ערעור על שומת ארנונה בגין החזקה בנכס המשמש לאחסנה של ציוד

ערעור על שומת ארנונה בגין החזקה בנכס המשמש לאחסנה של ציוד מדובר בשומה שהוצאה ביום 2/9/10 והתייחסה לתקופה שמיום 1/1/03 ועד ליום 31/10/2010. 2. בערעורים מועלות טענות שונות כנגד פסק הדין של ועדת הערר כאשר השאלה המרכזית הנה סמכותה של העירייה להוציא למערערת שומה רטרואקטיבית, כלומר לתקן את השומה ולהגדיל את חיובי הארנונה לתקופה שהסתיימה. כן חולקים הצדדים על היקף השטחים נשוא החיובים, על סיווגם של חלק מהשטחים ועל מועד תחילת חיובי הארנונה. רקע 3. ביירון יעוץ והנדסה בע"מ (להלן: "המערערת"), הינה חברה העוסקת במסחר בציוד הנדסי כבד. המערערת החזיקה, החל משנת 1999, במגרש המהווה חלק מחלקה 6 בגוש 10047 ועשתה בו שימוש מסחרי. מדובר במגרש המצוי ממערב לכביש 4, בתחום שיפוטה של עיריית חדרה. המגרש מצוי בשטח המיועד על פי תכנית המתאר הרלבנטית ליעוד חקלאי. בעבר, ובטרם החלה המערערת להשתמש בו, שימש המגרש לגידול עופות ונבנו בו סככות ולולים לגידול. במשך שנים רבות נדרשה המערערת לשלם לעיריית חדרה ארנונה אשר חושבה על פי שטח כולל של 4,115 מ"ר שסווג כקרקע למלאכה. בשטח כולל זה נכללו 281 מ"ר של מבנים מתוכם סווגו 45 מ"ר כמבנים למלאכה, 236 מ"ר בסיווג סככות למלאכה ו-3,834 מ"ר בסיווג קרקע תפוסה למלאכה. 4. בשנת 2004, בעקבות ביקורת שנעשתה במקום, הוגש כנגד המערערת כתב אישום לבית המשפט לעניניים מקומיים בחדרה, בגין ניהול עסק ללא רישיון במגרש (תיק עמ"ק (חדרה) 537/04ׂ). בכתב האישום יוחסו למערערת עבירות על פי סעיפים 4, 14, (5) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 וסעיפים 8.10 א' 8.1 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995. המערערת הורשעה על פי הודאתה וביום 21/11/06 ניתן כנגדה גזר דין שכלל בחובו צו לסגירת העסק והעתקו. הצו עוכב למשך 24 חודשים על מנת לאפשר למערערת להתארגן. גם לאחר גזר הדין המשיכה המערערת להחזיק במגרש, אם כי לטענתה העבירה את פעילות המסחר למקום אחר והמגרש משמש אותה אך ורק לאחסנת הציוד. 5. לטענת העירייה, התברר לה במהלך ביקורת שנערכה במקום, כי לא רק שהמגרש לא פונה אלא להיפך; המערערת הרחיבה את השטח התפוס על ידה והחלה באחסון ציוד גם בחלקות סמוכות - חלקות 4 ו-5 בגוש 10047. בשנת 2008 בוצע צילום אוויר של כל האזור ובשנת 2009 הוחלט לבצע מדידה בנכס. במדידה, שנערכה על ידי מודד מטעם העירייה, כך נטען, נמצא כי שטח המבנים במקום הנו 664 מ"ר ולא כפי שצוין בדרישות הארנונה בעבר. כמו כן, נמצא כי נתפס שטח קרקע נוסף של כ- 2,700 מ"ר שכלל לא נכלל בחיובי הארנונה בעבר. 6. לאחר כל אלו, נשלחה למערערת ביום 21/6/10 הודעה שכותרתה "תיקון שומת ארנונה לשנת 2003 -2010 בגין הנכס המוחזק על ידכם בסמוך לכביש 4 (גוש 10047 חלקה 