עתירה כנגד החלטת הועדה הבינמשרדית להסדר חובות מיום 23.6.10 אשר דחתה את בקשת העותרת להסדר חוב. העובדות: 1. העותרת ילידת 1944 ואם לילדים בגירים. בתה של העותרת נפטרה בשנת 2005 והשאירה שלושה ילדים משני אבות שונים, שתי בנות מאב אחד וילד מאב אחר. העותרת משמשת כאפוטרופסית של שתי נכדותיה הקטינות. העותרת טוענת כי היא מגדלת את שלושת נכדיה הקטינים אולם היא איננה אפוטרופסית של הנכד הצעיר, שכן מתנהלים הליכים משפטיים בעניינו והעותרת לא הוכרזה עד כה כאפוטרופסית של הנכד השלישי. 2. העותרת מתגוררת בדירה ציבורית בת שלוש קומות הכוללת 6 חדרים בשטח של כ- 165 מ"ר ברחוב יזהר 6, ת"א (להלן: "הדירה"). הדירה הושכרה לעותרת ע"י משיבה 2 בהסכם שכירות מיום 19.7.92 והעותרת מתגוררת בדירה מאז 23.7.92. 3. העותרת לא שילמה את דמי השכירות הסוציאליים אותם עליה לשלם וצברה חוב דמי שכירות בסכום של 163,718 ₪. 4. עקב אי תשלום דמי השכירות הגישה משיבה 2 (חלמיש) כנגד העותרת תובענה בסדר דין מקוצר (ת.א. 26594-12-09 בבית משפט השלום בהרצליה) לסילוק יד של העותרת מהדירה ולתשלום דמי שכירות. 5. לאחר הגשת התביעה פנתה העותרת לועדה בבקשה להסדיר את חובותיה. על פי דו"ח חקירה כלכלית מיום 18.5.10, שנערך לבקשת משיבה 2, נמצא כי בדירה מתגוררים ביחד עם העותרת ארבעת ילדיה הבוגרים וארבעה נכדים ובסה"כ 9 נפשות. עוד עולה מהדו"ח כי סך הכנסות בני המשפחה מסתכמות, נכון למועד ביצוע החקירה, בסכום של 9,415 ₪ כדלקמן: א. העותרת מתקיימת מקצבת זקנה והטבה סוציאלית של המל"ל בסך 2,400 ₪. ב. הבת צביה לוי, ילידת 1978, אינה עובדת ומתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה בסך 3,015 ₪. ג. הבן אורי ארבילי, יליד 1969, אינו עובד ומתקיים מקצבת המל"ל בסך 1,400 ₪. ד. הבן שבי ארבילי, יליד 1986, עובד למחייתו בעבודות מזדמנות בשוק התקווה. ה. הבן ליאור ארבילי, יליד 1983, אינו עובד ואינו מקבל גמלה או קצבה. 6. ראוי לציין כי רק העותרת מוכרת כזכאית משרד השיכון אולם בשל היותה אפוטרופסית על שתי נכדותיה הקטינות נבחנה זכאותה כזכאות לשלוש נפשות. על פי סעיף 7.1 לנוהל "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" מספר 08/05 שעניינו "כללים לאישור גודל דירה (מספר חדרים)" זכאית משפחה בת 3 נפשות לדירה בת 2 חדרים. 7. ביום 23.6.10 ניתנה החלטה ע"י הועדה לפיה הוצעו לעותרת שתי חלופות כדלקמן: א. אם תסכים העותרת לעבור לדירת מגורים קטנה יותר בת 2 חדרים תסכים הועדה לקבל את הצעת ההסדר שהציעה העותרת היינו, הסדר תשלומים של 200 ₪ לחודש על חשבון החוב בנוסף לתשלום דמי שכירות שוטפים עד לתשלום החוב במלואו. ב. אם תסרב העותרת לעבור לדירת מגורים קטנה יותר, תדחה הועדה את ההסדר אשר התבקש ע"י העותרת (200 ₪ לחודש) ועליה יהא לשלם סכום של 1,630 ₪ לחודש על חשבון החוב בנוסף לתשלום דמי שכירות שוטפים עד לתשלום מלוא החוב. 8. העותרת פנתה פעם נוספת לועדה על מנת להישאר בדירה ולהפחית את גובה התשלומים בגין החוב. משיבה 2 ערכה בדיקה כלכלית נוספת על מצב העותרת ובני משפחתה. ביום 19.5.11 נערך דו"ח חקירה כלכלית, אשר זהה ברובו לממצאים הקודמים, למעט מספר הנפשות המתגוררות בדירה אשר עמד על 8 נפשות מאחר ובנה של העותרת שבי ארבילי כבר אינו מתגורר בדירה, ועובדה נוספת לפיה הוכרזה העותרת כפושטת רגל. 9. ביום 5.7.11 ניתנה החלטה נוספת עי הועדה הבינמשרדית אשר המליצה לדחות את הבקשה מאחר ואין שינוי מהחלטת הועדה הקודמת מיום 23.6.10. 