התאונה התרחשה בעת שהאוטובוס ביצע פנייה שמאלה בצומת

התאונה התרחשה בעת שהאוטובוס ביצע פנייה שמאלה בצומת (מרחוב ארלוזורוב לתוך רחוב בן יהודה), בעת שהפרטית הייתה ברחוב בן יהודה במגמה להמשיך לנסוע ישר ברחוב, כאשר ההתנגשות הייתה בין אזור הפינה הקדמית-שמאלית של הפרטית לבין דופן שמאל של האוטובוס. המחלוקת היא בשאלה, האם, כגרסת התובעת, האוטובוס התנגש בפרטית בזמן שהפרטית הייתה בעצירה מלאה, או האם, כגרסת הנתבעים, הפרטית היא זו שהתנגשה באוטובוס בשל נסיעת הפרטית לאחור ובזווית בניסיון לזוז ולאפשר לאוטובוס לחלוף. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי הפרטית. תרשים זירת התאונה שערך נהג האוטובוס במהלך עדותו בפני. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: עדות נהגת הפרטית מהימנה ומשכנעת יותר לטעמי מאשר זו של נהג האוטובוס. למעשה, אין חולק כי נהג האוטובוס נתקל בקושי בביצוע פנייה רגילה ושגרתית בצומת (בשל הולכת הרגל שעמדה בפינת המדרכה שמשמאל למיקום הפרטית), דבר שגרם לו לבצע תימרון מסויים הכרוך בהתרחקות מהמדרכה ובהתקרבות למקום שבו עמדה הפרטית. עובדה זו מחזקת את עדותה של נהגת הפרטית, לפיה חשה מאוימת מההתקרבות של האוטובוס אליה ולקראתה (הנהגת מעידה כי צפתה ממש את התרחשות התאונה). עובדה זו גם מחזקת את גרסת התובעת, לפיה האוטובוס, בשל אותו אילוץ, נאלץ לבצע פנייה בסמוך לפרטית בקשת צרה יותר, דבר שהוביל לפגיעת דופן האוטובוס בפינת הפרטית. לפי עדות נהג האוטובוס (נהגת הפרטית הייתה הססנית לגבי אפשרות זו ולכן גם לפי עדותה הדבר אפשרי), בנתיב שמימינה של הפרטית לא עמדו באותה שעה רכבים והנתיב היה ריק, כך שנהגת הפרטית יכולה הייתה לברוח מהאוטובוס בנסיעה ימינה לנתיב הפנוי, ואין היגיון בכך, שעפ"י טענת הנתבעים, היא בחרה לנסוע לאחור דווקא ובאופן כה פזיז ומסוכן. אציין, כי, אף אם הייתי מקבל את גרסתו הנגדית של נהג האוטובוס (לפיה נהגת הפרטית נסעה לאחור מתוך בהלה מהאוטובוס הנוסע לעברה), אפשר שגם אז האחריות הייתה רובצת על נהג האוטובוס. סבורני שמחובתו של נהג אוטובוס, במיוחד כאשר הוא נוסע במעברים מיוחדים וצרים יחסית ליד רכבים עומדים, לוודא היטב שהמעבר זהיר, בטוח ולא מעורר חשש (סביר) בקרב הנהגים באותם רכבים. מכל מקום, במקרה שלנו שוכנעתי שהאוטובוס ביצע פנייה בנסיבות בעייתיות שיצרו חשש גדול וסביר בלב נהגת הפרטית מפני פגיעת האוטובוס בפרטית (ונהגת הפרטית הייתה עם פעוט בין שנתיים במכונית), חשש שעשוי להוביל לתגובה של הזזה מהירה ומסוכנת של הרכב. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 11,780 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 7.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 7.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 350 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהצומתאוטובוס