תביעה כספית בסך של 16,833 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו בשל תאונת דרכים נטענת. לטענת התובעים (להלן בהתאמה - "התובע", "התובעת" וביחד- "התובעים"), ביום 17.2.2012 בשעה שעצר התובע את רכבו (שהינו בבעלות התובעת בזמנים הרלבנטים) כאשר לפניו רכב מסוג טויוטה, פגע בו רכב הנתבעים מאחור וכתוצאה מפגיעה זו נגרמו לרכב התובע (מסוג סיטרואן) נזקים בחלק האחורי וכן בחלקו הקדמי, שכן כתוצאה מהפגיעה נדחף רכב התובעים אל רכב הטויוטה שהיה לפניו. התובעים טוענים כי הסכום התביעה מורכב כדלהלן- (א) נזק שנגרם לרכבם באופן ישיר עומד על 12,783 ₪; (ב) שכ"ט השמאי בסך של 1,050 ₪; (ג) פיצוי ירידת ערך בסך של 1,000 ₪ ו- (ד) פיצוי בגין השבתת הרכב בסך של 2,000 ₪. לטענת הנתבעים (להלן- "הנתבע") וכן חברת הביטוח איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן- "חברת הביטוח" וביחד- "הנתבעים"), הטענות העולות מכתב התביעה מוכחשות. באשר לנסיבות קרות התאונה, טוענות הנתבעות כי: "...בנסיבות העניין ארע האירוע, כולו בשל רשלנותו...של התובע... זאת באשר הייתה תאונה קודמת אשר אירעה דקות לפני התאונה, הנתבעת האטה בכוונה לעזור למה שמתרחש ואז החליקה ופגעה ברכב שלפניה" (כתב הגנה, סע' 8.2 - 8.3). בדיון שהתקיים בפני היום, נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם, מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. דיון לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, לאחר שהקשתי לדברי בעלי הדין והתרשמתי מהם, לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים הנני קובעת כי התובעים עמדו בנטל להוכיח את הטענות העולות מכתב תביעתם. מתוך מכלול הראיות שהונח בפני בית המשפט הרי שלא מצאתי נימוק ממשי כדי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעים. לאור כל זאת ובהתאם למפורט בהמשך פסק הדין, יש להורות על קבלת התביעה, בהתאם לרכיבים שיפורטו. בהתייחס לנסיבות התאונה- מעיון בתמונות שהוגשו לבית המשפט וסומנו מוצג ת/1, עולה כי רכב הנתבע פגע ברכב התובעים בחלקו האחורי. אף נראה בבירור מהתמונות כי לרכב התובעים נגרם נזק בחלקו האחורי, כאשר ניתן להבחין בנקל כי הדלת הימנית האחורית של רכב התובעים נפגעה באופן שחלקה התחתון שקע פנימה ואף רצפת הרכב בחלק הסמוך לדלת האמורה התעקמה. כמו כן, אף ניתן להבחין בנקל מהתמונות כי קיים נזק ממשי לרכב בחלקו הקדמי. ויודגש כי הנתבע אישר את כלל הנזקים הנראים בתמונות (ת/1) (ר' פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 18 - 19). באשר לאחריות לתאונה- התובע העיד: "אני הייתי בנסיעה והגעתי לרמזור במהירות של 50 או 60 קמ"ש. הייתי בעצירה מוחלטת. היה רכב לפני והיה רכב לפני והסתכלתי במראות וראיתי רכב שמגיע, ראיתי רכב שמגיע במהירות מאחורי, קיבלתי מכה אחורה והרכב נדחף קדימה ועף 2 מ' בערך ונתתי מכה לרכב מקדימה" (פרוטוקול הדיון עמ' 1 ש' 17 - 20). הנתבעת חזרה על גרסת התובע והעידה כי: "הוא נתן לנו מכה מאחור ונכנסנו ברכב מקדימה" (פרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 26). מנגד, הנתבע העיד כי: "התאונה הייתה