עתירה מנהלית בקשת העותר להעניק מעמד של פליט

עתירה מנהלית בקשת העותר להעניק לעותר מעמד של פליט: העובדות: 1. העותר הוא נתין ניגרי אשר הסתנן לישראל ביום 10.4.07 דרך גבול ישראל מצרים. 2. העותר פנה לנציבות האו"ם לפליטים, זמן קצר לאחר כניסתו לישראל, בבקשה לקבלת מקלט מדיני. 3. ביום 12.7.07 נערך לעותר ראיון בנציבות האו"ם לפליטים לבחינת בקשתו לקבלת מקלט מדיני. ביום 23.3.08 נשלח לעותר מכתב הדוחה את בקשתו למקלט מדיני. 4. א. ביום 2.4.08 הגיש העותר בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 23.3.08. ב. במהלך הטיפול, ביום 1.7.09, הועברו סמכויות הטיפול בבקשות למקלט מדיני מנציבות האו"ם לפליטים ליחידת הטיפול במבקשי מקלט מדיני ברשות האוכלוסין וההגירה (יחידת ה- RSD). ג. במסגרת זו נערך לעותר, ביום 15.11.09 תשאול קצר. ד. ביום 29.3.12 התקבלה החלטת המשיב הדוחה את בקשת העותר לעיון מחדש (נספח ד' לעתירה). 5. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. טענות העותר בתמצית: 6. העותר טוען כי שגה המשיב במסקנותיו וקביעותיו לפיהן העותר אינו עונה להגדרת המונח פליט כמשמעותו באמנת הפליטים. 7. העותר טוען לחברות בארגון ה- Mend מינואר 2006. הארגון נקט בפעולות אלימות של חטיפות אנשים ופעולות כנגד חברות וצינורות הנפט שלהן וכנגד הצבא של ניגריה. במסגרת פעילותו של העותר בארגון הוא השתתף בתצפיות ואיסוף מידע על עובדי חברות הנפט טרם חטיפתם, שמירה על החטופים, הרס צינורות חברות הנפט, שמירה והתרעה מפני בואה של המשטרה המקומית. בראיון טען העותר (עמוד 8 לנספח א' לעתירה) כי מטרת הארגון היא לתקן עוולות כלכליות ולפעול למען צדק חלוקתי עבור תושבי אזור הדלתא. 8. בעקבות עימות אלים בין חברי הארגון למשטרה המקומית, לאחר שעובדים בתחום הנפט מארה"ב ובריטניה נחטפו, החלה רדיפתו של העותר ע"י המשטר הניגרי, כך לטענתו. כשנודע לעותר כי נציגים מהמשטרה המקומית הגיעו לחנות בה עבד, ככל הנראה כדי לעצור אותו, הוא נכנס למסתור, ישן ביער במשך כשלושה שבועות, ברח לעיר לאגוס, משם טס למצרים, שם שהה יומיים והסתנן משם לישראל באפריל 2007. 9. העותר טוען כי רדיפתו נכללת בין התנאים המנויים באמנה מאחר והוא נרדף ע"י גורמי צבא ומשטרה של ניגריה, אשר ניסו בעבר וגם ימשיכו בעתיד לנסות ולפגוע בו. רדיפה זו היא רדיפה בשל "עמדה פוליטית" מאחר וארגון ה- Mend נלווה לכוח פוליטי ומעורב בסוגיות של שלטון וממשל. 10. יש לדרוש ממבקש מקלט נטל ראייתי נמוך יותר בעניין טענת רדיפה הן מחמת פגיעה בזכויות יסוד בסיסיות אליה הוא חשוף והן בשל הקושי בהגשת מסמכים אשר יתמכו בבקשה. 11. העותר טוען כי קיימת לו סכנת חיים בכל מקום במדינתו ולכן אין הוא יכול לשוב למדינתו. אם ישוב למדינתו הוא ייעצר ע"י השלטונות בגין חברותו בארגון ה- Mend. חזרה למולדתו תסכן, כאמור, את חייו, חירותו ושלמות גופו. 12. העותר טוען כי קיים פחד מבוסס היטב אם יחזור למולדתו והוא זכאי למעמד של פליט. 13. העותר מפנה לאמנה הפליטים הקובעת את עקרון "אי ההרחקה" (non refoulment). על פי סעיף 33 לאמנה חל איסור גירוש או החזרת פליט למקום בו יעמדו חייו או חירותו בסכנה. עקרון זה מהווה חלק בלתי נפרד מהמשפט הבינלאומי המנהגי וביהמ"ש העליון קבע כי הוא מחייב גם במשפט האזרחי הפנימי. טענת העותר לאי הרחקה בשל סכנת חיים לא נבחנה ע"י המשיב ומדינת ישראל מחוייבת לבחון סוגייה זו טרם ההרחקה. העותר מפנה לעת"מ 47692-07-11 ויליאם ג'וזף (אסיר) נ' משרד הפנים. 14. העותר טוען כי הניח תשתית ראייתית לפיה צפויה לו סכנת חיים במדינת מוצאו וכי הוכיח את כל היסודות הנדרשים על פי האמנה ומשום כך יש לקבל את העתירה וליתן לו מעמד של פליט. טענות המשיב: 15. המשיב מבקש להורות על סילוק העתירה על הסף מחמת שיהוי וחוסר עילה. 16. המשיב טוען כי גרסת העותר מגלה חוסר אמינות. טענת העותר לפיה הוא מבוקש ונרדף בשל חברותו בארגון ה- Mend איננה מתיישבת עם הצגת כרטיס החברות בארגון ה- Mend אשר הציג העותר כהוכחה לחברותו בארגון ועם הכתוב על כרטיס זה. העותר, כך לטענתו, פנה לרשויות בניגריה במטרה להנפיק דרכון, פנייה שנעשתה לאחר התקרית בעקבותיה הפך לנרדף, ברח והסתתר ממעצר. העותר יצא ממדינתו באמצעות דרכונו דרך מעבר גבול חוקי וללא כל קושי. עובדות אלו מעידות, לטענת המשיב, על היעדר חשש של העותר מפני רדיפה. 17. בקשת העותר איננה עומדת בתנאים הקבועים באמנת הפליטים. העותר אינו חושש מפני רדיפה מטעמי עמדה פוליטית או השתייכות לקבוצה חברתית אלא מפני מעצר כחלק מאכיפה לגיטימית של החוק בניגריה עקב מעורבותו בפעילות פלילית. 18. המשיב טוען כי אין זה מספיק לטעון בעתירה, באופן כללי וסתמי, כי נשקפת לעותר סכנת חיים ועליו לצקת תוכן מבחינת העובדות והנסיבות. חששו הסובייקטיבי של מבקש המקלט צריך להיות מגובה בנתונים אובייקטיבים. 19. במסגרת בקשתו לעיון מחדש לא הציג העותר כל ראיה חדשה או שינוי נסיבות אשר יש בהן להצדיק את שינוי ההחלטה המקורית בבקשתו למקלט מדיני. הבקשה למקלט מדיני נדחתה על בסיס ראיון מפורט ואי עמידתו של העותר בתנאים הקבועים באמנת הפליטים. 20. לא הונחה תשתית ראייתית מינימלית לטענת העותר לפיה צפוייה לו סכנת חיים וכי סכנה זו קיימת בכל אתר ואתר בארץ מוצאו. 21. המשיב הפעיל את סמכותו באופן ראוי וסביר, החלטתו היא סבירה, מנומקת ועניינית ואין להתערב בה. דיון: 22. לאחר שעיינתי בכל כתבי הטענות, בנספחים ובטיעוני הצדדים במהלך הדיון בפני הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 23. העותר איננו עומד בתנאים הנדרשים לקבלת מעמד של פליט. בראיון מיום 12.7.07, מתייחס העותר לפעילותו הפלילית במסגרת ארגון ה- Mend. בעמ' 8 לראיון צויין כדלקמן: "What sort of actions does MEND do to pressure the government to recognize the rights of Niger Delta people? Sometimes we go on kidnapping and keeping for hostages". ובעמ' 9 לראיון: Did you ever personally take part in kidnappings?" I take part to keep my eyes on them. I did not go to kidnap but I guard in the village where they keep them. ... Can you tell me what exactly you did for MEND in this function? Anytime they call and me, they send me to Port Harcourt. I supervise things like checking on oil workers… to see how they act, when they go to work and when they come back. Then we can kidnap them. What else do you do? Sometimes, I guard the people who are kidnapped and to see if the police is coming". מהאמור לעיל עולה כי הסיבה לחששו של העותר לחזור למדינתו נעוצה במעשיו הפליליים היינו, חשש מפני אכיפה לגיטימית של הדין הפלילי כלפיו בארצו. עובדות אלה אינן מבססות עילה חוקית למתן מקלט מדיני. 24. בעמ' 10 לראיון טען העותר כדלקמן: "Can you tell me in detail your story? What problems did you have, when did they happen, and how and where, why did you have these problems etc. in short, your detailed story? When British and US workers were kidnapped. They had been working in Port Harcourt in one of the oil companies… some of them with shell. ... So what happened? After they were kidnapped, the Nigeria government did a massive arrest. ... They tried to arrest you? Yes. ... But you never saw anyone try to come and catch you? Yes, police come to my shop, where I work. They were told by people there about my