על נהג רכב הנוסע בעקבות רכב אחר לשמור מרחק

על נהג רכב הנוסע בעקבות רכב אחר, לשמור מרחק אשר יהא בידו לבלום את רכבו מהרכב שמלפניו "בכל עת", וזאת כמצוות תקנה 49 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961. לבית המשפט הוגשה תביעה שעניינה נזקים לרכב בתאונת דרכים. רקע: ביום 26.4.2011 בכביש 6 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה"). אין חולק כי התאונה התרחשה, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה - האם עסקינן ב"פגיעה מאחור", או האם רכב התובעת הוא זה שסטה לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים. העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג הרכב בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב המבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים"), והעיד עה/1 (להלן: "עה/1") שנכח ברכב הנתבעים. עיקר טענות הצדדים: לטענת ב"כ התובעת, עת עת/1 בלם את רכבו בנתיב השמאלי, בעקבות רכב אחר שבלם מלפניו, הגיח לפתע רכב הנתבעים מאחוריו, ופגע בו מאחור. זאת ועוד, הנתבע ניסה להימנע מפגיעה, לפיכך הסיט את רכבו ימינה ללא הצלחה ופגע ברכב התובעת בחלקו "האחורי ימני, כיוון הדופן". לשיטתו, מיקום הפגיעה ברכב התובעת מתיישב עם גרסת עת/1. לטענת ב"כ הנתבעים, הנתבע 1 נסע בנתיב הימני, לפתע הגיח מן הנתיב השמאלי רכב התובעת, סטה לעבר נתיב נסיעתם ופגע בו. לטעמה, הנזקים ברכב התובעת, כפי שבאו לידי ביטוי בתמונות הנזק, משתלבים היטב עם גרסת הנתבע והעד מטעמם, שהרי ניתן להיווכח בפגיעה "בצד" הרכב מימין, ולא בפגיעה "מאחור". זאת ועוד, עת/1 העיד כי בלם את רכבו בפתאומיות עקב "פקק" תנועה, ומשכך, סטה עם רכבו ימינה כפי שהעיד הנתבע ו- עה/1, וגרם לתאונה. דיון והכרעה: השאלה הדורשת הכרעה בתיק דנן - האם הנתבע 1 נסע מאחורי רכב התובעת באותו הנתיב, עקב בלימה פתאומית ניסה להתחמק מהפגיעה וסטה עם רכבו ימינה, או האם עת/1 שנסע בנתיב השמאלי סטה ימינה לעבר הנתיב הימני, נתיב נסיעת רכב הנתבעים וגרם לתאונה? אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסת עת/1, שלטעמי זו הגרסה המסתברת יותר מגרסתו של הנתבע 1. ובמה דברים אמורים: העיד עת/1 בצורה קולחת, עיקבית וברורה כי נסע בנתיב השמאלי ושהתנועה נעצרה בפתאומיות. ואמר (עמ' 1): "... ורכב שהיה אחריי שפשף אותי מצד ימין מאחור, כי הוא סטה". זאת ועוד, הסביר כי הנתבע 1 ניסה להתחמק מהפגיעה, ועל כן נוצר "השפשוף" בפנס אחורי ימני ברכב התובעת. כאשר נשאל האם הוא סטה עם רכבו לעבר הנתיב הימני, שלל זאת מכל וכל, חזר והדגיש כי הנתבע הוא זה שניסה לברוח ולסטות ימינה כדי להמנע מהפגיעה. הנתבע 1 אישר בעדותו שכאשר רכב התובעת בלם, הוא הסיט את רכבו ימינה, שהרי אמר (עמ' 3): "לקחתי כמה שאני יכול ימינה, והוא נתקע אצלי בכנף ואצלו בטמבון". לעדותו של הנתבע 1 הצטרפה עדותו של עה/1, שגם הוא סיפר כי הנתבע ביקש להתרחק מרכב התובעת, ועל כן הסיט את רכבו ימינה. משנתבקש להדגים את קרות התאונה התקשה להציג את רגע המפגש בין שני כלי הרכב - מחד, הדגים כי רכב התובעת סטה, כך שהחלק האחורי התרחק, ומאידך ציין כי הנתבע חמק לימין. וישאל השואל - אם רכב התובעת "חותך" בפתאומיות לנתיב הימני והנתבע חומק ימינה, אזי כיצד מתרחשת התאונה - שהרי, בעת הסטיה המיידית החלק האחורי של רכב התובעת אמור להתרחק מהנתיב הימני, ולבטח מתרחק יותר מהחלק הקדמי של רכב