סעיף 44 (א) לתקנות התעבורה - לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי

סעיף 44 (א) לתקנות התעבורה: "לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא". 13. אומנם, לא הוכח בפני, כי במקום התאונה היה תמרור או סימון על הכביש האוסר על ביצוע פניית פרסה ואולם, סבורני, כי נהג התובעת הפר את הוראות תקנה 44 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1971, בכך שהחל בפניית פרסה תוך שהיווה הפרעה לתנועה כלפי רכב הנתבעים שהתקרב אליו עם כיוון נסיעתו. 14. בנסיבות אלה, אף אם קיימת רשלנות תורמת מסויימת לנהג הנתבעים הרי סבורני, כי הינה זניחה ביותר. כמו כן, סבורני, כי לא ניתן לבסס עילת תביעה על יסוד דוקטרינת האשם התורם. [ בעניין זה ראה : ע"א 056522/04 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' שלו ברוך ואח', "לא ירדתי לסוף טיעונן של הנתבעות כי האשם התורם עשוי להיות בסיס לתביעה שכנגד. אשם תורם הינו טענת הגנה ואינו מיועד לשמש בסיס לתביעה." וכן, בת.א. (ת"א) 2289/90 י.מ.ש-השקעות בע"מ נ' כלל אינווסטמנט האוס בע"מ (כב' השופט קלינג), ובפסיקת בית משפט השלום: "אשם תורם" כהגדרתו בסעיף 68 לפקודת הנזיקין עוסק בנזק שסבל אדם, מקצת עקב אשמו ומקצת עקב אשמו של אחר ולא בנזק שהוא גרם למזיק. ממילא עוסקת הוראה זו בהפחתת הפיצוי המגיע לניזוק, ולא בחיובו בפיצוי המזיק בגין הנזקים שהוא גרם לו". ת.א. (ת"א) 175558/02 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אמסלם ואח' (כב' השופטת פינצ'וק אלט). "נקודת המוצא היא אפוא כי אשם תורם אינו יוצר כשלעצמו עילת תביעה. במהותו, מהווה אשם תורם טענה להפחתת פיצוי, שאינה שוללת אחריות. קיומו או העדרו של אשם תורם יבחנו לאחר שהוברר כי המזיק ביצע עוולה כלפי הניזוק וקמה לו אחריות לפיצויו. מדובר בשלב נוסף, בו נבחנת האפשרות להפחית את הפיצוי"[. 15. סוף דבר- דין התביעה להידחות. התובעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪. משפט תעבורהתקנות התעבורה