תביעה בגין נזקים עקב גניבת מכשיר טלפון נייד מסוג IPHONE 4 רקע כללי - התובעת מס' 1, X X (להלן: "X") היתה במועדים הרלבנטיים הבעלים של מכשיר טלפון נייד מסוג IPHONE 4 (להלן: "הטלפון"). ביום 20.6.12 בשעות הבוקר הגיעה X לסניף של הנתבעת מס' 1, חברת wow cosmetics בע"מ (להלן: "החברה"), שנמצא בגרנד קניון בחיפה (להלן: "החנות"). באותה עת, עבדו בחנות הנתבעות 2 ו-3, הגב' X X (להלן: "X") והגב' X X (להלן: "X"). התובעת מס' 2, הגב' רחל X הינה אימה של X (להלן: "רחל"). טענות הצדדים - התובעות, X ורחל, טוענות השתלשלות האירועים היתה הבאה: X הגיעה לחנות, וביקשה לרכוש כמה מוצרים. היא נטלה סלסלה שקיימת בחנות לרשות הלקוחות לצורך איסוף המוצרים (להלן: "הסלסלה"), והניחה בסלסלה את המוצרים שבחרה ואת הטלפון. כאשר הגיעה X לקופה, גילתה כי אין לה כסף במזומן לצורך ביצוע התשלום. היא השאירה את הסלסלה על דלפק הקופה ויצאה מהחנות על מנת למשוך מזומנים מכספומט שנמצא בסמוך. הטלפון נשאר יחד עם המוצרים בסלסלה. כאשר שבה X לחנות, שילמה ויצאה - אך והטלפון נותר בסלסלה, עקב שכחה. לאחר כמה דקות, שבה X לחנות וחיפשה את הטלפון, אך לשווא. לטענת התביעה, X וX גנבו את הטלפון בזמן שX שהתה מחוץ לחנות. ממשיכה X וטוענת (בכתב התביעה ובתצהירה), כי היא זוכרת בוודאות שהטלפון הושאר בסלסלה, כי היא התעמתה עם הנתבעות, שאלה אותן אם הן ראו את הטלפון, אך הן ענו בשלילה ובלית ברירה, ולאחר חיפוש נוסף בחנות, היא נאלצה לעזוב את החנות ללא הטלפון. בשלב זה, עלתה X למחלקת הביטחון של הקניון והתלוננה על הגניבה ולבקשתה, ניתן לה לצפות בסרטים שצולמו על ידי מצלמות האבטחה שהותקנו בחנות. לטענתה, לאחר צפייה בסרטים עולה חד משמעית שהנתבעות 2 ו-3 עשו יד אחת וגנבו את מכשיר הטלפון. לטענתה, בהמשך היא פנתה אל מנהל החנות ודיווחה על הממצאים, אך המנהל הודיע לה כי הוא לא מתכוון לעשות דבר בנוגע לתלונתה, ללא פניית המשטרה אליו. שתי התובעות עותרות לפיצוי בסך של כ-15,000 ₪ בכל הנוגע למתואר מעלה, בגין שווי הטלפון עצמו, המוערך בסך של כ- 4,000 ₪, בגין עוגמת הנפש שכרוכה באובדן הטלפון וכל התמונות ופרטי המידע האישי שהיו שמורים בזיכרון שלו, והן בגין הפסד שכר עבודה של שתי התובעות, בכל הנוגע לטיפול בפרשה. החברה, בכתב הגנתה, מכחישה כל חבות וטוענת שאף אם יתברר שצודקות התובעות בטענותיהן ביחס לשתי העובדות, הנתבעות, אזי שעל החברה אין כל אחריות לגבי המעשים של העובדות. בנוסף, מוכחש עצם האירוע ומוכחש גובה הנזק. בהתאם, אף שלחה החברה הודעת צד ג' כלפי X וX. X, הנתבעת 2, לא התייצבה לדיונים ולא הגישה כתבי הגנה. X, הנתבעת 3, הכחישה בכתב הגנתה את מעורבותה במעשים המיוחסים לה וטענה בנוסף כי ככל שבוצעה גניבה, הרי שהיא בוצעה על ידי X, אשר היתה אחראית המשמרת והאחראית על הסניף במועד הרלבנטי. מסכת הראיות - הראיה המרכזית, המכרעת והחד משמעית בתיק זה היתה הסרטונים של מערכת האבטחה שבהם צפינו כולנו באולם ביהמ"ש. מהצפייה בסרטונים עולה בבירור שהגניבה אכן בוצעה כפי שטוענות התובעות. מעבר לסרטונים, אשר מדברים בעד עצמם, הוגש תצהירה