shop. So you saw them coming to your shop? No, I did not, but I heard that police were patrolling the area. I knew that if I stayed there, I would be caught". וראה גם בעמ' 10 לראיון: What happened to you?" I go into hiding. I escape the arrest". ובעמ' 11 לראיון: What will happen to you if you go back to Nigeria?" I could be sent to jail. A lot of people are still in jail until today. If I go back, I don’t know where I will end up". מהאמור לעיל עולה כי אין העותר חושש מפני סכנה לחייו וחששו הוא מפני מעצר בגין מעורבותו בפעילות פלילית שביצע במסגרת חברותו בארגון, כך לטענתו, ומפני חששו להישלח לכלא. 25. חוסר אמינותו של העותר עולה גם מעניין דרכונו ויציאתו מארץ מולדתו. בעמ' 4 לראיון צויין כדלקמן: Did you leave your country with a passport?" Yes, I did. Where and when was it issued? I got it in January 2007 but I don't remember the exact date. It was issued in Festak, Lagos. Did you go yourself you the passport office to have it issued? Yes, I went myself to the immigration office. Did your passport contain your personal information? Yes, it had all of my correct information. When did you get this MEND membership card? Junuary 13, last year, in 2006". מהאמור לעיל עולה כי העותר פנה בעצמו לרשויות הרשמיות בניגריה במטרה להנפיק לו דרכון. פניה זו נעשתה לאחר שהצטרף לארגון ה- Mend והפך לנרדף, עובדה המעידה על העדר חשש של העותר מפני רדיפה. יתרה מכך, העותר יצא ממדינתו באמצעות דרכונו הנושא את פרטיו האישיים, דרך מעבר גבול חוקי וללא כל קושי. גם עובדה זו מטילה צל כבד על אמינותו ומהימנותו. 26. גם מנושא כרטיס חברותו של העותר בארגון ה- Mend עולה חוסר אמינות. בעמ' 4 לראיון צויין כדלקמן: "MEND membership card (most likely fake… it says on the back that, if found, it should be returned to the nearest police station!!!)" בעמ' 5 לראיון צויין כדלקמן: "This is a real and authentic card? Yes. Are you sure? Yes. I explain to IC that we have evidence these documents are forged, made in Israel, that we understand why people bring us such documents because they feel we demand proof, that this is not necessary, but that we at least need to know the truth. I ask again, where and when did you get these documents? It is a real membership card. MEND members are often wanted by the police in Nigeria? Yes. So, logically, you would prefer that police did not know about it? That is true,I don’t want them to know about me so this is why I ran away from the police. So how come it says on your MEND Card that if lost, the card should be returned to the police? When I was given this card, we were not doing anything against the police". בעמ' 1 לתשאול צויין כדלקמן: "מסמכים: תעודת חבר MEND- לא מקורית, מסר את הפרטים בשנת 2009 וקיבל את הכרטיס מתוארך לשנת 2005. תאריך הוצאה: לדבריו כרטיס הפלסטיק המקורי של חבר בארגון אבד. מקום הוצאה: ישראל, בהנפקה עצמית בתחנה מרכזית תל-אביב- תמורת 20 שקל". מהאמור לעיל עולה כי ארגון ה- Mend מבצע פעילויות בלתי חוקיות וחבריו מבוקשים ע"י המשטרה. לפיכך קשה לקבל את הטענה לפיה ינפיקו חברי הארגון כרטיס חבר המורה על החזרתו למשטרה במקרה של אובדן שכן פעולה זו תחשוף את חבר הארגון למעצר מיידי. יתירה מכך. גרסת העותר, כפי שצויינה ע"י המראיין, לפיה כרטיס החבר שהוצג הוא כרטיס שהונפק בישראל בתחנה המרכזית בתל-אביב, נוגדת את גרסתו בראיון לפיה כרטיס החבר שהוצג הוא כרטיס מקורי. 