עתירה מנהלית בקשת העותרת להכיר בה כפליטה העובדות: 1. העותרת, אזרחית ניגריה, נכנסה לישראל ביום 18.11.11 באשרת תייר מסוג ב/2. 2. במהלך שהותה בישראל הגישה העותרת בקשה לקבלת מקלט בישראל. ביום 13.2.2012 נערך לעותרת ראיון לבחינה מקדמית של בקשתה ובאותו יום, 13.2.12, נדחתה בקשתה על הסף לפי סעיף 4 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט בישראל (להלן: "הנוהל"). 3. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. טענות העותרת: 4. העותרת נתינת ניגריה אשר התגוררה בכפר סמוך לעיר לאגוס. בעקבות מותו של אביה פנתה אל העותרת חבורת אנשים אשר דרשה ממנה להיות המחליפה של אביה בתפקידו ככוהן בכת "אוגובוני", שהיא כת וודו. הובהר לעותרת, כך לטענתה, כי אם לא תצטרף לכת היא תמצא את מותה. בעקבות אירועים אלו ברחה העותרת אל העיר לאגוס והתחבאה בכנסייה. 5. לטענתה, אנשי הכת נמצאים בכל רחבי ניגריה ומשום כך לא חשה בטוחה בניגריה כולה ולא יכלה לעבור ולהתגורר במקום אחר בניגריה. העותרת לא יכולה היתה להיעזר במשטרת ניגריה אשר אינה אפקטיבית בהגנה על אזרחים חסרי אמצעים, ולא הגישה תלונה מאחר וידעה שהדבר לא יעזור לה. 6. העותרת טוענת כי בקשתה נדחתה על הסף לפי סעיף 4 לנוהל אולם המשיב אינו מוסמך לדחות בקשות למקלט מדיני על הסף, מקום בו המבקש עונה על אחד מיסודות האמנה. מאחר והעותרת עונה על יסודות האמנה, כך לטענתה, לא היה מקום לדחות את בקשתה על הסף. 7. הליך הדחייה על הסף הינו אקט פוגעני וסופי וראוי לצמצמו רק למקרים בהם גם אם יוכחו כל טענות מבקש המקלט, עדיין אין הן מגבשות אף לא אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים. בענייננו, טוענת העותרת, אין זה המצב. 8. העותרת טוענת כי היא עומדת בתנאי האמנה והוכיחה פחד מבוסס היטב מרדיפה על רקע דתי מאנשי כת האוגובוני. 9. לאור האמור לעיל מבקשת העותרת לבטל את החלטת המשיבה ולהורות כי בקשתה תבחן על ידי יחידת ה- RSD אשר תביא את המלצתה לפתחה של הוועדה המייעצת לענייני פליטים. טענות המשיבה: 10. המשיבה מבקשת לסלק את העתירה על הסף מחמת שיהוי ומחמת העדר עילה. 11. לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי בקשת העותרת נדחתה על הסף בדין מאחר וגם אם יתקבלו כל טענותיה, אין הן נכנסות בגדרי אמנת הפליטים. 12. התנאי הבסיסי לקיומה של עילת פליטות הוא קיומה של רדיפה מדינתית על ידי גורמי המדינה. בכל מקרה אחר של חשש לפגיעה כלשהי, על מבקש המקלט לפנות אל גורמי מדינתו ולרשויות החוק והאכיפה שלה, על מנת שיספקו לו מזור והגנה בשטחן. 13. גרסתה של העותרת לא רק שאינה מקימה רדיפה מדינתית אלא שאין בה כדי לבסס רדיפה כלל. מדובר באירוע חד פעמי בו התבקשה העותרת להחליף את אביה בתפקיד מנהיגה של אותה כת, כאשר באותו אירוע לא אונה לה כל רע, גם לטענתה. 14. העותרת לא ניסתה למצוא לעצמה פתרון במקום אחר בארץ מולדתה. 15. העותרת נמנעה מלפנות אל משטרת ניגריה בנסיון למצוא פתרון אצל רשויות החוק והשלטון במדינתה ולפיכך לא מיצתה את ההגנה והסעדים העומדים לה במדינתה. 16. יש לראות בהתנהלות העותרת חוסר תום לב וחוסר נקיון כפיים. 