עם סיום בניית הבית לא הסתיימו עבודות הפיתוח והתשתית

לטענת העותרים, עם סיום בניית הבית לא הסתיימו עבודות הפיתוח והתשתית בשכונה לרבות, סלילת הכביש המוביל לבית התובעים (כביש מס' 10), תשתית החיבור לחשמל - תאורת רחוב וכן עבודות תשתית נוספות כגון מעקות, גדרות ומדרכה וזאת בניגוד להתחייבות המשיבה בהסכם. עוד טענו העותרים כי חובת הרשות להפעיל סמכות שבדין במהירות הראויה להגשמת התכלית שלשמה הוענקה הסמכות כך גם לעניין פיתוח מקרקעין וזאת בכדי לאפשר לבעלי הזכויות במקרקעין לממש את זכויותיהם הקנייניות ולהפיק מהמקרקעין את המיטב תוך זמן סביר בשים לב לחוזה הפיתוח (נספח 3 לעתירה) הקובע כי תקופת הפיתוח הנה 36 חודשים החל מיום אישור העסקה וכלה ביום 23/04/05. לטענתם, מאז חתימת הסכם התשתית מיום 23/04/05 עברו 11 שנים. זמן שאינו סביר. לטענתם, המשיבה פעלה בחוסר תום לב ובחוסר מידתיות ובאי סבירות. תשובת המשיבה בכתב תשובתה טענה המשיבה כי בעמוד 3 לחוזה הפיתוח צוין תנאי של מתן "זכות מעבר לצמיתות לטובת יחידות דיור אחוריות, זכות המעבר תחול גם על כלי רכב" סעיף זה מוכיח לטענתה, כי העותרים ידעו מלכתחילה ששני הזוכים במגרש מס' 6 חייבים להסדיר בעצמם את הגישה לחצי החלקה הדרומי דהיינו זה של העותרים, דבר שלא נעשה על ידם. לטענתה, על פי התוכניות המפורטת והתשריט שהגישו העותרים עולה כי התשריט כלל גישה מוסדרת מהכביש ולא מכביש 10 לפחות בשלב הראשוני של הפרויקט (שלב א') שכולל כביש 2. לטענתה, כביש מס' 10 (הדרומי) הינו הצפוני הגובל בחלקה (כביש מס' 2) חלק מתוכנית ב' של משרד השיכון לפיתוח השכונה, שהינה מותנית בשיווק שאר החלקות הדרומיות לו וסלילתו כפופה לאישור מינהל מקרקעי ישראל. במשך כל השנים מאז המשיבה לא קיבלה את אישור המינהל ולא את כספי הפיתוח ממשרד השיכון בכדי לסלול את כביש מס' 10 ועל כן אין כל התחייבות שלטונית מצדה לסלילת כביש 10 בשלב א' של התוכנית. לטענתה, העותרים מודים כי הם סיימו את בניית ביתם ב- 10/2004 מספר חודשים לאחר פרסום התוכנית המתוקנת ועל כן הם חייבים להסתמך על התוכנית המקורית שהייתה תקפה לפני ובמהלך בניית ביתם דהיינו תוכנית מפורטת ג/9132. כן נטען כי התובעים קיבלו בחזרה סך של 2,599 ₪ ביום 25/12/06עבור חיבור לחשמל. לטענתה, תוכנית החשמל בוצעה במקביל לעבודה על רשת הביוב והייתה מוכנה ביום 21/05/05 ולראיה צורפה תוכנית As-Made לשכונה מיום 05/03/04. כן טענה כי במידה שהיה עיכוב כלשהו בביצוע תשתיות החשמל, הדבר נבע מסיבות הקשורות לחברת החשמל. לטענת המשיבה, ההסכם עם הקבלן המבצע נחתם בחודש 03/2003 עם סיום שיווק המגרשים והכנת המכרזים לשכונה נושא הפיתוח (שלב א) ומיד לאחר מכן החל הקבלן בעבודות. משרד הבינוי והשיכון הגיש תוכנית מפורטת מק/ גמ/ 5516/407 לוועדה המקומית לתכנון ובנייה במסגרתה, בוצע תכנון מחודש של מפלס מס' 10 אולם, בישיבת הוועדה מיום 19/12/12 הוחלט להשהות את הדיון בכדי להשלים התכנון של מפלס הכביש. המשיבה פעלה על מנת לקדם את שלב ב' של התוכנית הכולל את סלילת כביש 10 