6) בחדרה" (להלן: "הודעה השומה"). בהודעת השומה נרשם, כי על פי המדידה שבוצעה בנכס, יש לחייב את המערערת כדלקמן: - 281 מ"ר מבנה למלאכה - סיווג 403; - 384 מ"ר סככות למלאכה - סיווג 974; - 6,551 מ"ר קרקע תפוסה למלאכה - סיווג 743. בהתאם, הוצאה שומה לשנת 2010 וכן הוצאה דרישת חיוב על הפרשי השטחים לכל השנים משנת 2003 - 2010. בסך הכל נדרשה המערערת לשלם בגין השנים 2003 - 2010 ארנונה בסך של 1,047,670 ₪. ההליכים 7. על דרישה זו הגישה המערערת השגה למנהל הארנונה ומשזו נדחתה, הגישה עררים לוועדת הערר (עררים 03/11, 27/10). ועדת הערר שמעה את טענות הצדדים ואף ביקרה בנכס וביום 2/4/12 נתנה את הכרעתה. ועדת הערר קיבלה את עמדת העירייה ולפיה המערערת עושה שימוש בשטח נוסף על 2,700 מ"ר שלא נכלל בדרישת הארנונה הקודמת. הוועדה דחתה את טענת המערערת כי השטח נתפס רק לפרקי זמן קצרים. עם זאת, הוועדה קבעה כי לא הובאו ראיות שהשטח הנוסף נתפס קודם למועד שבו נערך צילום האוויר הראשון מיום 22/11/06, ועל כן קבעה כי יש לחייב את המערערת בגין החזקת השטח הנוסף רק ממועד זה ואילך. הוועדה ציינה כי השטח הבנוי בפועל ואשר נכלל גם בתשריט שהגישה המערערת קרוב לשטח שנמדד על ידי העירייה (644 מ"ר (עמ' 3)), אולם קבעה, כי בשים לב לתשריט של המערערת ולאור עמדת העירייה, ניתן להסתפק בחיוב שטח של 571 מ"ר (עמ' 4). הוועדה דחתה את טענת המערערת לעניין הגדרת חלק מהשטח הבנוי (כ-243 מ"ר) כסככה וקבעה כי מדובר במבנים שבהם יותר מדופן אחת ועל כן אינם כלולים בהגדרת סככה. למרות קביעתה זו, בסיפת פסק הדין קבעה הוועדה כי יש לחייב את המערערת בגין מבנה בשטח של 42 מ"ר וסככה בשטח של 529 מ"ר. 8. הוועדה דחתה את טענותיה של המערערת לעניין סיווג השטחים וקבעה כי סיווג השטחים כשטחים למלאכה תואם את השימוש העיקרי שלהם. הוועדה לא מצאה פגם בתיקון הרטרואקטיבי של שומות הארנונה ודחתה את הטענות כנגד צירוף הפרשי הצמדה וריבית לחיובים. בסיכומו של דבר דחתה הוועדה את העררים למעט לעניין מועד תחילת החיוב בגין השטח הנוסף ולעניין חלוקת השטח המבונה בין שטחי בניין לשטחי סככות. 9. על פסק דינה של ועדת הערר הגישה המערערת את ערעורה הנוכחי בו חזרה על הטענות השונות שהעלתה בפני הוועדה. העירייה מצדה ערערה בערעור הנגדי על הקביעה כי יש לחשב את החוב עבור השטח הנוסף רק מיום 22/11/06 וביקשה כי החיוב יחל ביום 1/1/06. כן ביקשה לתקן את הטעויות האריתמטיות שנמצאו לטענתה בחישוב השטחים המבונים. דיון והכרעה 10. כפי שאפרט להלן, הגעתי למסקנה כי דין הערעור שהגישה המערערת לעניין החיוב הרטרואקטיבי בגין השטח הנוסף להידחות, אולם יש לקבל את טענתה לעניין החיוב הרטרואקטיבי עבור השטחים המבונים. כן הגעתי למסקנה כי דין הערעור הנגדי להידחות, למעט לעניין חישוב השטחים המבונים. אפרט טעמי. חיוב