מדיניות הנוגעת לטיפול, גיזום וכריתה של עצים בעיר תל אביב-יפו, ובשאלת הלימתה להנחיות שר החקלאות ופיתוח הכפר, פקיד היערות הארצי ופקודת היערות. בעתירה דנא מתבקש, כי בית המשפט יורה על אימוץ ההנחיות והמדיניות שנקבעה לעניין זה על ידי פקיד היערות הארצי; יורה למשיבים להימנע מהחלת מדיניות טיפול אחידה לכלל עצי העיר ועל הענקת טיפול פרטני לכל עץ ועץ לפי צורכו; יורה על ההפסקה לאלתר של טכניקת ה"גירדום" (topping) ו/או כל טכניקה המובילה להשחתה ו/או קיצור חייהם של העצים; יורה למשיבה 1 לפעול בהתאם להוראות החוק ולהוציא רישיון כריתה מנומק לכל מקרה בו פעולתה מביאה למעשה לכריתתו ו/או להמתתו של העץ וליתן פיצוי נופי, בהתאם להוראות החוק; יורה על הוצאת רישיון העתקה מנומק ועל פרסום נתונים לציבור אודות כמות העצים ומיקומם בהם פועלים המשיבים להעתקת עצים, בהתאם להוראות החוק; לחייב את המשיבה 1 לקיים ולפעול בהתאם לתנאי המרכזים שהיא מפרסמת, בכל הנוגע לגיזום וטיפול בעצים; לחייב את המשיבה 1 לבצע סקר למיפוי וניהול סיכונים בעצים שבתחומה, לפרסם מראש את תוכנית הגיזום והטיפול בעצים לאחר שאלו אושרו בכתב על ידי אגרונום מוסמך, וכן לפרסם את נתוני ומיקומי העצים שהועתק על ידה. תמצית טענות הצדדים העותרים, תושבי העיר תל אביב, טוענים כי המשיבה 1 נוקטת בטכניקת "הגירדום", או בלשון המשיבים- "גיזום חזק", שהנה טכניקה אגרסיבית וקטלנית לעצים, שמשמעותה ניסור בדים רבים ומרכזיים בעץ ומותיר אותו לרוב ללא עלווה. במקרים רבים, כך נטען, הגירדום הוא כה אגרסיבי עד שחלק מן העצים מתקשים להתאושש מטכניקה זו ומתים ואילו אחדים שבים לחיים חלקיים בלבד. למעשה, פעולה זו עולה כדי "כריתה" ומתבצעת ללא היתר הנדרש בכריתה בבחינת דרך לעקוף קבלת היתר ופטור מתחולת הדין וההוראות הרלוונטיות לנושא ה"כריתה", לרבות, מתן אפשרות לערור על החלטת פקיד היערות המקומי בדבר מתן רישיון כריתה, כמו גם תחולת "מנגנון פיצוי", המורה כי פקיד היערות יתנה מתן רישיון לכריתת עץ בנטיעת עצים חלופיים. לגישת העותרים, טכניקת הגירדום, מלבד היותה בלתי מקובלת על ידי מומחים בארץ ובעולם, גורמת לנזקים רבים, בין היתר, על ידי כך שהיא מסכנת את יציבות העץ, ולפיכך, הסבר המשיבים, לפיו הטכניקה ננקטת מטעמי בטיחות העוברים והשבים, לא יכול לעמוד. עוד נטען, כי השימוש בשיטה זו הינו תמוה כיוון שכיום מוכרות שיטות יעילות וזולות יותר לטיפול בבדים אשר עלולים להוות מפגע בטיחותי, כגון קשירת ענפים או סניטציה. העותרים צרפו לעתירתם תמונות המהוות לדידם דוגמאות ליישום טכניקת הגרדום ברחבי העיר תל אביב- יפו (נספחים 9-12, נספח 16), וכן דוגמאות המצביעות על מקרים בהם נכרתו עצים ללא אישור כמתחייב בחוק, כאשר בחלק מן המקרים פעלו המשיבים להוצאת היתר כריתה בדיעבד (נספח 14). עוד טוענים העותרים, כי בחלק מן המקרים, מבצעת המשיבה 1 עבודות גיזום ו/או ניסור שיטתיות ונרחבות בעצים בריאים לחלוטין באמצעות קבלנים פרטיים שזכו במכרז מטעמה, זאת גם כאשר אין שום צורך בטיפול בעצים אלו. כך למעשה, לגישת העותרים, המשיבים אינם פועלים ליישם פרקטיקות ניהול סיכונים בכל הנוגע לעצים על מנת להימנע מכריתות עצים מיותרות, ובפועל נכרתים עצים