עתירה מנהלית כנגד החלטות לא להכיר כבעל נתינות סודנית לחילופין, מבקש העותר, לשוב ולדון בעניינו על בסיס הראיות הקיימות או להכריז כי לא ניתן להרחיקו מישראל לעת הזו. העובדות: 1. העותר הוא יליד 1985 כך לטענתו, ונכנס לישראל ביום 2.12.08 דרך גבול ישראל מצרים, שלא כדין. 2. ביום 4.12.08 נערך לעותר תשאול ראשוני, במסגרתו ציין העותר כי נולד בסודן ועזב אותה בשנת 1991. 3. ביום 9.12.08 הובא העותר בפני הממונה על ביקורת הגבולות, נערך לו שימוע והוצאו נגדו צווי משמורת וצוווי הרחקה. העותר הובא בפני בית הדין לביקורת משמורת ונערכו בעניינו דיונים נוספים (בתאריכים: 11.2.09, 26.3.09, 29.3.09, 2.6.09, 12.7.09, 13.8.09, 13.9.09, 22.9.09, 19.10.09, 26.11.09, 1.2.10, 8.3.10, 23.5.10, 26.5.10, 22.6.10). בכל אחד מהמועדים קבע בית הדין לביקורת משמורת כי אין להורות על שחרורו של העותר, ואושרו צווי המשמורת. 4. ביום 1.8.10 שוחרר העותר ממשמורת בכפוף להתייצבותו פעם בשבוע במתקן רשות ההגירה בחולון. העותר קיבל אשרה מסוג 2(א)(5) לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. האשרה חודשה כל שלושה חודשים עד למתן פסק דין בעתירה ובכפוף לשינוי בנסיבות. 5. ביום 19.2.12 נערך לעותר ראיון ביחידת המסתננים ברשות האוכלוסין וההגירה. העותר לא זוהה כסודני אך ניתנה לו הזדמנות להציג מסמכים. ביום 19.3.12 הציג העותר מסמך, הנטען על ידו להיות צילום תעודת זהות שהתקבל אצלו בדואר אלקטרוני מאחיו הקטנים בלוב. הראיון הופסק כשהחוקר מציין כי העותר איננו ברור בשפתו ועל כן קשה לנהל עמו שיחה או ראיון. המשך הראיון התקיים ביום 26.3.12. 6. ביום 28.3.12 התקבלה החלטת המשיבה הדוחה את בקשת העותר להכיר בו כאזרח סודן. ההודעה נמסרה לעותר ביום 1.4.12. 7. ביום 17.4.12 הגיש העותר, באמצעות בא כוחו, בקשה לעיון מחדש בהחלטה. ביום 24.4.12 דחתה המשיבה את הבקשה לעיון חוזר. 8. כנגד החלטות אלה הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. טענות העותר 9. העותר טוען כי הוא נתין סודן ומחזיק בהעתק מתעודת לידה רשמית של רשויות סודן. העותר מוסיף כי מדינת ישראל אינה מקיימת קשרים דיפלומטיים עם סודן או לוב, אינה מחזיקה שם נציגויות היכולות לאמת מסמכים רשמיים ואינה מקבלת דברי דואר. משום כך הדרך היחידה לשלוח מסמך מלוב לישראל הייתה להעבירו בדואר אלקטרוני. אין לקבל את דרישת המשיבה להצגת מסמכים מקוריים ו/או מאומתים שכן לא היתה דרך אחרת להשיגם אלא באמצעות דואר אלקטרוני. 10. העותר מפנה לעת"מ 6323-12-10 פאולוס וולדסילאסי נ' משרד הפנים (להלן: "עניין וולדסילאסי"), וטוען כי אין להכריז על התעודה כמזויפת ללא בדיקת גורם מומחה בתחום. לטענתו, למשיבה המומחיות להשוות תעודות לידה ו/או אישורים והיא אינה יכולה לטעון כנגד אמיתותם של מסמכים ללא כל בדיקה ורק על בסיס "דרך השגתם". 11. קביעת המשיבה כי העותר הוא אזרח לוב נעשתה ללא כל ראיה למעט שהותו של העותר במקום ולמרות שנמצא מסמך רשמי משלטונות סודן המוכיח כי העותר נולד בסודן ואזרחותו סודנית. 