10. המשיבים מצאו לציין כי במסגרת התיק האזרחי המתנהל בין הצדדים לפינוי העותרת מהדירה ותשלום דמי שכירות, הוסכם ביניהם כי העותרת תשלם לחלמיש סכום של 1,000 ₪ דמי שכירות החל מנובמבר 2011. 11. לאור האמור לעיל הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה בה ביקשה העותרת לבטל את ההחלטה. 12. במסגרת הדיון שהתקיים בפני בעתירה זו הצהיר עו"ד ענתבי, ב"כ העותרת, כי הוא מסכים לכך שדירת 6 חדרים אינה מתאימה ובנסיבות שבפנינו יש מקום ליתן לעותרת ובני משפחתה דירה בת 3 חדרים (ע' 1 לפרוטוקול מיום 11.6.12). טענות העותרים: 13. העותרת מצביעה על מצבה הכלכלי הקשה, נסיבות חייה הקשות, היא סובלת מבעיות רפואיות קשות ומצויה לקראת פטור מכל חובותיה עקב כינוס נכסים. 14. העותרת טוענת כי מלבד שתי נכדותיה הקטינות אותן היא מגדלת מתוקף היותה אפוטרופסית עליהן, היא מגדלת גם את אחיהן הקטין והיא נמצאת בהליכים משפטיים כדי שתוכר כאפוטרופסית גם עליו. 15. כל רצונה של העותרת הוא כי כל משפחתה תתגורר בדירה והחוב שנוצר נגרם בשל הנסיבות הקשות ולא בשל זלזול במשיבים או רצון להתחמק מתשלום חובות. 16. החלטת הועדה היא בלתי סבירה לנוכח נסיבותיה האישיות של העותרת, החלופה של מעבר לדירת שני החדרים תוך הפחתה בתשלום החזר החוב אינה מציאותית משום שדירה בת שני חדרים איננה מתאימה לצרכיה שלה ו/או שלושת הקטינים המצויים בחזקתה. לעניין החלופה השניה, טוענת העותרת, כי היא מתקיימת מקצבת שארים של 2,700 ₪ ולכן אין זה סביר כי תוכל לעמוד בתשלום דמי השכירות בסך 1,630 ₪ בגין חוב העבר. 17. על המשיבים כרשויות ציבוריות מוטלת חובת הגינות מוגברת כלפי הפרט המחייבת אותן לפעול בסבירות, ביושר ובתום לב. חובה זו נובעת מהיותן נאמנות של הציבור הפועלות למענו ולא למען עצמן. המשיבים הפרו חובה זו ופעלו בחוסר תום לב כלפי העותרת. 18. משיבה 2 הוקמה במטרה להבטיח דיור ציבורי לאלו הזקוקים לקורת גג וידם אינה משגת, ובהתנהגות המשיבים יש כדי לשלול מהעותרת את זכאותה להתגורר בדירה וזאת בניגוד לתכלית בגינה הוקמה משיבה 2. התנהגותם של המשיבים היא גם בניגוד לחובת הנאמנות החלה על רשות כלפי הציבור. 19. סבירות ההחלטה המנהלית מותנית בעמידה במבחני פסקת ההגבלה והמשיבים חרגו ממבחנים אלה תוך קביעה שרירותית ומבלי לנמק מדוע אינם מאפשרים לעותרת ולמשפחתה להמשיך להתגורר בדירה. 20. המשיבים לא נימקו את החלטתם ומשום כך החלטתם פסולה. 21. החלטת המשיבים גרמה לעותרת עוגמת נפש ופגיעה בכבודה ובזכויותיה תוך התעלמות ממצבה הקשה. טענות המשיבים: 22. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות מחמת שיהוי בין אם מדובר בהחלטה מיום 23.6.10 ובין אם מדובר בהחלטה מיום 5.7.11. 23. המשיבים טוענים כי הוגשה תביעה לפינוי העותרת מהדירה ולתשלום דמי שכירות והתנהלות העותרת לאחר מכן, לרבות הגשת עתירה זו, היא ניסיון מתמשך שלא לשלם את דמי השכירות כפי שנעשה במשך שנים רבות, וכדי לעכב את פינויה מהדירה. 24. המשיבים טוענים כי חלמיש פנתה לעותרת מספר פעמים במטרה להגיע עמה להסדר אולם זו סירבה לקבל אף אחת מהחלופות שהוצעו, והיא מתנהלת בחוסר תום לב, חוסר ניקיון כפיים תוך עשיית דין עצמי אשר יש בהם נימוק כדי לדחות את העתירה. 