פיצויים כאב וסבל שנגרמו כתוצאה ממעשי אלימות ותקיפה סתם וכליאת שווא שהופעלו ובוצעו כלפיה ביום 13.10.2010 במסגרת פעולות שוטרי משטרת ישראל לפינוי המאחז רמת מגרון (להלן: "האירוע") ובכללם הנתבע מס' 1 שבאותה עת שימש כשוטר יס"מ. 2. בדיון שהתקיים לפני בית המשפט ביום 29/4/13 - והואיל והמסכת העובדתית בעיקרה לא הייתה שנוייה במחלוקת באשר לנסיבות האירוע, זאת, בין היתר, נוכח תיעוד האירוע במצלמת וידאו שהוגשה לתיק וכן, נוכח הליך משמעתי שהתנהל נגד הנתבע 1 בתיק מס' 56/11 בבית הדין למשמעת מטעם הנתבעת 2 במסגרתו הודה הנתבעת 1 בעיקר העובדות נשוא תיק זה והואשם בגינן - הסכימו הצדדים- כי יינתן פסק דין על יסוד כתבי הטענות והראיות שהוגשו לתיק על ידי הצדדים, זאת, לאחר הגשת סיכומים קצרים בכתב. 3. הרקע העובדתי שכאמור, בעיקרו, לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים. 3.1 התובעת ביום האירוע הייתה קטינה בת 17. הנתבע 1 הועסק ע"י הנתבעת 2 ושימש כשוטר יס"מ ביחידת ש"י. 3.2 ביום האירוע פונה המאחז רמת מגרון (להלן: "המאחז") באמצעות כוחות הביטחון כאשר התובעת לקחה חלק בקבוצת המתנגדים לפינוי והנתבעים היו אחראים לביצועו. 3.3 בין הצדדים התגלעה בכתבי הטענות מחלוקת עובדתית מסויימת אולם דומני, כי המחלוקת הנ"ל עיקרה עוסק בפרשנות המסכת העובדתית שכאמור לא יכולה להיות שנוייה במחלוקת נוכח תיעוד האירוע באמצעות סרטון רשת ערוץ 10 וכן, נוכח גזר הדין שניתן נגד הנתבע 1 על ידי בית הדין המשמעתי בתיק 56/11 ביום 15.3.12. 3.4 המסכת העובדתית כפי שפורטה בכתב האישום הינה כדלקמן: בתאריך 13.10.10 השתתף הנתבע 1 בפינוי מבנים בלתי חוקיים ברמת מגרון. במהלך הפינוי נוצר מאבק בין האזרחים המתנגדים לבין שוטרי ביס"מ ונ"ב שאבטחו את עבודת הריסת המבנים. בשלב מסויים של הפינוי בעט הנאשם שלא בסמכות ובלא הצדק סביר בתובעת בעודה מוטלת על הקרקע ומפונה מהמקום על ידי שוטר אחר שהשתתף בפינוי. 3.5 לא הוגש תיעוד רפואי התומך בטענות התובעת לחבלת גוף, מלבד, תמונת כף יד (נספח 2) לא ברור האם מדובר בכף ידה של התובעת, מתי צולמה ובאילו נסיבות. 4. המחלוקת בין הצדדים בתיק זה נעוצה, איפוא, בשאלת שיעור הנזק שיש לפסוק , אם בכלל, לתובעת בנסיבות המקרה דנן. 5. בסיכומי הצדדים התייחסו הם לשאלה זו ותמכו טענותיהם בפסיקה התומכת לשיטתם בעמדתם. לטענת התובעת, כפי שהועלתה בסיכומיה, היה במעשי ו/או מחדלי הנתבעים משום תקיפה, תקיפה סתם, חבלה, פציעה, תקיפת קטין, כליאת שווא, פגיעה בכבוד האדם, מרמה והפרת אמונים, שימוש בכוח שלא כדין, התרשלות במילוי תפקיד, התנהגות שאינה הולמת שוטר, שימוש לרעה בסכמות, עריכת עיכוב או מעצר שלא דין או שלא בתום לב, מתן הצהרה כוזבת, התנהגות בלתי אדיבה ונקיטת לשון גסה, הפרת חובה חקוקה, רשלנות גרימת כאב סבל ועוגמת נפש. עוד מציין ב"כ התובעת, כי אלימות השוטרים הינה תופעה פסולה אשר יש לעקרה מן השורש. לבסוף מפטיר ב"כ התובעת ומלין על התנהלות ויחס הנתבעים כלפי התובעת במהלך המשפט, התנהלות בעייתית הגובלת בחוסר הפנמה של חומרת המעשים שבוצעו כלפי התובעת. 