נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים וטענתה למרמה ביחס לזהות הנהג האמיתי ברכב

נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים וטענתה למרמה ביחס לזהות הנהג האמיתי ברכב בעניין זה טען ב"כ התובעת כי פוליסת ביטוח החובה אינה מחריגה נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים ואירוע התאונה אינו נכנס לגדר החריגים שבסעיף 7 לחוק הפלת"ד, ובפרט סעיף 7(1) לחוק. מכל מקום לאחר חקירת המשטרה, כך נטען, לא הוגש כתב אישום בגין המעשים המיוחסים לנהג. ב"כ התובעת טען שאין להחיל את הוראת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח על תביעות מכוח חוק הפלת"ד וטען כי התובעת לא מסרה מידע כוזב לנתבעת, לא ניסתה להעלים עובדות ממנה ולא היה לה כל אינטרס לעשות כן. התובעת לא זו שנהגה ברכב ולא עשתה דבר שהיה בו למנוע מהנתבעת בירור חבותה. מנגד טענה הנתבעת, כי הנהג אשר נטען בתביעה כי היה הנהג ברכב המעורב (X X) נהג לא ברשות ותוך הפרה לתנאי פוליסת הביטוח. לחילופין נטען, כי ברכב נהג אדם אשר פעל בניגוד להוראות חוק חוזה הביטוח, באופן השולל כיסוי ביטוחי ופוטר את הנתבעת. הנתבעת הפנתה לתיק המשטרה אשר חקרה את האירוע ממנו עולה חשד למרמה אשר התבטאה ב"החלפת נהגים" וזאת ככל הנראה על רקע העובדה שלאחר האירוע נמצא X X, שיכור ותחת השפעת סמים. לטענת הנתבעת, עצם נהיגתו של X X ברכב מושכר בהיותו נתון תחת השפעת סמים ושיכור, מהווה חריגה מתנאי חוזה ההשכרה וההרשאה שניתנה לו ע"י חברת ההשכרה, ומכאן להעדר כיסוי ביטוחי. בנוסף נטען כי, בניגוד לטענת התובעת בכתב התביעה, היא ויתר יושבי הרכב, דווחו למשטרה, סמוך לאחר התאונה, על כך ש" X" היה הנהג ברכב ולא X X. הנתבעת טענה כי ככל שתתקבל גרסת התובעת בכתב התביעה, באשר לזהות הנהג, הרי שמדובר בדיווח כוזב שהינו בגדר מעשה מרמה, ויש לפטורה באופן מלא מתשלום פיצויים לכל המעורבים בתאונה, עקב כך. ולעניין הנזק - התובעת טענה כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לה כאב וסבל בשיעור ניכר וכי כתוצאה מחבלת ראש בתאונה היא איבדה את זכרונה ואף פוטרה מעבודתה בשל כך. ב"כ התובעת ביקש לפצות את התובעת בפיצוי בגובה של 16,000 ₪, בגין כאב וסבל. התובעת טענה כי עקב מצבה הקשה עברה להתגורר בבית הוריה במשך חודשים ואמה טיפלה בה ובקטינה בת השנה וחצי. האם נאלצה להיעדר ממקום עבודתה והטיפול והעזרה שהעניקה להן חורגים בהרבה מהעזרה המקובלת בין בני משפחה. בגין עזרת צד ג', ביקשה התובעת לפסוק לה פיצוי על סך 3,000 ₪. התובעת טענה כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לה הוצאות כספיות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים ולביקורות. נטען כי היא נזקקה לטיפולים ונטילת משככי כאבים שחלקם אינם בסל הבריאות, ועתרה לפיצוי בגין ראש נזק זה ע"ס 2,000 ₪. מנגד, טענה הנתבעת כי מדובר בתאונה קלה שלא הותירה לתובעת כל נזק. פגיעתה של התובעת הייתה קלה וזניחה ואין לה כל השלכה ו/או הגבלה תפקודית, ובעניין זה הפנתה לתשובות התובעת לשאלון, שצורפו לסיכומים. הנתבעת סבורה כי הפיצוי הסביר בנסיבות העניין, ככל שביהמ"ש לא ידחה את התביעה, בגין כאב וסבל הוא 2,000 ₪ וביקשה לדחות את דרישת התובעת לפיצויים בגין עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונסיעות. לטענתה, התובעת לא הביאה ראיות כלשהן בגין ראשי נזק אלה, העזרה של בני המשפחה לא הייתה מעבר לעזרה טבעית וסבירה ולא גרמה נזק אמיתי. כן טענה כי מהמסמכים הרפואיים, שצורפו לתביעה, עולה כי התובעת קיבלה טיפולים רפואיים בודדים ודרישתה לפיצויים בגין הוצאות היא סתמית. הכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, הן בנוגע לחבות ובן בנוגע לנזק, לאחר שעיינתי בכל המסמכים בתיק ובכלל זה במסמכים הרפואיים השונים, בתיק המשטרה ובתשובות לשאלון ובהתאם לסמכות שניתנה לי לפסוק על דרך הפשרה, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 8,000 ₪. לסכום זה תתווסף האגרה ששולמה בפתיחת ההליך, כשהיא משוערכת ממועד הגשת התביעה ועד היום ושכר טרחת עו"ד בשיעור 12% מסכום הפיצוי בתוספת מע"מ. הסכומים שנפסקו ישולמו לתובעת, באמצעות בא-כוחה, תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. רכבמשפט תעבורהשכרותנהיגה תחת השפעת סמיםזהות הנהגמשקאות משכרים / אלכוהול