רטרואקטיבי-כללי 11. שומת הארנונה נשוא הערעור, הוצאה ביום 21/6/10 והיא כוללת בחובה תיקון לשומות הארנונה שהוצאו למערערת בשנים 2003 - 2010. התיקון מתייחס למספר מרכיבים; שינוי שטח הקרקע התפוסה למלאכה מ-3,834 מ"ר ל-6,551 מ"ר- כלומר, תוספת של 2,717 מ"ר; שינוי שטח המבנים למלאכה מ-45 מ"ר ל-281 מ"ר- כלומר הגדלה של 236 מ"ר ושינוי שטח הסככות למלאכה מ-236 מ"ר ל-384 מ"ר- כלומר שינוי של 148 מ"ר. בגין ההפרשים בין השומה המקורית לשומה המתוקנת נשלחה הדרישה העדכנית. השינוי בשטחי המרכיבים השונים נעשה על פי מדידה שנערכה לבקשת העירייה בסוף שנת 2009 (ראו סעיף 14 לכתב התשובה ונספח א' לתשובה) ואומץ על ידי ועדת הערר. 12. תיקון שומה שנשלחה לנישום מהווה חיוב רטרואקטיבי. נקודת המוצא שנקבעה בפסיקה הינה כי בדרך כלל תיקון שומה רטרואקטיבי הינו פסול (עע"מ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל (ניתן ביום 1/12/11)). תיקון שכזה פוגע באינטרס ההסתמכות של הנישום ובעיקרון סופיות השומה (ראו גם עע"מ 7749/09 אורט ישראל חברה לתועלת הציבור נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים ( 30/11/2011)). עם זאת, יתכנו מצבים בהם יותר תיקון רטרואקטיבי של שומה. בעע"מ 4551/08 הנ"ל, מבהיר בית המשפט (פסקה 57), כי: [...] כך, אם אכן מדובר בחיוב רטרואקטיבי - ידו של בית המשפט תהא אמנם "קפוצה" בהתרתו, אולם ייתכנו בכל זאת מקרים מיוחדים אשר בהם יותר החיוב. בפסק הדין בעניין אורט עמד בית המשפט העליון בהרחבה על העקרונות החלים על תחולה למפרע בכלל, ועל תחולה למפרע של חיובי ארנונה בפרט. בתמצית, נקבע כי כל החלה למפרע, ובכלל זה החלה למפרע של חיובי ארנונה, כפופה למבחן דו-שלבי של סמכות וסבירות. מבחינת הסמכות, ככל שהסמכות להחיל את ההחלטה או את החיוב למפרע אינה מופיעה במפורש בחוק, קיימת חזקה פרשנית נגד תחולה למפרע. אם יימצאו טעמים טובים לסתור חזקה זו, כי אז יש לבחון אם ההחלה למפרע עומדת במבחנים הרגילים של הפעלת שיקול הדעת המנהלי, ובראשם הסבירות (ראו: שם, פס' 31; עניין עזרא, בעמ' 417; עניין שגיא, בעמ' 598-597). בחינת סבירותו של חיוב רטרואקטיבי תיעשה תוך איזון בין עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה ומידת ההסתמכות שלו על ההחלטה, מחד גיסא, לבין האינטרס הציבורי שבקיום החוק ובגביית מס אמת, מאידך גיסא. חשיבות מיוחדת תינתן כמובן להתנהלותו של הנישום, ולשאלה אם רובץ לפתחו "אשם" כלשהו (ראו: ע"א 8558/01 בעניין עילבון, בעמ' 789; ע"א 975/97 בעניין עילבון, בעמ' 452-451; עניין ט.ט. טכנולוגיה, בעמ' 784)). רק במקרים נדירים, אשר בהם החיוב הרטרואקטיבי יעמוד במבחני הסמכות והסבירות - "תיפתח" ידו של בית המשפט ויותר החיוב. 