האם, כטענת התובעת, התאונה התרחשה בנתיב נסיעתה של הפרטית כאשר המסחרית פגעה בפרטית מאחור (פגוש אל פגוש), או, שכטענת הנתבעים, התאונה התרחשה בעת שהפרטית סטתה מן הנתיב הימני בו נסעה אל הנתיב השמאלי בו נסעה המסחרית כאשר הפינה הימנית-קדמית של המסחרית פגעה בפינה השמאלית-אחורית של הפרטית. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי הפרטית. תמונות שחור לבן של נזקי המסחרית. תמונות שחור לבן של הכביש בו אירעה התאונה (צולמו ע"י נהג המסחרית בימים האחרונים). עדויות שני הנהגים המעורבים בישיבה בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מדובר בגרסאות מנוגדות לחלוטין, שלא ניתן ליישב ביניהן, ולכן ההכרעה מחייבת בחינה של מהימנות העדים והראיות. מצאתי את עדות נהגת הפרטית מהימנה ומשכנעת יותר מזו של נהג המסחרית, ולכן מצאתי להעדיף את הראשונה על פני האחרונה. נהגת הפרטית עוררה את אמוני וניכר מדבריה כי אינה זוכרת כל סטייה וכל מעבר נטען (ע"י נהג המסחרית) שלה מנתיב לנתיב. איני מעלה על דעתי שנהגת זו, שהתרשמתי כאמור מעדותה, תמסור עדות שאינה אמת, ועוד בתביעה על סכום כה פעוט, כאשר לא נטען ולא הוכח שיש לנהגת זו עניין כלשהו בתוצאה (להבדיל מנהג המסחרית, שצפוי להיות מחויב בתשלום דמי השתתפות עצמית במקרה של קבלת התביעה, ומכאן עניינו האישי בתוצאת התביעה). העובדה שהפגוש האחורי של הפרטית נפגע בתאונה תומכת בעדות נהגת הפרטית. אמנם תמונות נזק הפרטית אינן כה ברורות ובטופס ההודעה מטעם התובעת ואף במסמכי השמאות מטעם התובעת לא פורט היכן בדיוק ניזוקה הפרטית ולא הובהר בצורה מלאה איזה חלק ומקום בדיוק בפרטית נפגעו בתאונה. אך למעשה גם נהג המסחרית מאשר שראה בעיניו בזירת התאונה נזק באזור הפגוש האחורי של הפרטית. לחובת הנתבעים פועלת העובדה שהנתבעים הגישו צילומים סלקטיביים מאוד של נזקי המסחרית (במטרה ובמגמה לבסס טענה של זווית ומיקום פגיעה מסוימים), ולא הציגו את מצב הרכב על כל חלקיו, גם בשים לב לעדות נהגת הפרטית, אותה אני מקבל, לפיה המסחרית הינה רכב ישן ובעל נזקים שונים במועד התאונה. מחדל ראייתי זה של הנתבעים משמיט גם את הבסיס לתיזה אותה הציגו הנתבעים בדבר זווית הפגיעה בין הרכבים (עקב הסטייה הנטענת של הפרטית לכיוון המסחרית). סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 2,090 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 4.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 4.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,200 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. רכב