כפי שמעידות העובדות כיום, תוכנית מפורטת מק/ גמ/ 5516/407 נמצאת בשלבי אישור סופיים ומיד לאחר אישורה הסופי יתחילו עבודות הפיתוח. כן נטען כי העתירה הוגשה בשיהוי רב ובלתי סביר, עשר שנים מאז שהתגבשה העילה הנטענת בכתב העתירה קרי, מאז שנבנה ביתם בשנת 2004 דבר המוכיח כי העותרים זנחו את טענותיהם. כן טענה המשיבה פעלה על פי שיקול דעת מנהלי סביר לאחר שהתחשבה במגבלות התקציביות ובתלותה בגורמים חיצוניים כמו משרד השיכון והמינהל. היא סללה וביצעה תשתיות של כביש 2 הגובל בחלקת העותרים מצפון. דיון ראשית אבחן את טענת השיהוי שטענה המשיבה בכתב התשובה לעתירה. טענת השיהוי טוענת המשיבה כי העותרים סיימו את בניית ביתם בשנת 2004 ועד שנת 2010 לא עשו דבר בעניין. גם לעניין סלילת הכביש וגם לעניין בניית המדרגות שבין מגרש 6 ל- 7 המחברות את כביש 10 לכביש מס' 2 (כך נטען בדיון שבפניי בעמוד 7 לפרוטוקול שורות 13-15). ב"כ העותרים השיב לטענה זו בדיון שנערך בפניי וטען כי לא הוצג נימוק ממשי מלבד אמירה סתמית כי קיים שיהוי ועל כן יש לדחות את הבקשה. הוא הפנה לשלושה פסקי דין ולהלכה כי קיימים מספר תנאים על מנת להוכיח קיומו של שיהוי שלא הוכחו במקרה דנן. התנאים לקבלת טענת השיהוי נקבעו בע"א 6805/99, תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים : "השתהות בהגשת תביעה אינה, לכשעצמה, שיהוי כמובנו במשפט. לצורך קבלת טענת שיהוי, הנטל הוא על הנתבע להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו וכי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. איחור בהגשת תביעה, כשלעצמו, אינו מעיד על ויתור או מחילת התובע על זכות התביעה. קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע אודות ויתור או מחילה מצדו על זכות התביעה הנתונה לו. לביהמ"ש שיקול דעת להעריך באלו נסיבות יקבל טענת שיהוי ומתי יימנע מכך. ככל שמדובר בתביעת זכות בעלת משקל רב יותר, כך יירתע ביהמ"ש מחסימתה בטענת שיהוי". (ההדגשה בקו שלי - י.א.). שיקול נוסף שהוזכר בפסיקה בהקשר זה הוא חוסר תום - לב של המשתהה. הנטל להוכחת טענת השיהוי מוטל על המשיבה. סבורני כי יש לדחות את טענת השיהוי שכן, קיומם של אף אחד מהתנאים המצטברים לביסוס טענת השיהוי לא הוכח ע"י המשיבה. לא הוכח בפניי כי העותרים הציגו מצג של ויתור או מחילה על זכות התביעה שלהם ואין די בהעלאת הטענה בעלמא. הוכח בפניי כי במהלך שנים אלה פנו העותרים למשיבה על מנת שתשלים את עבודות התשתית. הוצגו בפניי מכתבים ששלחו העותרים למשיבה ובהם הם מלינים על אי ביצוע עבודות התשתית והפיתוח על ידי המשיבה (ראה מכתב מיום 23/06/05 - נספח 12 לעתירה וכן מכתב מיום 23/11/07 - נספח מס' 14 לעתירה). על כן אין באיחור בהגשת העתירה כשלעצמה משום ויתור או מחילה על זכותם לקבלת השירותים מהמועצה ובכללם, סלילת כביש גישה לביתם. כמו כן לא הוכח בפניי כי במשך זמן שינתה המשיבה את מצבה לרעה כפי שנדרש לצורך הוכחת טענה השיהוי. כפי שנקבע בפסיקה הרכיב החשוב בבחינת טענת השיהוי הנו הרכיב האובייקטיבי הנוגע