1. לטענת התובעת, עת החלו הרכבים בפניה שמאלה, סטתה משאית הנתבעים אל נתיב נסיעת רכב התובעת, תוך שהיא פוגעת בה ומסבה לה נזקים. 2. התובעת שילמה למבוטח בהתאם לחוות דעת שמאי ובהתאם לפוליסה סכומים בסך 16,868 ₪ ומגישה תביעה זו מכח זכות השיבוב. 3. בהודעת נהג התובעת, נרשם: "עמדתי ברמזור בצד שמאל כדי לפנות שמאלה. רכב מסוג משאית סקניה עם עגלה אחורית עמד מימין ורצה גם לפנות שמאלה. כשהתחלף הרמזור המשאית מימין לקחה סיבוב צר מידי ועם חלקה האחורי של העגלה (דבל) שפשפה את רכבי בצידו הימני. יש לציין שנצמדתי כמה שיותר לשמאל והייתי כבר במצב עמידה ראיתי את המשאית מתקרבת אלי. נעצרתי ונצמדתי כמה שיותר לשמאל אך בכל זאת הוא שפשף את רכבי (צד ג' אשם בתאונה)". 4. בעדותו בביהמ"ש סיפר נהג התובעת: "עמדתי ברמזור, אני ברכב מסחרי רשיון ג' והוא משאית. עמדתי בנתיב השמאלי והוא בנתיב הימני. התחלנו לנסוע, כשבאתי לפנות שמאלה ראיתי במראה שהוא גולש מהנתיב שלי, נעצרתי כי ראיתי שהוא התקרב אלי, הוא עבר עם העגלה שלו בחלק הימני של רכבי ותלש לי את המגן. שנינו פנינו שמאלה... הנגרר שלו פוגע בחלק הקדמי שלי". בחקירה נגדית העיד: "אני יוצא לפניו כמה שניות, לא השלמתי את הפניה, אני בזווית, ראיתי שהוא גולש לנתיב שלי, החלק הקדמי שלו חלף על פני והעגלה שלו פגעה בי במגן". נהג התובעת טען כי התחיל את הפניה שמאלה לפני נהג המשאית, לאחר שהתחיל את הפניה שמאלה, ראה בראי את המשאית נכנסת לנתיבו עם העגלה ולכן נעצר (ע' 4 ש' 22-23) וכן: "החלק האחורי של העגלה שפשף את הצד האחורי של האוטו והעיף לי את הטמבון" (ע' 5 ש' 5-6). עוד העיד: "אני יצאתי שניה לפניו. אני הייתי עמוס בסחורה, נסעתי לאט ראיתי שהוא גולש לנתיב שלי, אז נתתי לו שיעבור אותי ושיסיים את הסיבוב שלו ופתאום הוא נכנס בי בצד של האוטו עם העגלה" (ע' 5 ש' 21-23). 5. בהודעת נהג הנתבעת נכתב: "בתאריך יום ג' 22.5.2012 בשעה 15:30 לערך עמדתי עם הטריילר ... והנגרר... אלו מול רמזור בצומת מעשיהו כאשר אני בנתיב הימני לפניה שמאלה... בעמדי, ראיתי שמגיע משמאלי רכב מסחרי מסוג מרצדס ועמד אל מול הרמזור לפניה ... שמאלה. בהתחלף הרמזור... התחלתי בפניה שמאלה... ותוך כדי יציאתי ופניתי אני שם לב שהרכב המסחרי אינו יוצא לפניה ומאפשר לי לצאת. כאשר אני כבר בעיקול הנגרר כמעט ב90 מעלות, המרצדס יצאה ולקחה סיכון שאכן היא תעבור. הסיכון לא היה מחושב שכן היא לא נצמדה לצד שמאל של הנתיב, ולא היתה צריכה לצאת כלל עד אשר אשלים את הסיבוב. ואני רואה במראה שביציאתו הוא בא לכוון העגלה (שכבר עמדה ב90 מעלות) ונכנס ברכבו בפינה ימנית חזית שלו. אני השלמתי את הסיבוב ועמדתי. המרצדס גם השלימה הסיבוב ועמדה מאחורי. החלפנו פרטים כאשר אני רואה שפגוש ימין חזית שלו נתלש ופנס ימני חזית נפל. ברכבי - אין נזק כלל. אציין שלאורך כל נסיעתי - אין אני אשם כלל בנזק שגרם לעצמו. המרצדס בפירוש לא היה צריך לקחת סיכון ביציאה כאשר אני בעיקול". 