עתירה כנגד הליכי גבייה מנהליים שנפתחו בגין חובות מים וארנונה עבור נכס המצוי ברח' הרכבת 72 תל אביב הידוע כחלקה 215 בגוש 6977 (להלן: "הנכס"). העותרת מבקשת לקבוע כי המשיבה אינה רשאית לגבות ממנה חובות מים וארנונה בגין הנכס לפי פקודת המיסים (גבייה) ומבקשת להצהיר על ביטול דרישת העירייה לתשלום החוב. העובדות: 1. ביום 20.6.07 נערך הסכם שכירות בין חברת בוגניס אלקטרוניקס (1985) בע"מ (להלן: "המשכירה") לבין חברת דיווה גרופ בע"מ והגב' גיל פוקס אניה אשר הוכתרו שתיהן כ"שוכרת" (להלן: "הסכם השכירות"). על פי הסכם השכירות הושכר הנכס לתקופה מירבית של ארבע שנים כשההסכם מאפשר למשכיר לסיים את ההסכם בכל שנה חולפת ובהתראה מראש. 2. ביום 1.7.07 ביקש עו"ד משה זאב בן דורי, בא-כוח חברת דיווה גרופ בע"מ (להלן: "החברה") להעביר את רישום פרטי המחזיק בנכס לחברה והודיע כי החברה שכרה את הנכס והיא ה"מחזיק" החדש. למכתבו צירף עו"ד בן דורי את הסכם השכירות. 3. ביום 2.7.07 הודיעה המשיבה לעו"ד בן דורי על שינוי שם המחזיק בעסק "מ: דראג שואו בע"מ ל: דיווה גרופ בע"מ, גיל פוקס אנה. החל מתאריך: 01/07/2007". 4. החל מיום 1.7.07, מועד משלוח ההודעה ע"י עו"ד בן דורי, לא התקבלה במשרדי המשיבה כל פנייה ו/או השגה מטעמה של החברה ו/או העותרת המבקשים לשנות את המצב הרישומי של המחזיקים בנכס לרבות ביטול שמה של העותרת. 5. באפריל 2008 פנתה חברת "אקסלנט ויזיט בע"מ" למשיבה והודיעה כי היא מחזיקה בנכס. ביום 6.5.08 הודיעה המשיבה לחברת אקסלנט כי שונה שם המחזיק בנכס "מ: דיווה גרופ, אנה פוקס - ג ל: אקסלנט ויזיט בע"מ החל מתאריך: 01/04/2008". 6. השוכרת נשארה חייבת למשיבה כספים בגין ארנונה ומים ומשלא פרעה את חובה החלה המשיבה לבצע פעולות אכיפה מנהליות כנגד העותרת. משלא נפרע החוב רשמה המשיבה, ביום 18.4.10, הערת שעבוד על זכויות העותרת בדירה המצויה ברח' ההסתדרות 7 קריית שמונה, הידועה כחלקה 92/5 בגוש 13163. 7. ביוני 2011 פתחה המשיבה תיק הוצל"פ כנגד העותרת למימוש השעבוד אשר נרשם על הדירה. 8. לאור האמור לעיל הגישה העותרת את העתירה נשוא פסק דין זה. טענות העותרת: 9. א. העותרת טענה כי לא החזיקה בנכס ומי שהחזיק בנכס היא החברה ולכן איננה חייבת את החוב הנדרש. החוזה נעשה בין המשכירה לבין החברה וחתימתה על ההסכם מופיעה כבעלת החברה או כערבה לביצוע השכירות, אך לא כשוכרת. ב. הדרישה לתשלום החוב אינה בעלת תוקף, נפל בה פגם, היא חורגת ממתחם הסבירות, איננה מידתית ואיננה ראויה. ג. עוד טענה העותרת כי יש למחוק את החוב לאור מחדלי המשיבה אשר לא פעלה לגבייתו לאורך שנים רבות ובמחדליה אלה גרמה לנזקים כספיים ולקריסתה של החברה. ד. החוב התיישן ולא ניתן עוד לגבותו כשהמשיבה פעלה בשיהוי ניכר ולא עשתה דבר במשך למעלה משלוש שנים. התנהלות זו היא חסרת תום לב ופוגעת בזכויותיה החוקתיות של העותרת. ה. העותרת ביקשה מהמשיבה פירוט חובות ארנונה אך לא קיבלה תגובה לבקשותיה. מעיון במסמכי ההוצל"פ עולה כי המשיבה לא פירטה את סכום החוב אשר הגיע