13. כאשר עילת החיוב הרטרואקטיבי נעוצה במדידת שטחים, להבדיל משינוי בפרשנות צווי הארנונה וכדומה, יש לבחון לפתחו של מי רובץ האשם להימצאות הפרשי המדידות; האם האשם רובץ לפתחו של הנישום שביצע שינויים מבלי לדווח עליהם, או שמא האשם רובץ לפתחה של הרשות אשר טעתה במדידת השטח, בקביעת שיטת מדידה וכדומה (ראו עע"מ 1280/10 מעונות מכבי נ' עיריית רמת גן, פסקה 10 (18/3/12); ע"א 8417/09 עיריית ירושלים נ' לוי (21/8/12); עת"מ (חי') 22861-10-11 פרופילי הגליל בע"מ נ' עיריית כרמיאל (3/7/12)). זאת ועוד, לעיתים שינוי שעשה הנישום, בין בדרך של בנייה נוספת ובין בדרך של שינוי בשימוש, יגיע לידיעת הרשות גם בלא דיווח כנדרש. במצבים שכאלו, עשויה הרשות להיות מושתקת מפני תיקון למפרע של השומות בשל חובת ההגינות השלטונית המוטלת עליה (ראו הדיון הנרחב בבר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (17/4/08)). לאורן של הלכות אלו נבחן את המקרה הנוכחי. תיקון השומה ביחס לשטחי קרקע תפוסה 14. לאחר שניתן גזר הדין בתיק עמ"ק 537/04 בו הורשעה המערערת בניהול עסק ללא רישיון בחלקה 6, הרחיבה המערערת את פעילותה והחלה להשתמש גם בחלקות סמוכות. הדבר עולה מצילומי האוויר שהוגשו לוועדה, החל מצילום האוויר מיום 22/11/06 ודרך הצילום מ-8/11/08. המערערת לא כפרה בטענה כי החלה לעשות שימוש בשטחים נוספים וכל שטענה בפני הוועדה היה כי מדובר בשימוש לתקופות קצרות. עם זאת, המערערת לא הביאה ראיות לגבי התקופות שבהן נעשה השימוש. יתרה מזו, גם מהצילומים וגם מהתרשמות הוועדה שביקרה במקום עולה כי מדובר בשימוש רציף ולא שימוש רגעי חד פעמי. מדובר בשטחים חקלאיים שהוכשרו לשמש כמגרשים לאחסון והחזקה של כלים כבדים למיניהם. 15. אין חולק כי המערערת לא הודיעה לעירייה על הגדלת השטח התפוס. המערערת לא הגישה בקשה לעירייה להתיר לה את השימוש בשטחים הנוספים, לא ביקשה לקבל רישיון עסק לשימוש בשטחים אלו ולא קיבלה כל רישיון או היתר להשתמש בשטחים החקלאיים לשימוש מסחרי. להיפך. המערערת הודיעה לבית המשפט לענייניים מקומיים כי ברצונה לעזוב את המקום וכי הינה מעבירה את הפעילות לאזור תעשייה סמוך. בנסיבות כאלו, האשם בכך שהשטחים הנוספים לא נכללו בשומות הארנונה המקוריות רובץ כולו לפתחה של המערערת ומכאן שלא נפל פגם בתיקון השומה למפרע. 16. העירייה מערערת על קביעת הוועדה כי השומה המתוקנת תחול רק החל מיום 22/11/06 ומבקשת כי תחילת תקופת החיוב תחל ביום 1/1/06. טענה זו דינה להידחות. אמנם ברור לכל כי הכשרת השטח הנוסף והצבת הכלים לא התבצעו ביום אחד. מועד הצילום 22/11/06 הוא מועד מקרי. עם זאת, אין שמץ ראיה מכל סוג שהוא, על התחלת השימוש לפני מועד זה. כאשר עוסקים בתיקון שומה רטרואקטיבי, מוטל על הרשות לשכנע גם מתי בוצע השינוי בשימוש. בהיעדר ראיה אחרת, צדקה הוועדה כאשר קבעה שהמועד המוקדם ביותר בו הוכח השימוש בשטח הנוסף, הנו