סיווג הקומה הראשונה באותו סווג בו מסווגת הקומה השניה "תעשיה"

סיווג הקומה הראשונה באותו סווג בו מסווגת הקומה השניה "תעשיה" 3. השגות שהגישה המשיבה על חיובי הארנונה לשנים 2010 ו-2011 נדחו על ידי המערער (להלן: "מנהל הארנונה"). ההשגה לשנת 2010, נדחתה גם מהטעם שהוגשה לאחר חלוף המועד להגשתה. עררים שהוגשו על ידי המשיבה (ערר 183/10 וערר 58/11 שהדיון בהם אוחד), התקבלו על ידי ועדת הערר לענייני ארנונה, ככל שהם נגעו לסווג הקומה השניה ונקבע כי יש לסווגה, כטענת המשיבה, בסווג תעשיה. החלטתה זו היא נושא הערעור שבפני. יצוין, ההשגות והעררים התייחסו לטענות נוספות שהעלתה המשיבה אך הצדדים אינם חולקים על החלטת ועדת הערר בטענות הנוספות. ב. החלטת ועדת הערר 4. ועדת הערר ערכה, ביום 28.12.11, ביקור בנכס בנוכחות מנהל הארנונה וב"כ המשיבה. בביקור זה בדקה ועדת הערר את השימושים הנעשים בקומה הראשונה ומצאה את השימושים הבאים: א. חדר מזכירות. ב. חדר ישיבות. ג. חדר מעבדה. ד. חדר אנשי שיווק. ה. חדר אנשי מכירות. ו. חדר מנהלי השיווק. ז. מטבחון לעובדים. ח. חדר מנכ"ל. ט. חדר יועצים טכנולוגיים. י. חדר שקט. יא. חדר השרתים של שתי הקומות. יב. חדר משאבי אנוש. יג. חדר כספים. יד. חדרי הדרכה. טו. מטבחון למבקרים. טז. מסדרונות ומעברים. ועדת הערר קבעה כי "יש קשר ברור ומהותי בין הפעילות בקומה השניה (לגביה אין מחלוקת כי סיווגה הנכון הוא תעשיה - ז.ב.) לבין הפעילות בקומה הראשונה. עוד נמצא שהקומה הראשונה משמשת בערבוביה לפעילות הדומה לפעילות שבקומה השניה ולפעילות הנהלת העוררת (המשיבה - ז.ב.) כמו מנכ"ל, אנשי שיווק, כספים, כח אדם וכיו"ב כפי שפורט לעיל, כפי שיש בכל עסק המסווג כ"תעשיה"" (ס' 4.2.4 להחלטת ועדת הערר). 5. על יסוד הממצא העובדתי האמור לעיל ובהסתמך על פסיקת בתי המשפט, קבעה ועדת הערר, כי כאשר קיים נכס שמטרתו העיקרית אחת - אין לפצל את שטחו לסיווגים שונים, אלא אם מדובר בנכס רב תכליתי. על פי המבחנים שפורטו בע.א. 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ. עירית ראשון לציון מצאה ועדת הערר כי אין המדובר בנכס רב תכליתי ויש לסווג גם את הקומה הראשונה בסיווג של "תעשיה". ג. עיקר טענות מנהל הראנונה בערעור 6. ההשגה לשנת 2010 הוגשה באיחור רב מהמועדים הקבועים בחוק. 7. קביעת ועדת הערר מנוגדת לשימושים שנעשים בפועל בנכס וקביעה זו מנוגדת להוראות צו הארנונה של העיריה בסעיפים 2.2.2 ו-3.4.3.1. 8. ועדת הערר התעלמה מההלכה הפסוקה הקובעת כי סיווג ספציפי בצו המיסים גובר על סיווג כללי. 9. ועדת הערר שגתה כשהתעלמה מהפסיקה המגדירה "נכס רב תכליתי". 10. ועדת הערר שגתה עת נתנה את החלטתה מבלי שערכה פרוטוקול לסיור שערכה בנכס. ג. דיון והכרעה שיהוי 11. על-פי הוראת סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו- 1967 ניתן להגיש השגה על החיוב בארנונה תוך 90 יום מיום קבלת הודעת התשלום. לטענת מנהל הארנונה, שומת הארנונה לשנת 2010 "יצאה כמקובל" בראשית שנת 2010, ועל כן ומאחר ו"נהוג ומקובל" אצלה לשלוח את חיובי הארנונה השנתיים בתחילת השנה "ברור" כי המשיבה קיבלה את חשבון הארנונה השנתי עוד בתחילת 2010. 