6. הנתבעים בסיכומיהם מתארים תחילה את הרקע וההתרחשות שבמסגרתה בוצעה התקיפה נשוא תיק זה. ברקע מעשי הנתבעים כלפי התובעת נתקלו הנתבעים בהתנגדות נחרצת ואקטיבית בביצוע פעולות אכיפה של הריסת מבנים בלתי חוקיים ברמת מגרון. פעולות אלה נתקלו בהפרת סדר קשה כאשר פעולת הפינוי נמשכה במשך מספר שעות, המקום הוכרז כשטח צבאי סגור וככזה המשך שהיית המתפרעים והתובעת ביניהם במקום הייתה בניגוד לדין משכך, בתום האירוע נעצרה התובעת בגין חלקה באירוע. הנתבעים מאריכים ומרחיבים יתר על המידה בסיכומיהם בתיאור ההתרחשות הקשה בפניה עמדו כוחות הביטחון בעת פינוי מאחז מגרון כאשר בבסיס טענותיהם עומדת הטענה, כי לא ניתן לנתק את המקרה דנן באופן כירורגי ולהתמקד בנסיבותיו הספציפיות זאת מבלי להתייחס אליו במכלול הנסיבות ובבוא בית המשפט לפסוק פיצויים לטובת התובעת עליו להתחשב במכלול השיקולים הנ"ל. עוד מציינים הנתבעים, כי מבחינת הרציונאל של דיני הנזקים "השבת המצב לקדמותו" לא נגרם לתובעת כל נזק. בנוסף מציינים הנתבעים את העיקרון העומד בבסיס תקנת הציבור, כי מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. התובעת בחרה מרצונה להשתתף בהתרחשות שהינו הפרת סדר ואף, לטענת הנתבעים שלא נכללה במסגרת הסכמות הצדדים, אף נקטה כלפי כוחות הביטחון באלימות, הרי שהיא נושאת באשם מכריע למצטער אשם תורם משמעותי לנסיבות האירוע. לשאלת שיעור הנזק, טוענים הנתבעים, כי התובעת לא נזקקה לטיפול רפואי עקב האירוע, אלא, טוענת לביזוי והשפלה בלבד. 7. הראיות שהוגשו לתיק במסגרת כתבי הטענות על בסיסן ניתן פסק הדין: לכתב התביעה צורף סרטון ערוץ 10 כנספח 1. כנספח 2 צורפה תמונת כף ידה של התובעת. כנספח 3 צורף גזר הדין. לכתב ההגנה צורפו הראיות כדלקמן: כתב אישום בהליך 56/11, דוחו"ת פעולה מיום 13.10.10, דו"ח מעצר התובעת מיום 13.10.10, סיכום ראשוני פעילות טיפול בב"ח 13.10.10. מנספחי כתב ההגנה, הכוללים את דו"ח המעצר ודו"ח סיכום הפעולה לאירוע, עולה, כי התובעת הואשמה על כך כי זרקה אבנים על כוחות הביטחון על מנת לסכל פעולת הריסת המבנים. התובעת הכחישה את המיוחס לה. הנתבעים לא הציגו כתב אישום או כל ראיה אחרת בהמשך לאמור בדו"ח כמו כן, לא ברור האם האישום הנ"ל מתייחס לאירוע שהתרחש לאחר האירוע נשוא תיק זה או לפניו. בדו"ח סיכום הפעולה עולה, כי כל האירוע תועד ע"י מצלמות היס"מ, אך לא ברורה הסיבה לכך שלא הובאה ראייה זו בפני בית משפט. כמו כן, מעיון בסירטון ערוץ 10 בשניות הרלבנטיות, כי מעשה התקיפה בוצע בהבזק של שבריר שנייה במהלך אינטגרלי של הפינוי. לגבי טענות התובעת באשר להתנהלות הנתבעת 2 בתחנת המשטרה עולה מנספחי כתב ההגנה כי בתום אירוע הפינוי, נעצרו שלושה אנשים, 2 נערות ביניהם התובעת, ונער. מנספח ד' (סיכום פעילות) עולה, כי נעצרו רק 2 קטינות (ביניהן התובעת). שוני זה אינו עולה לטענמי לכדי גרסאות שונות ו/או סותרות. לטענת התובעת, במשך כל שעות מעצרה נותרה אזוקה בידיה, למשך 12 שעות. טענות אלה הוכחשו על ידי הנתבע. נוכח הסכמת הצדדים, לפיה, פסק הדין ינתן על בסיס החומר הקיים לא מצאתי די בחומר הראייתי המצוי בעניין זה כדי להכריע בטענות אלה. יוער בהקשר זה, כי שני הצדדים לא הציגו ראיות נוספות בעניין זה שהיה בהן כדי להכריע במחלוקת הנ"ל. 8. כפי שעולה מהאמור בגזר הדין בהליך המשמעתי ( עמ' 14 שורות 28-31) ונדמה, כי זו תמצית ועיקר עילת התביעה ואשר מבחינת הנתבעת מהווה השתק פלוגתא, הנתבעת 2 באמצעות שלוחתה, מודה, כי "הנסיבות המבצעיות באותו אירוע היו אכן קשות ולא פשוטות, שכן מדובר היה בנוער גבעות אשר גילה התנגדות נחרצת ואקטיבית לפינוי מהמאחז, אך פעולת הנאשם, הבעיטה במתלוננת, הייתה מיותרת". ( הדגשה שלי נ.