6. נהג הנתבעת העיד: "עמדתי ברמזור, התחלף הרמזור לירוק, התחלתי לנסוע הייתי בנתיב הימני והתובע בנתיב השמאלי. הוא (צ"ל - אני) עם פול טריילר, הוא היה עם רכב מסחרי רשיון ג'. האורך של הרכב שלי 14 מטר, שני חלקים. התחלתי בפניה שמאלה, הרכב שלי עבר את הרמזור, העגלה היתה בסיבוב של הפניה. הרכב שעמד לידי התחיל לנסוע והיסס אם לעבור או לעבור אבל בסוף נכנס. הוא לא יכל לעבור כי זה צר, הוא שפשף את העגלה עם החלק הקדמי של הרכב שלו בצד ימין והרכב שלי בגלגל של העגלה. אצלי לא היה נזק" (ע' 6 ש' 10-15). נהג הנתבעת שלל את טענת נהג התובעת כי החל את הנסיעה ראשון וטען כי אם אכן נהג הנתבעת היה יוצא ראשון מהצומת, הרי שהיה משלים את הפניה ללא פגע שכן הוא קל יותר מרכב הנתבעת (ע' 6 ש' 17-18). נהג הנתבעת שב וטען כי ברגע שהוא נכנס אל הצומת והחל בביצוע הפניה, נהג הנתבעת לא היה יכול לעבור: "הוא לא יכול לעבור. אני נוסע בצומת הזה כמעט כל יום. לפעמים אני מגיע לצומת רואים אותי הרכבים הקטנים ונותנים לי לעבור אבל הוא היסס" (ע' 6 ש' 25-26). בחקירתו הנגדית טען נהג הנתבעת כי לכל אורך ביצוע הפניה, רכב התובעת "ליווה" אותו: "ש. כשהוא היסס איפה הוא היה? ת. ממש בפנים, איתי. צמוד אלי". עוד אישר נהג הנתבעת בחקירתו כי בעת שהוא מבצע את הפניה, רכבו עם העגלה חוסמת נתיב אחד "בכביש הזה כן" (ע' 8 ש' 2-3). נהג הנתבעת טען כי יש לתת לו זכות קדימה "בתור רכב כבד". נהג הנתבעת אישר שכאשר עמד ברמזור ידע שאין סיכוי ששני הרכבים יעברו יחד (ע' 8 ש' 7-8). נהג הנתבעת אישר שגלגל המשאית תלש את הטמבון ברכב התובעת. דיון והכרעה 7. אין מחלוקת כי שני הנהגים המעורבים הינם מקצועיים, דהיינו, נהיגה ברכב כבד היא עיסוקם ומקור פרנסתם. משכך, שני הנהגים מודעים למגבלות הרכב בו הם נוהגים ולסיכונים שהוא יוצר בעת נסיעה. סביר אף להניח כי כל אחד מהנהגים המעורבים היה ער לסיכונים שיוצר הרכב האחר. 8. בנוסף, התאונה ארעה לאחר עמידה, האחד לצד השני, ברמזור אדום, בעת המתנה לביצוע פניה שמאלה כשרכב התובעת, שהינו רכב מסחרי שמשקלו כ-2.5 טון (ללא מטען), בנתיב השמאלי, ורכב הנתבעת, משאית פול טריילר שאורכה ב-14 מ' ומשקלה יחד עם העגלה עולה על 50 טון (ע' 10 ש' 2), בנתיב הימני. 9. בנסיבות אלו, ברי כי שני הנהגים מחוייבים במשנה זהירות בעת ביצוע הפניה, כאשר על שני הנהגים חלה הוראת תקנה 21 לתקנות התעבורה המחייבת כל נוהג להתנהג בזהירות, וכן הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה לפיה יש לבצע פניה ללא סטיה, בבטחה ומבלי לסכן את התנועה, אדם או רכוש. 10. בשוקלי את גרסאות הנהגים באשר לאירוע התאונה, האחת מול השניה, קשה לקבל את גרסת נהג התובעת לפיה הוא נכנס ראשון לצומת וכיוון שראה