המשיבה נפגעה בתאונת דרכים שבעקבותיה נזקקה לטיפול ראשוני אצל רופא שיניים באופן פרטי ושילמה לו סך של 12,000 ₪ עבור הטיפול. לאור הפגיעה בשיניה, עתרה המשיבה, במסגרת תביעתה לפי חוק הפיצויים, למינוי מומחה בתחום הפה והלסת. 4. המערערת התנגדה לבקשה. לטענתה, מטרת המינוי המבוקש היא לזכות לפיצוי מאת המערערת עבור טיפולי שיניים שביצעה המשיבה בגין פגיעתה בתאונה. דא עקא, משהוכרה התאונה כתאונת עבודה, זכאית המשיבה לקבל את כל הוצאותיה הרפואיות, לרבות טיפולי השיניים, מהמוסד לביטוח לאומי, ולכן אין מקום למינוי מומחה להערכת עלויות הטיפול. 5. בהחלטתה מיום 31.7.12 קבעה כב' הרשמת הינדה כי מצאה ראשית ראיה לצורך במינוי מומחה בתחום רפואת הפה והלסת. על כן מונה מומחה בתחום והמערערת חויבה לשאת בהוצאותיו. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. יצוין כי לאחר דיון בערעור והשלמת טיעונים ומסמכים הודיעו הצדדים כי הם מנהלים משא ומתן בניסיון להגיע להסדר כולל. לאחרונה הודיעו כי הסדר לא צלח, ולפיכך יש ליתן פסק דין בערעור. טענות הצדדים 6. המערערת מפנה לסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי הקובע: "פגיעה בעבודה מזכה את המבוטח לריפוי, להחלמה, לשיקום רפואי ולשיקום מקצועי, בהתאם להוראות סימן זה. לעניין סימן זה, "ריפוי" - לרבות אשפוז, רפואות ומכשירים אורתופדיים ותירפויטיים, הספקתם, תיקונם או החלפתם". לטענת המערערת, זכאי נפגע עבודה לכיסוי מלא של הוצאותיו הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי, ובכלל זה גם לטיפולי שיניים הנובעים מהתאונה. המערערת מפנה בין היתר לפסקי דין בהם נקבע כי נפגע עבודה זכאי להוצאות הריפוי מהמוסד לביטוח לאומי, ובכלל זה לטיפולי שיניים לרבות טיפולים עתידיים. 7. בהתייחס לטענה או לאפשרות שהמשיבה ביצעה את טיפול השיניים הראשוני במסגרת פרטית, טוענת המערערת כי המוסד לביטוח לאומי מכיר גם בטיפולים פרטיים במקרים מסוימים, ובלבד שניתנה לכך הסכמה מראש. המערערת מפנה לאתר המוסד לביטוח לאומי, בו מוסברות זכויות הנפגע לעניין זה באופן ברור לכל אדם, כך שאין מקום לטענה כי המשיבה לא ידעה על זכויותיה. המערערת מפנה גם למכתב שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי במענה לפנייתה אליו צורפה אגרת הסבר לנפגע באשר לזכויותיו לקבלת החזר הוצאות רפואיות מהמוסד, התומך, לגישתה, בטענותיה. 8. המשיבה טוענת כי היא אינה מחויבת לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקביעת נכותה, ועל פי ההלכה הנוהגת, היא זכאית לעתור למינוי מומחה לפי סעיף 6א לחוק הפיצויים. מומחה כזה יעריך את הפגיעה, את נכותה בעקבותיה, ואת עלויות הטיפול הנדרש בעקבות אותה פגיעה, לרבות טיפולים עתידיים. אין קשר בין מינוי המומחה הרפואי וחוות הדעת שהוא יתבקש לתת בעניינה, ובין המחלוקת בדבר החובה לפנות לקבלת מימון הטיפולים הרפואיים באמצעות המוסד לביטוח לאומי. שאלה זו יש להותיר לסוף ההליך. ככל שבית המשפט יסבור שעל המשיבה למצות את זכויותיה לקבלת הטיפולים הרפואיים מהמוסד לביטוח לאומי, לא יפסקו לה פיצויים, או לחילופין ינוכו הסכומים שיכלה המשיבה לקבל לצורך כך מהמוסד לביטוח לאומי. המשיבה מפנה לפסק הדין ברע"א 1588/10 מיכאל נ' ביטוח ישיר בו נקבע כי אין חובה על הנפגע לפנות בתביעה למוסד לביטוח לאומי לקביעת נכות על פי כל דין, ואין מקום למנוע ממנו לפנות לבית המשפט על מנת שזה ימנה מומחה או מומחים רפואיים לקביעת דרגת נכותו. המשיבה טוענת כי טיפולי שיניים על ידי רופא פרטי אינם מכוסים על ידי המוסד לביטוח לאומי וכי היא תטען כי היא זכאית לפנות לרפואה הפרטית בנסיבות המקרה, ועל כן אין לערוך ניכוי רעיוני של התשלומים שניתן היה לקבל מהמוסד לביטוח לאומי בגין טיפולי השיניים. דיון והכרעה 9. נראה כי אין חולק כי קיימת ראשית ראיה רפואית לצורך במינוי מומחה בתחום הפה והלסת. המשיבה נפגעה בשיניה בתאונה נשוא התביעה ובאופן עקרוני יש הצדקה מלאה למנות מומחה בתחום רפואת הפה והלסת לבדיקתה. 10. למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא כזו: המערערת טוענת כי אין טעם מעשי למנות מומחה רפואי, שכן מטרתו הבלעדית כמעט של המינוי היא להעריך את עלות הטיפולים הנדרשים בעקבות הפגיעה. לטענתה, המשיבה ממילא אינה זכאית לקבל פיצוי בגין טיפולים אלה מהטעם שכל הטיפולים במלואם מכוסים על ידי המוסד לביטוח לאומי בהיות התאונה תאונת עבודה. על כן, טוענת המערערת, אין כל הצדקה למינוי מומחה ולהוצאות הכרוכות בכך. המשיבה טוענת כי יש להותיר שאלה זו להכרעה במסגרת פסק הדין בתביעה, במיוחד משטופלה באופן פרטי טיפול שאינו מכוסה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לטענתה, אין לחסום בפניה את הדרך להוכיח את נזקה ואת עלות הטיפולים הנדרשים בעבר ובעתיד, ואת זאת ניתן לעשות רק באמצעות מומחה שימונה מטעם בית המשפט. 11. הלכה היא כי נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה אינו חייב לפנות בתביעה למוסד לביטוח לאומי לקביעת נכותו, והוא רשאי לעתור למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט לפי חוק הפיצויים, במסלול הקבוע בסעיף 6א לחוק. אכן, הטעם העיקרי למינוי מומחה בתחום הפה והלסת במקרה של פגיעה בשיניים כמו במקרה דנן, הוא לצורך הערכת הטיפולים הנדרשים בגין אותה פגיעה ועלותם. יחד עם זאת, על המומחה להעריך גם את מהות הפגיעה ואת שיעור הנכות בעקבותיה. בנוסף, יש צורך לקבל הערכה אודות הטיפולים שנדרשו בסמוך לאחר התאונה, והטיפולים שידרשו בעתיד, כתוצאה מהתאונה, והדרך היחידה האפשרית לעשות כן היא באמצעות מומחה מטעם בית המשפט. יתכן שטענת המערערת, לפיה יכולה המשיבה לקבל מימון למלוא הטיפולים הרפואיים הנדרשים מהמוסד לביטוח לאומי, תתקבל, אך לא ניתן לקבוע זאת כקביעת סף לאור המחלוקות שבין הצדדים בעניין זה, ובהתחשב גם בטענת המשיבה כי היתה הצדקה לפנייתה לקבלת טיפול במסגרת פרטית, וכי הסיכוי שהוצאותיה אלה יוחזרו על ידי המוסד לביטוח לאומי, אינו גבוה. ההחלטה למנות מומחה שיעריך את פגיעתה של המשיבה בתאונה ואת הטיפולים הנדרשים ועלותם, ולא להקדים דיון בשאלת הזכאות לקבלת מלוא ההוצאות, בעבר ובעתיד, מהמוסד לביטוח לאומי, היא החלטה דיונית שאין מקום או הצדקה להתערב בה. 12. אשר להוצאות המומחה. אכן, קיימת אפשרות כי בסופו של יום ימצא המינוי מיותר אם תתקבל עמדת המערערת שהתובעת אינה זכאית כלל לפיצוי על טיפולי השיניים בהיותם מכוסים במלואם על ידי המוסד לביטוח לאומי. למרות זאת, אין מקום להתערב בהחלטה להשית את הוצאות המומחה על המערערת. אין חולק כי קיימת ראשית ראיה לצורך במינוי מומחה. אין חולק כי המשיבה שילמה סכום של כ-12,000 ₪ בגין טיפול השיניים הראשוני לאחר התאונה. על פי הנטען, המשיבה אם ל-6 ילדים אשר הפרוטה אינה מצויה בכיסה וחיובה בהוצאות המומחה עלול לחסום בפניה את הדרך להוכחת נזקיה. מאידך, מימון שכר טרחת המומחה הוא מימון ביניים בלבד והמערערת תהיה רשאית לעתור לקיזוז הסכום שהוציאה מהפיצוי שיפסק למשיבה, ובאם תתקבל טענתה לעניין הטיפולים הרפואיים, יתכן שיהיה בכך שיקול בעל משקל לקיזוז הסכום. 13. אשר על כן, אני דוחה את הערעור. המערערת תשלם למשיבה את הוצאות הערעור בסכום כולל של 2,000 ₪. רפואהתאונת דרכיםשיניים