נ.) כמו כן, ציינה הנתבעת 2 (עמ' 14 שורות 28-31) "נאמר לא אחת על ידי בית הדין למשמעת בהתייחסו לעבירות השימוש בכוח, כי הדרישה הבסיסית משוטר היא, כי בכל מגע שלו עם הציבור, גם בנסיבות קשות כמו הפגנה או פינוי ממאחז, עליו לגלות איפוק ולעשות שימוש נכון ומושכל בסמכויותיו. במקרה הנדון לא גילה הנאשם איפוק ובעט בעיטה אחת מיותרת במתלוננת" (הדגשה שלי נ.נ.) 9. על יסוד הראיות שבאו בפני ונוכח כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין ובהינתן קיומם של כל היסודות הצריכים להוכחת עוולת התקיפה הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבע 1 ביצע עוולה זו כלפי התובעת, כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בנסיבות הסכמת הצדדים בפרוטוקול הדיון, כאמור לעיל, לא מצאתי, כי הונחה תשתית ראייתי מספקת לבירור יתר טענות התובעת הן בהיותן נסתרות על ידי הנתבעים ומשלא התקיים הליך שמיעת ראיות בתיק לצורך הכרעה בהן. 10. בעניין אופן חישוב הפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני, יפים דברי כב' השופט (בדימוס) ת. אור בע"א 180/88 יצחק עוזרי נ' ראובן שרופי ואח', תק-על 90(3) 606, בעמ' 607 (מיום 7.10.1990 בפסקה 4 לפסק הדין):- "... בתביעות לפי פקודת הנזיקין יש לקבוע את שיעור הפיצויים על נזק לא ממוני בהתחשב בכל נסיבות המקרה האינדיבידואלי הנידון בפני בית המשפט, כשבית המשפט נדרש להעריך את הכאב והסבל בנסבות המקרה המיוחדות, בהתחשב במהות הפגיעה, שעור הנכות, הטפול והסבל שסבל התובע בעבר ואלה הצפויים לו בעתיד, וכלל הנסיבות הרלונטיות האחרות. המדובר בפיצויים בדרך אמדן בהתחשב בנסבות המיוחדות של המקרה, הבאים לענות על הנזק הלא ממוני שנגרם בפועל....". 11. כמו כן, יפים בעניין זה דברי כב' השופט רובין בת.א. (י-ם) 1279/05, חיים שחר כהן נגד נפתלי קצקא ואח' [ ]. "קביעת הנזק הלא ממוני קשה תמיד, בין אם מדובר בכאב וסבל (ת"א (מחוזי י-ם) עזבון המנוח בורשטיין נ. מרכז רבין - ), בין אם מדובר בפגיעה בשמו הטוב של האדם (רע"א 4740/00 אמר נ. יוסף פ"ד נה (5) 510), ובין אם המדובר בנזק לא ממוני שנגרם כתוצאה מפגיעה בזכות חוקתית (ע"א 2781/93 דעקה נ. בית החולים כרמל פ"ד נג (4) 526). ברם, חובתו של בית המשפט לפסוק פיצוי אשר יש בו, בנסיבות העניין, כדי לענות על הכלל של השבת המצב לקדמותו (פרשת אמר הנ"ל בעמ' 522). כמו כן, יש לציין את מגמת הפסיקה בשנים האחרונות להגדיל את סכומי הפיצוי בגין נזקים לא ממוניים (ע"א 2055/99 פלוני נ. הרב ניסים זאב פ"ד נה (4) 241; ע"א 6978/96 עמר נ. קופת חולים פ"ד נה (1) 920, 930)." 12. במקרה דנן, סבורני, כי לא ניתן להתעלם מההקשר הרחב של פינוי מאחז כאשר מופעלת על הנתבעים או מי מטעמם אלימות אקטיבית אשר הם נדרשים להתמודד עימה בנחישות המתבקשת והראויה ואשר במהלכו ותוך כדי פעולת ביצוע הפינוי אירע המקרה דנן. כמו כן, יש להתחשב לקולא בכך שהאירוע בו מדובר ארך שבריר שנייה, אירוע בודד של בעיטה ברגלה של התובעת ואשר בעטיו לא נגרמה לה חבלת גוף והיא אף לא נזקקה לקבלת טיפול רפואי בגינו. 