מועד הצילום. תיקון השומה ביחס לשטחים המבונים 17. תיקון נוסף שנעשה בשומות, עניינו שינוי בשטחי המבנים והסככות. בעוד שבשומות המקוריות נרשם כי השטח הבנוי הנו 45 מ"ר ושטח הסככות הנו 236 מ"ר, הרי שבעקבות המדידה נקבע כי השטח הבנוי הנו 281 מ"ר ושטח הסככות הנו 384 מ"ר. ועדת הערר קבעה, לאחר ביקור במקום ועיון בתשריטים של שני הצדדים, כי סך כל השטח המבונה, שטח בנוי בצירוף שטחי סככות, הנו 571 מ"ר וציינה כי העירייה הסכימה לכך (עמ' 4 להחלטה). לא הובאו נתונים ולא נקבעו עובדות על ידי ועדת הערר בנוגע לשינויים במבנים. אין שמץ ראיה מתי נבנו המבנים הנוספים או מתי נבנו הסככות. 18. המערערת מצדה טוענת, כי לא נבנו במהלך השנים כל מבנים חדשים אלא להיפך, לאחר הדיונים בבית המשפט לעניינים מקומיים פירקה חלק מהמבנים שהיו. המערערת מדגישה כי כל המבנים והסככות היו בחלקה עוד בטרם תפסה בה חזקה. כל המבנים והסככות הם אלו ששימשו את הלולים שהיו בשטח לפני שהמערערת החלה בפעילות המסחרית. 19. בנסיבות אלו, כאשר לא ברור האם החיובים בשומות המקוריות היו מוטעים בשל טעות במדידה מצד העירייה או שמא בשל דיווח מוטעה, וכאשר אין ראיות על ביצוע תוספות בנייה, דומני שלא היה מקום להכשיר תיקון רטרואקטיבי של השומות. על כן יש לבטל את השומה המתוקנת לגבי השטחים המבונים בלבד (תוספת של 236 מ"ר מבנה למלאכה ותוספת של 148 מ"ר סככה למלאכה) לשנים 2003- 2009, השנים לגביהן החיוב הינו רטרואקטיבי. שטח המבנים והסככות 20. העירייה טוענת שנפלה טעות אריתמטית בפסק דינה של הוועדה, כאשר קבעה בסיפא לפסק הדין כי רק 42 מ"ר יסווגו כמבנה למלאכה, ואילו 529 מ"ר יסווגו כסככות. העירייה מפנה לפסק הדין עצמו שבו קבעה הוועדה למעשה כי השטח הבנוי הנו 243 מ"ר ושטח הסככות הנו רק 328 מ"ר. עיון בפסק הדין מגלה כי בעמ' 4 מציינת הוועדה, כי קיימת מחלוקת ביחס לסיווגם של שטחים 2 ו-6 בתשריט העירייה בשטח כולל של 243 מ"ר. לאחר דיון ממושך קובעת הוועדה, בעמ' 7, כי "ועדת הערר סבורה, כי כל השטחים האמורים הנם ברי חוב כ"מבנה" כהגדרתו בצו המיסים". משמע, צודקת העירייה בטענתה כי בסיכום פסק הדין נפלה טעות ויש לצרף את השטח שהוגדר כשנוי במחלוקת לסיווג מבנים ולא לסיווג סככות. שינוי זה יחול כמובן רק מיום שומת 2010 ואילך. סיווג השימוש 21. המערערת טוענת כי יש לבטל את סיווג כל השטחים המוחזקים על ידה מסיווג של שטחים למלאכה ולפצלם כך שחלקם יסווגו כקרקע לאחסון ורק חלק מהם יסווגו בסיווג מלאכה. הוועדה ציינה בפסק דינה כי אין בצו המיסים של העירייה סיווג של קרקע לאחסון. הסיווג היחיד שעשוי היה להיות רלבנטי, הנו סיווג של "תכנון מאושר לרכב כבד". עם זאת, קבעה הוועדה כי מדובר בשטח המשמש את המערערת לצרכי מסחר. הוועדה הוסיפה כי הוכח שהמערערת מאחסנת את הציוד, מוכרת אותו, מפרקת חלק מהציוד ומוכרת את החלקים בנפרד כחלקי חילוף וכדומה. זוהי אינה פעילות של אחסון (עמ' 4 לפסק הדין). 