עתירה כנגד החלטת משרד הפנים הדוחה את בקשת העותר לקבלת מעמד פליט בישראל. העובדות: 1. העותר, יליד 1971, הוא אזרח סרילנקה המשתייך לעדה הטמילית, כך לטענתו, אשר נכנס לישראל דרך נמל תעופה בן גוריון ביום 1.4.07 באשרת תייר מסוג ב/2. 2. ביום 3.4.07 נערכה לעותר בדיקה ע"י ביקורת הגבולות. יחד עם העותר היו גם אישה ונער אשר התחזו לאשתו של העותר ולבנו. הבדיקה העלתה כי ברשות העותר והאישה דרכונים מזוייפים אשר הוחלפה בהם תמונה. בתשאול שנערך להם טען העותר כי הוא ומשפחתו ברחו מסרילנקה מאחר והממשלה רודפת אחריהם בשל השתייכותם לכת ה"טמיליס" התומכת בקבוצת הגרילה LTT הנלחמת בממשל ובאזרחים. 3. בשיחה של נציגי המשיבה עם נציגי "אייר קנדה" התברר כי על פי הנציגות הקנדית מדובר בדרכונים גנובים השייכים לאזרחים קנדיים. העותר, האישה והנער נעצרו ע"י המשטרה לשם ביצוע שימוע והרחקתם מישראל. 4. לטענת העותר, חלק מאחיו ואמו קיבלו מעמד של פליטים בקנדה ואח נוסף קיבל מעמד דומה בשבדיה. 5. ביום 4.4.07 נערך לעותר תשאול במתקן המסורבים שם ציין העותר כי בשל המצב הביטחוני והרדיפות אין הוא יכול לחזור לעצמו. עוד הוסיף כי אחיו הגר בקנדה השיג להם את הדרכונים המזוייפים וכי השאיר את דרכונו האמיתי בסרילנקה. 6. העותר סיפר כי בדרכו לישראל עבר במלזיה ובמצרים והיעד הסופי אליו התכוון להגיע היה קנדה. לאחר הראיון הוצאו כנגד העותר צווי הרחקה ומשמורת וביום 5.4.07 אישר בית הדין לביקורת משמורת את הצווים. 7. ביום 17.6.07 נערך לעותר ראיון בנציבות האו"ם לפליטים (להלן: "ראיון נציבות האו"ם") (נספח 7 לתגובה). בראיון זה ציין העותר כי אשתו וילדיו "האמיתיים" מתגוררים בסרילנקה והם אינם אלה אשר נמצאו אתו בישראל בעת ביקורת הגבולות. 8. ביום 20.9.07 הורה בית הדין לשחרר את העותר ממשמורת וביום 10.8.09 עוכב בשנית לאחר שנמצא עובד במלצרות ללא אשרת עבודה. ביום 10.8.09 הוצאו נגדו צווי הרחקה ומשמורת. 9. ביום 10.11.09 נערך לעותר ראיון זיהוי ביחידת המסתננים ומעברי הגבול (להלן: ראיון הזיהוי") (נספח 12 לתגובה), ולאחריו הונפקה לו אשרת שהייה זמנית בהתאם לסעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952 אשר חודשה מעת לעת. 10. ביום 11.12.11 נערך לעותר ראיון בחינה מקדמית ביחידת המסתננים (להלן: "ראיון הבחינה המקדמית") (נספח 14 לתגובה). 11. ביום 20.12.11, כאשר הגיע העותר למשרדי המשיבה על מנת להאריך את אשרת השהייה בישראל, כך לטענתו, נמסרה לו החלטת המשיבה הדוחה את בקשתו ומורה לו לעזוב את ישראל תוך 7 ימים. 12. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. טענות העותר: 13. העותר טוען כי אשתו וילדיו "האמיתיים" נשארו בסרילנקה וכאשר עזב את ארצו אחיו הכומר התחייב לדאוג להם. יחד עם זה, מזה כשנתיים וחצי אין לו קשר עם אחיו ועם בני משפחתו. 14. העובדה כי בני משפחתו של העותר עזבו גם הם את סרילנקה וקיבלו מעמד של פליטים במדינות אחרות (שבדיה וקנדה), מחזקת את טענותיו בדבר הרדיפה והסכנה הצפויה לו אם יגורש בחזרה לארצו. 15. העותר טוען כי התגורר עם משפחתו באזור ג'פנה בו התחוללו קרבות ותקריות אלימות רבות בין כוחות הגרילה והממשלה לבין האזרחים הטמיליים כדוגמת העותר ומשפחתו. לטענתו, הוא ובני משפחתו היו נתונים לאיומים ולניסיונות סחיטה רבים לקבלת כספים, זהב ותכשיטים. ברגע שהמצב הפך בלתי נסבל והאיומים על חייו ועל חיי בני משפחתו הפכו לממשיים, נאלץ העותר לברוח מארצו. 16. העותר טוען בעתירה כי ברח לדובאי שם שהה כשמונה שנים, מ- 1998 ועד 2006, ועבד בבית מלון מקומי. בשנת 2006, כאשר חזר לארצו, הגיעו לביתו אנשי גרילה אשר ידעו כי ברשותו כסף שצבר בתקופת עבודתו בדובאי, ודרשו ממנו לקבל את מלוא הכסף תוך איומים ממשיים על חייו. לאחר שנתן להם את מלוא הכסף שהיה ברשותו ואת דרכונו הם חזרו בשנית ודרשו ממנו כספים נוספים. בשל כך נאלץ העותר "לארגן לעצמו דרכון סרילנקי מזוייף" ולעזוב את ארצו. 17. העותר טוען כי המצב בסרילנקה לא השתפר, עדיין קיימת סכנה לחייו ורק לאחרונה נרצחו שם שישה אנשים בני גילו באזור מגוריו. 18. העותר טוען כי מאחר ואין ברשותו דרכון, על המשיבה לסייע לו ולמצוא פתרון לכך. עוד הוא מוסיף כי מאחר והמשיבה אינה מסכימה להשאירו בישראל עד שהמצב בארצו יתייצב עליה למצוא לו מקום חלופי ,בו לא יימצא בסכנת חיים, וזאת בהתבסס על עקרון "אי ההחזרה" אשר אינו מוגבל אך ורק לפליטים. 19. העותר מדגיש כי מלכתחילה לא התכוון להגיש בקשה למקלט מדיני בישראל והיעד הסופי שלו היה קנדה שם התכוון להגיש בקשה למקלט. העותר מוסיף כי הוא מוכן לעזוב את ישראל לכל מדינה אחרת פרט לסרילנקה בה יהא נתון לסכנת חיים. 20. העותר טוען כי העובדה לפיה ברח מארצו בדרכון מזוייף ושקר כשטען כי האישה והנער אשר עמדו לצידו בשדה התעופה הם אשתו ובנו רק מחזקת את טענותיו ומעידה על חשש לחייו. העותר טוען כי באזור מגוריו,בצפון המדינה, המצב קשה, מתבצעים שם פשעי מלחמה והממשלה וארגוני הגרילה הקימו מחנות הסגר ואינם מאפשרים לאזרחים לצאת מאזור זה ולכן אם יגורש בחזרה לארצו יועבר ישירות לשדה התעופה בחזרה לאזור מגוריו. משום כך טוען הוא כי אין באפשרותו להתגורר במקום אחר בארצו. טענות המשיבה: 21. המשיבה טוענת כי בקשתו של העותר נדחתה מאחר ולא עמדה בקריטריונים המנויים באמנת הפליטים לקבלת מעמד פליט. 22. עוד טוענת המשיבה כי העותר לא הוכיח "פחד מבוסס" היטב מפני חזרה לארצו כדרישת האמנה ולכן גם עקרון "אי ההחזרה" אינו יכול לחול בעניינו. 23. המשיבה מציינת כי בגרסת העותר עלו סתירות רבות והוא נמצא בלתי אמין. מרבית האירועים שעמדו בבסיס בקשתו אשר בגינם נמלט מארצו התקיימו בשנים בהן שהה העותר במדינה אחרת (דובאי). 24. התנהלות העותר נגועה בחוסר ניקיון כפיים קיצוני ועשיית דין עצמי וגם מטעמים אלה דין העתירה להידחות. 25. העותר לא הוכיח כי הוא נרדף על רקע פוליטי או אתני ולא ציין כי פנה לשלטונות בארצו לקבל הגנה כדרישת האמנה. 26. לנוכח העובדה כי העותר לא ציין כי חווה רדיפה מצד השלטונות אין כל מניעה כי יפנה לנציגות סרילנקה בבקשה שינפיקו לו מסמכי נסיעה על מנת שיוכל לשוב למדינתו, כפי שעשו האישה והנער אשר התחזו לבני משפחתו. 27. העותר ציין כי עבר בשתי מדינות בדרכו לישראל (מלזיה ומצרים), אולם לא הגיש באף אחת מהן בקשה למקלט מדיני כמצופה מפליט אשר נס על חייו. 28. טענותיו של העותר נבדקו ע"י הגורמים המקצועיים הפועלים מטעם המשיבה, העותר לא הניח תשתית עובדתית לביסוס טענותיו ומשום כך ההחלטה לדחות את בקשתו היא סבירה ולא נפל בה פגם. דיון: 29. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובת המשיבה, בתגובת העותר ובטיעוני הצדדים בפני הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 30. בעתירה ובדיון בפניי הצהירו העותר ובאת כוחו כי הוא איננו רוצה להישאר בישראל והוא מבקש לעזוב לכל מדינה אחרת שאיננה סרילנקה. עוד הצהיר העותר (סעיף 49 לעתירה) כי השיקול הרלוואנטי ביותר בעניינו הוא השיקול ההומניטארי. אי לכך פסק דין זה יינתן על בסיס טענות הצדדים וכן הצהרות העותר ובאת כוחו. 31. בקשת העותר נדחתה מאחר ואין הוא עומד בקריטריונים הנדרשים להכרה כפליט על פי אמנת הפליטים. העותר לא הצליח להוכיח "פחד מבוסס" היטב מפני רדיפה על רקע דת, גזע, לאום, השקפה פוליטית או חברות בקבוצה חברתית. 32. התשאולים והראיונות שנערכו לעותר גילו סתירות רבות המטילות צל כבד על אמינותו של העותר ועל היותו נרדף בארצו ונתון לסכנת חיים. להלן חלק מאותן סתירות: א. בבדיקת ביקורת הגבולות שעבר העותר ציין כי האישה והנער שעמו הן אשתו ובנו וזאת בניגוד לראיון נציבות האו"ם שנערך לו, בו ציין כי אשתו וילדיו "האמיתיים" מתגוררים ב- NIGOMBO שבסרילנקה. ב. בראיון הזיהוי טען העותר כי הרדיפה ממנה סבל ובעקבותיה עזב את ארצו החלה עם הריגתו של גיסו בשנת 1988 ע"י אנשים מארגון EPDP מאחר וסירב לתת להם כספים לצורך מימון פעילותם. גרסה דומה מסר העותר גם בראיון נציבות האו"ם, שם ציין כי גיסו נהרג כתוצאה מירי. כאשר נשאל העותר בשלב מאוחר יותר בראיון הבחינה המקדמית כיצד הוא יודע שארגון ה- EPDP הוא אחראי להריגתו של גיסו הוא השיב: "אין לי תשובה". באותו ראיון נשאל העותר והשיב גם, בעמ' 3, כדלקמן: "למה הגעת עם דרכון מזויף. רציתי להציל את חיי. מה קרה? יש מלחמת אזרחים בסרילנקה. האם משהו קרה לך באופן אישי? נפצעתי מפצצה אווירית שנפלה ליד ביתי. אבי וגיסי נהרגו ולקח לי חצי שנה עד שהצלחתי ללכת שוב. הם נהרגו במהלך המלחמה? כן. מתי? 1988. אתה אומר שגיסך ואביך נהרגו במהלך הפצצה במלחמה? כן. מדוע אם כן במכתב המצולם שאתה מציג שאותו כתב לכאורה חבר פרלמנט בשם סיבנטן קישור נרשם שגיסך נהרג כתוצאה מירי של אדם לא ידוע? אני לא משקר אדוני, בבקשה תאמין לי". מהאמור בראיון ניתן להבין כי גיסו של העותר נהרג כתוצאה מהפצצה אווירית, עובדה הסותרת את גרסאותיו האחרות של העותר לפיהן גיסו נהרג מאירוע ירי. כשנשאל העותר אודות סתירה זו לא נתן תשובה מניחה את הדעת. עוד עולה מראיון זה כי אביו של העותר אף הוא נהרג מאותה הפצצה אווירית בשנת 1988 וזאת בניגוד לעובדות שנמסרו ע"י העותר בראיון נציבות האו"ם, שם ציין כי אביו נפטר מאירוע לב שעבר בשנת 1992. ג. בראיון הבחינה המקדמית ציין העותר כי עזב את ארצו גם בשל ניסיונות סחיטה שעבר ע"י אנשים מארגוןEPDP בשנת 2005. אלא שעל פי מסמכים שהציג העותר ממעבידו בדובאי, בשנים 1998-2006 שהה בדובאי שם עבד לפרנסתו, כך ציין גם בעתירה. גם כאן קיימת סתירה בגרסת העותר. ד. לעניין התקופה בה עזב העותר את סרילנקה ושהה בדובאי מסר העותר גרסאות סותרות נוספות. בראיון בנציבות האו"ם ציין העותר כי עזב את סרי לנקה בין השנים 2000-2005, ובראיון הבחינה המקדמית ציין כי שהה בדובאי בין השנים 2000-2004. גם סתירה זו מדברת בעד עצמה. ה. בראיון הבחינה המקדמית ציין העותר כי הוכנס לכלא לראשונה בתחילת שנת 2005 כשחזר מדובאי, ובפעם השנייה נכנס לכלא "ביוני או