לסכום דרקוני. ו. אין מקום לפעול לגביית החוב שכן החוב שנוי במחלוקת ומשום כך לא היה מקום לפעול לגבייתו בדרך מנהלית. ז. העותרת הוסיפה טענות נוספות אשר, לחלוטין, אינן רלוואנטיות לעתירה, כמו הליכי ההוצל"פ ותקיפתם ונושאים נוספים. אין צורך לדון בטענות אלה כפי שיפורט בהמשך. טענות המשיבה: 10. א. המשיבה טוענת כי חובה של העותרת בגין מים וארנונה הוא בסך של 237,543.48 ₪ עבור התקופה שבין 1.7.07 ועד 1.4.08 נכון ליום 15.5.12. המשיבה פעלה כל העת וברצף לגביית החוב באמצעות הליכי אכיפה מנהליים. ב. יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים ובחלוף המועדים הקבועים בחוק להגשת השגה על החלטותיו של מנהל הארנונה. ג. יש לדחות על הסף את העתירה מחמת שיהוי בהגשתה לאחר שחלפו 5 שנים מיום היווצרות החוב ובכל מקרה חלף זמן ניכר מהיום בו הופעלו נגד העותרת הליכי גבייה מנהליים. ד. גם לגופו של עניין דין העתירה להידחות. העותרת רשומה כמחזיקה בנכס בתקופת השכירות, היא חתמה על הסכם השכירות באופן אישי, ביחד ולחוד, עם החברה. העותרת לא העלתה כל טענה כנגד החוב ומאחר והיא חתומה על חוזה השכירות כשוכרת, יש לדחות את טענותיה. ה. העותרת ו/או החברה לא הגישו כל השגה במועד ביחס לרישומה של העותרת כמחזיקה בנכס, גם לא לאחר שנשלחו אליהן כל חשבונות הארנונה השוטפים. ו. העותרת והחברה לא הודיעו על חדילת החזקה בנכס והדבר נודע למשיבה רק במאי 2008, מועד בו התקבלה הודעתה של חברת אקסלנט כי היא מחזיקה בנכס. ז. המשיבה מבקשת לדחות את כל טענות העותרת אשר אינן רלוואנטיות לעתירה כמו הטענות בדבר נזקים שנגרמו לחברה ולעותרת כתוצאה מפעולות המשיבה וטענות כנגד הליכי הוצל"פ וטענות נוספות. ח. לא חל שיהוי ו/או התיישנות בגין גביית החוב. המשיבה פעלה כדין לגביית החוב באמצעות הליכי אכיפה מנהליים ודין העתירה להידחות. דיון: 11. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות כולם לרבות טיעוני הצדדים בפניי הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 12. עיון בסיכומי העותרת מעיד כי היא זנחה את מרבית טענותיה והתייחסה בעיקר לטענת החזקה בנכס ומשום כך אין עוד צורך לדון במרבית טענותיה של העותרת אלא בזו שנטענה בסיכומים. 13. העותרת טוענת כי היא לא החזיקה בנכס ומשום כך אין מקום לחייבה בגין חובות המים והארנונה של הנכס. לא מצאתי לקבל טענות אלה של העותרת. 14. א. העותרת מופיעה בכותרת הסכם השכירות באופן נפרד מהחברה כששתיהן מוגדרות בהסכם השכירות כ"שוכרת". לא נרשם בהסכם כי העותרת מופיעה כערבה ו/או כבעלים אלא כ"שוכרת" ביחד עם החברה. אי לכך ניתן לקבוע כי גם השוכרת באופן אישי שכרה את הנכס, ביחד ולחוד עם החברה. ב. גם בסוף ההסכם מתחת למילה "השוכרת" מופיעה החברה והעותרת באופן אישי, כדלקמן: "השוכרת חב' דיווה גרופ בע"מ הגב' גיל פוקס אניה - באופן אישי". מהאמור לעיל עולה כי העותרת, באופן אישי, היא שוכרת של הנכס ביחד ולחוד עם החברה. 