הצדדים התקשרו בהסכם להשאלת ציוד והספקת גז לדירת הנתבע. זמן קצר לאחר מכן, בתאריך 17.10.2010, נשלחה לנתבע הצעת מחיר לרכישת מחמם מים באמצעות גז, במחיר מוזל, ללקוחות התובעת בלבד. בתאריך 25.10.2010 התקשרו הצדדים בהסכם לרכישת מחמם המים, כאשר הוסכם כי ההנחה מותנית בצריכת גז מאת התובעת, למשך 60 חודשים. עוד הוסכם כי אם יפר הנתבע הסכמה זו, ישיב לתובעת את סך ההנחה שניתנה לו [מחיר המחמם המלא הינו 3,990 ₪ ומחירו לאחר הנחה 2,745 ₪]. התובעת טוענת כי בתאריך 16.11.2010 הודיעה לה חברת הגז "גז-יגל", כי כל הצרכנים בבניין בו מתגורר הנתבע, החליטו להחליף את ספק הגז ולהתקשר עמה. התובעת כיבדה את הודעת הצרכנים והספקת הגז עברה לחברת "גז יגל". בהתאם, ביטל הנתבע את הוראת הקבע שמסר לתובעת ולפיכך נטען כי נותר חייב חובות שונים לתובעת ובכללם: חוב בגין צריכת גז שוטפת, חוב בגין תשלום קבוע, חוב בגין יתרת התקנת מערכת הגז וחוב בגין החזר ההנחה ברכישת מחמם המים, עקב הפסקת הצריכה כאמור. בשים לב לכך כי הנתבע לא שילם את חשבוניות המס שנשלחו אליו, חילטה התובעת פיקדון אשר היה מופקד בידיה, על חשבון חלק מן החובות. פניות לנתבע לתשלום יתרת חובו נענו בטענה כי אלה מנוגדות לחוק ההסדרים במשק המדינה, וזאת בכל הקשור לדרישת החזר ההנחה בגין מחמם המים. דא עקא, וחרף העובדה כי יתר החובות לא היו שנויים במחלוקת ובכללם החוב בגין הצריכה השוטפת, לא שילם הנתבע דבר; מכאן התביעה. הנתבע טען להגנתו כי התובעת מנועה מלגבות סכומים בניגוד לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), תשמ"ט - 1989 ובכללו סעיף 17 ד לחוק. כנטען, הנתבע הוחתם על הסכם אשר תנאיו מכבידים על יכולתו לסיים את ההתקשרות, והדבר מנוגד להוראות החוק. עוד נטען כי התנהלות התובעת מהווה הפרה של הוראות חוקי הגנת הצרכן ובכלל זה איסור הטעיה וניצול מצוקה של הצרכן. לאור הנ"ל עתר הנתבע לדחות את התביעה. הצדדים ויתרו על חקירות העדים והסכימו כי פסק דין מנומק יינתן על בסיס כתבי הטענות, הראיות וסיכומי הצדדים. דיון והכרעה החלטתי לקבל את התביעה במלואה. להלן טעמי. קריאת שני החוזים אשר נחתמו בין הצדדים מלמדת כי מדובר בחוזים בסיסיים, שגרתיים וברורים לפיהם על הנתבע לשלם את התשלומים בגין צריכת הגז שצרך וכמו כן, במקרה בו יפסיק התקשרותו עם התובעת טרם חלוף 60 חודשים מן ההתקשרות, ישיב את ההנחה שקיבל בגין מחמם המים, באופן יחסי למועד הפסקת ההתקשרות. סבורני כי בנסיבות אלה כאשר ההתקשרות אינה נגועה בפגם כלשהו ולמצער לא הוכח אחרת, על הנתבע לקיים את החוזים ולשלם את התשלומים בהם התחייב. טענות הנתבע כי סוכן המכירות שהחתים אותו לכאורה על ההסכם בקשר עם מחמם הגז, לא הבהיר לו את ההשלכות של הסעיפים השנויים במחלוקת, נטענו לראשונה בסיכומים, לא נטענו כלל בתצהירו ולפיכך יש לדחותן. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך כי הנתבע לא טען כל טענה כנגד החוב בגין צריכת הגז השוטפת ויתר החובות שנדרשו ממנו ובכלל זה חוב בגין התקנה, טיפול משפטי ועוד. כאמור, כל טענותיו כוונו כנגד ביטול ההנחה ודרישת התשלום בגינה. טענות הנתבע בסיכומיו כאילו בקש מן התובעת לקבל פירוט בגין יתר חובותיו וחלף זאת הוגשה התביעה, לא נטענו אף הן בתצהירו ויש לדחותן. בנסיבות אלה ובהיעדר הגנה אין מנוס מחיובו בסכומים אלה (ראה סעיף 27 לתצהיר התובעת). הנני דוחה אף את טענות הנתבע