יולי 2005". גרסה זו סותרת את המסמכים המעידים כי העותר שהה בדובאי בשנים 1998-2006. ו. בראיון נציבות האו"ם מסר העותר כי לאחר שחזר מדובאי בשנת 2005 שהה בסרילנקה במשך שנה וחצי בטרם עזב אותה בשנית זאת בניגוד לאמור בעתירה שם צויין כי שהה בסרילנקה שלושה ימים בלבד. ז. העותר עומת בראיון הבחינה המקדמית עם העובדה לפיה סיפורו מבוסס על מעצרים וסחיטות שהתבצעו בשנת 2005 אולם מסמכים שהציג מעידים כי כלל לא שהה בתקופה זו בסרילנקה. על כך השיב העותר: "אין לי מה לומר" (עמ' 11 לראיון הבחינה המקדמית). 33. העותר לא הצליח להוכיח פחד מבוסס היטב מפני חזרה לארצו כדרישת האמנה. טענותיו בדבר הסכנה הצפויה לו, לכאורה, בארצו נסתרו על ידו בשלל גרסאות אותן מסר בראיונות ובתשאולים כמפורט לעיל. העותר לא הציג ראיה ממשית בדבר סכנת החיים הצפויה לו ולהיותו נרדף בארצו ולפיכך גם עקרון "אי ההחזרה" אינו יכול לחול בעניינו ואין כל מניעה כי יגורש בחזרה לארצו. העותר גם לא הוכיח, ולו לכאורה, למעט דבריו שלו, כי לא יוכל לגור במקום אחר בארצו. 34. בדרכו לישראל עבר העותר, לטענתו, במלזיה, בה שהה כשלושה חודשים, ובמצרים, אולם בחר שלא להגיש בקשה למקלט מדיני באותן מדינות. העובדה לפיה העותר חזר מדובאי לארצו בטרם עזב למלזיה גם היא מחלישה את עמדתו לפיה הוא חושש לשוב למדינה בה הוא נרדף. 35. בראיון נציבות האו"ם ציין העותר כי משפחתו "האמיתית" (אשתו וילדיו) עדיין מתגוררים בסרילנקה. עובדות אלה אינן עולות בקנה אחד עם טענות העותר לאיומים וסכנה אשר הוא ומשפחתו נתונים לה. 36. בראיון הבחינה המקדמית ציין העותר כי לא היו לו בעיות עם הרשויות בכלל ועם רשויות החוק בארצו. העותר לא ציין כי פנה לרשויות השלטון בארצו על מנת לבקש את הגנתן כנדרש באמנה ובראיון נציבות האו"ם טען כי לא פנה למשטרה ולצבא משום שהם עובדים ביחד עם ה- EPDP . עובדות אלה לא הוכחו. 37. התנהלות העותר נגועה בהעדר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי. העותר הסתנן לישראל באמצעות שימוש בדרכונים מזוייפים, מסר גרסאות כוזבות והמשיך לעבוד בישראל ללא אשרת עבודה ובאופן בלתי חוקי. לא רק שעובדות אלה מהוות נימוק לדחיית העתירה על הסף מחמת חסר תום לב, אלא שהן מצביעות על חוסר אמינות קיצוני של העותר, עובדה השוללת את האפשרות לקבל את גרסתו. גם משום כך אין לקבל את גרסתו לענין רדיפה וסכנת חיים אם יחזור לארצו. 38. העותר ביקש להוסיף מסמכים שהתקבלו לאחרונה בקנדה המעידים כי משפחתו של העותר הגישה בקשות לממשלת קנדה לקלוט את העותר כפליט. לא מצאתי כי יש באלה כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי בפסק דין זה, ומאז הגשת הבקשה, ביום 13.4.12, לא התקבלה כל הודעה ו/או עדכון שיש בהם כדי להשליך על פסק דין זה. 39. העותר מציין בעתירה כי השיקול הרלוואנטי ביותר בעניינו הוא השיקול ההומניטארי, אולם לאור כל האמור בפסק דין זה לא מצאתי כי קיימים שקולים הומניטריים המצדיקים את קבלת העתירה. 40. סוף דבר, לא מצאתי כל פגם בהחלטת המשיבה, ההחלטה היא סבירה ואין מקום להתערב בה. 41. אשר על כן העתירה נדחית. 42. לאור העובדה לפיה העותר נכנס לישראל בשנת 2007 ואף לטענתו עבד בישראל,ולאור האמור בפסק דין זה אני מחייבת את העותר בהוצאות לטובת המשיבה בסכום של 5,000 ₪. פליטיםמשרד הפנים