לתוצאה שנגרמה/הנזק שנגרם עקב השיהוי הסובייקטיבי (דברי כבוד השופטת בינייש בע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות נ' עמותת אדם טבע ודין פ"ד נו(3) 385) ומאחר שבמקרה דנן לא נגרם נזק למשיבה, אני דוחה את טענת השיהוי. השאלה שיש לבחון כעת היא האם קיימת התחייבות של המשיבה לסלילת כביש מס' 10 ולביצוע עבודות פיתוח נוספות כפי שטוענים העותרים? מעיון בהסכם הפיתוח (נספח 3 לעתירה) עולה כי אין התייחסות קונקרטית בהסכם לסלילת כביש 10 במפורש אולם, העותרים צירפו לכתב עתירתם את מכתב המשיבה מיום 12/03/01 למינהל בדבר התחייבויותיה לעבודות התשתית והפיתוח בהתאם לתוכנית ג/9132 (נספח 2 לעתירה), מכתב אשר צורף למסמכי פרסום המכרז אותו קיבלו העותרים. בס' 1 למכתב נכתב כך: "המועצה המקומית עילבון תתכנן ותבצע את כל עבודות התשתית והפיתוח בשטח הפרויקט הנ"ל לרבות כל תשתיות העל הדרושות לשכונה זו". (ההדגשה בקו שלי - י.א). כמו כן בס' 15 לחוזה פרויקט עילבון - הסכם תשתית (משתכן) (נספח 1 לעתירה) שהעותרים והמשיבה החברה ומנהל הפרויקט צדדים לו הוסכם כך: "הצהרת המשתכן והתחייבות המועצה ידוע למשתכן כי עבודות התשתית והפיתוח המבוצעות בפרויקט, מבוצעות בניהולה ובאחריותה המלאה של המועצה בלבד . ידוע למשתכן כי המינהל אינו מעורב באופן כלשהו בביצוע עבודות התשתית והפיתוח ... כשהאחריות הבלעדית והמלאה לעבודות אלו, הינה אחריות המועצה בלבד, כאמור לעיל". (ההדגשה בקו שלי - י.א.). אין חולק כי העותרים רכשו את המגרש נשוא העתירה בהתאם לחוזה הפיתוח ולפי התוכנית המפורטת מס' ג/9132. עיון בתוכנית הנ"ל (נספח 7 לעתירה) מלמד כי כביש מס' 10 (המהווה את כביש הגישה לחלק הדרומי של מגרש 6, עליו בנוי בית התובעים ) גובל עם חלקה 48 וממשיך מצד מערבי צפוני כפי שמופיע בתוכנית המפורטת. על יסוד המובא לעיל ייקבע כי המשיבה אכן התחייבה לבצע את העבודות נשוא העתירה. על פי הנטען בעתירה , נוכח העובדה שתוכנית זו לא פירטה גבהים יזמה המשיבה תיקון לתוכנית שהתייחסה למגרשים 1-12 וקבעה כי תאפשר לחלק כל מגרש לשני מגרשים כשבכל מגרש מבנה אחד ובו שתי יחידות, ונקבע כי הכניסה לחלק הדרומי של המגרש תתאפשר מכביש 10 כאשר הגישה לכביש מס' 2 בוטלה. העתק מתוכנית ג/ 9132 /263 - צורף כנספח 8 לעתירה. כן הוגש תשריט חתכים של התוכנית. העותרים טענו כי פעלו בהתאם לתוכנית המתוקנת ולפיה תוכנן ביתם עם חניות וכניסה מכביש הגישה הדרומי שמספר 10. כל גם אושר להם לבנות את ביתם לפי היתר בניה שניתן ע"י הועדה המקומית לתו"ב. בהתאמה בנו העותרים ושותפיהם למגרש שתי יחידות דיור נפרדות וביניהם קירות תומכים כל שאין כל גישה לביתם מחלקו הדרומי של מגרש 6 ומכביש 2. בדיון שנערך בפניי טענה המשיבה כי ניסתה לקיים את פתרון הבעיה על ידי השלמת תוכנית מפורטת מק/ גמ/ 5516/407 בוועדות התכנון והבניה והעניין מצוי לקראת סיום התכנון ובעוד מס' חודשים הכביש ייסלל ( עמוד 6 שורות 14-19 לפרוטוקול). עוד טענה המשיבה כי יש צורך בהסכמת משרד השיכון לצורך סלילת הכביש. טענה