תביעה לפיצויי בגין נזק שנגרם לרכב עקב פגיעה ע"י שער ברזל: רקע כללי ותיאור המחלוקת - התובע מס' 1 (להלן: "התובע") הוא בעליו הרשום של רכב מסוג סיטרואן (להלן: "הרכב"). התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת"), אשת התובע, נהגה ברכב בעת האירוע הנדון. התובעת עובדת כמורה בבית ספר המצוי ביישוב ניר עציון (להלן: "בית הספר"). הנתבעת מס' 1 (להלן: "המועצה") היא המפעילה והמחזיקה של שטח בית הספר. הנתבעת מס' 2 (להלן: "כלל") היא המבטחת של המועצה בפוליסת ביטוח לנזקי צד שלישי. לטענת התובעים, ביום 29.8.2011, יצאה התובעת עם הרכב מבית הספר, ובעודה חולפת על פני שער הברזל המצוי בכניסה לבית הספר (להלן: "השער") - נסגרה לפתע אחת מכנפיו של השער ופגעה ברכב, ככל הנראה בשל רוח חזקה. מוסכם (וכך עולה אף מהתמונות שהוגשו במהלך הדיון) כי עסקינן בשער הבנוי משתי "כנפיים" מברזל המוצבות על צירים בצידי הדרך, כאשר בקצה של כל כנף ישנו מנעול "בריח" אשר אמור להינעץ לתוך חורים מיועדים בכביש, הן בנקודת הסגירה של השער והן בצדי הדרך, בעת שהשער פתוח. לטענת התובעת, בדרך כלל מוצב שומר בשער אשר אחראי על פתיחות וסגירתו - אך באותו היום לא הוצב שומר, שכן היה זה טרם פתיחת שנת הלימודים, במהלך אחד מ"ימי ההיערכות" של הצוות החינוכי. לכן, לטענתה, ככל הנראה השער לא היה "נעול" במצב "פתוח", וכנפיו נטרקו בשל הרוח ופגעו ברכב. לטענת התובעים נזקיהם עולים כדי סך של 13,862 ₪, בגין עלויות תיקון הרכב, שכ"ט שמאי, ירידת ערך וכן הוצאות ועוגמת נפש. המועצה מכחישה את תיאור האירוע, ולחילופין מוכחשת אחריותה, תוך העלאת טענות לגבי אשם תורם מצד התובעת. כן מוכחשים הנזקים הנטענים. עמדת כלל, כפי שעולה מהתכתובות שבתיק, הינה כי סכום התביעה נמוך מסכום ההשתתפות העצמית בפוליסה שהוציאה כלל למועצה (וראו אף את סעיף 10 לכתב ההגנה מטעם המועצה). בהתאם, כלל אף לא הגישה כתב הגנה לתיק - ויש לדחות את התביעה נגדה. דיון והכרעה - בפניי העידו התובעת, התובע ומר משה אלזרע, מנהל האגף המוניציפאלי במועצה (להלן: "אלזרע"). לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להתקבל. עסקינן בתובענה בסדר דין מהיר ובהתאם להוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אמנה להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין. התרחשות האירוע הנטען - מצאתי כי גרסת התובעת לגבי אופן קרות האירוע היתה אמינה ולא נסתרה בחקירה הנגדית. התובעת הסבירה בפשטות כי בעת שביקשה לצאת דרך השער הוא היה פתוח, אם כי לא לכל רוחבו המקסימלי, וכי כאשר חלף הרכב על פני השער שמעה חבטה. גרסתה זו לא נסתרה, ותיאוריה תואמים את התיאור של הנזק שנגרם לרכב כפי שעולה מחוות דעת השמאי מטעם התביעה ומהתמונות של הרכב. יתרה מכך. גרסתה אף מקבלת חיזוק ראייתי מהמכתב אשר שלחה מנהלת בית הספר למועצה (מכתב שכותרתו "דו"ח נזק ברכב פרטי של מורה" אשר מודפס על דף עם לוגו של בית הספר וצורף לכתב ההגנה). במסמך זה מופיע תיאור של האירוע, ככל הנראה מפי התובעת, אשר נרשם על ידי נציג בית הספר, בסמוך למועד האירועים - והוא אמנם מפי התובעת, אך מהווה תימוכין לגרסתה. יש אף לראות כי האמור במכתב תומך בגרסה שהציגה התובעת בפניי, באשר לפתאומיות של סגירת כנף השער והפגיעה ברכב, והיא מתארת את "טריקת" השער המפתיעה, לרבות תוספת לגבי רוח חזקה מאוד שנשבה באותו היום (ואולי היא הגורם לטריקת כנף השער). עוד יש לראות כי העד אלזרע מסר בחקירתו כי הוא לא היה עד לאירוע, וכי שמע עליו רק חודשיים לאחר שקרה. לכן, הוכח כדבעי כי האירוע אכן התרחש, כפי שטענה התובעת. אחריותה של המועצה - עמדתי היא כי המועצה אחראית לתקינותו של השער ולהפעלתו הבטיחותית, ואין בידי לקבל את טענת המועצה לקיומו של אשם תורם מצידה של התובעת. בין אם הנזק נגרם בשל שהשער עצמו לא היה תקין (לדוגמא אם הבריח היה תקול או שציר השער לא איפשר את פתיחת הכנף עד למקסימום) ובין אם הנזק נגרם בשל שנעשה שימוש בלתי ראוי בשער (באופן שכנף השער לא קובעה למקומה באמצעות הבריח) - עמדתי היא כי המועצה האחראית