12. העותר מפנה לעת"מ 53854-07-10 היילו טיגיסט ואח' נ' משרד הפנים (להלן: "עניין טיגיסט") שם נקבע כי משהרים העותר את הנטל ושכנע כי הוא נתין סודני, עובר הנטל אל המשיבה לשכנע כי יש לו נתינות נוספת או נתינות אחרת שאינה סודנית. גם אם טענות מסוימות אינן ניתנות להוכחה, יש ליתן למבקש המקלט ליהנות מהספק מקום שאמינותו, הלכה למעשה, לא נסתרה באופן ענייני. 13. העותר טוען כי העובדה לפיה הוא דובר השפה הערבית בלהג לובי והוא חסר ידע כללי לגבי מקום היוולדו היא משום שעזב את סודן בגיל צעיר ועבר ללוב. העותר מציין כי בעניין טיגיסט נקבע כי אין לזקוף לחובתה של עותרת אי ידיעת פרטים היסטוריים וגיאוגרפיים על ארץ מולדתה, אותה עזבה בגיל 6. 14. העותר טוען כי במבחן מירב הזיקות של מבקש מקלט, הזיקה הדומיננטית שלו היא לסודן, אין ראיה פוזיטיבית המוכיחה את נתינותו הלובית ולפיכך יש לראותו כנתין סודני. 15. עוד טוען העותר כי הציג גרסה עקבית ואותנטית לגבי נתינותו הסודנית הנתמכת בהעתק מתעודת הלידה. לפיכך הוא זכאי להגנה כמבקש מקלט. 16. העותר טוען כי על פי האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים ועל פי עקרון "אי ההרחקה" (NON REFOULMENT), חל איסור גירוש או החזרת פליט למקום בו יעמדו חייו או חירותו בסכנה. 17. החלטת המשיבה כי העותר אינו זכאי להגנה היא שרירותית. המשיבה נמנעה מלהפעיל שיקול דעת ראוי ונהגה בחוסר תום לב קיצוני בטיפולה בבקשת המקלט שלו, כאשר סרבה להעניק משקל ראוי לראיות המנהליות אשר הוצגו בפניה. משום כך החלטת המשיבה לוקה בחוסר סבירות. 18. עוד טוען העותר כי הזכות להליך הוגן נגזרת מההגנה החוקתית על הזכות לחיים ולחירות אישית של העותר. תקינות ההליך היא תנאי לתוקפה של ההחלטה הנובעת ממנו, ואם ההליך הוא בלתי תקין תיפסל ההחלטה מטעם זה. טענות המשיבה 19. לטענת המשיבה מהותו של הליך הזיהוי נועד על מנת למצות את האפשרויות להרחקתו של מסתנן מישראל, בכפוף למחוייבותה של המדינה שלא להרחיק אדם למקום בו נשקפת לו סכנת חיים. הנטל בעניין זה הוא על הטוען. עוד מציינת המשיבה כי מי שטוען להיות נתין מדינה שנהוגה לגביה מדיניות אי הרחקה, אך כשל מלהוכיח את טענתו ולא זוהה כנתין של אותה מדינה, יושאר במשמורת משום שהוא מוחזק כמי שמסרב לגלות את זהותו האמיתית. 20. המשיבה טוענת כי קביעה עובדתית בעניין זהותו של מסתנן מבוססת על מכלול הנסיבות בעניינו של המסתנן, ובכללן מסמכי זיהוי שהוא נושא עמו, השפות והלהגים אותם הוא דובר, סיפור חייו כפי שמתואר על ידו, זיהוי מקומות במדינות הנטענות והתרשמות הגורמים המוסמכים בדבר אמינותו. בהתבסס על מכלול נסיבות אלה ועל הזיקה הדומיננטית העולה מהן, נקבעת זהותו של המבקש על ידי הגורמים המוסמכים. 21. נטל ההוכחה לקביעת הנתינות מוטל על כתפו של הטוען להיות נתין מדינה מסוימת, ועל מנת להרים את הנטל על המבקש להציג בפני הרשות המנהלית מסמכים רשמיים, מהימנים, אותנטיים ומבוססים להוכחת הנתינות. 