אחרונה זו לא הוכחה בפניי ועל כן אני דוחה טענה זו. כמו כן יש לדחות את טענת המשיבה כי העותרים ידעו שכביש מס' 10 לא היה בתוכנית הפיתוח הראשונית - בשלב א' וכי הוסבר להם שכביש מס' 2 הוא שייסלל תחילה וישרת את שורת החלקות שבה נמצאת חלקת העותרים וכי היה עליהם לצפות שההתקדמות בסלילת הכביש תהיה תלויה במעבר לשלב ב' ובהחלטות משרד השיכון והמינהל. בדיון שבפניי חזר וטען ב"כ המשיבה כי הוסבר לבעלי המגרשים בשורה הצפונית כי הם מקבלים את גישתם למגרשים מכביש 2, הוא הפנה לחוזה הפיתוח (עמוד 6 לפרוטוקול מיום 02/09/13) אולם, כבר באותו מעמד העיר בית המשפט לב"כ המשיבה כי הסעיף בחוזה הפיתוח אינו מזכיר מאומה בנוגע לגישה מכביש 2. המשיבה הלכה למעשה אינה מעלה טענות של ממש שיש בהם כדי לדחות את העתירה. אין בטענה שהעותרים היו צריכים לצפות כי בשלב א' של התוכנית לא ייסלל כביש מס' 10 וכי כביש 2 ישרתם באותו שלב, כדי לפטור את המשיבה מחובותיה לפעול לביצוע ולהשלמת עבודות הפיתוח ובכללן סלילת הכביש המופיע כבר בתכנית הראשונה, כך שיהווה גישה למקרקעי העותרים. ככל שעולה מטיעוניה, המשיבה מודעת לחובותיה אלו ואף פועלת ליישומן אך נתקלה לטענתה בבעיה בהשלמת הסלילה בקבלת אישור משרד השיכון והמינהל וכן בבעיות תקציביות. אין גם בטענת המשיבה לקיומן של בעיות תקציביות כבסיס לדחיית העתירה. על רשות מנהלית לעמוד בהתחייבויותיה ולעשות כל שלאל ידה על מנת להשיג את התקציבים הנדרשים לשם כך. עליה לפעול אצל הגופים השונים לרבות המינהל ומשרד השיכון (אם כי במקרה דנן לא הוכח כי הינו צד לפרויקט הנ"ל) במטרה להוציא לפועל את ההתחייבות במהירות סבירה וזאת על מנת להגשים את התכלית שלשמה הוענקה לה הסמכות. חובה זו נובעת מחובת ההגינות, הנאמנות והסבירות המוטלות על רשות שלטונית (ראה לעניין חובות אלה י. זמיר הסמכות המנהלית כרך ב' (7) בעמוד 717). על פי חוזה הפיתוח (נספח 3 לעתירה) תקופת הפיתוח הינה 36 חודשים מיום אישור העסקה וכלה ביום 23/04/05. משנקבע מועד בחוזה להשלמת עבודות הפיתוח היה על המשיבה לפעול על המועדים הקבועים בהסכם. מיום חתימת הסכם "משתכן" חלפו 11 שנים, זמן לא סביר שבמהלכו לא בוצעו עבודות התשתית בסביבת ביתם של העותרים לרבות סלילת כביש הגישה לבית של המשיבים (כביש מס' 10) ועבודות פיתוח נוספת ובכללן, בניית מדרגות (שבין מגרש 6 ל- 7 המחברות את כביש 10), מדרכות (בצדי כביש 10) מעקות ותאורת רחוב שהמשיבה התחייבה לביצוען כפי שפורט לעיל בהסכם המשתכן. אין לשכוח, העותרים הסתמכו בעת רכישת ביתם על המצג של קיום ההתחייבות שאכיפתה נדרשת כיום. סוף דבר אני מקבל את העתירה ומורה כי על המשיבה להשלים את עבודות התשתית והפיתוח בפרויקט עילבון כפי שהתחייבה בהסכם תשתית "משתכן", בסמוך לביתם של העותרים לרבות סלילת כביש מס' 10 בהקדם האפשרי באופן שישרת את מגרש העותרים וכן לפעול לביצוען של עבודות הפיתוח הנוספות לרבות בניית מדרכה, מדרגות, מעקות ותאורת רחוב. פרק הזמן הסביר בעיניי להשלמת העבודות הנ"ל הינו עד סוף שנת 2014. בניהעבודות פיתוח