עתירה מנהלית להכיר כפליט מניגריה

עתירה מנהלית בה מבקש העותר להכיר בו כפליט או לחילופין, לבטל את החלטת המשיב ולהורות לו לדון מחדש בבקשתו למקלט מדיני בישראל. עוד מבקש העותר לקבוע כי נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל מיום 2.1.11 (להלן: "הנוהל החדש") אינו יכול לחול בעניינו של העותר. העובדות: 1. העותר, אזרח ניגריה, כבן 44, נשוי ואב לשלושה, נכנס לישראל ביום 26.2.09, באשרת תייר מסוג ב/2, לתקופה של שלושה חודשים. 2. ביום 1.3.09 יצא העותר מישראל דרך מסוף טאבה ונכנס לישראל שוב ביום 2.3.09. 3. לטענת העותר, בשנת 1998 הצטרף לארגון ה- Bakassi Boys (להלן: "הארגון") ושימש בו בתפקיד מרכזי. לטענתו, במהלך חודש ספטמבר 2007 פנה אליו אחד הפוליטיקאים בשלטון, מר קאלו קקה, והורה לו להרוג פעיל פוליטי יריב בשם "Dr. G. C. Duru" (להלן: "דורו"). 4. העותר טוען כי לאור סירובו להרוג את דורו ולאחר שדורו הצליח להימלט מניסיון הפגיעה בו, נחשד העותר ע"י חברי הארגון כמי שהודיע לדורו על הרצון לפגוע בו ומשום כך שרפו אנשי הארגון את ביתו של העותר ורצחו את אביו ועוד שניים מחבריו לארגון. 5. במהלך חודש מרץ 2009 פנה העותר לאו"ם בבקשה למקלט, וביום 13.10.09 נערך לו ראיון זיהוי ראשוני על ידי יחידת המסתננים בלוד. 6. העותר קיבל אשרת שהייה זמנית מכוח סעיף 2 א(5) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב- 1952, וביום 31.10.10 נערך לו ראיון עומק ביחידת ה- RSD. 7. עניינו של העותר הובא בפני הועדה המייעצת לענייני פליטים ויו"ר הועדה קיבל את עמדת נציג ה- RSD מיום 2.12.10 לדחות את בקשת העותר למקלט. 8. ביום 29.5.11 נדחתה בקשת העותר למקלט מדיני וביום 7.6.11 הגיש העותר בקשה לעיון חוזר על ההחלטה. 9. ביום 24.8.11 נדחתה בקשת העותר לעיון חוזר. 10. כנגד החלטה זו הגיש העותר את העתירה נשוא פסק דין זה. טענות העותר: 11. העותר טוען כי בשל סירובו לבצע רצח פוליטי הוא נרדף ע"י השלטונות והרשויות בארצו וע"י כנופיה בעלת סממנים פוליטיים, ואלו מהווים רדיפה על רקע פוליטי והשתייכות לקבוצה חברתית שהיא חלק מהעילות באמנת הפליטים. לטענתו, נשקפת סכנה לחייו במולדתו והמשיב לא נתן משקל לפחד הסובייקטיבי של העותר מרדיפה. 12. לטענת העותר ביתו נשרף, אביו ושניים מחבריו לארגון נרצחו, ולא נותרה לו ברירה אלא לברוח ולהותיר מאחור את אשתו וילדיו. לטענתו, לא היתה לו אפשרות לפנות למשטרה מאחר והיא פועלת בשירות הפוליטיקאים המפעילים את הארגון ומאחר והיא ממעטת להתערב במקרי פשיעה מסוג זה. 13. עוד טוען העותר כי המשיב החיל באופן רטרואקטיבי הוראה חדשה בנוהל החדש, באופן בלתי תקין המשנה את זכויותיו ופוגע בו, ולכן הוא זכאי כי עניינו יידון על פי הנוהל הקודם שהיה תקף בעת הגשת בקשתו. 14. העותר טוען גם כי החלטת המשיב נשענת על מידע עובדתי חלקי והנחות לא מבוססות, פקידי המשיב אינם מעורים במצב בניגריה ואינם מכירים את מערכת החוק שם, את הפסיקה ואת הפרשנות המשפטית המקובלת למונח "רדיפה". יחידות המשיב פועלות בחוסר סבירות קיצוני הן בקיום הראיון הן בבדיקות ובאיסוף המידע, והן במשקל שניתן לטענות שהעלה העותר בראיון. 