של X (ת/1), אשר בו מפורטים הנתונים דלמעלה. באי כוחם של הנתבעות ויתרו על זכותם לחקור את X לגבי תצהירה (ככל הנראה לאור הדברים שנחזו בסרטונים), ולכן - כבר עתה יש לקבוע כי הוכחו הנתונים אשר לגביהם מצהירה X. בנוסף, X אף מסרה הסברים בעל פה במהלך הצפייה בסרטונים לגבי השיחות בינה לבין הנתבעות - שכן הסרטונים "אילמים", ואף לגבי הסברים אלו - היא לא נחקרה. לאחר מכן, נשמעה עדותו של מר אייל שוורץ, מנהל החברה (להלן: "אייל", לגבי תצהירו נ/1) ועדותה של X (לגבי תצהירה נ/2). עוד אזכיר כי X לא התייצבה לדיונים, ולכן אין לפנינו את גרסתה (ככל שיש צורך לשמוע גרסה זו לאחר הצפייה בסרטונים). דיון והכרעה - כפי שכבר ציינתי, הצפיה בסרטונים לא הותירה הרבה מקום לספק באשר להשתלשלות העניינים. בסרטונים רואים בבירור כיצד X מניחה את הסלסלה ובה כמה מוצרים ומכשיר הטלפון על הדלפק, כיצד X מדפיסה בקופה את המחירים של המוצרים, כיצד X פותחת את ארנקה, מחפשת בארנק כסף, משוחחת עם X ויוצאת מהחנות. במהלך הדיון הסבירה X שבשלב הזה היא אמרה לX שהיא הולכת לכספומט על מנת למשוך מזומנים. לאחר שיצאה, רואים שX מזהה בתחתית הסלסלה את הטלפון, מניחה עליו שני פריטים של מוצר מסוים, כך שהם "מכסים" את הטלפון - ומניחה את הסלסלה על מדף המצוי מאחורי דלפק הקופה. פרק זמן קצר לאחר מכן נראית X חוזרת לחנות, משלמת בעבור המוצרים ויוצאת מהחנות. בכל אותה העת הסלסלה עם הטלפון ועליו שני פריטים נוספים מונחת במדף המצוי מאחורי הגב של X, כך שX לא רואה את הסלסלה וX לא אומרת לה שהטלפון שלה נמצא בסלסלה, למרות שלא יכול להיות ספק שX יודעת שהטלפון נמצא שם, שהרי היא שמה את הסלסלה ובה הטלפון מאחורי הדלפק כמה שניות קודם לכן. בשלב זה נראית X יוצאת מהחנות ואז נכנסת הנתבעת 2, X. בין X לבין X מתפתחת שיחה שלא ניתן לשמוע את תוכנה, אך ניתן לראות בבירור כי X מראה לX את הסלסלה ואת הטלפון, ואז X מתכופפת ומניחה את הטלפון בתיק האישי שלה, וזאת לאחר שהיא מכבה את המכשיר (וניתן לראות בסרטון את X מקישה על כמה מקשים ומכבה את המכשיר כך שהמסך שלו "כבה" והופך לשחור). כמה דקות לאחר מכן נראית שוב X חוזרת לחנות. בדברים שהיא מסרה בעל פה במהלך הדיון, היא הסבירה שמיד לאחר שהיא יצאה מהחנות היא נזכרה שהיא שכחה את הטלפון שלה בסלסלה ולכן חזרה לחנות כדי לחפש אותו. כאמור, בשלב זה היו בחנות גם X וגם X. בסרטון נראית X כשהיא מנהלת שיחה עם שתיהן וניתן להבין מתנועות הידיים שהיא מלינה על כך שהיא לא מוצאת את מכשיר הטלפון שלשיטתה נשאר בחנות, אך השתיים לא משיבות לה את הטלפון. יתרה מכך, בסרטון רואים שאחת משתי הנתבעות מציעה לX להתקשר ממכשיר טלפון אחר אל הטלפון, על מנת לשמוע את הצלצול, ואכן מתבצע חיוג שכזה, אך ללא הואיל (וזאת לאור העובדה שהטלפון כובה והושתק כמה דקות קודם לכן, כפי שתיארתי לעיל). עוד ניתן לראות מהסרטון כי X כועסת מאוד ואינה מקבלת את הסבריהן של שתי הנתבעות, אך לאחר כמה דקות היא יוצאת בפעם האחרונה מהחנות. בביהמ"ש הסבירה X שהיא טענה באוזני שתי הנתבעות חד משמעית שהיא זוכרת שהטלפון הושאר בסלסלה בחנות ושהיא