12. דין טענת השיהוי להידחות. מנהל הארנונה לא הוכיח את מועד משלוח הודעות החיוב ובוודאי שלא הוכיח את המועד שבו התקבלה הודעת החיוב אצל המשיבה. דחית הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו ומבלי לבררו לגופו של עניין, אינו יכול להתבסס על טענות מסוג "נהוג ומקובל" ו"כנראה" אלא יש להוכיח את העובדות המלמדות על האיחור בהגשת ההשגה לאשורן וללא צל של ספק. 13. מנהל הארנונה מבקש לסמוך את טענת האיחור גם על העובדה שהמשיבה שילמה את התשלום הראשון לשנת 2010, ביום 10.2.10 ומכאן, כך לטענתו, יש להסיק כי היא קיבלה את חיוב הארנונה השנתי, שמצורף דרך קבע לחשבון התקופה הראשונה, עובר למועד זה. דין טענה זו להידחות משני טעמים: ראשית, היא לא נטענה בתשובת מנהל הארנונה אשר דחתה את ההשגה ואף לא בדיונים בוועדת הערר והועלתה לראשונה בהודעת הערעור. שנית, מנהל הארנונה מציין בהודעת הערעור (סעיף 23) כי החשבון לחודשים ינואר פברואר, נמסר למשיבה בתחילת שנת 2010, "לבקשת המשיבה". מנהל הארנונה אינו מציין אם לחשבון זה, שנמסר כאמור לידי המשיבה על פי בקשתה ולא על פי "הנהוג והמקובל" אצל העירייה צורף החיוב השנתי. כמו כן לא ניתן כל הסבר מדוע היתה צריכה המשיבה לבקש ממנהל הארנונה את החשבון התקופתי לחודשים ינואר-פברואר, אם ממילא, כטענתו, הוא מצורף באופן קבוע לחיוב השנתי. דווקא העובדה שהמשיבה ביקשה לקבל את החשבון התקופתי מלמדת (ולמצער מטילה ספק) כי מה שנהוג ומקובל בעירייה לא התרחש באופן ספציפי במקרה זה. 14. מהטעמים האמורים אני דוחה את טענת האיחור. סווג הנכס 15. סעיף 8 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים קובע כי בית משפט לעניינים מנהליים ידון בעתירה מנהלית ובערעור מנהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים לפיהן דן בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. על פי הפסיקה, לא יתערב ביהמ"ש לעניינים מנהליים בשיקול הדעת המנהלי המצוי בסמכותה של הרשות המנהלית, אלא אם חרגה הרשות המנהלית במידה רבה ממתחם הסבירות (ראה בג"צ 4769/95 מנחם רון נ' שר התחבורה; בג"צ 389/80 דפי זהב רשות השידור). מנהל הארנונה טוען כי קביעת ועדת הערר לפיה יש לסווג את הקומה הראשונה כ"תעשיה" מנוגדת לשימושים אשר נעשים בפועל בנכס ולהוראות צו הארנונה. ועדת הערר ביקרה בנכס פעמיים. בפעם הראשונה ביקרה (בטעות) בקומה השניה, לגבי סיווגה אין מחלוקת, ורק לאחר מכן כשעמדה על טעותה ביקרה פעם נוספת בנכס בקומה הראשונה, כך שהיתה לה האפשרות לבחון את השימושים הנעשים בנכס כולו. ועדת הערר קבעה, כממצא עובדתי כי: "יש קשר ברור ומהותי בין הפעילות בקומה השניה לבין הפעילות בקומה הראשונה. [עוד נמצא ש]הקומה הראשונה משמשת בערבוביה לפעילות הדומה לפעילות שבקומה השניה ולפעילות הנהלת העוררת כמו מנכ"ל, אנשי שיווק, כספים, כח אדם וכיו"ב". כאמור, לא בנקל יתערב בימ"ש לעניינים מנהליים בשקול דעתה של הרשות המנהלית, לא כל שכן בממצאים עובדתיים המבוססים על ביקור במקום שערכה ועדת הערר. כבר מטעם זה היה מקום לדחות את הערר. 16. ועדת הערר קבעה בהחלטתה כי "אין מחלוקת ואף המשיב (מנהל הארנונה - ז.