הנתבעים, כאשר זה חומק לימין. לא זו אף זו, הנתבע 1 סיפר כי היה קרוב ל"זנב" רכב התובעת, ותיאר כי רכב התובעת "נתקע" אצלו בכנף, ושברכב התובעת הפגיעה הייתה בטמבון (הטמבון האחורי). וישאל שוב השואל - אם גרסת הנתבעים נכונה, הכיצד עת/1 שבלם בפתאומיות, וסטה, הספיק להיות עם החלק הימני האחורי בנתיב הימני? יתרה מכך, הנתבע 1 העיד כי הפגיעה ברכבו הייתה אך בכנף הקידמי של הרכב, זאת כפי שציין עת/1 בטופס הודעתו, וסבורתני כי הדבר מחזק את גרסת עת/1. בנוסף לאמור, הנתבע 1 אישר כי נגרם לנזקו רכב, הרכב תוקן, אולם לא טרח להציג את תמונות הנזק, ואף לא טרח להגיש תביעה שכנגד. לאור המקובץ לעיל, לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתמונות הנזק ברכב התובעת, העדפתי את עדותו של עת/1, על פני גרסת הנתבע ו- עה/1. ב"כ הנתבעים שמה יהבה בלהט בטענה כי הפגיעה ברכב התובעת הינה "בצד", ולא "מאחור", ולפיכך גרסת הנתבע עדיפה. ביני לביני, דעתי אינה כדעתה. לטעמי, תמונות הנזק ברכב התובעת דווקא עולות בקנה אחד עם גרסתו של עת/1. שהרי, זה תיאר בפשטות כי עצר את רכבו, ורכב שהיה מאחוריו באותו נתיב ביקש להימנע מהפגיעה, ועל כן הסיט את רכבו ימינה. הן הנתבע והן עה/1 העידו כי ניסו לחמוק לימין. כמו כן, ניתן להבחין בפגיעת "שפשוף" ברכב התובעת אשר מתחילה בחלק האחורי ימני וממשיכה לעבר הצד הימני ברכב התובעת - כפי שהדבר מצא ביטויו בתמונות הנזק ובחוו"ד השמאי מטעם התובעת. נכון אפוא, אין מדובר בפגיעה מאחור "קלאסית", אך אם גרסת הנתבע הייתה נכונה, כי עת/1 סטה לעבר נתיב נסיעתו וחסם לו את נתיב הנסיעה, כפי שציין בטופס הודעתו, אז היינו מצפים לראות פגיעת "מעיכה" בצד הרכב, ולא לראות פגיעה מסוג "שפשוף" שמתחילה מהפנס האחורי ימני וממשיכה לכנף בצד ימין אחורי. מה גם, שהנתבע העיד כי התאונה התרחשה כאשר היה במהירות של 60 קמ"ש. למעלה מכך, הנתבע 1 העיד כי עת/1 "זגזג" עם רכבו טרם קרות התאונה, אך בשום שלב לא ציין כי עת/1 לא הספיק לבלום כאשר רכב עצר מלפניו, ולכן סטה. גם עת/1 לא העיד כי סטה, אלא טען שהספיק לבלום, מבלי שסטה. ב"כ הנתבעים הגיעה לכלל למסקנה כי עת/1 לא הספיק לבלום, ועל כן סטה לעבר רכב הנתבעים בנתיב הימני, וזאת מבלי שנשמעה עדות על-כך מפי מי מהעדים. בנסיבות התרחשות התאונה השתכנעתי כי הנתבע היה מאחורי רכב התובעת, כאשר עת/1 בלם את רכבו, הנתבע 1 לא הספיק לבלום את רכבו, מאחר ולא שמר מרחק מרכב התובעת, ניסה לחמוק לימין, אך לא הצליח למנוע את התאונה, וכך נוצר המגע בין כלי הרכב. אומנם עת/1 העיד בהגינות כי בלם בפתאומיות, אך לטעמי על נהג רכב הנוסע בעקבות רכב אחר, לשמור מרחק אשר יהא בידו לבלום את רכבו מהרכב שמלפניו "בכל עת", וזאת כמצוות תקנה 49 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961. לאור המפורט לעיל, השתכנעתי כי הנתבעים אחראים לקרות התאונה, אחריות מלאה. באשר לנזקים, התובעת תמכה את נזקיה בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק, וחוו"ד זו לא נסתרה. סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 6,065 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת בית משפט ששולמה. שכר בטלת העדים כפי שנפסק במהלך הדיון, ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,800 ₪. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים. משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםשמירת מרחק