באופן שרירותי, תוך הפעלת מדיניות אחידה על כלל עצי העיר שנגזמים, ללא כל בדיקה פרטנית לגבי מצבו של כל עץ. לבסוף, נטען כי על המשיבה 1 להנהיג מדיניות של חזרה ובדיקה של העצים שנגזמו, על מנת לבחון את השפעת הגיזום על העץ, אולם הדבר לא נעשה, ולא מתבצעות פעולות האכיפה הנדרשות כלפי קבלני הגיזום, כפי שהן מופיעות במכרזי ההתקשרות. כך למשל, לא נאכפת החובה לשים על העצים משחת גיזום מיוחדת על פצעי הגיזום, כדי למנוע מהעצים נזקים. לאור כל האמור, טוענים העותרים, כי פעולות המשיבים נעשות בחוסר סבירות, ולפיכך על בית המשפט לקבל את העתירה וליתן את הסעדים המבוקשים בה. מנגד, טוענים המשיבים, כי דין העתירה להידחות על הסף ממספר טעמים. ראשית, נטען, כי העתירה הנה כוללנית ואיננה תוקפת, הלכה למעשה, החלטה מנהלית הניתנת לבחינה, שכן העתירה מבקשת לתקוף את התנהלות העירייה בטיפול בעצים במישורים שונים, זאת בטענות כלליות ועמומות, משכך ומשלא ברור מהי ההחלטה הנתקפת, טוענים המשיבים, כי ממילא גם לא ברור הסעד האופרטיבי והקונקרטי המבוקש. בנוסף, נטען, כי העתירה לוקה בשיהוי ניכר, שכן לאור טענת העותרים, עולה כי בין הצדדים התנהלה תכתובת ענפה שהחלה בשנת 2011, כשנה לפני הגשת העתירה וכי תכתובת ממושכת עם רשות מנהלית, איננה מצדיקה, כשלעצמה, את דחיית המועד להגשת עתירה. לבסוף, נטען, לאי מיצוי הליכים וקיומו של סעד חלופי, שכן, ככל שבפי העותרים טענה פרטנית בדבר "כריתה" או "העתקה" של עץ שלא כדין- הרי שהדרך לדון באותו מקרה איננה במסגרת של עתירה מנהלית, כי אם בהגשת ערר לפקיד היערות הממשלתי, דרך שהותוותה בנוהל פקיד היערות העירוני, ויושמה על ידי חלק מן העותרים במקרים מסוימים. המשיבים סבורים, כי יש לדחות את העתירה גם לגופה, הואיל והפעלת חובתם וסמכותם לטיפול בעצים בתחום שיפוטה של העיר, נעשה במסגרת שיקול הדעת המקצועי הדורש התמחות ספציפית השמור להם, ובמקרים כאלה מתחם ההתערבות של בית המשפט הינו מצומצם ביותר. המשיבים טוענים, כי הטיפול המוענק לעצים נתמך על ידי צוות אגרונומים מומחים המועסקים על ידי משיבה 1; פעולות הגיזום נעשות על ידי בעלי מקצוע שברשותם תעודת "גוזם מומחה"; מדיניותה הברורה של העירייה היא להימנע ככל האפשר מכריתתם או העתקתם של עצים, ומכל מקום, פעולות העולות כדי "כריתה" או "העתקה", לפי פקודת היערות, כפופות להוצאת רישיון, מגובות בחוות דעת אגרונומיות וכן מפורסמות באתר האינטרנט של המשיבה 1. שיטת "הגיזום החזק", מאפשרת לדידי המשיבים את חידושו של העץ חלף כריתתו. העצים אשר טופלו בשיטה זו נבדקים על ידי גורמים מקצועיים לאחר ביצוע הפעולה על מנת להבטיח את המשך צמיחתם (כל עץ זוכה לפחות לביקור שנתי אחד של מפקח), והניסיון מלמד כי עצים אלו התחדשו לרוב ללא נזק. פעולת גיזום חזק אינה מחייבות הוצאת רישיון, כל עוד אינן עולות כדי כריתה, ובכל מקרה בו הפעולה עולה כדי כריתה, הם פועלים בדרך שתוארה דלעיל. לפיכך, סבורים המשיבים, כי מדיניותם באשר לטיפול בעצים תואמת את הוראות הדין, לרבות את נוהל פקיד יערות עירוני. נטען, כי גם אם קיימות שיטות אחרות לטיפול בעצים, אין בכך בכדי להביא למסקנה כי מדיניות המשיבה 1 איננה סבירה וברי, כי בתחום מקצועי כגון דא