22. דין טענת המערערת להידחות. סיווג הנכס כולו או חלקים ממנו על פי השימושים השונים הוא עניין עובדתי מובהק. הוועדה קבעה ממצאים ברורים לפיהם כל הנכס משמש לאותו עיסוק ואין מקום שבית המשפט יתערב בקביעות עובדתיות אלו (ראו בר"מ 5557/06 מצפה תת ימי ים סוף בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית אילת (ניתן ביום 2/1/07); בר"מ 9362/08 השקעות כדאיות בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (ניתן ביום 27/11/08); בר"מ 4603/07 פיט סוכנויות ק.ד. בע"מ נ' מנהלת הארנונה בעיריית חדרה (ניתן ביום 15/7/07)). החיוב בריבית 23. המערערת טוענת עוד כי טעתה ועדת הערר כאשר דחתה את טענותיה בעניין חיובה בריבית פיגורים על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ-1980. לטענתה, אין לחייבה בריבית הפיגורים על תקופת החיוב הרטרואקטיבית, דהיינו על כל התקופה שקדמה למועד הדרישה. גם טענה זו דינה להידחות. סעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), קובע: "(א) תשלום חובה שלא שולם תוך 30 ימים מהמועד שנקבע לשילומו ישולם בתוספת תשלומי פיגורים. (ב) נקבע בחיקוק שתשלום החובה ישולם בתוך תקופה קצובה והוא לא שולם תוך 30 ימים מהיום שבו נסתיימה אותה תקופה, ייחשב היום הראשון של התקופה כמועד החיוב בתשלום החובה האמור לצורך הוספת תשלומי פיגורים עליו". 24. הוראה זו ברורה ולפיה ריבית הפיגורים תתווסף מהיום שבו היה על הנישום לשלם את תשלום החובה. מועד החובה, מקום שבו מדובר בחיוב בגין שטח נוסף שלא נכלל בדיווחי הנישום, הנו ממועד החיוב על פי הדין ולא המועד שבו התגלה השימוש על ידי הרשות (ראו עת"מ (ת"א) 2538/05 רכבת ישראל נ' עיריית תל-אביב, פסקה 22 (10/09/2007)). 25. המערערת לא הודיעה על שינוי השטח התפוס והגדלתו ועל כן אינה יכולה להלין על העירייה שנמנעה מלשלוח לה דרישות תשלום מתוקנות. חבותה של המערערת בתשלום תוספת הארנונה חלה עם חלוף המועד לתשלום על פי צו הארנונה ולא עם קבלת דרישת התשלום. על כן, לא נפל כל פגם בחיובה של המערערת בריבית הפיגורים. סוף דבר 26. בשים לב לכל האמור, הנני דוחה את הערעורים בכל הנוגע לחיובה של המערערת בתשלום ארנונה עבור השטח הנוסף החל מיום 22/11/06. כמו כן נדחות הטענות לעניין סיווג השטחים ולעניין החיובים בהפרשי הצמדה וריבית. ערעורה של המערערת לגבי חיובי הארנונה בגין השטחים המבונים מתקבל כאמור בסעיף 19 לעיל. כמו כן, הנני מקבל את הערעור שכנגד לעניין חישוב השטחים המבונים כאמור בסעיף 20 לעיל. בנסיבות העניין ומאחר והחלק הארי של טענות המערערת נדחה, הנני מחייב את המערערת לשלם לעירייה הוצאות בסך של 7,500 ₪. ערעור שומותחזקה בנכסאחסנהערעורארנונה