"הסדר 72" הוא ההסדר ההומניטארי, שקדם ל"הסדר 87". הסדר זה בא לעולם בעקבות ריבוי עתירות של אנשים, שטענו לזכות לרישיון לישיבת קבע בישראל, בשל מגורים רצופים מהלך שנים רבות בירושלים (לעיתים אף לפני מלחמת ששת הימים). זאת, על אף שהתפקדו כתושבי האזור במפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1967. הסוגיה הובאה לפתחו של ראש הממשלה והוחלט כי מי שיעמוד בקריטריונים שנקבעו, יקבל היתר שהייה (להבדיל ממעמד קבע). בין יתר הקריטריונים, נדרש מבקש המעמד להוכיח, באמצעות ראיות אובייקטיביות חותכות, כי התגורר ברצף בירושלים לכל המאוחר החל מיום 31.12.72. 8. ועתה לענייננו. כפי שאבהיר להלן, מסקנתי היא כי "הסדר 72" אינו חל על העותרים, שלא רק שלא עמדו בנטל להוכיח כי התגוררו ברציפות החל משלהי שנת 1972 בשטח המוניציפאלי של ירושלים, אלא שהוכח להיפך, כי הם התגוררו מחוצה לו. 9. קביעותיי העובדתיות בפסק הדין (שכאמור בית המשפט העליון, בכל הכבוד, לא מצא עילה להתערב בהן) מביאות למסקנה כי העותרים אינם עומדים בתנאיו של "הסדר 72". כך, למשל, קבעתי בסעיף 19 לפסק הדין, כי אין בפי העותרים ובפי קרוביהם האחרים גרסה אחידה וברורה בכל הנוגע לשאלה האם התגוררה משפחתם ברצף, עובר לשנת 1967 ועד היום, במבנה המצוי בשטח ישראל, וכי לא ניתן יהיה להשתית כל ממצא על יסוד גרסאותיהם באשר למקומות מגוריהם מעת לידתם, ובאשר למקום מגורי אביהם קודם ללידתם, החל משנת 1967 ואילך (וראו גם סעיף 20 לפסק הדין). די בכך כדי להביא לשלילת האפשרות להחלת "הסדר 72" על עניינם, שכן הנטל עליהם להוכיח בראיות אובייקטיביות חותכות, כי התגוררו ברצף בתחום שטחה המוניציפאלי של ירושלים לפחות החל מיום 31.12.72. 10. יתרה מזאת, בסעיף 23 לפסק הדין קבעתי, כי חוות הדעת שהוכנה על ידי המרכז למיפוי ישראל בשנת 2011, ואשר עליה הסתמך המשיב בהחלטתו מיום 13.4.11, מלמדת כי אחד משני המבנים לגביהם נטען על ידי העותרים כי שימשו למגורי המשפחה, כלל לא היה קיים במקום בשנים שנבדקו (על יסוד תצלומי אוויר), קרי, בשנים 1967, 1968, 1972 ו- 1987. ואילו המבנה האחר בו מדובר אכן קיים בכל השנים הללו, אולם מימדיו כה קטנים עד כי ספק אם יכול לשמש למגורים. ועוד, מאחר שממצאי חוות הדעת מלמדים כי מידותיו של אותו מבנה נותרו קבועות בכל השנים שנבחנו, הרי שיש בכך כדי לסתור את גרסת אביהם המנוח של העותרים, ולפיה הרחיב את המבנה בשנת 1980, על פי היתר שקיבל מן המנהל האזרחי. חוות הדעת מתייחסת, אם כך, לשנת 1972 ולשנת 1987, ושומטת את הקרקע מתחולת "הסדר 72" על העותרים. באותו סעיף הערתי, כי לא נשמעה מפי ב"כ העותרים כל טענה ביחס לתקפות ממצאיה של חוות הדעת האמורה, מלבד טענה בדבר מעשה בית דין מכוח פסק הדין בעתירה הקודמת שהוגשה באותו עניין. טענה זו נדחתה על ידי. 11. לנוכח מכלול הנתונים מצאתי כי החלטת המשיב שעמדה ביסוד העתירה, והקובעת כי העותרים לא התגוררו בתחומי מדינת ישראל, לא משנות ה- 80 של המאה הקודמת ואילך, ואף לא קודם לכן, בדין יסודה, ולא נמצאה לי עילה להתערב בה (פסקה 34 לפסק הדין). מסקנתי הייתה כי העותרים לא עמדו בנטל להוכיח כי הם ואביהם לפניהם מתגוררים ברציפות במקום הנמצא בשטח המוניציפאלי של ירושלים עובר לשנת 1967, והוספתי וקבעתי באופן פוזיטיבי, כי "מקום מגורי המשפחה הוא ח'לת אלסמר באזור בית לחם". 12. על כל אלה יש להוסיף, כי עיון בסיכומיהם של העותרים שהוגשו עובר לכתיבת פסק דין משלים זה מלמד, כי לא הוצבע בהם על כל ראיה שיש בה כדי לבסס את טענתם לתחולת "הסדר 72" על עניינם, ואשר לא התלבנה בפסק הדין העיקרי. 13. יצוין, כי במקביל לבקשה ולהחלטה נשוא העתירה שלפניי, פנו העותרים ביום 30.4.08 בבקשה כי יוחל עליהם "הסדר 87". בקשה זו, כשלעצמה, שומטת את הקרקע מתחת לבקשתם כי יוחל עליהם "הסדר 72", ולמעשה מגלים הם בה את דעתם כי ההסדר המוקדם אינו יכול לחול עליהם. יום לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון פנה בא כוחם של העותרים אל המשיב וביקש כי תינתן החלטה בבקשה זו. ביום 24.12.12 ניתנה החלטת המשיב, הדוחה את הבקשה. בהחלטתו כותב המשיב שהעותרים מתגוררים בצד המזרחי של גדר הביטחון, ומשכך אין בבניית גדר ההפרדה כדי למנוע מהם לקיים קשר עם האזור. מכאן, שאין הם עומדים בתנאי שנקבע בהחלטת הממשלה לתחולת "הסדר 87". על החלטה זו הגיש ב"כ העותרים ערר, והחלטה בו טרם ניתנה. 14. כפי שהסברתי בפתח הדברים, סוגיית תחולת "הסדר 87" אינה יכולה לשמש תשתית להכרעתי, וגם ב"כ העותרים אינו מבקש זאת. עם זאת אעיר, כי אתקשה לראות כיצד ניתן להחיל על עניינם של העותרים את ההסדר המאוחר, שהרי הכפר וולאג'ה נמצא בצידו המזרחי של תוואי גדר הביטחון, ולפיכך אין תושביו זכאים כלל להיתרים מכוח הסדר זה. מכאן, שגם לו הצליחו העותרים להוכיח את טענתם בדבר מקום מגוריהם, אין הם עומדים בתנאים הקבועים בהחלטת ממשלה 2492 הנ"ל. אשרה (ויזה)משרד הפניםשהייה בישראל מטעמים הומניטארייםרשיון ישיבת קבע