לכך, בהיותה המחזיקה והמפעילה של בית הספר, והאחראית לתקינות המתקנים שבו, לרבות אופן הפעלתם. המועצה צריכה היתה לדאוג שהשער יפתח על ידי שומר או על ידי מי שמוסמך לפתוח את השער וקיבל הוראה לקבע את כנפי השער באמצעות הבריח, ולמצער - להנחות את כל המורים כיצד לפתוח ולקבע את השער במקרה והם מגיעים כאשר אין שומר, או לכל הפחות - להציב שלט על השער ובו הסבר כאמור. המועצה לא הוכיחה כי נקטה במי מהאמצעים הפשוטים שתוארו מעלה - ובכך טמונה אחריותה. אומר עוד, שאף אם אקבל את הטענה לגבי כך שביום האירוע נשבה רוח חזקה, עדיין אינני מוצאת שיש בכך כדי לשלול את אחריותה של המועצה לאירוע ולנזק שנגרם. כאשר עסקינן בשער כגון השער הנדון, אשר מטבעו "נתון" יותר להשפעת רוחות על פתיחתו (בשונה למשל משער חשמלי שנפתח ונסגר על ציר תנועה אחד ישר), ישנה חשיבות יתרה לוודא כי כאשר השער נפתח (על ידי מאן דהוא) הוא נפתח באופן בטיחותי וכי כנפיו מקובעות לקרקע כראוי. אני סבורה שעל המועצה היתה מוטלת החובה לוודא כי פתיחת השער נעשית בהתאם לדרישות בטיחות בסיסיות אלו בכל עת, בין אם במהלך שנת הלימודים ובין אם טרם פתיחתה, בין אם על ידי הצבת שומר ובין אם בדרכים אחרות. המועצה אינה יכולה להסיר מעצמה את האחריות בנימוק כי הנזק נגרם בשל "תנאי מזג אויר חריגים" (סעיף 5 לכתב ההגנה), מה גם שאינני בטוחה שרוח נושבת מהווה מזג אויר חריג (ואזכיר כי האירוע התרחש בסוף חודש אוגוסט - דהיינו, במהלך עונת הקיץ). לגבי הדרישה להשית אשם תורם על התובעת, בשל שראתה כי השער אינו פתוח למלוא הרוחב - הטענה נדחית, ולו מן הטעם שלא הוכח מה היתה אמורה להיות המשמעות של אי הפתיחה המקסימלית מבחינתה. גובה הנזק הנטען - המועצה לא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התביעה. אומנם בסיכומיה היא טענה לגבי אי סבירותה של הערכת השמאי, אך אינני מוצאת לקבל טענות סתמיות אלו. עיון בחוות דעת השמאי מעלה כי הנזקים המפורטים בה תואמים את גרסתה של התובעת לגבי אופן קרות הנזק לרכב, ואף הסכומים המופיעים בה, אינם בלתי סבירים. לכן, יש לפסוק לטובת התובעים את הסכומים המפורטים בחוות הדעת, לרבות בגין ירידת הערך ואת שכר טרחת השמאי. באשר לדרישה לקבלת פיצוי בשל בזבוז הזמן, ההוצאות ועוגמת הנפש - מצאתי כי יש לקבל את הדרישה בחלקה הקטן. בהקשר זה מקובלת עלי עדותו של התובע אשר ניהל את המגעים עם הנתבעות לאחר האירוע והסביר בחקירתו כיצד פנה תחילה לבית הספר, אשר הפנה אותו למועצה, אשר הפנתה אותו לכלל - וחוזר חלילה. מהתכתובת שצורפה לכתב התשובה מטעם התובעים אכן ניכר כי התובע פנה למועצה במספר הזדמנויות שונות, והופנה לכלל, כאשר במקביל כלל עדכנה את המועצה (עובר להגשת התביעה דנן), בכמה הזדמנויות, כי התביעה אינה עולה על סכום ההשתתפות העצמית ועל כן על המועצה לטפל בתביעת התובעים באופן ישיר. המועצה מעולם לא טרחה להשיב לתובעים תשובה מסודרת לגבי עמדתה באשר לדרישה - לא קיבלה את הדרישה, לא דחתה את הדרישה, לא הציעה פשרה ולא השיבה תשובה עניינית. למעשה, לתובעים לא היה מנוס אלא להגיש את התובענה בשל שניסיונות ההדברות מצדם לא נענו ושוכנעתי כי לו היה מתנהל עמם דיון ענייני הם היו מסכימים להגיע להבנות. לכן, יש לפסוק לטובתם סכום מתון אף בגין ההוצאות שכרוכות בניהול ההליך ואשר ניתן היה לחסוך אותן לו היו מנסים נציגי המועצה לפתור את המחלוקת מיד לכשהתעוררה בדרכי שלום ונועם. סיכום - אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת מס' 1, המועצה האזורית חוף הכרמל, לשלם לתובעים את סכום הנזק לרכב על פי הערכת השמאי, את הפיצוי בגין ירידת הערך של הרכב, את עלות שכ"ט השמאי וסכום נוסף בגין ההוצאות ועוגמת הנפש הכרוכים בניהול ההליך - והכל בסך כולל של 9,200 ₪ נכון להיום. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪ (כולל מע"מ) והחזר של אגרת בית המשפט, משוערכת להיום. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. התביעה כנגד הנתבעת מס' 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, נדחית ללא צו להוצאות. רכבפיצוייםברזלשער