22. לעותר נערכו 3 ראיונות נפרדים על ידי מראיינים שונים ובכולם הגיעו המראיינים למסקנה כי העותר אינו נתין סודני. מהראיונות ומהצהרות העותר עולה כי מרכז חייו היה בלוב ואליה הוא מגלה את מירב הזיקות. העותר בילה את מרבית שנותיו בלוב, גדל, התגורר והתפרנס בה למחייתו עד שנת 2008, ובמשך 18 שנים. בני משפחתו של העותר עדיין מתגוררים בלוב ואין לו משפחה בסודן. 23. בקשת העותר נבחנה לעומק בהתבסס על מכלול הנסיבות ועל הזיקה הדומיננטית ללוב וזהותו של המבקש נקבעה כנתין לוב. 24. לא נפל כל פגם מנהלי בהחלטת המשיבה, היא ראויה וסבירה ואין מקום להתערב בה או לשנותה. דיון 25. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בנספחים ובטיעוני הצדדים במהלך הדיון בפני, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 26. העתירה הוגשה כנגד החלטות המשיבה בעניין זהותו של העותר. ההחלטות הנתקפות הן החלטות הדנות בזהותו של העותר וכנגדן הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. גם החלטת הסירוב מיום 28.3.12 וגם ההחלטה בבקשה לעיון חוזר מיום 17.4.12 דנות אך ורק בזהותו של העותר. אי לכך כל טענה שנטענה על ידי העותר בעניינים אחרים, אשר אינם מפורטים בהחלטות, חורגת מהנושאים הרלוונטיים לעתירה זו ואין לדון בהן. 27. העותר הציג מסמך הנטען על ידו להיות העתק תעודת לידה אשר התקבל אצלו בדואר אלקטרוני. העותר הגדיר מסמך זה כ"צילום תעודת לידה יותר נכון הערכת גיל" (ר' נספח ל"ד לתגובת המשיבה). העתק תעודה זו, אשר הגיע בדואר אלקטרוני, איננו עומד במבחן הראיה המנהלית ולא ניתן לייחס לו משקל ומשום כך אין לקבלו כראיה או אפילו כראשית ראיה. הרשות המנהלית אינה כפופה לדיני הראיות הרגילים אולם על הראיות לעמוד במבחן הראיה המנהלית. ראה עת"מ 8149/08 אזחימאן פלסטין נ' שר הפנים, שם נקבע, בין היתר, כדלקמן: "הרשות המינהלית אינה כפופה לדיני הראיות הרגילים, הנוהגים בבית המשפט, ורשאית היא לבסס את החלטותיה גם על ראיות שאינן קבילות בבית המשפט, כגון עדות שמיעה, או ממצאים של חקירה שנערכה על ידי רשות אחרת. עם זאת, גם ראיות אלה נדרשות לעמוד במבחן הראיה המינהלית... 'בעיקרו אין הוא אלא מבחן של סבירות: הוא אומר כי הרשות המינהלית רשאית להסתמך לצורך קבלת החלטה מסויימת על כל ראיה שאדם סביר היה מסתמך עליה לצורך קבלת אותה החלטה. ראיה שאדם סביר לא היה מייחס לה שום משקל - לשון אחרת, ראיה שמשקלה אפס - אף הרשות המינהלית חייבת להתעלם ממנה. לצורך זה עליה לסנן את הנתונים העניינים, כדי לסלק מעל פניה את אלה שאין להם ערך של ראיה. שאר הראיות- הרשות צריכה לשקול אותן ולייחס להן את המשקל הראוי לצורך קביעת העובדות'." אני מקבלת את עמדת המשיבה, כמפורט בסעיף 44 לתגובתה, כדלקמן: "בהמשך, הציג העותר מסמך שאינו מקור, שנשלח לו באמצעות המייל. לא רק שאין המדובר במסמך מקורי ומאומת כדין, הרי שאין מדובר במסמך רשמי. נהיר כי אין למשיבה היכולת לבדוק האותנטיות שלו. למרות שעסקינן בראיות מנהליות, המינימום שנדרש, הם מסמכים מקוריים." נטל ההוכחה הוא על העותר והעותר כשל מלעמוד בנטל זה. העותר לא הציג כל מסמך רשמי אותנטי או כל ראיה אחרת, למעט מסמך שנשלח אליו בדואר אלקטרוני, ואשר לא ניתן לבדוק את מהימנותו, ומשום כך לא הוכיח, ולו לכאורה, כי הוא אזרח סודן. 28. העותר טוען כי במבחן מירב הזיקות הזיקה הדומיננטית שלו הינה לסודן ולפיכך יש לראותו כנתין סודני. הוא מפנה לבר"ם 1662/11 גברמדהין דסלאם בירהה נ' משרד הפנים (להלן: "עניין גברמדהין") שם נקבע כי בהעדר אסמכתא ברורה לנתינותו של מבקש מקלט ייבחנו מירב הזיקות של המבקש. עניין גברמדהין מדבר על מירב הזיקות אולם העותר לא הוכיח כל זיקה לסודן אשר יש בה כדי לתמוך בטענותיו. 