נערך לעותר ראיון ביחידת המסתננים ומעברי הגבול, ובאותו יום הונפקה לו אשרה מסוג 2(א)(5) אשר הוארכה מעת לעת. 4. ביום 9.11.09 נערך לעותר ראיון ביחידת ה- RSD וביום 21.6.11 נדחתה בקשתו על הסף משום שלא עמדה בקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים. 5. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. טענות העותר 6. העותר טוען כי הוא עומד בתנאי אמנת הפליטים ויש להכיר בו כפליט משום שנמלט ממלחמת שבטים בארצו. מלחמת שבטים זו נגרמה בשל התנכלויות הדדיות בין השבטים אשר הביאו לשפיכות דמים. מלחמת השבטים התגברה והרצון לנקמה מצד השבט השכן הביא לכך שאביו של העותר ביקש ממנו להימלט מחשש שייפול למעשה נקמה של השבט השכן, כך לטענת העותר. גם אם העותר אינו עומד בגדרי האמנה, חייב המשיב לקיים את ההליך כדי לבדוק אם נשקפת סכנה לחייו. לטענתו, בקשתו לא נבחנה לעומק במסגרת הראיון הבסיסי שנערך לו, הפרטים שמסר לא נסתרו ע"י המשיב והחשש הממשי לחייו לא נבדק כלל. 7. העותר טוען כי בסיום הראיון שנערך לו נאמר לו כי "בסיום יועבר את תוכן הראיון לוועדה לענייני פליטים והם אלה שיקבלו את ההחלטה הסופית בעניין במידה והתשובה תהיי שלילית יהיה לעותר את הזכות לערער על ההחלטה". (ס' 44 לעתירה). לטענת העותר זוהי הבטחה שלטונית אשר מאפשרת לו לערער על ההחלטה. 8. העותר טוען כי התנהלות המשיב היא שערורייתית וגובלת בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים משום שההמלצה בעניינו ניתנה כבר בינואר 2010 וההחלטה נמסרה לו רק כעת, ללא מסמכי הראיון. למעשה, העותר איבד את זכותו להגיש ערר על ההחלטה לפי הנוהל הישן. ההמתנה והעיכוב מצד המשיב מצביעים על כך שהיא נעשתה ממניעים לא עניינים ועד שייכנס לתוקפו הנוהל החדש. 9. עוד טוען העותר כי המשיב לא עמד בהוראות הנוהל החדש להסדרת הטיפול במבקשי מקלט ואין לו סמכות לדחות בקשות לפי ס' 4 לנוהל. הסמכות לדחיית הבקשות לפי סעיף 4 לנוהל קיימת רק לאחר קיום ראיון בסיסי שנערך באגף המסתננים ומבקשי המקלט בלוד. עוד לטענתו, הליך הדחייה על הסף הקבוע בנוהל פוגע בזכותם של מבקשי מקלט לערער על ההחלטה שהתקבלה בעניינם, שהיא זכות המוכרת בדין הבינלאומי. 10. העותר טוען כי הסטנדרטים שהפעילה יחידת ה- RSD בעניינו (ובעניינם של כל מבקשי המקלט) הם בלתי סבירים, מעוותים ובלתי חוקיים. העותר מוסיף כי מסר גרסה עקבית, מלאה וקוהרנטית בראיון שנערך לו. 11. העותר מציין כי השלטון במדינתו אינו עושה דבר ולא מסוגל ליתן לו הגנה מינימאלית. לפי עמדת האו"ם ופסיקות זרות די בכך שהרשויות אינן מסוגלות לספק הגנה אפקטיבית למבקש המקלט מפני גורמים הרודפים אותו כדי שיוגדר פליט. 12. המשיב חוטא לעקרון לפיו המנהל הציבורי נועד כדי לאפשר ליחידי הציבור להתקיים בחברה מסודרת השומרת על זכויותיהם וחירויות הפרט. טענות המשיב 13. לטענת המשיב לא נפל פגם בהחלטה לדחות על הסף את בקשת העותר לקבלת מקלט מדיני בישראל. הבקשה אינה עומדת בתנאים הקבועים באמנת הפליטים ולא עלה בידי העותר לבסס פחד אובייקטיבי מפני הסכנה הצפויה לו אם ישוב לארצו. 