15. העותר טוען כי הראיון נערך בשפה האנגלית שאינה שפת אמו ובשל כך קיימות אי הבנות עובדתיות. לכן גם הפרוטוקול אינו משקף את מלוא הראיון משום שפקידי המשיב לא טרחו לתעד את דברי העותר באופן מלא. העותר טוען כי תשובותיו היו קוהרנטיות וברורות, וגם אם שגה בתום לב בנוגע לפרטים מסוימים ביחס לארגון, לא יכולה להיות מחלוקת כי השתייך לארגון ואין באלו כדי להשליך על מהימנותו. בנוסף, אופן קיום הראיון זרע בעותר חוסר ביטחון ובלבול ופגם ביכולתו להציג את גרסתו. 16. עוד לטענת העותר, החלטת המשיב אינה מבוססת, אינה סבירה ואינה מנומקת. בכל מקרה, אין מקום לדחות את בקשתו של העותר על הסף גם אם קיים ספק ביחס למהות הרדיפה או לקיום האירועים להם טוען העותר. 17. העותר מוסיף כי בבחינת בקשות מקלט יש ליישם את עקרון המידתיות ולשקול את הנסיבות באופן ראוי, במשורה וברגישות, תוך התייחסות למהות העניין ולקשיי ההוכחה. גם אם נדחתה בקשתו באופן מוצדק על מדינת ישראל מוטלת החובה לבחון את תנאי החזרה מכוח עיקרון אי ההחזרה. 18. לסיכום, טוען העותר, קיימת לו מניעה לחזור לעירו או לאזור אחר במדינת מוצאו משום שעדיין נשקפת סכנה לחייו מצד חברי הארגון וכן לאור מצבו הכלכלי הרעוע והחוסר בהזדמנויות עבודה במדינתו. טענות המשיב: 19. המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה. טיעוניו של העותר בדבר רדיפה וסכנת חיים והשתייכותו לארגון נבחנו בצורה מקיפה ע"י 2 ערכאות ונמצא כי המרכיבים בבקשתו אינם אמינים ולא הוכח פחד מבוסס היטב מחזרה לארץ מוצאו. אף אם יש ממש בטענותיו אין בהן כדי לבסס את אחד מהיסודות הקבועים באמנה כדי להקים עילה על פי האמנה. 20. המשיב טוען כי הארגון עליו מדבר העותר הוצא מהחוק בניגריה בשנת 2002 ויש הטוענים כי פעל בתמיכת שלטונות מקומיים עד שנת 2006 בלבד כשהעותר מדבר על אירועים שהתרחשו לאחר מכן. העותר לא ידע לענות על שאלות בסיסיות במסגרת הראיון, לא השיב לשאלות רבות ולא הבהיר סתירות שעלו מתשובותיו. 21. העותר לא טען בזמן אמת כי אינו מבין את השאלות בראיון והעלאת טענה זו של אי הבנת השפה בשלב מאוחר יותר היא תמוהה. במיוחד תמוהה הטענה נוכח העובדה כי בתצהיר שצירף העותר לבקשה נכתב כי הוא מאשר את הכתוב בו לאחר שעורך דינו תרגם לו את הכתוב לשפה האנגלית. בקשת העותר לקבלת מעמד, טפסי הבקשה ליחידת ה- RSD והתשאול ביחידת המסתננים בלוד היו כולם בשפה האנגלית והעותר הצהיר כי זו אחת השפות אותן הוא דובר. 22. בקשת העותר למקלט ובקשתו לעיון חוזר נדחו כדין והעותר לא הציג שינוי בנסיבות, לרבות גילוי מסמכים וממצאים חדשים. גם לו היתה נבחנת בקשתו במסגרת הנוהל הישן אין עילה להיעתר לבקשה לעיון מחדש משום שלא התקיים שינוי המצדיק בחינה מחודשת. המשיב מדגיש כי אמנת הפליטים אינה קובעת את דרך הטיפול בבקשות למקלט מדיני וכל מדינה יצרה מנגנון ייחודי לטיפול בהן. 23. המשיב טוען כי יש לדחות את טענות העותר בעניין החלת הנוהל החדש. אין חולק כי העותר הגיש בקשתו לעיון מחדש כאשר הוראות הנוהל החדש כבר היו בתוקף. הנוהל החדש ואופן החלתו הם סבירים והוגנים, ההליך המקוצר נגדו מלין העותר קיים בשני הנהלים והוא הכרחי לאור הכמות חסרת התקדים של הבקשות למקלט. הנוהל החדש בבקשה לעיון מחדש דורש את אותם התנאים בדומה לנוהל הישן ובהעדר עילה או שינוי נסיבות אין מקום כי בית המשפט יתערב בהחלטה. דיון: 24. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובה, בטיעוני הצדדים בפני ובטיעוניהם המשלימים הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 25. ביום 9.5.12 נפסק ע"י בית המשפט העליון בעע"מ 2431/12 משרד הפנים נ' ג'סטינה אמארש אקוו (להלן: "פס"ד ג'סטינה") כדלקמן: "אנו סבורים כי על עניינה של המשיבה חל נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל, שנכנס לתוקף ביום 02.01.2011, שכן תחולתו אקטיבית". לשון פסק הדין היא ברורה. הנוהל החדש חל על כל הבקשות התלויות ועומדות שטרם ניתנה בהן החלטה. אי לכך אין לקבל את טענת העותר כי יש להחיל עליו את הנוהל הישן וצדק המשיב שהחיל עליו את הנוהל החדש. גם אם נהג המשיב על פי הנוהל החדש לא נפגעה זכותו של העותר לעיון מחדש בהחלטה ולא נפגעה זכותו להגשת עתירה, כפי שהיה בעבר. 26. לעניין הבקשה לעיון מחדש - בדיון מיום 9.7.12 הסכים ב"כ העותר כי בבקשה לעיון מחדש היה מקום לדון לפי הנוהל החדש (ר' עמ' 3 לפרוטוקול הדיון). העותר הגיש את בקשתו לעיון מחדש ביום 7.6.11, עת היה בתוקף הנוהל החדש, ומשום כך אין מחלוקת כי על המשיב היה להחיל על הבקשה לעיון מחדש את הוראות הנוהל החדש, וכך אכן פעל המשיב. 27. לאור האמור לעיל בדין נהג המשיב כשהחיל על הבקשה ועל הבקשה לעיון מחדש את הנוהל החדש. 28. העותר טוען לפגמים בראיונות שנערכו לו. העותר טוען כי לא הבין את שפת הראיון ובשל כך נגרמו אי הבנות עובדתיות רבות. לא מצאתי לקבל טענה זו כנימוק לקבלת העתירה. העותר ציין בתשובה לשאלות המראיין כי הוא מבין את השפה האנגלית וכל תשובותיו לראיון ניתנו בשפה האנגלית. אין מקום כעת להעלות טיעון זה לפיו העותר לא הבין את שנשאל משום שלא היתה זו שפת אמו. העותר לא ציין בתחילת הראיון ובמהלכו כי אינו מבין את שאלות המראיין או את השפה האנגלית וטענה זו עלתה רק בשלב מאוחר יותר. על מבקש מקלט להעלות את טענותיו "בזמן אמת", וטענה המועלית רק בשלב מאוחר יותר אינה יכולה להוות נימוק לביטול החלטת המשיב. בנוסף, וכפי שציין המשיב, כל פניותיו של העותר לבקשת מקלט נכתבו באנגלית, בכתב ידו. גם על התצהיר, שצורף לעתירה זו, חתם העותר ואישר כי עורך דינו הקריא לו את התצהיר ותרגם אותו לאנגלית ועוד אישר כי הוא הבין ואישר את הכתוב בו. משום כך אין מקום לקבל את הטענה כי העותר אינו בקיא בשפה האנגלית. 29. העותר טען כי המשיב לא בחן את נסיבותיו האישיות בניגריה ולא ירד לעומקם של דברים בעניין החשש האמיתי לחייו שם. לא מצאתי לקבל טענה זו. בקשת העותר להכיר בו כפליט לא עמדה בתנאים הנדרשים כדי לחסות תחת אמנת הפליטים. העותר אינו נרדף על רקע דת, גזע או מין. העותר טען כי הוא נרדף בארץ מולדתו ע"י הארגון וע"י השלטון כתוצאה מכך שסירב להתנקש ביריב פוליטי מתחרה. לפי המידע המצוי בידי המשיב, הארגון עליו דיבר העותר הוצא מחוץ לחוק בניגריה בשנת 2002 (סעיף 21 לתגובה), כשיש טוענים כי פעל בתמיכה של שלטונות מקומיים עד שנת 2006. הארוע לו טוען העותר התרחש מאוחר יותר, בשנת 2007, כך לדברי העותר, ולא בשנים בהן פעל הארגון בחסות החוק או השלטון. מידע זה מהווה אינדיקציה לכך שלא מדובר ברדיפה על רקע פוליטי. 