29. המשיבה בחנה את טענותיו של העותר והגיעה למסקנה כי מירב הזיקות של העותר הן למדינת לוב. העותר בילה את את מרבית שנות חייו בלוב, הוא גדל והתגורר באותה מדינה ואף התפרנס שם למחייתו וזאת במשך 18 שנים. בני משפחתו של העותר עדיין מתגוררים בלוב ועל פי עדותו אין לו בני משפחה בסודן. לאור אלה צדקה המשיבה כשהגיעה למסקנה כי מירב הזיקות של העותר הן ללוב. 30. לעותר נערכו 3 ראיונות נפרדים על ידי מראיינים שונים וגם על בסיסם התקבלה המסקנה לפיה העותר אינו סודני. מהתשאול שנערך לעותר ביום 19.2.12 עולה כי הוא לא הוציא מעולם מסמכים רשמיים מנציגות סודן במדינת לוב, לרבות דרכון, תעודת זהות, תעודת אזרחות או תושבות. העותר נשאל שאלות בנוגע לסודן ועל מרביתן השיב העותר תשובות לא נכונות. העותר לא ידע את מילות ההמנון הסודני, לא ידע לתאר את צבעי הדגל, לא ידע למסור מידע על מפלגות בסודן ולא ידע את שם נשיא המדינה או סגנו. העותר טען כי הוא משתייך לשבט הפור אך לא ידע לשייך את עצמו לאחד מארבעת תתי השבטים של הפור. כל אלה תומכים בעמדת המשיבה. 31. בגרסאותיו של העותר נמצאו סתירות כדלקמן: א. בנושא המועדים בהם יצא העותר את סודן, הוא מסר העותר מועדים שונים. מנספח ג' לתגובת המשיבה ומפרוטוקול שמיעת טענות מיום 9.12.08 עולה כי העותר עזב את סודן כשהיה בן 6 שנים. מפרוטוקול שמיעת טענות שוהים בבית הדין למשמורת מיום 29.3.09 ומתשאול שנערך ביום 19.2.12 טען העותר כי עזב את סודן כשהיה בן 7 שנים. בפרוטוקול תשאול מיום 22.9.09 (נספח י"ח לתגובה) טען העותר כי עזב את סודן כשהיה בן 8 שנים. ב. בעניין מועד ומיקום פטירת אמו מסר העותר מועדים שונים. בפרוטוקול תשאול מיום 22.9.09 הצהיר העותר כי אמו נפטרה בשנת 2004 בדרך שבין סודן למצרים (נספח י"ח לתגובה). בתשאול שנערך לעותר ביום 19.2.12 (עמ' 2 לתשאול) הצהיר העותר כי אמו נפטרה בשנת 2007 בסודן בתאונת דרכים (נספח ל"ג לתגובה). בראיון שנערך לעותר ביום 26.3.12 (המשך ראיון) הצהיר כי אמו נקברה בדרך מלוב לסודן כשנדרסה בדרך לביקור לסודן (נספח ל"ה לתגובה). 32. הלכה היא כי בית המשפט המנהלי אינו בא בנעלי הרשות אלא בוחן את התנהלותה, את סבירות החלטותיה ואם נפל פגם בהתנהלותה. בענייננו נערכה בדיקה אינדיבידואלית לבחינת זהותו של העותר ונמצא כי העותר איננו נתין סודני אלא לובי. נטל ההוכחה, כאמור, מוטל על העותר, העותר לא עמד בנטל המוטל עליו ואין בטיעונים, במסגרת העתירה, כדי להרים או להעביר נטל זה לכתפי המשיבה. 33. החלטת המשיבה איננה חורגת ממתחם הסבירות, לא נפל בה פגם ואין מקום להתערב בה. 34. אשר על כן ולסיכום, העתירה נדחית. 35. אין צו להוצאות.עתירה מנהלית