14. טענות העותר בדבר חשש מרדיפה ע"י בני הקהילה השכנה אינן עומדות בתנאי האמנה: העותר ציין בראיון כי הסיבה לבקשת המקלט היא קרב בין קהילתו לבין הקהילה השכנה, אשר החל בעקבות מכת גניבות והקמת קבוצת אבטחה מקומית. העותר לא אוים ולא נפגע באופן ישיר על ידי חברי הקהילה השכנה. העותר התגורר במשך למעלה משנה בלאגוס, עבד שם ולא אירע לו דבר. העותר הגיע למצרים בטרם נכנס לישראל ולא הגיש שם בקשה למקלט. העותר לא היה נוכח באף אחד מהאירועים שציין וכל ידיעותיו בעניין מבוססות על עדות עקיפה או שמועות. העותר לא פנה לשלטונות ניגריה לבקשת הגנה. לעותר נותרו אישה ומשפחה בלאגוס ובני משפחתו אינם נרדפים. העותר השיב בשלילה לכל השאלות בראיון אודות בעיות בשל לאומיות, דת, קבוצה אתנית ודעה פוליטית. 15. המשיב טוען כי בחן את טענותיו של העותר בדבר רדיפה מצד בני הקהילה השכנה ומצא כי הפחד הסובייקטיבי של העותר איננו מבוסס מבחינה אובייקטיבית. 16. המשיב טוען גם כי בהעדר עילה לקבלת מקלט מדיני בישראל ולאור העובדה כי נערך לו ראיון מלא, אין מקום לדון בטענות עקרוניות וכלליות התוקפות את נוהל הטיפול בבקשות למקלט מדיני. לפי הנוהל החדש ואף לפי הנוהל הישן בקשות סרק שאינן מגלות עילה נדונות בהליך דיוני מקוצר בכתב. 17. לעניין תחולת הנוהל החדש הפנה המשיב לעע"מ 2431/12 משרד הפנים נ' ג'סטינה אמארש אקוו (להלן: "פס"ד ג'סטינה"), בו נקבע כי תחולת הנוהל להסדרת מבקשי המקלט בישראל היא אקטיבית ותכליתו היא לתקן מצב קיים ונמשך. לטענתו, הוראות הנוהל החדש הן הוראות דיוניות אשר אינן פוגעות בזכות מוקנית. בנוסף על כך מוסמכת הרשות להחליט כי קיים קו גבול אשר ממנו והלאה תחול המדיניות החדשה. 18. המשיב טוען כי החלטתו התקבלה לאחר ראיון מקיף ביחידת ה- RSD ולא לאחר קיום ראיון בסיסי, בקשתו נבחנה לעומק ונמצא כי העובדות שבבסיסה לא מגבשות את היסודות שבאמנה ולכן נדחתה על הסף בקשתו. לאור כל האמור לעיל, מבקש המשיב מבית המשפט שלא להתערב בהחלטתו. דיון 19. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובה ובטענות הצדדים בפני החלטתי כי דין העתירה להידחות. 20. בפרוטוקול הדיון מיום 3.1.12 הצהירה ב"כ העותרת כי אין היא טוענת כנגד הנוהל, אלא אך ורק על אופן החלתו ואי יישומו של הנוהל בעניין העותר. המחלוקת העיקרית בבסיס העתירה היא שאלת תחולתו של הנוהל החדש. 21. הנוהל החדש להסדרת הטיפול במבקשי מקלט מדיני נכנס לתוקפו ביום 2.1.11. בענייננו, הראיון שנערך לעותר היה ביום 9.11.09, עת היה בתוקפו הנוהל הישן, ואילו ההחלטה "הנתקפת" ניתנה ביום 21.6.11, לאחר שנכנס לתוקפו הנוהל החדש מיום 2.1.11. 22. העותר טוען כי אין להחיל את הנוהל החדש על מבקשי מקלט שעניינם תלוי ועומד ובלשונו: "אין להחיל את הנוהל רטרואקטיבית". בהתייחס לפס"ד ג'סטינה טוען העותר, כי ההלכה בפסק דין זה איננה גורפת לכלל המקרים. 23. דין טענת העותר להידחות. בפס"ד ג'סטינה נקבע על ידי בית המשפט העליון כדלקמן: "אנו סבורים כי על עניינה של המשיבה חל נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל, שנכנס לתוקף ביום 02.01.2011, שכן תחולתו אקטיבית". לשון פסק הדין היא ברורה. בית המשפט העליון קבע כי יש להחיל את נוהל הטיפול במבקשי מקלט בישראל באופן אקטיבי באופן שיחול על בקשות תלויות ועומדות של מבקשי מקלט. אי לכך צדק המשיב אשר החיל את הנוהל החדש על בקשתו של העותר. פס"ד ג'סטינה איננו מתייחס לאותו מקרה בלבד, ועמדת המשיב (המפורטת בתגובתו בסעיפים 46 ואילך, וכן בטיעונים בכתב מטעמו) מקובלת עלי והיא נכונה. תכלית הוראות הנוהל החדש היא לייעל את הטיפול