ייתכנו גישות ושיטות שונות, ואין זה מתפקידו של בית המשפט להכריע ביניהן. המשיבים סבורים בנוסף, כי אין בסיס לטענות העותרים בדבר החלת טיפול אחיד לעצי העיר ללא הבחנה בין צרכיהם השונים. פעולות הטיפול בעצים נעשות לפי הצורך והאילוצים המתחייבים כתוצאה ממיקומו הספציפי של העץ בסביבה עירונית וכן בהתאם למצבם ולרמת הסיכון הנשקפת מהם. על כן, טוענים המשיבים, כי הם נדרשים לאזן בין שיקולים של שמירה על הנוף ואיכות הסביבה באמצעות שימור וטיפוח העצים לבין שיקולי מניעת מפגעים העלולים להיגרם על ידי עצים אלו, לרבות סיכון לחיי אדם. הם מבצעים את תפקידם נאמנה, ואין כל עילה להתערבות בית משפט זה על פי כללי המשפט המינהלי. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לכל טענות הצדדים, נמצא כי דין העתירה להידחות. התערבות בית המשפט במעשה המנהלי הנה מצומצמת והנטייה היא, אפוא, שלא להתערב אלא מקום שנפל בו פגם משפטי, כגון חריגה מסמכות, פעולה בחוסר תום לב, או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות (בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון, פ"ד נ (3) 441 (1996)). במקרה דנן, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בשיקול דעתם של המשיבים המצדיק את קבלת העתירה. עילות סף על עתירה המוגשת לערכאה שיפוטית להניח תשתית עובדתית קונקרטית, להתייחס להחלטה מסוימת או לאירוע מסוים, להעלות טענות משפטיות קונקרטיות ולדרוש סעד קונקרטי. עתירה שאינה מקיימת דרישה זו היא עתירה כללית ומופשטת, המכונה גם עתירה כוללנית (אלעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי- עילות סף, כרך שני 256 (2008)). הלכה פסוקה היא שבית משפט זה אינו נענה לעותר המבקש סעד כוללני. ההבדל בין סעד כוללני לסעד ממוקד אינו חד וניתן להגדרה מדויקת, אולם באופן כללי, ניתן לומר כי סעד כוללני מתייחס בדרך כלל, למדיניות הראויה, או לדרך ההתנהגות הנדרשת בסוג של מקרים, שמספרם אינו ידוע ופרטיהם אינם ברורים, להבדיל מסעד ממוקד המתייחס למקרה מסוים שעובדותיו ידועות וברורות (ראו, בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח (4) 403, 411 (1994), להלן: "בג"צ לנדאו") במקרה בו עסקינן, המדובר בעתירה המכוונת כנגד מדיניות המשיבים בכל הנוגע לטיפול בעצים ברחבי העיר תל אביב-יפו, בגדרה מעלים העותרים ערב רב של טענות וביניהן, טענות כנגד שיטת הגירדום, הצעת שיטות חלופיות כדוגמת קשירת ענפים וסניטציה, המהוות, לדידי העותרים, שיטות עדיפות, יעילות וזולות יותר; טענות כנגד גיזום וכריתת עצים באופן שרירותי תוך החלת מדיניות אחידה ומבלי לבצע בחינה פרטנית של כל עץ ועץ; טענות כלליות בנוגע לאי פיקוח וחזרה לעצים הנגזמים, כמו גם אי אכיפת הוראות מחייבות במכרזים לגיזום עצים וכיוצ"ב. טענות מסוג זה, כל עוד ואין מדובר בנושאים קונקרטיים של אי קיום הוראות הדין המחייבות - אין מקום להניחן לפתחו של בית המשפט. עתירה בה מבוקש לתקוף מדיניות כללית של רשות מבצעת אינה עולה בקנה אחד עם עקרון הפרדת הרשויות וביזור הסמכויות ומגלמת בחובה רצון, כי בית המשפט יכנס בנעלי הרשות המבצעת וייתן החלטתו בעניינים כלליים ומקצועיים גרידא. המקום הראוי לניהול שיח