27. העותר טוען כי יש לבחון בעניינו את השאלה אם יש להימנע מגירושו בשל סכנת חיים הנשקפת לו במקרה של חזרה לארצו. העותר מפנה לבג"צ 4702/94 סאלים אחמד קאדם אל טאיי ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד מט(3), 843, 848. בפסק דין זה נקבע כי מכוח עקרון אי ההחזרה לא יגורש אדם מישראל למקום בו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו, כשאין העיקרון מוגבל רק למי שהוגדר כפליט. המשיב טוען כי לא הונחה תשתית ראייתית ע"י העותר המוכיחה את חששו לסכנת חיים אם יחזור להולדתו. 28. מפרוטוקול הראיון עולה כי חששו של העותר איננו מפני סכנה לחייו או מפני רדיפה על בסיס היסודות הקבועים באמנת הפליטים אלא הוא חושש מפני מעצרו בגין מעורבותו בפעילות פלילית שביצע במסגרת חברותו בארגון ה- Mend. העותר ציין כי בעת שנטל חלק בארגון ה- Mend הוא סייע לפעולות חטיפה של אזרחים זרים ובעקבות עימות שפרץ עם המשטרה, במהלכו נהרגו מספר אנשים, הוא ברח ממדינתו. העובדה כי לאחר אותה תקרית פנה המשיב, ללא כל קושי, לרשויות במדינתו ואף הנפיק דרכון הנושא את פרטיו האישיים ויצא באמצעות הדרכון במעבר גבול חוקי ללא כל קושי וללא שאירע לו דבר, מלמדת כי אין הוא נרדף בשל חברותו בארגון ה- Mend, כפי שהוא טוען. 29. בקשת המקלט של העותר נובעת מחששו מפני מעצר כחלק מפעולה לגיטימית של אכיפת החוק הפלילי בארצו והוא איננו נופל במסגרת אחת העילות הקבועות באמנת הפליטים. 30. העותר לא הציג מסמכים ו/או ראיות אובייקטיביות המעידים על כי חייו בסכנה וחששו בעניין זה לא הוכח. 31. העותר מפנה לפסק דין שניתן ע"י כב' השופטת מ. אגמון-גונן בעת"מ 46427-07-11 סאנדיי אג'יזי מרטינס נ' מדינת ישראל. לטענתו, עמדת המשיב שהוצגה שם ביחס לארגון ה- Mend נוגדת את העמדה שהוצגה על ידו בענייננו וכי השתייכות לארגון יכולה, בנסיבות מסויימות, לבסס מעמד של פליט ומשום כך יש להחזיר את עניינו של העותר לדיון לועדה המייעצת לענייני פליטים. 32. בפסק דין מרטינס טען המשיב כי בעקבות קשיים להבחין בין פעילות המבוצעת על רקע אידיאולוגי לבין פעילות המבוצעת על רקע של בצע כסף, כל בקשת מקלט תיבחן לגופה. גם אם הארגון הינו ארגון פוליטי עדיין יש צורך לברר אם העותר נרדף בגין השקפה פוליטית והאם פעילותו בארגון כללה ביצוע של מעשים פליליים אשר יש בהם כדי להדירו מהאמנה. 33. בענייננו, בחן המשיב את בקשת העותר לגופה ובאופן פרטני. העותר ביצע מעשים פליליים במסגרת פעילותו בארגון והחלטת המשיב כי אין העותר עומד בתנאי האמנה היא סבירה, היא מעוגנת בטענות ובראיות שהוצגו בפניו ולא נפל בה פגם. 34. בקשתו הראשונה של העותר נדחתה ביום 23.3.08 וביום 2.4.08 הגיש בקשה לעיון מחדש. העותר לא הציג כל מסמכים, נתונים, ראיות וטענות חדשות ומשום כך נדחתה בקשתו לעיון חוזר. לאור האמור לעיל לא מצאתי כל פגם גם בהחלטה זו של המשיב מיום 29.3.12 בבקשה לעיון חוזר. 35. הלכה היא כי בית המשפט המנהלי אינו בא בנעלי הרשות אלא בוחן את התנהלותה, את סבירות החלטותיה ואם נפל בהן פגם. בענייננו, נבחנה בקשת העותר באופן פרטני, החלטת המשיב היא סבירה, ולא נמצא בה כל פגם. אי לכך לא מצאתי מקום להתערב בה. 36. הצדדים השלימו טיעונים במסגרת הבקשה לצו ביניים שם התייחסו בהרחבה למהותו של ארגון ה- Mend. המשיב לא הכריע בעניין המחלוקת בדבר מהותו של ארגון ה- Mend ולא היה בכך צורך. העובדות המהותיות, בענייננו, הן פעילותו הפלילית של העותר וחששו מאכיפה לגיטימית, כפי שציין הוא בעצמו במסגרת הריאיון שנערך לו. משום כך מהותו של הארגון איננה רלוואנטית בעניינו של העותר שבפנינו, לאור כל האמור לעיל בפסק דין זה. 37. סוף דבר העתירה נדחית.הסדרת מעמדמשרד הפניםפליטיםעתירה מנהלית