בבקשות מבקשי המקלט, שמספרן עלה בשיעור ניכר, ולדחות את אלה אשר אין להן כל בסיס. 24. בעתירה מבקש העותר לקבוע כי למשיב לא היתה סמכות לדחות את בקשתו לפי ס' 4 לנוהל החדש משום שכתוצאה מכניסתו של הנוהל החדש איבד העותר את זכותו להגיש ערר על ההחלטה. לטענתו, הליך הדחייה על הסף פוגע בכלל מבקשי המקלט לערער על ההחלטה. גם דין טענה זו להידחות. המשיב פעל בסמכות על פי הנוהל החדש אשר גובש, וזכות הערר לא נשללה מהעותר אלא שהיא קיימת על דרך של הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. על פי הנוהל הקודם יכול היה העותר להגיש בקשה לעיון חוזר ועל פי הנוהל החדש הוא רשאי להגיש עתירה מנהלית ולכן לא נשללה יכולתו "לערער" על ההחלטה. 25. אי לכך ולאור האמור בסעיף 24 לעיל ולאור פס"ד ג'סטינה הקובע כי הטיפול במבקשי מקלט מדיני יחול באופן אקטיבי דין טענות העותר בעניין זה להידחות. 26. העותר טוען טענות נוספות לעניין התנהלות המשיב ולעניין הראיון שנערך לו וסבור כי הוא עומד בהגדרת פליט לפי תנאי האמנה. לטענתו, המשיב לא בחן בצורה מעמיקה ובאופן יסודי את טענותיו ולא ברור על מה הסתמך כאשר החליט לדחות את בקשתו. לעומתו טוען המשיב כי בחן את טענותיו של העותר, ערך לו שני ראיונות ודחה את בקשתו על הסף כאשר זו התגלתה כבקשת סרק. עמדתי היא עם המשיב. בקשת העותר לא עמדה בקריטריונים הנדרשים באמנת הפליטים. טענותיו בדבר חשש מרדיפה ע"י בני הקהילה השכנה אינן עומדות בתנאי האמנה. הסכסוך בין קהילת העותר לבין הקהילה השכנה החל עקב גניבות ומעשים פליליים אחרים אשר אינם באים בגדרי האמנה. בנוסף, העותר אינו עונה גם להגדרת "קבוצה חברתית" בהיותו בן קהילה ככל בני הקהילה האחרים במקום מגוריו, והוא יכול לעבור למקום אחר. 27. העותר גם לא הצליח להוכיח כי יש חשש ממשי לחייו. העותר השיב מפורשות בראיון כי מעולם לא אוים או נפגע באופן אישי ע"י חברי הקהילה השכנה, ציין כי עבד ושהה בלאגוס למעלה משנה לאחר הסכסוך ומעשה הנקמה הנטען, והודה כי כל ידיעותיו בעניין האירועים שהתרחשו מבוססות על שמועות (דברים ששמע מאחרים). 28. העותר הגיע בטיסה למצרים ושהה שם מיום 22.11.07 ועד ליום 5.1.08 אך לא הגיש כל בקשה למקלט במצרים. העותר גם לא פנה לשלטונות ניגריה לבקשת הגנה ואף בני משפחתו נותרו במדינתו ולא אירע להם דבר (ראה ראיון מיום 9.11.09 נספח 5 לתגובה). 29. העותר טוען כי ניתנה לו הבטחה שלטונית בסיום הראיון שנערך לו. טענה זו של העותר לא הוכחה, ולו לכאורה, ומשום כך אין מקום לקבלה. 30. הלכה היא כי בית המשפט המנהלי יבחן את סבירות החלטת הרשות ולא יחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו. בענייננו, החלטת המשיב היא סבירה, לא נפל בה פגם, טענות העותר נבחנו לעומק וניתנה לו אפשרות להשמיע את טענותיו. בנוסף על כך לא חל כל שינוי נסיבות בעניינו של העותר אשר יש בו כדי לשנות את החלטת המשיב. 31. ראוי להפנות לתשובתו של העותר לשאלה מדוע בחר להגיע לישראל שם השיב כדלקמן: "… I understood Israel it's holy land… and also, Israel is the chosen one… I felt that I have to be here…" (ר' עמ' 11 לראיון מיום 9.11.09, נספח 5 לתגובה). דברים אלו מדברים בעד עצמם ומחזקים את טענת המשיב. 32. סוף דבר, העתירה נדחית. 33. אין צו להוצאות. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםמסתננים