתי שנהג הקטנוע הסתבך בעדותו בניסיונו להסביר את גרסתו לפיה הפרטית פנתה ימינה תחילה. הסבר זה לא שכנע אותי שיש בו ממש. לחובת הנתבעים נזקף מחדל ראייתי, בכך שלא הציגו את מסמכי תיק המשטרה, שנפתח בשל דיווחו/תלונתו של נהג הקטנוע. מן הסתם, בתיק המשטרה מצויה גרסה מוקדמת ומפורטת של נהג הקטנוע, שראוי ומצופה היה להציגה לפניי. לחובת הנתבעים נזקפת גם העובדה שבעל הקטנוע לא מצא להגיש תביעה בגין נזקו העצמי, גם לא תביעה שכנגד במסגרת הליך זה. הדבר מלמד לכאורה על כך שהנתבעים רואים עצמם אשמים בתאונה. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 4,072 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 14.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 14.10.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 350 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. קטנועתאונת דרכיםתאונת קטנוע