בדיקת פוליגרף בתביעה של רופא שיניים נגד מטופל (לגבי עלות הטיפול)

תביעה של רופא שיניים נגד מטופל שלא שילם את מלוא הסכום על הטיפול: לפניי תביעה כספית לתשלום סך של 20,000 ₪, בגין טיפולי שיניים שהעניק התובע לנתבע. התביעה התבררה בסדר דין מהיר. משנשמעו לפניי היום ההוכחות והצדדים סיכמו טענותיהם, ניתן בזאת פסק הדין, שיהיה תמציתי, כמצוות המחוקק. 1. ברקע הדברים: הנתבע הוא נכה צה"ל, הזכאי להשתתפות אגף השיקום במשרד הבטחון בחלק מהוצאותיו בקשר עם טיפולי שיניים. הנתבע מטופל מאז שנת 2003 אצל התובע, ועד לאחרונה היה שבע רצון מן הטיפול. 2. לטענת התובע בתביעתו, בראשית שנת 2011 עבר הנתבע במרפאתו טיפולים שכללו טיפול שורש, כתרים זמניים, וכתרים קבועים מסוג זרקוניה. בגין אלה נותר הנתבע חייב לתובע לפי הנטען סכום של 20,000 ₪, 2,500 ₪ בגין כתרים זמניים ו-17,500 ₪ בגין כתרי הזרקוניה. 3. הנתבע טען מנגד בהגנתו כי התביעה נועדה להקדים תביעה בגין רשלנות רפואית שבדעתו להגיש נגד התובע, דבר שנמסר לתובע. הוא הוסיף כי בין הצדדים נקבע שעלות הטיפולים תעמד על 17,500 ₪ (ולא 20,000 ₪), שלגביהם סוכם כי 10,000 ₪ ישולמו במזומן, שאכן שולמו, וכי כנגד היתרה, של 7,500 ₪, תימסר חשבונית. היתרה לא שולמה. הנתבע טוען עוד כי הובטח לו החזר של 2,000 ₪ בגין כתרים מזהב שהוסרו מפיו של הנתבע במהלך הטיפול. לביסוס טענתו מציג הנתבע פתק (נספח א' לכתב הגנתו, להלן: הפתק), הרשום בכתב ידו של התובע ונמסר בידי הנתבע, שבו מצוין בראשו "17,500" (סכום התשלום הכולל הנטען), תחתיו: "7500 חשבונית", תחתיו: "10,000" (סכום התשלום במזומן הנטען), ובתחתית - "7,000", שהנתבע מפרשו כיתרה בניכוי 10%, שהוא המספר שצוין בצד אותו "7,000". כן מצוין בקצה הפתק "2,000" - סכום ההנחה שהובטחה לנתבע. 4. בדיון שהתקיים ביום 17.4.13 בפני כב' השופט אבי שליו, טרם שהועבר התיק לטיפולי, טען התובע כי הפתק נכתב אמנם בידו אך אין הוא אלא "קשקושים" והוא לא רלבנטי להליך. שני הצדדים הודיעו עוד כי הם נכונים לפנות לפוליגרף על מנת לבדוק את שלוש השאלות שבמחלוקת: האם עלות הטיפול הראשונית היתה 17,500 ₪ או 20,000 ₪, האם שולם סכום במזומן, והאם הובטח זיכוי בסכום של 2,000 ₪. הצדדים הסכימו עוד כי טענת הרשלנות הרפואית לא תידון במסגרת התביעה הנוכחית כי אם בתביעה שהגיש בינתיים הנתבע, כך שהפלוגתאות שצוינו הן היחידות העומדות לדיון. 