נטען כי שיקים שנגנבו מתוך שני פנקסי שיקים מהרכב המשפחתי

טוען, כי מדובר בשיקים שנגנבו מתוך שני פנקסי שיקים מהרכב המשפחתי ובנסיבות אלה, מאחר והשיקים לא מולאו על ידו וזו אינה חתימתו, אין לחייב אותו בעלות השיקים ולמעשה מדובר בכשלון תמורה מלא המהווה טענת הגנה טובה כנגד התביעה השטרית. עלי לציין, כי הנתבע לא תמך את הגנתו בחוו"ד גרפולוגית ואף לא הביא דוגמאות חתימה אחרות מהבנק. פנייה של בא כוחו אל בנק הפועלים בסניף בקה אל גרביה מיום 13.5.13 לימדה, כי הבנק סרב לכאורה לתת לתובע דוגמאות חתימה שכאלה ואולם בפועל, בפני לא הוצגו דוגמאות חתימה כאלה או אחרות. עוד הובררו במהלך ניהול המשפט מס' עניינים שב"כ הנתבע התנגד לקו החקירה של התובעת בעניין זה. הוברר כי בנוסף לשיקים שנגנבו מהרכב המשפחתי של הנתבע לטענתו, נגנבו שיקים שכאלה גם לאחיו, נגדו מתנהל הליך נפרד ושונה. ועוד נטען, כי בעבר נפרעו 3 שיקים (שלא הוצגו בפני ביהמ"ש) בסכום כולל של כ - 25,000 ₪ מהנתבע לחייב העיקרי. לטענתו של הנתבע, כלל לא ידע על כך שכן מעולם לא נתן שיקים כאלה לנתבע והוא ציין כי הוא שומר לעצמו הזכות לתבוע את תמורת השיקים. התובע מצדו טען, כי הבנק התרשל בכך שנתן אשראי בלי בדיקה מסודרת לחייב העיקרי וכי אין כל מערכת יחסים בין הנתבע לבין הבנק. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בסיכומיהם, אני נותן את פסיקתי. דין התביעה להתקבל במלואה. להלן נימוקיי: 1. גרסת הנתבע היתה בלתי סבירה ולא הותירה כל רושם אמין. הנתבע טוען, כי נגנבו לו שיקים בתאריך 25.04 וזאת משני פנקסים שהחזיק ברכב המשפחתי אך מסתבר, שאחיו שטוען שאף לו נגנבו שיקים, התייחס בתלונתו למשטרה לתאריך אחר מזה אותו ציין התובע כתאריך שבו בוצעה הגניבה. לטענת הנתבע נגנבו לו אותם שיקים נשוא כתב התביעה אך הסברו כיצד ידע לזהות מתוך 2 פנקסים מי הם השיקים הספציפיים שנגנבו לא שיכנעה אותי כלל והטענה שלו שכביכול תמורת שיקים שנתן לאנשים אחרים שולמה על ידו במזומן לאחר שביטל השיקים בבנק, לא הוכחה ולא הובאו כל עדים בעניין. בדיון בבקשת רשות להתגונן העיד הנתבע: "יש לי יומן מסודר, שבו אני רושם למי נתתי שיקים וניסיתי להזכר למי נתתי לפני הגניבה והתקשרתי אליהם. אין לי את היומן כאן ... אני מוכן להביא את המחברת". יומן שכזה, היכול להצביע על רישום מדויק של השיקים לא הוצג, ועדותו של הנתבע בפני כי יומן זה נגנב (ביחד עם השיקים) אינה סבירה ואינה אמינה. אי הצגת היומן ע"מ להבהיר כיצד ידע להצביע הנתבע על איזה שיקים נגנבו מעוררת חוסר אמון. 2. זאת ועוד, הנתבע לא נתן שום הסבר משכנע כיצד יכול להיות מצב שבו נפרעו בעבר שיקים לטובת החייב העיקרי (שיקים בסך של 26,760 ₪), חייב שהוא טוען שאינו מכיר ומעולם לא נתן לו תמורה של שיקים. מדובר בסכומים ניכרים של כ - 25,000 ₪ ולא ייתכן שהשיקים הללו נפרעו והנתבע לא ידע על כך כלל. הנתבע העיד בביהמ"ש: "את עאסלי בילאל אני לא מכיר בכלל, לא נתתי לו מעולם שיק ולא כלום". עדות זו נסתרה מניה וביה. 3. מדובר בתביעה שטרית. הבנק הינו אוחז כשורה, בניגוד לטענות ב"כ הנתבע בסיכומיו. השיקים הוסבו לבנק ואין סיבה לקבל את העמדה שמדובר בכשלון תמורה מלא שעה שהנתבע לא הוכיח כלל כשלון תמורה זה ואף לא הגיש חוו"ד גרפולוגית או אף מסמך שמתוכו ניתן לקבוע כי החתימה על השיקים אינה חתימתו של הנתבע. 4. יש לציין כי מדובר בשני פנקסים שונים של שיקים ולא בפנקס אחד ובזיהוי ספציפי של שיקים דבר המחשיד מאוד את התנהלות הנתבע ויוצר חוסר אמון בטענתו כי מדובר בשיקים שנגנבו לו. 5. בעדותו של הנתבע התגלו סתירות נוספות, כך כשנשאל: "בהועדה על אבדה שהגשת במשטרה (צריך להיות גניבה - השופט ע.נ.) למה לא ציינת פרטים על הגנבה, מתי נגנב, איפה נגנב?" תשובת הנתבע: "כי לא ידעתי מתי, באיזה תאריך פרצו" ואולם בתצהירו (הודעת האבידה) ציין תאריך וזמן מדויק - שיקים נגנבו ביום 25.4.12 שעה 19:00. 6. בסיכומיו הרחיב ב"כ הנתבע בסוגיה אחת ויחידה. נטל ההוכחה על התובע להוכיח שלא הנתבע הוא שחתום על השיקים וכי זויפו. בסעיף 26 לסיכומיו כתב: "גם הטענה בסיכומי התובע כי נפלו סתירות בגרסת הנתבע לא יכולה לצמוח לו ישועה. אף אם נלך יד ביד עם התובע ונקבע כי גרסת הנתבע מעוררת תמיהות ושאלות רבות, ולפיכך איננה נאמנה עדיין, יש לקבוע כי הבנק לא הרים את נטל השכנוע לעניין אמיתות חתימות הנתבע המופיעות על השיקים. בסופו של משפט ובהנחה שגרסת הנתבע אינה נכונה (דבר המוכחש) עדיין לא ניתן לקבוע ממצא פוזיטיבי לפיו החתימות המתנוססות ע"ג השיקים הם חתימות הנתבע". אומר כך, ראשית גם ב"כ הנתבע מבין, כי בעדות הנתבע נפלו סתירות ועדותו עפ"י פסיקתי זו אינה אמינה כלל. שנית, מתוך חומר הראיות, עמד התובע בנטל הראייה על פי עודף מאזן ההסתברות והנתבע לא הוכיח כי החתימות אינן חתימתו. העובדה שפקידה לא זכרה שהנתבע חתם בפניה איננה טיעון מספיק שהתובע לא עמד בנטל הראייה. דין טענות אלה, שלא מצאתי בהן ממש, להידחות. אשר על כן, אני מקבל את התביעה. הנתבע ישלם לתובע את עלות שני השיקים בסך 15,000 ₪ ובסך 18,200 ₪, כאשר השיקים צמודים ונושאי ריבית ובתוספת הוצאות משפט הכוללות אגרות ששולמו וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 4,000 ₪ + מע"מ. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. שיקים