קיימת. אני הייתי ברמזור זיהיתי את התובע 1 הוא מהכפר שלי. עצרתי וניסיתי לעצור. אני עמדתי ברמזור הרמזור היה ירוק ונסעתי אולי 15 או 20 מ', הייתי בהילוך ראשון איטי, כשעצרתי אחריו החלקתי קצת ופגעתי בו. אפשר להגיד שליטפתי אותו" (פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 8 - 10). הנני סבורה כי טענת הנתבע נסתרת מיניה וביה כבר מעיון בתמונות שהוגשו לתיק בית המשפט (ת/1). מהן עולה בבירור כי לא מדובר ב"ליטוף" ובכל מקרה לא במכה "עדינה" אלא שעצמת הפגיעה העולה מהן ניכרת היטב. כמו כן, בעוד שהנתבע טען כאילו היה מדובר בתאונה קודמת שהתרחשה במקום האירוע בעוד שכל תרומתו היה "ליטוף" רכב התובעים בחלקו האחורי ויתרה מכך- "פגע בשרידים ולכן לא נגרם שום נזק לרכב התובע" (פרוטוקול הדיון עמ' 4 ש' 30 - 31). הרי שבניגוד לטענה זו, נזכיר שוב כי מהתמונות עולה שנגרם נזק בחלק האחורי של הרכב ואין לנזק זה שום הסבר אחר כלל (ובוודאי שלא הגיוני) מלבד פגיעת רכב הנתבע בו. כמו כן,בהקשר זה הנתבע לא טרח להציג בפני בית המשפט כל ראיה שתתמוך בטענתו וזאת בשים לב לכך שפרטי רכב צד ג' הנטען היו ידועים היטב לצדדים. כך למשל פרטיו רשומים בהודעה על תאונה מצד התובע אשר הוגשה יחד עם כתב התביעה. בהקשר דברים אלו יוזכר כי "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כך רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פ''ד מז(2) 605, עמ' 11 (1993)). נוסף על כל האמור, הנתבע היה זה שהודה, בפה מלא, כי פגע ברכב התובעים ולמעשה בעצם הפגיעה אין מחלוקת. כך שממכלול הדברים האמורים לעיל הנני קובעת כי- הנתבע פגע ברכב התובעים ביום 17.2.2012, כתוצאה מפגיעה זו רכב התובעים נדחף ופגע ברכב שהיה לפניו וכי נגרמו לרכב התובעים בגין האירוע נזקי רכוש. גובה הנזק- התובעים צירפו לכתב תביעתם את חוות דעתו של השמאי טיארה שחאדה הימנה עולה כי כתוצאה מהיקף הנזקים הישירים שנגרמו לרכב הוכר הרכב כ "אובדן להלכה". כך ש-שווי הרכב בניכוי השרידים, הינו 12,783 ₪. מחד, הנתבעים הכחישו טענה זו ומנגד, המומחה מטעם התובעים לא נחקר ולא הוצגה בפני בית המשפט ולו אסמכתא בודדה אשר יהא בה כדי לסתור קביעתו ולפיכך אין לי אלא לקבלה במלואה. באופן דומה הנני קובעת באשר לגובה שכ"ט השמאי. באשר לרכיב הפיצוי הנתבע בגין ירידת ערך- הנני דוחה רכיב זה במלואו. זאת מאחר ועסקינן בנזקים שנגרמו לרכב שהושבת ובשים לב לאמור בפרוטוקול הדיון מהיום לפיו ב"כ התובעים חזר בו מהדרישה לפיצוי בגין רכיב זה (פרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 18). בגין הפיצוי הנתבע עקב השבתת הרכב- הנני מוצאת לנכון לקבוע אותו על דרך האומדנה בסך של 1,000 ₪ בלבד. לפיכך, סה"כ הפיצוי המגיע לתובעים הינו אם כן- 14,833 ₪. לסיכום דין התביעה להתקבל. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים ביחד ולחוד סך של 14,833 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום ויישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף, הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום ויישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםנזקי רכוש