5. מונה מומחה, מר בנימין עוזרי, שבדק את שני בעלי הדין. התוצאות היו עגומות. לגבי שניהם נמצאו "תגובות מחשידות לאמירות שקר, אולם בשל עוצמתן הנמוכה לא ניתן לקבוע ממצא ודאי". המומחה הבהיר שהאפשרות היחידה העומדת לסברתו על הפרק היא ששני הצדדים משקרים, או שאינם בטוחים בגרסתם, וכי "האמת נמצא איפה שהוא באמצע". המומחה הוסיף עוד הערה שלפיה בעת ההכנה וניסוח השאלות, התובע מסר "כי ככל הנראה הסכים להפחית ל[נתבע] 2,000 ₪ מסכום העבודות", ולכן לא נשאלו הצדדים בעניין זה. 6. נוכח תוצאות הבדיקה, הבלתי החלטיות, הוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית והם עשו כן. תצהיריהם לא הוסיפו רבות על שנטען בכתבי הטענות. התובע הטעים בתצהירו כי לא קיבל כל תשלום במזומן, וכי עלות הטיפול - 20,000 ₪ - נקובה בגיליון הטיפול, תוך שתכנית הטיפולים ועלותה הוצגה אף בפני אגף השיקום במשרד הבטחון. הנתבע חזר על טענותיו. 7. דיון הוכחות נקבע להיום, 23.1.14. שני הצדדים נחקרו על תצהיריהם, וסיכמו. הגיעה עת הכרעה. 8. דין התביעה להתקבל בחלקה. אנמק בקצרה. מובן שלא אתייחס לכל אחת ואחת מטענות הצדדים, שבחנתי את כולן, ככל שאין בהן כדי לשנות מן התוצאה המתחייבת. 9. טרם הידרשות לפלוגתאות, אעיר באופן כללי לגבי בדיקת הפוליגרף: זכותם של הצדדים להסכים על מינוי מומחה בתחום, וזכותם להחליט כי עמדתו תכריע, כפי שאירע כאן (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.13; ראו: ע"א 61/84 ביאזי נ' לוי, פ"ד מב(1) 446 (1988)). ברם כאשר שני הצדדים מתבררים ככאלה שיש סימני שקר בתשובותיהם, הרי שיש קושי כמובן לעשות שימוש נרחב יתר על המידה בתוצאות הבדיקה. מובן שסברת המומחה שמא האמת היא "אי שם באמצע" אינה כובלת את בית המשפט. 10. והערה נוספת, כללית ורבת חשיבות: אמינותו של התובע. חוששני כי כי התקשיתי להתרשם מדרך הילוכו של התובע ומתשובותיו לשאלות. תשובותיו לא היו ישירות כל צרכן, ונותרו פירכות ללא הסבר גם כאשר ניתנה לו האפשרות להידרש להן. מבלי לגרוע מכלליות האמור, אציין מספר דוגמאות שניתן להמחישן: - הפתק: התובע הודה (והתקשיתי לזקוף זאת לזכותו) כי הפתק שהחזיק הנתבע ושלשיטת הנתבע מלמד על הסיכום הכספי שבין הצדדים, נכתב בידו. הסבריו ביחס לפתק כ"קשקושים" שאין לו כל יכולת להסבירם, ואשר אין להם כל קשר לטיפול שהנתבע קיבל, היו קלושים ובלתי מניחים את הדעת. - תוצאות הפוליגרף: הנתבע ביקש לחקור את התובע ולקבל ממנו התייחסות באשר לתוצאות הפוליגרף, שם נקבע ביחס לתובע (כשם כנקבע כך ביחס לנתבע) כי לקה ב"תגובות מחשידות לאמירות שקר". התובע, בתגובה, הבהיר כי כלל לא ראה את חוות דעת המומחה. כאשר תמה הנתבע האם בחודשיים שחלפו מאז קבלת התוצאות, לא עיין התובע בתשובות, הבהיר הלה כי "לא עודכנתי בתוצאות". כאשר נדחק לפינה טען שכלל אינו יודע מה היה בבדיקת הפוליגרף. המדובר ברצף טענות נעדרות הסבר. אפילו נקבל את הטענה שהועלתה בסיכומים, כי עודכן בתוצאות הבדיקה אך לא עיין בחוות הדעת עצמה, אין הדבר מתיישב עם הטענה שכלל אינו יודע מהן התוצאות. יתרה מכך, ספק רב אם רופא שיניים מן היישוב שהלך בבטחון לבדיקת הפוליגרף יקבל תשובה שלפיה הוא לקה ב""תגובות מחשידות לאמירות