15. עו"ד בן דורי, בא-כוח החברה, שלח ביום 1.7.07 מכתב למשיבה בו ביקש לשנות את שם המחזיק לשם החברה. המשיבה לא היתה חייבת להיעתר לבקשתו שכן הסכם השכירות מתייחס גם לעותרת כשוכרת נוספת וכך אכן השיבה המשיבה לעו"ד בן דורי. בתשובתה ציינה המשיבה כי שם המחזיק בנכס שונה על שם החברה ועל שם גיל פוקס אנה. החברה ו/או העותרת לא עשו מאומה כנגד הודעה זו, לא הגישו השגה ולא תקפו את ההחלטה בעניין חזקתה של העותרת בנכס. משום כך אין מקום לקבל את גרסת העותרת לפיה לא החזיקה בנכס. 16. יתרה מכך, העותרת תקפה את החלטת המשיבה בשאלת סיווג הנכס ואף הוגש ערר בשם החברה בעניין סיווג הנכס. העותרת היא בעלת המניות היחידה והמנהלת של החברה והיא ידעה היטב על הגשת הערעור. אם אכן סברה העותרת כי היא איננה מחזיקה בנכס היא יכלה לתקוף החלטה זו ולהמשיך בהליכי השגה וערעור בעניין זה. משפנתה החברה בהליכי השגה וערעור רק בעניין הסיווג ניתן ללמוד מכך כי החברה ו/או העותרת לא מצאו מקום לתקוף את נושא החזקה. 16. ועוד. מקומה של טענת "אינני מחזיק" הוא במסגרת השגה ולא בפנייה ישירה בעתירה מנהלית. אכן ניתן להגיש עתירה מנהלית גם ללא השגה אולם זאת ניתן לעשות רק במקרה של פגיעה חמורה בשלטון החוק ובמקרים דומים. בענייננו - מדובר במחלוקת עובדתית שבין העותרת לבין המשיבה והיא איננה נכנסת למקרים שבהם ניתן להגיש עתירה מנהלית ללא הגשת הגשה קודם לכן. 17. העותרת טוענת כי היא והחברה שלחו למשיבה הודעה על סגירת עסק (נספח ב' לעתירה) שם צוין כי החברה היא המחזיקה בנכס. המשיבה טוענת כי לא התקבלה הודעה זו במשרדיה. נטל ההוכחה בעתירה מוטל על העותרת לרבות ההוכחה כי מכתב זה נשלח למשיבה. העותרת לא הוכיחה כי מכתב זה נשלח למשיבה ולא עמדה בנטל המוטל עליה. יתרה מכך - המכתב הוא מכתב אשר נשלח מטעם החברה ו/או העותרת ואין בתוכנו כדי להוכיח באופן אובייקטיבי מי החזיק בנכס. 18. העותרת קיבלה הודעות דרישה ביחס לחוב (ר' נספח ח' לתגובה) ומשום כך אין לקבל את טענותיה לפיהן הדרישות נשלחו רק לחברה. 19. עיון במועדים בהם נשלחו דרישות והודעות לעותרת בגין החוב מעידים כי הגשת העתירה לוקה בשיהוי כבד וגם משום כך דינה להידחות. 20. העותרת מרבה להדגיש כי במכתביה שלה למשיבה ציינה כי היא איננה המחזיקה בנכס. מכתביה של העותרת אינם מעידים על מאומה. אם סברה העותרת כי היא איננה מחזיקה בנכס, היה עליה לפעול כפי שצויין לעיל, באמצעות השגה ו/או ערעור. 21. אף שנושא פירוט החשבונות נזנח ע"י העותרת בסיכומים מצאתי להדגיש כי על פי החלטתי מיום 22.1.12 הוריתי למשיבה להגיש לבית המשפט את פירוט חוב העותרת, עם העתק ישירות לב"כ העותרת. המשיבה הגישה את פירוט החוב ביום 31.1.12 אולם העותרת לא הגיבה על החוב על אף שניתנה לה הזדמנות לעשות כן. משום כך ניתן לקבוע כי אין העותרת מערערת על מהות החוב וגובה החוב. 22. לא מצאתי כל פגם בהתנהלות המשיבה, הליכי הגבייה המנהלית התנהלו כדין ובאופן ראוי ולכן דין העתירה להידחות. 23. אשר על כן ולסיכום העתירה נדחית. 24. העותרת תשלם למשיבה הוצאות בסכום של 15,000 ₪.גביה מנהליתהליכי גביהחובארנונהמים