תאונת דרכים התרחשה עת חלף האוטובוס בנסיעה על פני הפרטית שהייתה בחנייה ובעצירה

תאונת דרכים התרחשה עת חלף האוטובוס בנסיעה על פני הפרטית שהייתה בחנייה ובעצירה מימינו של האוטובוס, כאשר בתאונה ניזוקה דלת הנהג של הפרטית. המחלוקת היא בשאלה מתי ובאילו נסיבות פתח נהג הפרטית את דלת הפרטית. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות שחור לבן של הפרטית. שרטוטים של מקום התאונה מטעם שני הצדדים. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון היום בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לדחות את התביעה. לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר התובעת לא הצליחה להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)]. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: ניכר כי שני העדים (שני הנהגים) נושאים מטען שלילי האחד כלפי רעהו, ממקרים קודמים ומרקע קודם, עוד בטרם יום התאונה. התרשמותי היא כי מטען זה חלחל לעדויות השניים בפניי והשפיע עליהן. למרות הנטען בסיכומיה של ב"כ הנתבעים, הנתבע 1 (נהג האוטובוס), בעדותו היום בפניי, בפירוש כן העיד בניגוד לגרסה שהועלתה ע"י הנתבעים בטופס ההודעה על התאונה ובכתב ההגנה: בעוד שבטופס ההודעה ובכתב ההגנה לא הכחישו הנתבעים את אירוע התאונה אלא רק את אחריות נהג האוטובוס לתאונה (טענו לפתיחת דלת הפרטית באופן לא זהיר), הרי שבעדות נהג האוטובוס בפניי הוא הכחיש מפורשות את אירוע התאונה ואת עצם המגע הנטען בין הרכבים. הכחשת אירוע זו אף מתיישבת עם שאר חלקי עדותו של נהג האוטובוס, לפיהם לא הבחין בדלת הפרטית שנפתחת לעברו וגם לא בנהג הפרטית העומד ליד הדלת (כפי עדות נהג הפרטית). זאת ועוד, הכחשת האירוע אף מתיישבת עם עדות נהג הפרטית, לפיה הוא נאלץ לרדוף ממש אחר האוטובוס לאחר התאונה כדי להודיע לנהג האוטובוס על התאונה, כאשר לפי תגובת נהג האוטובוס שנמסרה לנהג הפרטית (לפי עדות נהג הפרטית) נהג האוטובוס כלל לא שם לב לתאונה. תמציתה של עדות נהג האוטובוס, שנמסרה במילים לא סדורות ולא ברורות תמיד (גם בגלל קשיי השפה וגם בגלל המטען הרגשי הנ"ל), היא שהוא לא ראה את התאונה, לא ראה את דלת הפרטית פתוחה וגם לא חש בכל פגיעה או תאונה. אך סבורני כי גם התובעת שינתה מגרסתה שבטופס ההודעה על התאונה ובכתב התביעה. בטופס ההודעה ובכתב התביעה נמסרה גרסה לפיה התאונה התרחשה מיד לאחר פתיחת דלת הפרטית ובשל סטיית האוטובוס ימינה לעבר הפרטית. ואילו בעדות נהג הפרטית היום בפניי העיד האחרון על מהלך אחר, שלפיו לא הייתה כל מידיות בין פתיחת הדלת לבין פגיעת האוטובוס בה, אלא הייתה פעולה של עמידה זקופה של נהג הפרטית בין פתח הפרטית לבין הדלת שנעשתה לשם התבוננות של נהג הפרטית בילדיו הנכסים לבית הספר הסמוך. בטופס ההודעה ובכתב התביעה אין כל זכר לעמידה זו של הנהג ליד הדלת, שהינה עובדה