13. מאידך, יש לשקול לחומרה את העובדה שמדובר בשוטר אשר בצע את מעשה במתכוון שללא צורך. יש להביא בחשבון את הכאב שנגרם לתובעת כתוצאה מהבעיטה ואת הביזוי וההשפלה שנבעו כתוצאה מכך. כמו כן, יש להביא בחשבון את העובדה, כי יש לצפות משוטרים האמונים, בין היתר, על שמירת הביטחון האישי לבל ינהגו בדרכים אלימות מעבר לדרוש בהפעלת כוח סביר בנסיבות העניין. 14. שקלתי אף שיקולי מדיניות שיפוטית כפי שבאו לידי ביטוי בע"א (י-ם) 2542/00, סנ"צ מנחם נידם נגד איתמר בן גביר, כדלקמן: "לנוכח הרצון להבטיח פעולה תקינה של המשטרה ולמנוע מצב שבו כל פעולה שיש בה משום סטייה מהוראות החוק, תוליד תביעה אזרחית ותגרום למצב שבו יחשוש כל שוטר מלהפעיל את סמכויותיו מחשש לטעות, הכלל הוא, שבהערכתה של פעילות משטרתית, בהקשר של תביעת נזיקין אזרחית "ייתכנו נסיבות מיוחדות וחריגות בהן ניתן לומר כי הפעולה, הגם שהיתה בלתי חוקית, לא חרגה ממתחם הסבירות". אולם, לא מצאתי בתיק זה "נסיבות מיוחדות וחריגות" שמכוחם ניתן לקבוע, כי הנתבע 1 לא חרג ממתחם הסבירות ובמיוחד נוכח העובדה, כי הנתבע 1 הואשם והורשע בהליך משמעתי פנימי של משטרת ישראל. 15. אין בידי אף לקבל טענות הנתבעים בדבר הסתכנות מרצון, אשם תורם ואי קיומה של עילה הנובעת מעוולה, שכן, לא נתקיימו התנאים לקיומם במקרה דנן. "הסתכנות מרצון" היא טענה המיועדת למצבים שבהם התובע חשף את עצמו מרצונו לסיכון שהתממש. הגנה זו נקבעה בסעיף 5 לפקודת הנזיקין שזו לשונו: "בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו." מלשון הסעיף עולה כי כדי להיכלל בקטגוריית המקרים שהגנה זו חלה, על הנתבעים להוכיח שלושה תנאים מצטברים: 1 - ידיעת התובע אודות הסיכון, לרבות הערכת אופיו המסוכן; 2 - חשיפת הניזוק לסיכון; 3 - רצון הניזוק לחשוף עצמו לסיכון. טענה זו הינה מקוממת זאת הואיל ופעילות אלימה של שוטר אינה מסוג הידיעות שעל אזרח במדינת ישראל לקחת בחשבון כי היא עלולה להתבצע כלפיו שלא לצורך ושלא כדין. לא ניתן להסכין למצב בו הנתבעים חורגים מסמכותם ומפעילים אלימות בלתי מידתית כלפי מפגינים כאשר לא הייתה מחלוקת במקרה דנן, כי לא נשקפה לנתבעים או מי מהם סכנה כלשהי מצד התובעת ולכל היותר, התנגדות התובעת לפינוי באותה עת הייתה התנגדות פסיבית בלבד. כמו כן, בהינתן הסכמת הצדדים למתן פסק דין על יסוד הראיות שהוצגו בכתבי הטענות סבורני, כי אין להביא במכלול השיקולים התרחשויות חיצוניות לאירוע נשוא הליך זה בהעדר כל רלבנטיות להכרעה בתיק זה. 16. מאידך גיסא, סבורני, כי נוכח חומר הראיות בתיק אין לראות אף בתובעת כ-"טלית שכולה תכלת" שנקלעה למקום האירוע בטעות ולא נטלה חלק בהתרחשות הכוללת ומששקילת מידת עוגמת הנפש והפיצוי ברכיב זה נתון לשיקול דעת בית המשפט בהתאם לנסיבות המקרה על פי "אומדנא דדיינא" ובשים לב לכך, כי עסקינן בדיני נזיקין במשפט האזרחי וכי אין הליך זה מתיימר לשמש כהליך חלופי להליך משמעתי או הרתעתי כלשהו וכן, בשים לב למכלול השיקולים הצריכים לעניין כפי שפורטו לעיל הנני פוסק לתובעת סך של 2,500 ₪ בגין כאב וסבל. כמו כן, הנתבעים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות אגרת בית משפט וכן, בשכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪. פסק הדין יבוצע בתוך 30 יום. משפט פליליאלימותפיצוייםכאב וסבלכליאת שוואתקיפה