17. בקשת העותרת נדחתה על הסף כדין על ידי הרשות המוסמכת ובהתאם לנוהל. לא נפל כל פגם מנהלי בהחלטה, המשיבה הפעילה את סמכותה באופן ראוי וסביר ואין מקום להתערב בהחלטתה. דיון: 18. לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות, בנספחים ובטיעוני הצדדים בפני, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 19. סעיף 4א(1) לנוהל קובע כדלקמן: "בתום הראיון הבסיסי, היה ומצא המראיין על יסוד הראיון הבסיסי, כי הטענות והעובדות העומדות בבסיס הבקשה, גם אם יוכחו כולן, אינן מגבשות אף לא אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים, יעביר את החומר בעניינו של המבקש לראש צוות אשר עבר הכשרת RSD לאישור דחיית הבקשה על הסף". מהאמור לעיל עולה כי בשלב המקדמי ניתן לדחות על הסף בקשה למקלט אם הטענות שעמדו בבסיס הבקשה, גם אם יוכחו כולן, אינן עומדות באף אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים. 20. העותרת מצביעה על סעיף 1.A.2 לאמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 בשילוב הוראות הפרוטוקול המשלים בדבר מעמדם של פליטים משנת 1967, הקובע כדלקמן (ר' סעיף 17 לעתירה): "owing to well-founded fear of being persecuted for reasons of race, religion, nationality, membership of a particular social group or political opinion, is outside the country of his nationality and is unable or, owing to such fear, is unwilling to avail himself of the protection of that contry." 21. בסעיף 5.ד לעתירה טענה העותרת כי "לא יכולה היתה להעזר במשטרת ניגריה, אשר אינה אפקטיבית בהגנה על אזרחים חסרי אמצעים, ולא הגישה תלונה, באשר ידעה כי הדבר לא יעזור לה כהוא זה". זוהי טענתה של העותרת ובשל טענה זו אין היא נכנסת להגדרת פליט על פי ההגדרה המנויה בסעיף 2.A.1, אשר צוינה על ידה בסעיף 17 לעתירה. העותרת תחשב כפליטה אם תעמוד בתנאים הנדרשים ואם לא יכולה היתה או חששה לפנות למשטרה ו/או לשלטונות הבטחון בארצה. בענייננו, העותרת טוענת כי לא פנתה למשטרת ניגריה ולא הגישה תלונה מאחר ומשטרת ניגריה אינה אפקטיבית בהגנה על אזרחים. עובדות אלה אינן מתיישבות עם הגדרת פליט ומשום כך היה מקום לדחות את בקשתה על הסף. 22. בעניין זה אני מצטרפת לעמדתו של כב' השופט מ. סובל בעת"מ 31600-03-11 צ'יקה קווין אוקפור נ' משרד הפנים, שם נפסק, בסעיף 12 לפסק הדין, כדלקמן: "לשם תחולת האמנה אין די בכך שמבקש המקלט עזב את ארץ אזרחותו בשל חשש לרדיפה הנובעת מאחד מחמשת הטעמים שבאמנה. נוסף לכך דורשת האמנה שהמבקש 'איננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור'. מאחר שהעותר אישר כי אינו נתון לרדיפה מצד שלטונות ניגריה, אין הוא יכול להישמע בטענה כי אינו רוצה לזכות בהגנתם." ושוב בענייננו, העותרת לא פנתה כלל לשלטונות ארצה כדי לספק לה הגנה, היא הודתה בראיון שנערך לה כי אין לה בעיות עם הרשויות בארצה, לא היו לה בעיות עם הממשלה בארצה, גם לא עם הצבא ואף לא עם רשויות החוק. משום כך ומשלא פנתה לרשויות החוק בארצה על מנת לזכות בהגנה, אין היא עומדת בתנאי האמנה ודין בקשתה להידחות על הסף. 23. לאור האמור לעיל לא מצאתי פגם בהחלטת המשיבה, החלטתה לדחות על הסף את בקשת המערערת היא במתחם הסבירות ואין להתערב בה. 24. לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לדון בטענת השיהוי. 25. אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית. 26. אין צו להוצאות.משרד הפניםפליטיםעתירה מנהלית