כללי ומקצועי זה, העוסק במדיניותה של העירייה בטיפול בעצים במישורים שונים, מהווה לחם חוקם של נבחרי הציבור, הינו מועצת העירייה, שאף עותר 1 נמנה על חבריה, דא עקא, כלל לא ברור מה נעשה במישור זה, בטרם פנו העותרים לטיפול בסוגיה במישור המשפטי (לעניין זה ראו גם בג"צ לנדאו בעמ' 419). מכל מקום, גם הסעדים המבוקשים בעתירה, הנם סעדים הצהרתיים וכוללנים, עת ככלל, בית המשפט יימנע מלהצהיר הצהרות כוללניות כדוגמת ההצהרות המבוקשות, לפיהן על המשיבים למלא את החובות שהחוק מטיל עליהם ולקיים את הנהלים המחייבים (ראו למשל, בג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד נד (1) 112, 125 (2000). על כן, נראה אפוא, כי דרך המלך לתקוף את פעולות המשיבים, הנה בדרך תקיפה נקודתית של מדיניות בכל אותם מקרים בהם קיימת טענה לפגיעה ואי עמידה בהוראות הדין המחייבות. גם עניין זה צריך להתברר בפני הרשויות המנהליות המתאימות בדרך של מיצוי הליכים ומתן סעד חלופי מקום שיימצא לנכון, כפי שיפורט להלן. טענתם המשפטית העיקרית של העותרים היא, כי טכניקת ה"גירדום" שלדבריהם הינה טכניקה אגרסיבית וקטלנית לעצים, עולה, פעמים רבות, כדי "כריתה", אלא שבפועל המשיבים לא מחילים את ההוראות המחייבות לעניין כריתה ובראשן קבלת היתר לביצוע הכריתה. מנגד טוענים המשיבים, כי ככל שבמקרים מסוימים הטכניקה עולה כדי "כריתה", מבוקש רישיון וניתנת חוות דעת אגרונומית. המונח "כריתה" הוגדר תחילה במכתבו של שר החקלאות שעניינו "טיפול באילנות מוגנים הגדלים בתחום שיפוט הרשות המקומית" מיום 15/10/2007 (ראו נספח 2 לעתירה) באופן הבא: עקירת האילן משורשו. גרימה למוות של האילן בריסוס או בהרעלה או בחיגור או בשריפה או בחיתוך שורשיו או בכל דרך אחרת שאינה מצוינת בהגדרה זו. חיתוך של הגזע המרכזי או חיתוך של כל הבדים הראשיים, לרבות חליפים, היוצאים מן הגזע המרכזי באופן הפוגע ו/או מסיר את נופו של האילן. כמו כן, צוין, כי יוצאים מן הכלל הם עצי מטע חקלאי, עצי שדרה רחבי עלים בישובים עירוניים, שניתן לחתוך ענפיהם החל מההסתעפות השנייה של הבדים, והדבר ייחשב כגיזום שאין להעמיד לדין בגינו. עוד צוין, כי סעיף ג' מתייחס לנושא הגיזום. ביום 10/12/09 הוצא נוהל "פקיד היערות העירוני- כריתה או העתקה של אילנות מוגנים ברשויות המקומיות" (נספח 1 לעתירה; נספח 2 לתגובת המשיבים) שמטרתו לקבוע אמות מידה והליכי רישוי לכריתה והעתקה של אילנות מוגנים (כן קובע גם הליך ערר על החלטת פקיד היערות העירוני), ובין היתר, מגדיר הנוהל "כריתה" באופן הבא: "כריתה- כל אחד מן הפעולות הבאות או שילוב של כמה מהן: עקירת אילן משורשו; גרימה למוות של האילן בכל דרך שהיא לרבות ריסוס, הרעלה, חיגור, שריפה, חיתוך שורשיו, או בניה בקוטר צמרת העץ; חיתוך של הגזע המרכזי ללא הותרת בדים" ביום 18/1/12 התקבל תיקון מס' 5 לפקודת היערות, במסגרתו הוסף בסעיף הגדרות, המונח "כריתה" בהא לישנא: ""כריתה"-חיתוך הגזע המרכזי של אילן מוגן או עץ בוגר בלא הותרת בדים- וכן פעולה הגורמת או העלולה לגרום למותו של אילן מוגן או עץ בוגר, לרבות ריסוס, הרעלה, הסרת קליפת העץ, שריפת העץ, חיתוך שורשיו או בנייה בתוך תחום קוטר צמרתו או עקירה, למעט עקירה במהלך העתקה;" עינינו הרואות, כי ההוראות הרלוונטיות אינן נוקטות במונח "גירדום", לא כל שכן לא אסרו אותו, וכי הקביעה האם פעולה מסוימת עולה כדי "כריתה" הנה קביעה עובדתית המחייבת בדיקה מקצועית ופרטנית של כל מקרה ונסיבותיו הוא. בהקשר זה, לא למותר לציין, המשיב 3, המשמש כרגולטור על משיב 2, השיב לבקשות לצו הביניים ולסילוק העתירה על הסף, וטען, כי יחידת פקיד היערות איננה מתערבת בפעולת גיזום עצים על ידי הרשויות המקומיות, ובכלל זה ביחס לעיריית תל אביב, ובלבד שאלו אינן עולות כדי כריתה ואזי הדבר נבדק אינדיוודואלית. במקרים שאכן עולים כדי "כריתה", הגדירה פקודת היערות איסור מפורש לעשות כן ללא רישיון: "15(א) לא יכרות אדם אילן מוגן או עץ בוגר ולא יעתיקו וכן לא יוביל אדם אילן מוגן או עץ בוגר או חלק מהם, שלגביהם קבע השר כי הובלתם טעונה רישיון, והכל אלא אם כן קיבל תחילה רישיון לכך מפקיד היערות". ואף נקבעה סנקציה פלילית בעניין: "17(7) הכורת אילן מוגן או עץ בוגר או מעתיקו שלא עפ"י רשיון שניתן ע"י פקיד יערות, דינו- מאסר ששה חדשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין. לפיכך, הדרך הראויה לתקוף את שלל המקרים עליהם הצביעו העותרים כמקרים בהם נעשה שימוש בטכניקת "הגירדום" ועולים כדי כריתה, היא במיצוי ההליכים ופנייה אל הרגולטור על מנת שיבחן האם בוצעה עבירה. מקרים אלו ייבחנו על יסוד תשתית עובדתית כנדרש, יישמעו כל הנוגעים בדבר, ולאחר מכן תינתן החלטה. זוהי גם גישתו של המשיב 3, אשר בתגובתו האמורה לעיל, ציין כי פתוחה הדלת בפני מי מהעותרים להגיש תלונה פרטנית, ומשרד החקלאות ישקול הגשת כתב אישום בגין כריתה ללא רישיון. לא למותר לציין, כי דרך פעולה זו, ידועה ומקובלת גם על העותרים, כך עולה מדבריו של העותר 3 לפיהם: "הוגשו עשרות רבות של תלונות בנוגע לכריתה שלא כדין אצל פקיד היערות הארצי וטרם נודע לו מה עלה בגורלן". (סעיף 14 לעיקרי הטיעון של משיב 3). הדברים האמורים, יפים גם לעניין טענות העותרים בדבר כריתת עצים עוד בטרם ניתן היתר כריתה או מתן היתר כריתה בדיעבד. כפי שעולה מעתירתם, במקרה אחד מסוג זה, פעלו העותרים על פי האמור בנוהל בדרך של הגשת ערר לפקיד היערות הממשלתי, דרך אשר נשאה פרי עת בוטל ההיתר שניתן על ידי פקיד היערות המקומי (סעיפים 22- 23 לעתירה). הנה כי כן, קיים גוף מנהלי נוסף, גבוה יותר בהיררכיה המנהלית ממשיב 2, המשמש כרגולטור להחלטותיו, הנהנה מיתרון שבמומחיות עניינית בתחום הטיפול בעצים בכלל, ובתחום "כריתתם" בפרט, אליו יש לפנות בתלונה, ולו הכלים לערוך בירור עובדתי. על העותרים לפעול ולמצות מסלול זה עד תום, ורק לאחר מכן, יש לשקול, במקרים המתאימים והקונקרטיים פנייה לבית משפט זה לשם קבלת סעד. בשולי הדברים יצוין, כי לא מצאתי לנכון להידרש לטענות אודות אי אכיפת הוראות מכרזים לגיזום עצים, טענה זו נטענה בעתירה בלשון רפה, עת תוך כדי דיון נעשה ניסיון לפתחה ולהפכה לעיקר המחלוקת, ניסיון שאין לתת לו יד, ומכל מקום גם הוא לוקה בכלליות, ונשען על סברות והנחות. סוף דבר העתירה, אפוא, נדחית. העותרים, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות ושכר טרחה של המשיבים 1-2 בסך של 50,000 ₪. גיזוםתל אביב