הקשורות עם חוקי הגנת הצרכן. כפי שהסתבר ובניגוד לנטען בסיכומי הנתבע, מאחורי הנתבע עומדת חברת "גז יגל" אשר לקחה על עצמה את הייצוג בתיק, מינתה עורך דין מטעמה ואילו הנתבע לא התחייב לשאת בתשלום כלשהו בקשר לכך (ראה תשובות הנתבע לשאלון - נספח 11 לתצהיר התובעת; תצהירו של מר אביטן). בנסיבות אלה, כאשר הלכה למעשה לא הצרכן מתגונן אלה חברת מסחרית העומדת מאחוריו, הרי שזו אינה זכאית ליהנות מחוקים המגנים על צרכן, באשר היא איננה כזו. אף לגופן של טענות לא מצאתי לקבלן. טענות הטעיה לא הוכחו ונטענו בעלמא; כך ובין היתר, טענת הנתבע כי התובעת לא הסבירה לו את החוקים הרלבנטיים. כאמור, קריאת החוזים ובפרט החוזה כנגדו טוען הנתבע בקשר עם התקנת מחמם המים, מלמדת כי מדובר בחוזים בסיסיים, פשוטים ונהירים. יתר על כן, החוזה לרכישת מחמם המים הינו חוזה קצר ובו נכתב באופן ברור שאינו משתמע לשני פנים, כי במקרה בו יפסיק הצרכן לצרוך מן התובעת גז, הרי שזה ישיב לה את שווי ההנחה שקיבל (בענין זה מקובלות עלי אף יתר טענות התובעת בסיכומיה - סעיפים 12 ואילך). בנסיבות אלה, ובהיעדר ראיה אחרת, יש לדחות טענות כגון "לא הבנתי" או "הוטעיתי". מקובלות עלי הטענות כי הנתבע אינו יכול ליהנות מההגנות הקבועות בחוקי הגנת הצרכן, שכן אינו עומד בתנאים הקבועים בהם. כך, לו אכן הוטעה הנתבע, כפי שטען בדיעבד ולאחר שהחליט לקבל את שירותי החברה המתחרה, הרי שהיה עליו להודיע על ביטול ההתקשרות ולנהוג כפי שצרכן סביר והוגן נוהג, ולמצער לשלם את חובו בגין צריכת הגז ולאפשר השבת מחמם המים. הנתבע לא נהג כך ואף בשל כך אינו זכאי ליהנות מההגנות הקבועות בחוקי הגנת הצרכן. מצאתי אף לדחות את טענת הנתבע כי התנאי הנקוב בהסכם לרכישת מחמם המים - לפיו הפסקת צריכת גז מן התובעת טרם חלוף 60 חודשים מההתקשרות, תאלצו להשיב לתובעת את שווי ההנחה שקבל - עומד בניגוד להורות סעיף 17ד לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה) תשמ"ט - 1989. להלן לשון הסעיף: "17ד. בלי לגרוע מהוראות סעיפים 17א ו-17ב, ספק גז לא יכלול בחוזה להספקת גז תנאים שיש בהם כדי להכביד על יכולתו של צרכן גז ביתי להחליף ספק גז או שיש בהם כדי לפגוע בתחרות במשק הגז, לרבות תנאי של דרישת תשלום בשל החלפת ספק גז." איני סבור כי הונחה תשתית כלשהי ממנה ניתן ללמוד כי יש בדרישה להשיב את שווי ההנחה, משום הכבדה על יכולתו של הצרכן להחליף ספק גז. לראיה, הנתבע, ויתר דיירי הבניין בו הוא מתגורר, החליפו את ספק הגז, התובעת, זמן קצר לאחר ההתקשרות עמה, והדרישה להשבת שווי ההנחה לא היוותה כל מכשול. די בכך לטעמי כדי לשלול את טענת הנתבע בענין פרשנותו של סעיף זה. יתר כל כן, מקובלות עלי יתר טענות התובעת כי לא הוכח כי התנאי להשבת שווי ההנחה, גורם לפגיעה בתחרות במשק הגז, כמצוות הסעיף. ענין זה לא ניתן לבסס על טענות כלליות בעלמא ומן הסתם היה על הנתבע להביא ראיות מתאימות, לרבות סקרים, חוות דעת ועוד, דבר שלא נעשה. לסיכום לאור האמור, התובענה מתקבלת במלואה. לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 2,665.43 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישא הנתבע באגרה כפי ששולמה ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ (בשים לב לכך כי לא נוהלו הוכחות). הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום. זכות ערעור תוך 45 יום. חוזההשאלת ציודגז