האם דברי גידוף מהווים לשון הרע שוקל בית המשפט ?

האם דברי גידוף מהווים לשון הרע שוקל בית המשפט ? בע"א 534/65 פ"ד כ(2) 269 נדחתה הטענה כי קללות וגידופים אינם מהווים לשון הרע, ונקבע שכינוי "כלב בן כלב, נביא שקר שתום עין" עלול להביא לביזוי האדם שאליו כוונו הדברים ולשימו ללעג ולקלס בעיני אנשי הכפר, ולכן כינוי זה מהווה לשון הרע על רקע המציאות החברתית שבה נאמר. בע"א 466/83 פ"ד לט(4), 734 קבע השופט ד' לוין, בהפנותו לפסק הדין בעניין דיאב, כי: "המבחן, שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסוימים שפירסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור : לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא, כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פירסום (ראה לעניין זה ע"א 534/65 (מ' א' דיאב נ' ז' צ' דיאב, פ"ד כ(2) 269, בעמ' 274)" (פסקה 7ב לפסק דינו של השופט ד' לוין). לצורך הכרעה אם דברי גידוף מהווים לשון הרע שוקל בית המשפט, בנוסף לנורמות החברתיות במקום שבו נאמרו הדברים, גם את נימת הדיבור, את הקול, ואת ההקשר שבו נאמרו הדברים. כאשר מתברר שהדברים נאמרו ברוגז, בכעס או תוך כדי חילופי עלבונות, ייטה בית המשפט שלא לראות בהם לשון הרע (א' שנהר דיני לשון הרע (התשנ"ז-1997) בעמ' 132).שאלות משפטיותלשון הרע / הוצאת דיבה