סוגיית חוזה קבלנות הוסדרה באופן חלקי בחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 אשר חוקק כחוק משלים ומיוחד בתחום זה על יסודו של חוק החוזים (חלק כללי), תש"ל -1970. ככלל, בתביעה לחיוב כספי על יסוד הסכם, על הצד הטוען לקיומו של הסכם להרים, תחילה, את נטל ההוכחה לעצם קיומו. כדי שיתקיים היסוד ההסכמי של הגדרת חוזה לגבי עניין מסויים, אין די בהסכמה גרידא בין הצדדים, אלא, נדרשת הסכמה מודעת ומכוונת של הצדדים ליצור קשר משפטי חוזי מחייב. במקרה דנן, אין חולק, כי לא נכרת הסכם בכתב והתביעה מבוססת על טענת התובעת, לפיה, התובעים התחייבו כלפיה בעל פה. התובעת משליכה את עיקר יהבה על שתי שיחות טלפוניות בין נציגיה לבין הנתבעים בהן, לטענת התובעת התחייבו הנתבעים כלפיה. סבורני, כי עיון בתמלילי השיחות אינו תומך בטענות התובעת. כל אשר ניתן ללמוד מהשיחות בין הצדדים כי התנהל דין ודברים בינם, בין היתר, בנושא המשך העבודה בעת בה הנתבעים הוציאו מכתב הפסקת עבודה לקבלן בראשי ולא היה ברור לתובעת כקבלנית משנה באיזה אופן תימשך העבודה ותתקבל התמורה בעדה. אומנם, בשיחה הנתבעת 2 מפטירה לעבר נציג התובעת, כי הם ימשיכו לעבוד בפרוייקט וכי היא תקבל תמורה עבור עבודתה. אולם, לדידי לא ניתן לנתק משפט בודד מכלל הדברים שנאמרו בשיחה כולה ויש לבחון הדברים שנאמרו בהקשר הרחב של השיחה בין הצדדים ובמערכת היחסים החוזית בין כל הגופים המעורבים. בחינה כללית זו שוללת את המסקנה אליה מבקשת התובעת להגיע וודאי כי אין בדברים הנ"ל משום כריתת חוזה מחייב בין הצדדים. די בעיון במשפט הבא שהפטירה הנתבעת 2 מיד בסמוך לאחר מכן, כדלקמן: "אני אדבר עם בעלי נהיה בקשר בימים הקרובים" כדי להסיק שלא הייתה בכוונת הנתבעת 2 להתקשר באופן ישיר עם התובעת. יתרה מכך, בעדותה של הנתבעת 2 ציינה, היא כי כוונתה הייתה לכך, כי כל כסף אשר יאושר לתובעת על ידי המפקח והקבלן הראשי יועבר לידי התובע באופן ישיר וכך אכן בוצע על ידה (פרוט' בעמ' 16 שורות 5-11). עדותו של מנהל התובעת, מר אופיר דיין, נמצאה בלתי קוהורנטית ובלתי מהימנה ובעיקרה נמצאה עדותו עדות שמועה שכן, כל ידיעותיו נמסרו לו מקרוב משפחתו מר דויד דיין. עדותו בפני לא תמכה בעובדות שצויינו על ידו בתצהירו. כך לא ידע להעיד, כי הסך של 25,000 ₪ שולם כמקדמה בלבד (פרוט' בעמ' 7 שורה 10). ההתרשמות מעדותו של העד הייתה שהוא אינו יודע דבר וכל תשובותיו הופנו לעד מטעם התובעת מר דויד דיין. כאשר מנהל התובעת נשאל מניין הוא מסיק שנכרת בין התובעת לנתבעים הסכם מחייב השיב, " בעקבות השיחות שלי עם דוד הבנתי שכרתנו חוזה עם הנתבעים" ( פרו' בעמ' 7 שורה 14 ) עדות שמועה בלתי קבילה וכן, "אני בהתחלה הוזמנתי על ידי אבירם ומן הסתם שהנתבעים התקשרו איתו בכדי לבנות את ביתם. העובדה הזו היא תיאור מצב" (פרוט' בעמ' 7 שורות 16-17). אף בשאלת העברת סכום הכסף בסך 25,000 ₪ שהועברו מהנתבעים לתובעים לא ידע מנהל התובעת להשיב. כמו כן, הודה, כי לא מסר לנתבעים חשבונית מס/קבלה עבור הסכום הנ"ל ואף לא צירף העתק ממסמך זה לכתב התביעה. יוער כבר עתה, כי אי צירוף מסמך זה משמש לרעת התובעת. שכן, לו חשבונית מס/קבלה יצאה על שם הנתבעים, לכאורה, היה בכך לתמוך בטענות התובעת. אולם, אי הצגת מסמך זה מביא לידי מסקנה, כי לו היה מוצג היה משמש לרעת התובעת. הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב היא, כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא היתה פועלת לרעת הנמנע: [ ראה: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פד"י מה (4), 651,654 ; י.קדמי, על הראיות, חלק שני, תשנ"א -1991]. מר דויד דיין, עובד מטעם התובעת שטיפל בגביית התשלום מהנתבעים, לא ידע בעדותו להסביר את הסכום של 25,000 ₪ ששולמו לו על ידי הנתבעים וטען, כי הואיל וסכום זה נופל מסכום העבודה הכללי שעמד לשיטתו על סך 84,000 ₪ הרי שהוא ראה בסכום זה כמקדמה. מר דויד דיין, הציג את הצעת המחיר הבסיסית שצורפה לכתב התביעה, הצעה מס' 1000105 וטען, כי הנתבעת 2 קיבלה הצעה זו דרך אבירם. דא עקא, כי הצעה זו, לשיטת מר דיין חתומה על ידי מר אבירם הקבלן הראשון ואינה חתומה על ידי הנתבעת 2. אף לו אקבל טענתו זו, אין בה כשלעצמה, כדי לחייב את הנתבעים, אלא, אך לתמוך בגירסתם, כי ההתקשרות החוזית הייתה בין התובעת לקבלן הראשי. יתרה מכך, ההצעה נושאת תאריך מיום 13.12.11 וסכום ההצעה הינו 29,940 ₪ לא כולל מע"מ. סכום זה אינו מתיישב כלל ועיקר עם טענות התובעת לסכומים גבוהים יותר. עוד יוער, כי עיון במסמך זה מלמד, מכתב ידו הנחזה של מר דויד דיין עצמו מטעם התובעת, כי בוצעו עבודות על ידי הקבלן החדש יוסי וכי יש צורך לבצע קיזוזים שונים בין התובעת לבין הקבלן החדש. אף הערה זו אינה מתיישבת כלל עם טענת התובעת לקשר חוזי מחייב שנכרת בינה לבין הנתבעים. 11. לעומת עדותם של עדי התובעת נמצאה עדות הנתבעים באשר להיעדרו של הסכם מחייב בין הצדדים מהימנה ונתמכה אף בראיות חיצוניות שצורפו לכתב ההגנה בדמות נספח 1 לכתב ההגנה - הזמנה להצעת מחיר לבניית יחידת דיור בודדת ונספח 2 לכתב ההגנה - הסכם שיתוף פעולה בין משפחת הנתבעים ומפקח הבנייה. מהראיות עצמם עולה, כי התובעים שכרו שירותי מפקח בנייה וקבלן ראשי על מנת להימנע בדיוק ממצב כגון דא. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי התובעים הינם אנשים עסוקים שזמנם אינו בידם שאינם מבינים דבר בתחום הבניין ואשר ביקשו להיעזר באנשי מקצוע בתחום זה לצורך בניית ביתם. בין היתר, התובעים התקשרו עם מפקח בנייה שהוא היה אמון, בין היתר, על ניהול הקשר בין הקבלן הראשי ויתר בעלי המקצוע לצורך אישור ביצוע העבודות בהתאם לשלבים השונים וכן, על תמחורם. הנתבע 1 העיד, כי לא צירף את ההסכם שנערך ביום 15.5.12 עם הקבלן החדש זאת נוכח סירובו לחשוף בפני התובעת פרטים לא רלבנטיים למרות שאישר, כי הייתה בהסכם זה התייחסות להשלמת אביזרי החשמל בבית. עוד ציין, כי המפקחים מטעמם היו מוסמכים להנחות את הקבלנים אודות ביצוע העבודות. הנתבע 1 הכחיש בעדותו את דרישות התשלום של התובעת. הנתבעת 2 העידה וציינה, כי המפקח הוא המוציא לפועל שלהם ( פרו' עמ' 14 שורה 31). כמו כן, הכחישה כי התחייבה להתקשר עם התובעת באופן ישיר וטענה כי היא תדאג להעביר לתובעת את הכסף בהתאם ברגע שיושלם השלב הרלבנטי וכך עשתה. 12. הלכה למעשה, מהראיות שבאו לפני, עולה, כי עניין לנו בתובעת ששימשה כקבלן משנה לעניין ביצוע עבודות החשמל בבית הנתבעים של הקבלן הראשי. יוער כבר עתה, כי שני הצדדים נמנעו מלהציג ראיות נוספות ולהעיד עדים נוספים שהיו נוכחים במפגשים השונים ולדין ודברים שהתנהל והיה באלה לשפוך אור אודות מערכת היחסים החוזית בתיק זה. אומנם, התובעת הגישה בקשה לזימון עדים רלבנטיים ואולם, הבקשה נדחתה מהטעם