במראה כי משאית הנתבעת מתקרבת, עצר ונתן לה לעבור. יש לזכור כי רכב התובעת, האף שהינו רכב מסחרי, קל יותר באופן משמעותי מרכב הנתבעת. מרשיון הרכב של התובעת עולה כי משקלו כ-2.6 טון ורשאי להגיע עד משקל של 5 טון. רכב התובעת, יחד עם העגלה עולה על 50 טון. דהיינו, גם אם רכב התובעת נשא מטען עד לגבול המותר, רכב הנתבעת שקל פי 10 ממנו. מכאן, שאם רכב התובעת יצא אל הצומת ראשון וראה את רכב הנתבעת מתקרב, סביר להניח כי אם היה ממשיך בנסיעה, היה מצליח להשלים את הפניה בבטחה, בהיותו הרכב הקל יותר מבין שני הרכבים ולפיכך המהיר יותר. 11. לפיכך, בעניין זה עדיפה עלי גרסת נהג המשאית הנתבעת לפיה יצא אל הצומת לפני רכב התובעת. רק לאחר מספר שניות, כשהמשאית החלה בביצוע הפניה שמאלה, החל רכב התובעת בנסיעה לצורך ביצוע הפניה ואז ארעה התאונה, כאשר משאית הנתבעת חסמה את נתיב רכב התובעת ועגלת המשאית פגעה ברכב התובעת. 12. בעדותו, מאשר נהג הנתבעת כי סטה לעבר נתיב רכב התובעת באופן שלא אפשר לרכב התובעת לבצע את הפניה. דהיינו, חסם את נתיב נסיעת רכב התובעת. נהג הנתבעת אף טען במספר הזדמנויות כי הוא מכיר את הצומת, נוסע בה מספר פעמים בשבוע ולכן ידע כי בעת שמבצע הפניה, אין לנהג התובעת אפשרות לפנות. 13. בהיות רכב הנתבעת משאית כבדה, היא יוצרת סיכונים בדרך, הן בנסיעה והן בעמידה, מעבר לסיכונים שיוצר רכב פרטי. על נהג משאית מוטלת חובת זהירות מוגברת, בודאי עת הוא יודע, כדבריו, כי בעת ביצוע הפניה במקום הוא חוסם את שני הנתיבים ואינו מאפשר נסיעה בנתיב השני. במצב דברים זה, על נהג המשאית, אשר רכבו יוצר סיכון מוגבר למשתמשים בדרך, לוודא היטב כי הוא יכול לבצע את הפניה בבטחה, באופן שאינו מסכן את המשתמשים האחרים בדרך. 14. מנגד, גם מנהג רכב התובעת מצופה להיות ער לאפשרות כי בעת ביצוע פניה שמאלה ע"י משאית הנתבעת, שהינה כאמור, משאית פול טריילר, עלולה להיות סטיה לנתיבו. יתר על כן, משקבעתי כי משאית הנתבעת נכנסה ראשונה אל הצומת והחלה ראשונה בביצוע הפניה, ראוי היה שנהג רכב התובעת יהיה ערני יותר למתרחש לפניו בצומת ולסיכון שיוצרת המשאית, אשר בפועל חסמה את נתיב נסיעתו. 15. בהתחשב באמור לעיל, הנני סבורה כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין הנהגים באופן שווה. דהיינו, כל אחד מהם ישא ב-50% מהאחריות לתאונה. 16. אשר לנזק - התובעת תמכה את תביעתה בחוו"ד שמאי אשר לא נסתרה. התובעת הציגה אישור תשלום למבוטח ואת כל האסמכתאות הנדרשות לענין זה. 17. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 8,434 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשאת בתשלום האגרה בסך 365 ₪, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,493 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז.משפט תעבורהתאונת דרכיםמשאיתסטיה מנתיבפניה