הטיחה בפניהן את הטענה לפיה הן לקחו את הטלפון, אך לאור ההכחשות הנמרצות של שתיהן לא היתה לה ברירה והיא עזבה את החנות ללא הטלפון. בתצהירה מסבירה X כי מיד לאחר מכן היא עלתה למשרדי מחלקת הביטחון של הקניון והתלוננה על הגניבה. לטענתה, כשעה לאחר מכן נמסר לה טלפונית כי היא יכולה לשוב לחנות ולצפות בסרטוני ההקלטה, והיא אכן שבה לחנות בליווי רחל וצפתה בסרטון חלקי. לטענתה, אף בסרטון החלקי ניתן היה לראות את הגניבה, אך הנתבעות הוסיפו להכחיש את מעורבותן וטענו כי בסרטון כלל לא נראה הטלפון וכי המדובר בקופסת פודרה (ראו סעיפים 7-9 ל-ת/1). התובעת כאמור לא נחקרה על תצהירה ולכן עובדתית הוכן שכל האמור מעלה אכן היה. נוכח המתואר לעיל, דומה שאין צורך להאריך את הדיון בתיק זה והדברים ברורים. אומר אף בנימה אישית כי כל מי שנכח בדיון באותו יום נדהם כאשר צפה בהתנהלות של שתי הנתבעות כפי שעלתה בבירור מהסרטונים, והמסקנה החד משמעית הינה ששתיהן חברו יחדיו וגנבו את מכשיר הטלפון של X. X היתה זו אשר שמה את הסלסלה מאחורי הדלפק ושמה עליה פריטים על מנת שX לא תראה את הטלפון ומנגד, X היתה זו אשר לקחה את הטלפון, כיבתה אותו ושמה אותו פיזית בתוך התיק שלה. החשוב הוא ששתיהן הכחישו נמרצות אל מול X את הידיעות שלהן לגבי מקום הימצאותו של הטלפון, עד אשר לא נותרה לה כל ברירה והיא עזבה את החנות ללא הטלפון. במצב דברים זה, לשיטתי הוכח הרבה מעבר לרף ההוכחה האזרחי, ששתי הנתבעות, ביחד ולחוד, אחראיות לפצות את שתי התובעות בכל הנוגע לנזקים שכרוכים בנטילתו של הטלפון, אשר למותר לציין שלא נמצא עד היום וכנראה שגם לא יימצא לעולם. אחריותה של החברה- נותרה לדיון רק השאלה אם גם החברה אחראית לפיצוי התובעות בגין נזקיהן, ולטעמי התשובה חיובית. אין בכוונתי להתייחס לשאלה אם אכן ניתן לראות בחברה כאחראית מבחינה שילוחית למעשה הגניבה שביצעו שתי העובדות שלה כמו גם לשאלה אם ניתנה להן הדרכה זו או אחרת אשר היתה אולי יכולה למנוע את מעורבותן בגניבה. עמדתי היא שיש לחברה אחריות ישירה לאירועים הנובעת מכך שכאשר התלוננה X באוזני אייל על המעשה, הוא סירב לסייע לה, סירב לבדוק את הפרטים "בזמן אמת" ובכלל, סירב לרדת איתה יחדיו אל החנות, סירב לקיים עימות בינה לבין מי משתי העובדות וטען שהוא יפעל רק אם יקבל דרישה מהמשטרה. לשיטתי, עמדה זו אינה סבירה, אינה עומדת בסטנדרט שהייתי מצפה לו ממנהל של חברה שאמונה על מתן שירות ללקוחות ווודאי ובוודאי שהיא מקימה אחריות ברשלנות. לו היה אייל מטפל בתלונה בזמן אמת, סביר כי ניתן היה למצוא את הטלפון, או לגרום לכך שהנתבעות תשבנה את הטלפון ואין לי ספק שהוא עוד היה בחזקתן, או לפחות בחזקת אחת מהן, באותה העת. יש לראות כי אייל הודה כי התובעות פנו אליו עוד באותו היום (עמ' 4, שורה 11). אלא שהוא לא טרח לפעול בנושא ואף טען בחקירתו כי לא צפה בסרטוני מצלמות האבטחה, וכי צפה בהם לראשונה במהלך דיון ההוכחות בבית המשפט כי לא "קיבל אותם" (עמ' 4, שורה 13). תשובה זו תמוהה היא, שעה שאייל הוא הגורם מטעם החברה שדאג להעברת עותק מהסרטונים למשטרה, בהתאם לדרישתה, ולא ברור מדוע לא