שקר", לא יעמוד על עיון מיידי בחוות הדעת, ודאי ככל שהוא דובר אמת, וחשדות מעין אלה אמורות להרעיד את אמות הספים מבחינתו. - התובע, עובר לדיון הראשון, טען בתוקף כי לא נתן לנתבע זיכוי של 2,000 ₪ כטענת הנתבע. כאשר הגיע התובע לבדיקה, הרי שבעצה אחת עם עורך הבדיקה, החליט התובע לוותר על טענתו זו. הסברו, הדחוק: כי למד מעורך הפוליגרף שאם אינו בטוח בתשובתו, עלול הדבר להכשיל את הבדיקה. ברם קשה לראות כיצד ניתן לפרש את המהלך ככזה שבו ברגע שעמד התובע מול הצורך להתעמת עם טענתו העובדתית, בחר לסגת מטענתו, דבר המוביל למסקנה יחידה באשר לאמינות טענתו להיעדר ההנחה, מלכתחילה. - לגוף טענת הזיכוי: הנתבע טען כי המדובר בזיכוי של 2,000 ₪ בגין כתרי זהב שהוצאו מפיו בקשר עם הטיפול. התובע הכחיש כאמור בתחילה. כאשר עומת עם העובדה שאישר למעשה בפני עורך בדיקת הפוליגרף "כי ככל הנראה הסכים להפחית ל[נתבע] 2,000 ₪ מסכום העבודות", פתח התובע בהסבר ביחס להבדל שבין זיכוי בגין הכתר, לבין הנחה ש"אני ב-99 אחוז עושה לכל הפציינטים שלי במיוחד כאלה שמתבכיינים". ההבדל המעשי בין הנחה וזיכוי דל, כאשר התובע טוען לזכותו לקבל את מלוא עלות הטיפול ללא הפחתה כלשהי. הסבריו בעייתיים. 11. מכלול הנתונים, הגיונם של דברים לצד דרך עדותו של התובע בבית המשפט, מובילים לכך שלא ניתן ליתן אמון מספק בטענות התובע. באת כוחו טענה בשם מרשה כל שניתן היה בבואה ללמד עליו סניגוריה, אולם התמיהות והפירכות בעינן נותרו. חשוב להדגיש: אין בידי להצטרף כלל ועיקר להאשמותיו החריפות של הנתבע כלפי התובע, על כי הלה מעלים הכנסות, זייף את גליון הטיפולים, וטענות נוספות ממין זה. המדובר בטענות מרחיקות לכת, ונזכור שהן באות מפי מי שהמסקנות של המומחה ביחס אליו לא היו שונות מאשר ביחס לתובע. אולם חוששני כי אין בידי להסמיך קביעות עובדתיות כלשהן בתיק הנ"ל על טענותיו העובדתיות של התובע. 12. מכאן קצרה הדרך להכרעה בשלוש הפלוגתאות העומדות לבירור, כולן כשיטת הנתבע, ונעשה זאת עתה. 13. האם עלות הטיפול הראשונית היתה 17,500 ₪ או 20,000 ₪? מגליון הטיפולים ניתן לפרש את הטיפול ככולל סכום בסיסי של 17,500 ₪ אך בתוספת 2,500 בגין כתר זמני. מן הדו"ח שנשלח לפי הנטען לאגף השיקום - אין הדבר חד משמעי. מן הפתק, שיש לקבוע כי ניתן בידי הנתבע כחלק מן ההסכמות הכספיות שבין הצדדים, עולה שעלות הטיפול שהנתבע התחייב לה היא 17,500 ₪. יש לקבוע נתון אחרון זה כממצא. התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הסכום גבוה יותר. 14. האם שולם סכום במזומן: לרוב ניתן לצפות שכנגד תשלום תינתן קבלה. הפתק לימד על הפרדה בין התשלום של 10,000 ₪, שהנתבע ציין כי הוסכם שיבוצע במזומן ואף בוצע, לבין הסכום של 7,500 ₪, שלגביו צוינה גם ה"חשבונית" הצפויה. הנתבע טען כאמור כי שילם סכום