25. קבלת העתירה והעדפת העותרת על פני זכאים אחרים הממתינים לדירות בדיור הציבורי תפגע בעקרון השוויון. ההחלטה ניתנה על סמך ממצאים שבעובדה הנסמכים על דו"ח חקירה כלכלית ואלה מהווים ראיות מנהליות מספקות לצורך קבלת החלטה בעניינה של העותרת. בנוסף גם לא הועלתה כל טענה כנגד דו"חות אלה. 26. החלטת הועדה מתייחסת למצבה האישי הכלכלי והרפואי של העותרת והחלטתה לפרוס את החוב התבססה על אותם נתונים. 27. העותרת לא עמדה בנטל להוכיח כי החלטת הועדה היא בלתי סבירה באופן קיצוני המצדיקה את התערבות בית המשפט בשיקול הדעת המנהלי ובהחלטת הועדה. 28. החלטת הועדה היא מאוזנת, איננה חורגת ממתחם הסבירות ולא נפל בה כל פגם. הועדה נהגה כלפי העותרת בשוויון, בסבירות, בהגינות ובמידתיות ללא הפליה וללא שיקולים זרים, ובהתבסס על נתוניה האישיים של העותרת. 29. לאור האמור לעיל, טוענים המשיבים, דין העתירה להידחות. דיון: 30. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים בפני הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 31. ראשית, דין העתירה להידחות מחמת שיהוי. ההחלטה הנתקפת היא החלטת הועדה מיום 23.6.10 אשר נשלחה לעותרת ביום 2.8.10. העתירה הוגשה ביום 22.12.11 ומשום כך חל שיהוי בהגשתה ודינה להידחות. ההחלטה השניה ניתנה ביום 5.7.11 ונשלחה לעותרת ביום 10.7.11 היינו העתירה הוגשה כחמישה חודשים לאחר מכן. גם משום כך דין העתירה להידחות מחמת שיהוי. 32. גם לגופו של עניין דין העתירה להידחות. העותרת, והיא בלבד, מוכרת כזכאית משרד השיכון. מאחר והעותרת הוכרזה כאפוטרופסית על שתי נכדותיה, כי אז ניתן לקבוע כי מדובר במשפחה בת שלוש נפשות. אין לקבל את עמדת העותרת לפיה המשפחה מונה ארבע נפשות לצורכי מגורים שכן ההליכים המשפטיים בעניין הנכד השלישי טרם הסתיימו כאשר אביו של אותו ילד גם הוא מעורב באותם הליכים. 33. אי לכך ועל פי נוהלי המשיב משפחה בת 3 נפשות זכאית לדירת 2 חדרים ומשום כך הצעת המשיבים לפיה תעבור העותרת לדירת 2 חדרים ואז תשלם את חובה בתשלומים של 200 ש'ח לחדש, בנוסף לתשלום השוטף, היא הצעה סבירה אשר לא נמצא בה פגם. 34. בבית העותרת מתגוררים גם ארבעה מילדיה הבגירים אך אלה אינם זכאים לדיור ציבורי. בגירים אלה מקבלים קצבאות, כפי שפורט לעיל, וביחד עם העותרת סכום ההכנסות של כל בני הבית מגיעות לסכום של 9,415 ₪. העותרת מתגוררת בדירה ציבורית בת 3 קומות הכוללת 6 חדרים אותה קיבלה בעת שנכנסה לדירה כמשפחה מורחבת בת 10 נפשות. כיום אין הצדקה למגוריה של העותרת עם שתי נכדות בדירת 6 חדרים. אם מבקשת העותרת להישאר בדירה גדולה זו, כי אז צודקים המשיבים המתייחסים להכנסה הכוללת של כל המשפחה לרבות הילדים הבגירים של העותרת. אם מבקשת העותרת להישאר בדירה גדולה של 6 חדרים, אשר על פי הנהלים כיום היא מיועדת למשפחה גדולה בהרבה, צודקים המשיבים כי הם מבקשים שהמשפחה כולה תשלם סכום של 1,630 ₪ לחודש על חשבון החובות בנוסף לתשלום שוטף. 35. החלטת המשיבים היא ראויה, הוגנת, מאוזנת ומתחשבת היטב בכלל הנתונים,לרבות אלה של העותרת, ולרבות מספר הנפשות "הזכאיות" לדיור ציבורי מחד וגודל ההכנסות של כל דיירי הבית מאידך. 36. לא מצאתי כי על המשיבים לקבל את הצעת העותרים לתשלום של 200 ₪ לחודש על חשבון החוב תוך קבלת דירת 3 חדרים, שכן הצעה זו איננה עומדת בתנאי נוהל הקצאת דירות בשיכון הציבורי. 37. לא נפל כל פגם בהחלטת המשיבים ומשום כך דין העתירה להידחות. 38. לאור נסיבותיה של העותרת אין צו להוצאות. 39. אשר על כן ולסיום, העתירה נדחית.חובאפוטרופסות