מהותית ורלוונטית שמצופה היה למצוא אותה כתובה בטופס ההודעה ובכתב התביעה, ככל שהיא אכן נכונה. משהתובעת שינתה, למעשה, בדיון את גרסתה לגבי התאונה (בכך שהוספה הטענה לעמידת הנהג ליד הפרטית ובכך שבוטלה למעשה טענת המיידיות הנ"ל שבין פתיחת הדלת לבין הפגיעה בה), סבורני שיש לקבוע שלא עלה בידי התובעת להוכיח את העובדות הנטענות בכתב התביעה ומכאן שלא עלה בידי התובעת להוכיח את גרסתה ואת עילתה הנטענות בכתב התביעה. אך גם אם מתייחסים לגרסה החדשה של התובעת כגרסה תקפה ומחייבת, הרי שלא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח, עפ"י מידת ההוכחה החלה במשפט אזרחי, את הגרסה החדשה: לא שוכנעתי כי סביר שנהג הפרטית עמד כפי שטען בעדותו שעמד. ראשית, נהג האוטובוס מעיד שלא ראה אותו עומד; שנית, נהג הפרטית עצמו לא דיווח על עמידה זו בעת שמסר את טופס ההודעה שהוא הדיווח הקרוב יותר למועד התאונה; שלישית, לא סביר בעיני שנהג הפרטית לא ניזוק גופנית כלל בשים לב לכך שהיא "כלוא" לדבריו בין פתח הפרטית לבין דלתה ברגע שבו הדלת קיבלה מכת צד מהאוטובוס. אך אפילו הייתי מקבל את עדות נהג הפרטית לגבי עמידתו כאמור, סבורני שלפי עדותו זו הוא יצר סיכון בדרך המגיע עד כדי הסתכנות מרצון ממש. דווקא נהג זה, שמודע היטב היטב לסיכוני הדרך שבמקום (גם נוכח ההיסטוריה של יחסיו עם נהג האוטובוס וגם לאור תוכן עדותו), חייב היה להיזהר היטב במקום ולא לעמוד עם דלת פתוחה לכיוון נסיעת כלי הרכב, לרבות אוטובוסים, כאשר לפי הראיות יש נתיב נסיעה אחד בלבד במקום. מכל מקום, אני מתקשה לקבל את טענת התובעת לפיה האוטובוס סטה על הפרטית ונכנס בדלת הפרטית בשל חוסר זהירות של האוטובוס, ונראה לי סביר יותר שהפגיעה בדלת היא תולדה של פתיחה (או פתיחה חוזרת או נוספת) לא זהירה של הדלת ע"י נהג הפרטית, אולי אף מבלי משים (עת עמד בין פתח הפרטית לדלת ומבטו לעבר ילדיו ועם גבו לתנועת האוטובוס). לא לחינם התקין מתקין תקנות התעבורה תקנה ספציפית המחייבת נהג בזהירות מיוחדת בעת פתיחת דלת רכב. סבורני שהתנהלות נהג הפרטית, לפי עדותו וגרסתו הוא, מעידה על חוסר זהירות ואף על אדישות מסוימת ביחס לסיכון שפתיחת הדלת ואף עמידתו היוו כלפי התנועה בדרך, והאוטובוס בכלל זה. דלת הפרטית נועדה לאפשר כניסה לפרטית ולא אמורה להיות מקום עמידה ותצפית, ודאי לא כשהמכונית חונה בסמיכות כה רבה לתנועה ערה בדרך מסוכנת של נתיב בודד. גם מהלך הסטייה הנטענת לא שיכנע אותי בסבירותו. גם נהג הפרטית בעדותו התקשה להמחיש את הסטייה הנטענת, וגם הזגזוג הנטען בהמחשה נראה בלתי סביר ובלתי הולם את תנאי הדרך ואת מהלכו של האוטובוס ביחס לפרטית החונה מימינו. סיכום התביעה נדחית. שקלתי את נושא הוצאות המשפט והחלטתי בנסיבות וגם נוכח שינוי טענות ההגנה של הנתבעים שלא לעשות צו להוצאות, באופן שבו כל צד יישא בהוצאותיו. תאונת דרכיםאוטובוסחניה