בסעיף 19סה(א) לחוק, נקבעה חזקה, כי סירוב לתת ל"אדם עם מוגבלות" שירות במקום ציבורי נעשתה בשל אפליה, אך חזקה זאת ניתנת לסתירה. בנסיבות העניין, כאשר קבעתי כאמור לעיל, שאני מקבל את טענות הנתבעת בדבר ההפרעה שיצרה התנהגותה של הנתבעת לפעילות בבריכה, וזאת לאחר תקופה של כ-6 שנים בה התאפשר לה להיות מנויה בבריכה ולהשתמש בשירותיה, אני קובע כי נסתרה החזקה וכי הנתבעת הוכיחה כי התנהגותה אינה נחשבת בגדר אפליה, גם לו ניתן להגדיר את התובעת כאדם עם מוגבלות. זאת הן בכלל והן עפ"י סעיף 19ו(ג) לחוק, לפיו: "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המקום הציבורי או השירות הציבורי." אנשים עם מוגבלות