במזומן, מבלי שקיבל קבלה. הוא לא נחקר ישירות על טענתו זו. תמיהות שהועלו, כיצד בהקשרים אחרים פרס את התשלומים, לא די בהן לקעקע את הטענה כי אכן באותו מקרה שילם במזומן. אעיר כי לא ארחיק כלל ועיקר כדי טענה שבדעת התובע היה לקבל כספים בלא לדווח עליהם וליתן בגינם חשבונית, והפרטים מועטים מכדי אפשרות לקבוע זאת. אולם בהיעדר יכולת להסתמך על טענות התובע, לרבות טענתו כי מעולם לא קיבל תשלום במזומן, הרי שיש לקבוע כממצא כי הנתבע עמד בנטל להוכיח כי שילם. 15. האם הובטח זיכוי בסכום של 2,000 ₪? התובע הודה בכך למעשה, הן בפני המומחה לבדיקות הפוליגרף, הן בחקירתו בבית המשפט (גם אם באופן פתלתל), לעניין אותם "99%" של הפציינטים ה"מתבכיינים", כהגדרתו הבלתי מחמיאה, המקבלים הנחה כאמור. הפתק האמור, הנושא את המספר האמור, מחזק את המסקנה. יש לקבוע כממצא כי הובטחה הנחה. 16. מן המקובץ עד הנה עולה שיש לאמץ את גישת הנתבע בשלוש הפלוגתאות. סיכום האמור: חובו לתובע עומד על סכום של 5,500 ₪ (17,500 ₪ עלות הטיפול, בניכוי 10,000 ₪ ששולמו ו-2,000 ₪ הנחה). לכאורה יש לקבל אפוא את התביעה בסכום האמור. בעניין זה נקט הנתבע - הבלתי מיוצג - בשני קווי הגנה, גם אם באופן בלתי נחרץ. הדרך הראשונה היתה טענתו כי בגין טיפול רשלני (נטען) אין התובע זכאי לתשלום כלשהו. בעניין זה אציין שאין לי כל מידע בשאלה האם הטיפול היה רשלני, והסכמות הצדדים בהליך שנקט הנתבע נגד התובע - אינן לפניי. אולם בכל מקרה, הוסכם מטעמים ברורים על הפרדה מוחלטת בין ההליכים. כל שרוצה הנתבע לתבוע בקשר עם אותה רשלנות נטענת, לרבות הצהרה על היעדר חבות כלפי התובע מחמת אותה רשלנות נטענת, מקומם באותה תביעה. כל שלפנינו בתביעה הנוכחית הוא אותן שלוש פלוגתאות הנסבות על גובה התשלום המקורי, הסכום ששולם, ושאלת ההנחה. דרך שניה שהנתבע רמז לה היה אי השלמת הטיפול. טענה זו נותרה נטולת פירוט. עד כמה שניתן להבין, סופו של הטיפול בהשתלת כתר זרקוניה בפיו של הנתבע. הלה הודה שהכתר אמנם הושם בפיו, אך טוען שבהמשך הוצא, וזאת - ניתן להבין - בזיקה לאותה טענת רשלנות כלפי התובע, שלא ניתן לפרטה. אולם כאמור, שאלת הרשלנות הנטענת לחוד, ושאלת השלמת הטיפול שהתובע התחייב לו לחוד. משהושלם הטיפול, והופרדו שתי התביעות, הרי שאת יתרת החוב, על הנתבע לשלם. 17. נוכח כל האמור לעיל, הרי שהתביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד. הנתבע ישלם לתובע סכום של 5,500 ₪ (וזאת בנוסף להוצאות שבהן חויב בהליך ביניים בתיק זה), וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא בהפרשי הצמדה וריבית עד לביצוע התשלום בפועל. בנסיבות העניין, ונוכח הפער שבין גובה התביעה לסכום שנפסק, יישא כל צד בהוצאותיו, והדברים נכונים גם ביחס לבדיקת הפוליגרף. רפואהשינייםפוליגרף (מכונת אמת)