שהתובעת לא הצילה מהעדים תצהירים מחד ומאידך לא נימקה כדבעי את ניסיונותיה לעשות כן ולא הגישה בקשה מסודרת מבעוד מועד. בהקשר זה, לא ברור עוד מדוע התובעת לא צרפה לתביעתה את הקבלן הראשי ואף לא דאגה לאתרו לצורך זימונו למתן עדות. כמו כן, לא הוצגו ראיות כלשהם באשר למערכת היחסים בין התובעת לבין הקבלן הראשי והאם במסגרת יחסים אלה אושרו העבודות הנטענות והאם שולמו לתובעת כספים כלשהם בעדם. למעשה, שאלת קיומו של ההסכם במישור היחסים בין התובעת לקבלן הראשי כלל לא הוצגה בהליך זה ונותרה לוטה בערפל. עוד יוער, כי ככלל, במשולש היחסים מזמין- קבלן רשאי- קבלן משנה עיקר הבעייתיות אינה מתעוררת בצלע שבין מזמין העבודה לבין הקבלן הראשי או בצלע שבין הקבלן הראשי לבין קבלן המשנה, אלא, בצלע שבין קבלן המשנה למזמין העבודה. אומנם, בנסיבות אלה, המזמין וקבלן המשנה זכאים לתבוע את הקבלן הראשי אך במקרה בו הקבלן הראשי נקלע לקשיים פיננסיים או שלא ניתן לאתרו- הינם מנסים לתבוע ישירות זה את זה. ניסיון זה נתקבל בקושי מובנה, שכן, כאמור, לא נקשר חוזה ישיר בין המזמין לקבלן המשנה. אף על הרקע האמור סבורני, כי לא ניתן לקבל את דרך הילוכה של התובעת ויש לדחות אותה מכל וכל. מהראיות שהוצגו על ידי התובעת עולה הרושם, כי נציגה ניסה להקליט את הנתבעים על מנת לקשור אותם להתחייבויות הקבלן הראשי ואולם, ניסיון זה דינו להיכשל הן, מהטעם של התנהגות בחוסר תום לב מצד התובעת בכך שהינה מנסה להציל התחייבויות באמצעות הקלטות של הצד שכנגד אשר לבטח לא ניתן ללמוד מהן, כי נקשר הסכם מחייב בין הצדדים והן ובעיקר מהטעם של העדר מסויימות וגמירות דעת מטעם הנתבעים. אף לשיטתה של התובעת, כפי שעולה בתצהיר המשלים שהוגש על ידי מר דיין, הינה מודה, כי דרך המלך במקרה זה הייתה להגיע עם הנתבעים להסכם מחייב בכתב כשם שהתובעת פעלה מול הקבלן הראשי או להפסיק את ביצוע העבודות או לכל הפחות להציל אישור מהמפקחים מטעמם אודות היקף העבודות שבוצעו ועלותם. כל אלה לא בוצעו על ידי התובעת ואין לה להלין אלא על עצמה. עוד יוזכר ויוער, כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח כל טענותיה. נטל אשר לטעמי לא הורם. נוכח האמור, הנני קובע, כי לא נקשר הסכם מחייב בין התובעת לבין הנתבעים. 13. באשר לשאלה השנייה בהעדר ראיות מספקות, סבורני, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את היקף העבודות שבוצעו על ידה נכון למועד הפסקת העבודה. בהקשר זה יוער למעלה מן הצורך, כי אף לו הייתה התביעה מתבססת על עילת התעשרות שלא כדין, סבורני, כי על יסוד הראיות שהוצגו בפני, לא עלה בידי התובעת להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת את מידת ההתעשרות. התובעת צירפה לכתב התביעה אסמכתאות לכאורה להצעת המחיר שסוכמה עם הקבלן הראשי ואולם, לא הוכיחה את ביצוע העבודה בפועל ולא הציגה חוות דעת מקצועית אודות העבודות שבוצעו על ידה נכון למועד הפסקתם, היקפם ושיעור עלותם. בעניין זה, ניתן להוסיף כי אף את טענות התובעת באשר לביצוע עבודות נוספות שבוצעו על ידה בהתאם לתוכנית האדריכלית לא הוכיחה התובעת כדבעי. אף בעניין זה, כאמור, ניתן היה לצפות מהתובעת, כי תגיש חוות דעת מקצועית או תזמן את המפקחים/קבלנים השונים לעדות ותגיש תצהיר מטעם גורם מקצועי. 14. סוף דבר- דין התביעה להידחות. התובעת תישא בהוצאות משפט בסך 4,000 ₪. חוזהחוזה קבלנות