מצא לנכון לצפות בהם בעצמו. אוסיף שאייל אף מסר בחקירתו כי הפנייה מהמשטרה לקבל העתק מסרטוני מצלמות האבטחה התקבלה כשעה לאחר פניית התובעות אליו (עמ' 4, שורה 20) - כלומר, שאייל היה יכול להתרשם מהתמונות החד משמעיות המופיעות בסרטונים בזמן אמת, ולפעול אל מול הנתבעות במטרה להשיב את הטלפון לחזקת התובעות, מיידית. בנוסף לכך, אייל העיד כי שתי הנתבעות סיימו את עבודתן בחברה בסמוך לאחר התקרית, ויש לתהות כיצד הסתיימו יחסי העבודה מבלי שתלונות לגבי מעשה הגניבה נבדקו על ידי החברה. ייתכן ואף בהיבט זה, לו היה אייל מטפל ברצינות בתלונה ניתן היה למצוא את הדרך לגרום לנתבעות להשיב לתובעת את הטלפון, או למצער, את שוויו ולא היינו מגיעים למצב שהתובעות נאלצות להגיש תביעה כגון התביעה דנן לביהמ"ש. בהתייחס לטענות החברה בסיכומיה, בכל הנוגע להעדר עילת תביעה כנגדה והרחבת חזית, אומר כי אין בידי לקבל טענות אלו. בכתב התביעה נטען מפורשות כי התובעות פנו אל אייל והוא סירב לפעול בדרך כלשהיא עד לקבלת הוראות מהמשטרה (סעיף 15) וטענה זו נוספת על הטענה לגבי האחריות השילוחית. לכן, הטענות לגבי הרשלנות "העצמאית" של החברה (מעבר לרשלנות "השילוחית") אינן בגדר הרחבת חזית, מה גם שעלו במהלך הדיון ללא התנגדות. לכן, ההתיחסות לנושא בסיכומים אינה עולה כדי "הרחבת חזית" ואני מוצאת שגם החברה אחראית לפיצוי התובעות בגין נזקיהן, בשל התנהלותה בסמוך לאחר אירוע הגניבה. גובה הנזק - לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בהקשר זה, אני מוצאת שיש לפצות את שתי התובעות ביחד, בפיצוי בסך של 10,500 ₪. לכך יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך של 5,400 כולל מע"מ והחזר אגרה בסך 750 ₪. כלומר, סכום כולל של 16,650 ₪. סיכום - לאור כל האמור מעלה, יש לקבל את התביעה כנגד שלוש הנתבעות. לגבי נתבעת 2, X - יש לראות כי התביעה וההודעה נשלחו אליה לכתובתה כפי שמופיעה ברישום במשרד הפנים ואף לכתובת נוספת שאותרה לגביה. בנוסף, במהלך הדיון התברר כי אייל התקשר אליה כשבועיים לפני הדיון ועדכן אותה לגבי קיומו של התיק וקיומו של הדיון (עמ' 6 שורה 1-3). למרות האמור לעיל, היא לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיונים, ויש לקבל את התביעה בהעדר אף כנגדה. לכן, אני מחייבת את שלוש הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לשתי התובעות יחד 16,650 ₪. כל אחת משלוש הנתבעות תרמה לנזק חלק לא מוגדר ובלתי ניתן להפרדה מחלקן של שתי הנתבעות הנוספות, ולכן, מבחינת התובעות, החיובים של כל שלוש הנתבעות הינם ביחד ולחוד. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום. באשר להודעה לצד ג' ששלחה החברה לX וX, אני מוצאת לקבלה באופן חלקי, במובן שההודעה מתקבלת לגבי שליש כלפי כל אחת משתיהן. המשמעות הינה שלאחר שהחברה תשלם לתובעות סכום זה או אחר, היא תוכל לשוב ולדרוש מכל אחת מצדדי ג', X וX, השבה של 1/3 מכל סכום ששילמה, אחרי ששילמה. בנוסף, תשלמנה X וX לחברה הוצאות בסך 500 ₪ כל אחת בכל הנוגע להודעה שנשלחה כלפי צדדי ג'. אייפוןסלולר (תביעות)טלפוןתביעה אזרחית