ב.) מסכים לכך, שהפעילות של העוררת (המשיבה - ז.ב.) היא פעילות תעשייתית של פיתוח ותכנון מערכות איחסון מידע, לכן נקבע הסיווג של הקומה השניה על ידי המשיב כ"תעשיה" . אשר על כן יש לשאול אם יש מקום לפצל את החיוב ולסווג את הקומה הראשונה בסיווג משרדים כפי שעשה המשיב בשונה מהסווג של הקומה השניה, או שמא יש לסווג את הנכס בקומה הראשונה בסווג "תעשיה". 17. לטענת מנהל הארנונה התעלמה ועדת הערר מההגדרות בצו הארנונה ומההלכה הפסוקה לפיה סיווג ספציפי גובר על סיווג כללי. ב"כ המערער מפנה לענין זה בר"מ 4021/09 מנהל הארנונה של עירית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ. בענין מרשל מרסייה לא עמדה לדיון שאלת פיצול השימוש כפי שהיא עולה בענייננו. השאלה שעמדה שם לדיון היתה אם יש לסווג את הנכס (כולו) בהתאם להגדרה השיורית או ההגדרה הספציפית. ביתר פרוט האם יש לסווג מספרה בסיווג של "בנין שאינו משמש למגורים ואין עבורו תעריף נפרד" או שיש לסווגו בסיווג של "בית מלאכה". בענייננו אין חולק כי המשיבה עוסקת בפעילות תעשייתית של פיתוח ותכנון מערכות איחסון מידע שסיווגו הוא תעשיה. המחלוקת היא, כפי שהיטיבה להגדיר ועדת הערר האם יש לפצל את החיוב ולסווג את הקומה הראשונה בסיווג משרדים. שאלה דומה (הגדרה שיורית לעומת הגדרה ספציפית) עמדה גם במרכז הדיון בעמ"נ 42284-11-10 קוצ'י טכנולוגיות בע"מ נ' עירית פתח תקווה ובכך אף ענין זה נבחן מענייננו. 18. מאידך, ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון דן בשאלה מהו מבנה רב תכליתי בעל שימושים מגוונים. באותו מקרה עמד לדיון מבנה ובו מרכז מגורים למבוגרים שכלל 321 דירות מגורים בשלושה מגדלים, שטח מסחרי הפתוח לקהל הרחב מתחת ובצמידות למגורים, ומרכז סיעודי מעל ובצמידות למגורים בית המשפט קבע באותו ענין: " השימוש הוא אחד המבחנים לסיווגו של נכס. כאשר מדובר ב'מתקן רב-תכליתי' בעל שימושים מגוונים שניתן להפריד בין מתקניו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד (בג"ץ 764/88, 1437/90, 1985 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 816). באותו עניין הפריד בית המשפט לצרכי ארנונה בין משרדים לבין מתקן תדלוק לבין מאזני גשר, שהיו כולם חלק מ'מתקן רב-תכליתי' (והשוו: בג"ץ 4225/95 לקסן (ישראל) בע"מ נ' עירית אילת ואח' (לא פורסם)). פסיקת בתי המשפט המחוזיים יישמה הלכה זו בקובעה כי יש לפרשה באופן שהפרדה כאמור תיעשה רק כאשר כל חלק ב'מתקן הרב-תכליתי' משמש למטרה שונה המוגדרת כסיווג נפרד וכי אין לפצל כל נכס המקיים מהות אחת, לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעם לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שרותים וארכיון יחויב בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכים והמחלוקות בין הפרט והרשות (ה"פ 1998/92 (ת"א) אולמי טקסידו ארועים ומסעדות בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו (לא פורסם); ע"ש 122/00 (ת"א) מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו נ' טחנות קמח ישראליות בע"מ (לא פורסם)). ואכן, אין זה מעשי ולא ניתן לצפות מן הרשות המקומית לבחון ולערוך מעקב בדבר השימושים הנעשים בחלקים שונים של נכס הומוגני בעיקרו כאשר שימושים אלה עשויים להשתנות מעת לעת וכך גם היחידות שבו". בהתייחס לשאלה על פי אלו מבחנים ניתן לקבוע כי השימוש שנעשה בשתי יחידות שטח סמוכות מצדיק סיווג נפרד כבנין רב תכליתי אמר בית המשפט: "לעניין זה הוצעו מספר מבחנים. מבחן אחד הוא, בחינת קיומה של זיקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של יחידה סמוכה. אם קיימת זיקה כזו, נראה ב'מתקן הרב-תכליתי' נכס אחד ואילו בהעדר זיקה כזו, הרי שכל יחידה תסווג בנפרד (ע"ש 944/93 (ת"א) פרג' אולפני צילום בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית תל-אביב-יפו (לא פורסם)). מבחן אחר הוא, האם השימוש בחלק ספציפי, הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו (ע"ש 28/90 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' עיריית דימונה (לא פורסם); ע"ש 122/00 לעיל)". בענייננו קבעה ועדת הערר לאחר הביקור שערכה בנכס ולאחר שהתרשמה ובחנה באופן בלתי אמצעי מהם השימושים הנעשים בו כי "יש קשר ברור ומהותי בין הפעילות בקומה השניה לבין הפעילות בקומה הראשונה. עוד נמצא שהקומה הראשונה משמשת בערבוביה לפעילות הדומה לפעילות שבקומה השניה ולפעילות הנהלת העוררת כמו..." בנסיבות אלה אני סבורה כי אין המדובר במבנה רב תכליתי כפי שסבר המערער. הפרדה בין השימושים השונים, כפי שהמערער מבקש לבצע תביא לפיצול הנכס לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית. גם מטעם זה יש מקום לדחות את הערעור. אי עריכת פרוטוקול ביקור בנכס 19. אין ממש בטענה זו. המערער אינו חולק על ממצאי ועדת הערר בעת הביקור, כפי שבאו לידי ביטוי בסעיפים 3 ו- 4.2.2 להחלטתה. ד. סוף דבר 20. אני דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיבה את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪. הוראות סעיפים 2.2.2 ו- 3.4.3.1 לצו הארנונה אשר קובעים כדלקמן: סעיף 2.2.2 מצוי בפרק 2 שכותרתו "תעריפים" והוא קובע את התעריף למשרדים באיזורי תעשיה, חקלאות כולל מקצועות חופשיים. סעיף 3.4.3.1 מצוי בפרק 3 שכותרתו "כללים הגדרות ושיטות המדידה לבנין" וקובע כי: "משרדים - עבור משרדים במבני תעשיה ומלאכה כגון: חדרי שרטוט, מנהלה, חדרי מהנדס, ארכיון, עיצוב, חדרי המתנה וכדומה שמעל 50 מ"ר יחוייב עודף השטח שמעל 50 מ"ר בארנונה לפי תעריפי החיוב של "משרדים במפעלי תעשיה" באותו סוג ואזור, סוג הבניין ייקבע בהתאם להגדרה ולסיווג משרדים של בעלי מקצועות חופשיים ואחרים המוזכרים לעיל". תעשיה