30. העותר נכנס לישראל כדין ועם דרכון תקף. עובדה זו מעלה תהייה כיצד הונפק לו דרכון וכיצד אפשרו לו לצאת בטיסה מהמדינה שעה שלטענתו הוא נרדף ע"י השלטון אשר תמך בארגון ממנו הוא חושש בניגריה. גם עובדה זו מחלישה את עמדת העותר ותומכת בעמדת המשיב. 31. העותר לא ידע לענות על שאלות בסיסיות הקשורות בארגון בו הוא שימש כמנהיג, לטענתו, לא ידע מיהו מנהיג הארגון ומי ממלא את מקומו, לא ידע לספר אודות אירוע משמעותי שארע לארגון בשנת 2006, בעיר ABIA, בו נעצרו רבים מחברי הארגון ונהרגו עשרות פעילים, וכן לא ידע לומר לאיזו מפלגה השתייך האדם שביקש ממנו להתנקש בדורו. העותר גם לא הבהיר מדוע נשאר עם חברי הארגון למעלה משנה לאחר שסירוב לבצע את ההתנקשות בדורו ולא הצליח להסביר סתירות לא מעטות שהתגלו בראיונותיו כשהוא משיב, בין היתר, כדלקמן: ”I sorry I confused", "yes… I sorry", "my brain was not in the story", "I don’t want to answer it" המשיב קבע, ובצדק, כי הסתירות שהתגלו בתשובות העותר פוגעות במהימנותו של העותר. רבות מידיעותיו של העותר מבוססות על שמועות וטענותיו לחשש לחייו לא נתמכו בראשית ראיה. אשתו וילדיו של העותר נותרו בניגריה ולדברי העותר לא אירע להם דבר. העותר גם לא הצליח להסביר מדוע לא יכול היה לעבור לחלק אחר במדינתו כמו צפון ניגריה ומדוע אינו יכול לשוב היום לחלק אחר בניגריה. 32. העותר הגיש טיעונים משלימים ביחס למסמכים נוספים שקיבל מהמשיב המתייחסים לבקשה לעיון מחדש. העותר טען כי בבקשה זו לעיון מחדש הוצגו נסיבות חדשות הרלוונטיות להחלטה וכי טענותיו לא נבחנו כראוי ולגופו של עניין. משום כך, לטענתו, לא היה מקום לדחות את הבקשה לעיון מחדש על הסף. דין טענות אלה להידחות. לא מצאתי בטיעונים אלה של העותר כדי לשנות את החלטת המשיב אשר בחן את טענות העותר באופן מקצועי ולגופו של עניין. דחיה על הסף של בקשה למקלט היא התנהלות סבירה, במיוחד כאשר ברור כי אין כל שינוי בנסיבות חייו של העותר. בקשת העותר הנשענת על טענות שכבר נבחנו במסגרת הבקשה המקורית לא הצביעה על מידע חדש שיש בו שינוי נסיבות ומשכך נמחקה בקשתו. 33. ב"כ העותר ציין כי בדיון מיום 9.7.12 כי אם הוא סבור שנפלו פגמים בהחלטת המשיב הוא פונה ראשית בבקשה לעיון חוזר בטרם יפנה לבית משפט. דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם המשמעות של בקשה לעיון חוזר. על המגיש בקשה לעיון חוזר להראות כי חל שינוי בנסיבות או כי קיימים ממצאים חדשים שהוא יכול להציגם למשיב כדי שזה ישנה את החלטתו. משלא הציג העותר כל שינוי בנסיבות או קיומם של ממצאים חדשים דחה המשיב, ובצדק, את בקשתו לעיון חוזר. 34. הלכה היא כי תפקידו של בית המשפט המנהלי הוא לבחון את סבירות החלטת הרשות ולא להחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו. החלטת המשיב לדחות את בקשת העותר והבקשה לעיון חוזר היא סבירה ומנומקת ולא נפל בה פגם. משום כך לא מצאתי מקום להתערב בהחלטות המשיב. 35. לאור כל האמור לעיל דין העתירה להידחות. 36. אין צו להוצאות. משרד הפניםפליטיםעתירה מנהלית