פסק דין ניתן בתביעות הדדיות שעניינן הסכם קומבינציה

פסק הדין ניתן בתובענות הדדיות שנדונו במאוחד שעניינן הסכם קומבינציה שנכרת ביחס למקרקעין בין בעל המקרקעין הנתבע 2 (להלן: "מר פולק") לנתבעת 1 שהתחייבה לספק לו שירותי בנייה (להלן: "חברת בניטל"). על פי הסכם הקומבינציה, מר פולק מכר לחברת בניטל 66% מזכויותיו במקרקעין ובבעלותו נותרו 34% מהזכויות במקרקעין. הוסכם שחברת בניטל תבנה במקרקעין בנין מגורים בן 3 קומות ובו 4 דירות. על פי ההסכם, דירת הפנטהאוז בקומה ב' בת 4 חדרים בשטח 120 מ"ר תירשם על שם מר פולק. הוסכם בנוסף שחברת בניטל תשלם למר פולק 100,000 דולר לתשלום המסים. הבעלות במקרקעין רשומה על שם מר פולק. לטובת הנתבעת 3, גב' מושקוביץ, רשומה הערת אזהרה על הזכויות בדירה שהוענקה לה במתנה על ידי אביה מר פולק. הצדדים להליך נושא פסק הדין הם מר פולק, הנתבעת 2 (להלן: "גב' מושקוביץ"), עו"ד אבי דוידוב, שבעדות מטעם חברת בניטל העיד שהוא מנהל החברה ומחזיק בנאמנות את מניות החברה עבור שני בעליה, מר טל הלל ומר בני דוידוב (פרוטוקול הדיון מיום 2.1.2013 עמ' 39-41-), וחברת בניטל. עו"ד דוידוב נתבע על ידי מר פולק בהליכים שהתנהלו בבית משפט השלום בהרצליה. נטען כנגדו שהחתים את מר פולק על הסכם פיקטיבי שגרע מזכויותיו ומהתמורה שהוסכמה בין הצדדים, תוך ביצוע מעשה מרמה והטעיה. פסק הדין מדבר בעד עצמו. לא ראיתי לנכון לחזור על הקבוע בו או לפרשו, משאין בהיבטיו אלה רלבנטיות לתביעה שלפני. בפסק הדין נקבע ששני הצדדים, היינו חברת בניטל ומר פולק, הפרו הפרה יסודית את ההסכם ונפסקו חיובים כספיים לתשלום על ידי כל אחד מהם. לאחר קיזוז, נקבע שחברת בניטל תשלם למר פולק ולגב' מושקוביץ את הסכומים המפורטים בפסק הדין. בנוסף, חויבה חברת בניטל למסור את החזקה בדירה נושא התובענה שלפני למר פולק ולגב' מושקוביץ תוך 30 ימים מיום סילוק החוב הפסוק לחברת בניטל. התביעה נגד עו"ד דוידוב נדחתה מהנימוקים המפורטים בפסק הדין. על פסק הדין הוגשו ערעורים בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 1964-05-11, ע"א 24801-05-11). בפסק הדין בערעור מר פולק בוטל חיובו בתשלום פיצויים מוסכמים וריבית חריגה לחברת בניטל. נקבע בפסק הדין בערעור שמר פולק לא הפר את הוראות ההסכם וכי קיום חיובו לתשלום המסים היה מותנה בתשלום סך 100,000 דולר על ידי חברת בניטל, אלא שחברת בניטל החתימה אותו בתרמית על הסכם אחר ממנו נשמט סכום זה, ומנעה ממנו את האפשרות לקיים את חיובו. בנוסף התקבלו טענות מר פולק כנגד חברת בניטל בנוגע למעלית ולשכר דירה. בפסק הדין בערעור הוקטנו חיובי מר פולק כלפי חברת בניטל והוגדלו חיובי חברת בניטל כלפי מר פולק. הערעורים הנוספים נדחו בהסכמה. התביעה שלפני הוגשה ביום 6.10.2011. בד בבד עם הגשת התביעה הגישו התובעים בקשה למתן צו זמני המונע את פינויים מהדירה עד מתן פסק הדין. לאחר הגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני, ובטרם הבקשה נדונה, הגישו התובעים ביום 14.11.2011 בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בהליכי ההוצאה לפועל שנפתחו למימושו בתיק הוצל"פ מספר 17-09282-11-5. בהחלטתי מיום 14.11.2011 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד למניעת פינוי התובעים מהדירה עד החלטה אחרת, בכפוף לערובות שנקבעו. בהסכמת הצדדים, ומבלי שמי מהצדדים ויתר על טענותיו, הצו הוארך בהסכמה בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 21.11.2011 עד מתן פסק הדין. טענות הצדדים בתמצית טענות התובעים התובעים טוענים שהנתבעים מנסים לגזול מהם את זכויותיהם בדירה בה הם מתגוררים עם ילדיהם מחודש מאי 2008. לטענתם, שילמו לחברת בניטל באמצעות מנהלה ובעליה בפועל מר טל הלל, בהסכמת מר פולק, את מלוא התמורה בגין רכישת הדירה. למרות שתמורת הדירה שולמה במלואה לא הועברו הזכויות בה על שם התובעים. הנתבעים פעלו לעריכת משפט בזק בבית משפט השלום בפתח תקווה מבלי שהתובעים צורפו כצד להליכים. במסגרת הליכים אלה פעל מר פולק, שהבטיח את הדירה כנדוניה לבתו גב' מושקוביץ, לנישול התובעים מזכויותיהם בעזרת מר טל הלל שסייע לו בהשתקה ובהתעלמות מזכויות התובעים. על רקע היכרות אישית בין התובע למר טל הלל, פנה מר הלל לתובע החל מחודש אוגוסט 2006 וביקש ממנו שיעזור לו לחלץ את חברת בניטל מהמצב הכספי הקשה אליו נקלעה עקב תשלומי מסים בסכומים הנאמדים במאות אלפי שקלים שנאלצה לשלם בין השאר במקום מר פולק. מר פולק ריצה באותה עת עונש מאסר בגין עבירות מס. התובע הסכים והתנה זאת בקבלת אחת הדירות שבבנין שהיה בבניה באותו זמן. באחת מחופשותיו של מר פולק מהכלא סוכם בין התובע למר הלל ולמר פולק שכנגד תשלום בסך 1.3 מיליון ₪ על ידי התובע לחברה יהיו התובעים זכאים לקבלת הדירה. עקב הצורך הדחוף של חברת בניטל בקבלת הכספים סוכם שבשלב ראשון ובאופן מיידי יעביר התובע לחברת בניטל סך 850,000 ₪. בנוסף סוכם שעם שחרורו של מר פולק מהכלא ייחתם "הסכם מכר לכל דבר ועניין" והעסקה תדווח לרשויות המס. התובעים העבירו לחברת בניטל באמצעות מר טל הלל 860,000 ₪ והיו סבלניים ביחס לעיכוב שחל בחתימה על ההסכם עמם. בסופו של דבר לא נערך עמם הסכם בכתב והעסקה עמם אף לא דווחה לרשויות המס. בחודש מאי 2008 הסתיימה בניית הבניין ובמועד זה קיבלו התובעים חזקה בדירה. עם קבלת החזקה בדירה, שילמו התובעים באמצעות מר הלל לפנים משורת הדין לחברה 440,000 ₪. לתובעים לא ניתנו קבלות בגין התשלומים שביצעו, אך עקב היכרותם האישית של התובעים עם מר הלל נתנו בו אמון אף בעניין זה. בהמשך הוברר לתובעים שניתנה הודעת פינוי לסילוק ידם מהדירה זאת במסגרת הוצאה לפועל של פסק דין כב' השופט דותן, הגם שמר הלל וחברת בניטל ידעו על רכישת הזכויות בדירה על ידי התובעים ועל החזקתם בדירה ממאי 2008. הגב' מושקוביץ באמצעות אביה מר פולק אף היא נהגה בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט בכך שפתחה תיק הוצל"פ למימוש פסק הדין ולפינוי התובעים מהדירה אותה רכשו בכסף רב. התובעים מבססים את טיעונם על תצהיר התובע ועדותו, עדות מר טל הלל ועדות עו"ד דוידוב, שאישר את גרסת התובעים שמר טל הלל הוא זה שהיה אחראי בפועל לניהול הבנייה ולקשר עם רוכשי הדירות ולא עו"ד דוידוב שלא עסק בכך. התובעים טוענים שאין לסמוך על עדות מר פולק כמי שריצה עונש מאסר בגין ביצוע עבירות מרמה והעלמת מס. התובע חזר בחקירתו על גרסתו לפיה העביר את כספי תמורת הדירה למר הלל באישור בעל הקרקע מר פולק, לאחר שנמסר לו שמר פולק הוא בעל המקרקעין. מר הלל אישר את הדברים. התובעים טוענים שגם עו"ד דוידוב אישר בעדותו שמר הלל הוא מי שטיפל בתשלום המסים שחלו על המקרקעין, הגם שאמנם כפר בכך שתמורת הדירה התקבלה בפועל על ידי חברת בניטל. בעניין זה לפי טענת התובעים אין לייחס משקל לעדות עו"ד דוידוב שכן מדובר אך בעניין פנימי במישור היחסים שבינו לבין חברת בניטל. התובעים מסתמכים אף על עדות מר טל הלל שהעיד כי כאשר מר פולק השתחרר מהכלא, מר הלל אמר למר פולק שצריך להחזיר את הכסף לתובע. מר פולק השיב לפי הנטען שניתן לקחת משכנתא כדי להחזיר לתובע את הכספים אך הדירה הובטחה לבתו כנדוניה, ואם לא יכבד את הבטחתו יגרם לו נזק אצל משפחת החתן. טענות חברת בניטל לטענת עו"ד דוידוב, ב"כ ומנהל חברת בניטל, לחברת בניטל לכל היותר מעמד של נתבעת פורמאלית בתובענה משלא מבוקש כנגדה כל סעד, ואין כל עילת תביעה כנגדה. עו"ד דוידוב טוען כי על פי ההחלטות שהתקבלו כדין על ידי חברת בניטל, רק הוא באופן בלעדי וייחודי רשאי לחייב או לזכות את החברה בחתימתו. לבעלי המניות, גב' אורנה הלל (אשתו של מר טל הלל) ומר בני דוידוב, אין ולא הייתה כל זכות חתימה בחברה. בנוסף נטען על ידי חברת בניטל, שעל פי הסכם הקומבינציה בין חברת בניטל למר פולק, הזכויות בדירה הן של מר פולק, אשר היה זכאי לקבל את החזקה בדירה נושא המחלוקת. הדירה למעשה הייתה ונשארה בכל העת בבעלות מר פולק כמי שהוא בעלי המקרקעין, בכפוף לפסק דין בית משפט השלום בהרצליה ולפסק הדין בערעור. לפי הסכם הקומבינציה, וביתר שאת לפי פסק הדין, זכאי מר פולק לבעלות ולחזקה מלאים בדירה. עו"ד דוידוב, מנהל החברה ובעל זכות החתימה הבלעדית בה, לא פגש מעולם את התובעים, לא הכיר אותם, ולא ידע שיש להם כל טענה על רכישת דירה או על העברת כספים לחברה לפני הגשת תביעה זו. החברה מכל מקום לא התקשרה עם התובעים בכל הסכם ולא קיבלה מהם או עבורם כספים. עו"ד בניטל העלה טענות נוספות ביחס לתוכן ולפרשנות פסק הדין. איני סבורה כי הפולמוס בינו ובין ב"כ הנתבעים 2 ו-3 רלבנטי למחלוקת שלפני לאור כתבי הטענות והסעדים הנתבעים בגדרה. טענות מר פולק וגב' מושקוביץ הנתבעים 2 ו-3 טוענים שאין כל שחר לנטען בתביעה וכי מדובר בטענות בדויות מהעת האחרונה, שלא היה להן כל רמז בעדויות שהושמעו בין היתר על ידי מר טל הלל בהליך שהתנהל בבית משפט השלום בהרצליה. מר טל הלל וחברת בניטל לא טענו בהליך בהרצליה שהדירה נמכרה והחזקה בה נמסרה לקונה וכי בכספי הקונה שולמו תשלומי המסים שהיה על מר פולק לשאת בהם. להיפך, מר טל הלל הכחיש נמרצות בסעיף 21 לתצהיר שערך במסגרת ההתדיינות בהרצליה ששיכן משפחה בדירה (התצהיר צורף כנספח ז' לתצהיר מר פולק בתגובה לבקשה לסעד זמני). לחברת בניטל לא הייתה כל זכות להחזיק בדירה אלא לצורך בנייתה ומסירתה למר פולק על פי הסכם הקומבינציה, ולא הייתה לה רשות להעביר את הזכויות בה או להתיר את המגורים בה. דברים אלה נכונים עוד ביתר שאת ביחס למר טל הלל, שכפי שגם עולה מטיעון חברת בניטל, אין הוא נמנה על הגורמים המוסמכים להתקשר בשמה. לטענת הנתבעים 2 ו-3 יש לדחות את התביעה משכלל לא הוכח קיומה של עסקת מכר כנטען. אין הסכם בכתב כדרישת חוק המקרקעין, לא נרשמה בגין העסקה הערת אזהרה ואין כל הוכחה לעצם קיומה. העסקה לא דווחה לרשויות המס, לא הובאו כל אסמכתאות לביצוע התשלומים הנטענים, כגון חשבוניות, קבלות, אישורי תשלום או הצגת מסמכים המצביעים על ביצוע העברות בנקאיות של כספים. התובע השיב לשאלה שנשאל בעניין זה כי אין לו כלל חשבון בנק. התובע העיד שהוא עובד "בשחור". התובעים לא הציגו ראיות למקורות המימון של העסקה ולא הוכיחו שהיה ביכולתם לשלם את הסכומים הנטענים. לא הוכח גם שהכספים הועברו על ידי מר טל הלל לחברת בניטל אם שולמו לו. מפסק הדין בערעור עולה שלמר פולק כלל לא היו חובות כלפי החברה וכי חיובו לשלם את המסים הותנה בתשלום מאה אלף דולר שלא הועברו אליו, ומשכך אף לא היה זקוק להלוואה כנטען על ידי מר טל הלל ולא לביצוע כל עסקה כנטען בתביעה. אף עו"ד דוידוב, בעל זכות החתימה הבלעדי בחברת בניטל, אישר בעדותו כי לא בוצעה על ידי החברה כל עסקה כנטען ולא התקבלו על ידה כספים וכי החברה לא מסרה את החזקה ואף לא הייתה מוסמכת לכך. לאירוע הפינוי הגיע באופן מפתיע מטעם התובע מר זלמן אלפרון שהתובע ומר טל הלל הם מקורביו העובדים עמו. עצם ניהול ההליכים נובע מניסיון סחיטה כנגד מר פולק. עדות מר פולק, לעומת עדות התובע והעדויות האחרות שנשמעו, מהימנה ועולה בקנה אחד עם קביעות פסק הדין בערעור החלוט. אין כל קשר בין מאסרו של מר פולק לבין הנטען בתביעה. הטענות בעניין זה נועדו אך להשחרת פניו. הנתבעים 2 ו-3 עותרים להעביר לידם את מלוא הפיקדון שהופקד על ידי התובעים במסגרת הסעד הזמני שנפסק. דיון לטענת התובעים, על פי הקבוע בהוראות סעיפים 18-20 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), לא ניתן לפנותם מהדירה. בסעיף 19 לחוק המקרקעין נקבע: "מי שמוציא מקרקעין מידי המחזיק שלא כאמור בסעיף 18(ב) חייב להחזירם למחזיק; אולם אין בהוראה זו כדי לגרוע מסמכות בית- המשפט לדון בזכויות שני הצדדים בעת ובעונה אחת, ורשאי בית המשפט להסדיר את ההחזקה, ככל שייראה לו צודק ובתנאים שימצא לנכון, עד להכרעה בזכויותיהם". בסעיף 19 לחוק המקרקעין ניתנה למחזיק הגנה מפני הוצאת המקרקעין מידיו שלא כחוק, אך זאת כהגנה זמנית עד להכרעה בזכויות הצדדים. בית המשפט הדן בהסדרת ההחזקה מוסמך לפי שיקול דעתו לדון אף בזכויות הצדדים ולהכריע בסוגיות אלה בעת ובעונה אחת. ראו: ע"א 756/80 רוזנשטיין נ' סולומון, פ"ד לח(2) 113 (1984). התובעים לא היו צד לתביעות ההדדיות שהתנהלו בבית משפט השלום בהרצליה. זכותו של בעל המקרקעין, מר פולק, בדירה כלל לא הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים. בהליכים בבית משפט השלום בהרצליה, מר טל הלל שלל לחלוטין את חששו של מר פולק כי שוכנה בדירתו על ידי חברת בניטל משפחה, זאת כאמור בסעיף 21 לתצהירו מיום 10.11.2009: "כך גם אציין בקשר עם טענותיו של מר פולק אודות שיכון משפחה בדירתו על ידי ו/או על ידי החברה, כי אין שחר לדברים ומעולם לא שיכנו משפחה בדירתו של מר פולק. אציין כי המסמך המופנה לעיריית גבעת שמואל המהווה אישור לכאורה מטעם החברה כי מר שוקרון מתגורר בדירתו של מר פולק, הנו מסמך מזויף.. לענין זה אדגיש, כי רק עו"ד דוידוב מוסמך לחתום בשם החברה, בצירוף חותמת החברה, וכי החתימה המתנוססת על המסמך המזויף אינה חתימתו של עו"ד דוידוב וממילא אין גם את חותמת החברה". (התצהיר צורף כנספח ז' לתצהיר מר פולק שתמך בתגובתו לבקשה למתן סעד זמני). מצג זה מפי מר טל הלל, שהתובעים רואים בו כ"רוח החיה" שמאחורי חברת בניטל, מסביר מדוע מבחינה מעשית לא היו התובעים צד להליכים שהתנהלו בבית המשפט השלום בהרצליה, אפילו תראה טענתם בדבר מגוריהם בדירה מחודש מאי 2008 כמוכחת. בתובענה שלפני הוסכם על ידי הנתבעים שעד לפסק הדין במחלוקת לא יפונו התובעים מהדירה, ועתה יש להכריע בטענות התובעים לגוף העניין בדבר זכותם להירשם כבעלי הדירה מכוח עסקת הרכישה הנטענת. התובעים טוענים שבאחת מחופשותיו של מר פולק מהכלא סוכם בין התובע, מר הלל, למר פולק שכנגד תשלום בסך 1.3 מיליון ₪ על ידי התובע לחברה ירכשו התובעים זכות בעלות בדירה. מדובר על פי הנטען בהתחייבות להקניית זכות בעלות במקרקעין. בסעיף 8 לחוק המקרקעין נקבע ביחס לצורת התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין: "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".. מדובר בדרישת כתב מהותית לגביה בואר: ".. שדרישת הכתב היא מהותית, כלומר ההתחייבות תקום או תפול על-סמך הכתב.." ראו: ע"א 649/73 קפולסקי נ' גני גולן בע"מ, פ"ד כח(2) 291, 294 (1974). כן ראו: ע"א 726/71 גרוסמן את ק.ב.ק שותפות רשומה נ' מנהלי עזבון המנוח יהושע בידרמן, פ"ד כו(2) 781 (1972). ברבות הזמן רוככה דרישת הכתב בפסיקת בית המשפט. נפסק שניתן להסתפק במסמך שאינו חוזה כמסמך המעיד על העסקה, כך למשל ביחס לקבלה, בנסיבות מתאימות. נפסק בנוסף שניתן להשלים את הפרטים בעניינים הנוגעים לפרטי העסקה, ואף ניתן ללמוד עליה מצירוף מספר מסמכים ביחד. גם ביחס לחתימה רוככה ההלכה ונקבע כי היעדרה לא תשלול בהכרח ממסמך את תוקפו לצורך דרישת הכתב. בנוסף נסללה הדרך להתגבר על דרישת הכתב במקרים חריגים ויוצאי דופן שאינם כלל רלבנטיים בנסיבות העניין שלפני, באמצעות דרישת תום הלב. ראו: ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1) 185 (1996). עם כל זאת דרישת הכתב כתנאי ליצירת התחייבות תקפה לעשיית עסקה במקרקעין לא בוטלה וטעמיה שרירים וברורים. לא ראוי שצדדים לעסקה כה רצינית וחשובה יתקשרו באופן חפוז באמרות בעל פה בלבד. אין חולק על כי ההתחייבות הנטענת לרכישת הדירה על ידי התובעים לא נעשתה בכתב. טעם זה כשלעצמו מחייב את דחיית התביעה על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין וההלכה הפסוקה. גרסת התובע שלפיה העביר עוד בשנת 2006 סכומים נכבדים לצורך רכישת הדירה על סמך מלתו של מר פולק שריצה באותה עת עונש מאסר, כי חוזה בכתב ייחתם בעתיד, משוללת הגיון. המתנת התובעים לפי הנטען נמשכה משנת 2006 ועד בכלל. התובעים לא פנו לערכאות לאכיפת ההתחייבות הנטענת ולא פעלו למימושה. לא ראיתי לנכון לקבל את גרסת התובעים כמוכחת. בהקשר זה אציין שהתובעת בחרה שלא להעיד ללא מתן הסבר לכך. נכון לפרש הימנעות זו כחסר בראיות התובעים ובנוסף כתוספת חיזוק לראיות הנתבעים 2 ו-3. אם גרסת התובעים נכונה ובאשר מדובר בהשקעת ממון חריגה וגדולה בחיי אדם, מדוע לא מצאה התובעת לנכון להתייצב לדיון ולהעיד על כל הפרטים שיוכלו לשפוך אור על ההתקשרות הנטענת, תנאיה, מקורות המימון והכספים ששולמו בגדרה. עדותה של התובעת כרוכשת הדירה ביחד עם התובע על פי הנטען וכמי שהיא רעיית התובע היא עדות שהתובעים לא היו יכולים לוותר עליה, אלא אם כן בחרו להצניעה מחשש שהאמת תתגלה בחקירתה הנגדית. ראו בהקשר זה: ע"א 4226/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס (24.1.2006); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991). אם היו הדברים נכונים, יכולים היו התובעים להוכיחם בראיות של ממש. כוונתי לראיות בדבר העברת התשלומים ומקורות המימון לתשלומם. לבד מדברי התובע שנאמרו אך בעלמא, לא הובאו על ידי התובעים ראיות לרכישת הדירה על ידם. לא הוצגו קבלות, חשבוניות, העברות בנקאיות, דיווחים לרשויות המס ותשלום מסים בגין העסקה או כל אסמכתא אחרת לעצם ביצוע כל תשלום, מועדו, סכומו, והמקורות הכספיים ששימשו לתשלומו. במענה לשאלון שהוצג לתובע על ידי הנתבעים 2 ו-3, השיב כי כספי התמורה ששולמו בגין העסקה לא הוצאו מחשבונות בנק כלשהם (תשובה 1 ); אשתו עקרת בית וכי עבדה עד שנת 2004 בסופר סל/קלאב מרקט והשתכרה כ 5,000 ₪ (תשובות 5-7); מקור הכסף לרכישת הדירה הוא חסכון, ירושה, עבודה ועזרה מחברים (תשובה 9), זאת ללא כל אסמכתא; התשלום הראשון שולם במהלך החודשים אוגוסט עד דצמבר 2006 או תחילת שנת 2007 והתשלום השני במאי 2008 בקירוב (תשובה 16), אף זאת הצהיר התובע ללא כל אסמכתא וללא ציון המועדים המדויקים. בעדותו העיד התובע: "ש. עכשיו אתה טוען שפולק קבל ממך כספים ישירות? ת. לא. הוא היה בבית סוהר (מצביע על מר פולק). את כל הכסף נתתי לטל הלל. הקומבינציה היא שלקחו ממני את כל הכסף. ש. 1,300,000 ₪ הוא סכום כבד עבורך ת. היום כן. אז היה לי כסף. ש. ומה קרה לכספים האחרים? ת. נפלו. אני סובל מסכרת והייתי חודשים רבים בבית חולים ואני לא עובד עכשיו. עבדתי בשיפוצים, בניתי בניינים הכל. אני מכיר את הערף (צ"ל הענף ה.ע) על בוריו. ש. אמרנו שאין לך אסמכתא מחברת בניטל נכון? ת. כן. אני כל הזמן חשבתי שבניטל זה טל". (עדותו בעמודים 18-19 לפרוטוקול). התובע לא גיבה את טענותיו בדבר השתכרותו בעבר במסמכים, ואף לא הביא מסמכים להוכחת ההרעה הנטענת במצב בריאותו. התובע אישר שלא שילם את התמורה הנטענת למר פולק, בעל המקרקעין, או לחברת בניטל. בהמשך העדות העיד התובע: "ש. אמרת שמקור הכסף הוא חיסכון ירושה עבודה ועזרה מחברים. ת. נכון ש. נתבקשת להביא אסמכתאות ולא רק שלא הבאתי גם כשאני ביקשתי לא הבאת ת. איזה אסמכתאות אתה רוצה שאביא לך? ש. יש לך ירושה אז אני רוצה לראות ת. מה הקשר שלך לירושה שאתה רוצה לראות." (עדותו בעמוד 22 לפרוטוקול) ניכר מהעדות שלא הייתה כוונה רצינית או יכולת ממשית להוכיח את גרסת התובעים שאינה הגיונית ואינה מוכחת. הצהרות כלליות אלה בתצהיר, בשאלון ובעדות התובע הוצהרו אך בעלמא וללא אסמכתאות ואין די בהן להרמת נטל ההוכחה מעבר למאזן ההסתברויות. גרסת התובעים ביחס לרכישת הדירה נסתרה בעדות מר טל הלל שאף הוא עד מטעמם. מר טל הלל העיד כי כספי התובע שימשו כהלוואה (עדות מר טל הלל בעמוד 32 לפרוטוקול). זאת בניגוד לעדות התובע שהעיד כי מדובר בעסקת רכישה. עד זה אף חזר בו מהאמור בתצהיר שערך בנוגע להחזקת התובע בדירה בהליכים שהתקיימו בבית משפט השלום בהרצליה. בהליך בהרצליה הצהיר שהדירה אינה תפוסה. בתצהיר שערך מר טל הלל בהליך זה הצהיר בסעיף 7 לתצהירו מיום 6.10.11 את המפורט להלן: "במהלך מאי 2008, עם השלמת הבנייה, קיבלו התובעים מאת החברה את החזקה בדירה". במענה לשאלות שנשאל מר טל הלל בעניין סתירה זו השיב: "ש. בתצהירך מ- 2009 אתה אומר שאין אף אחד בדירה ולעומת זאת בתצהיר היום אתה אומר ששוקרון בדירה מ- 2008 באיזה תצהיר שיקרת ואיפה אתה אומר את האמת? ת. כמו שהסברתי, לא פה ולא פה. מבחינתי גם היום אין אף אחד בדירה מבחינתי. שלומי יושב בדירה ואם פולק יביא את הכסף כפי שהתחייב אם בע"פ ואם בכתב, הוא גר בבני ברק ושם עושים עיסקאות בע"פ, ושלומי יעביר את הדירה. אחרי זה שוקרון ואני נעשה את החשבון." איני סבורה כי עלה בידי מר טל הלל להסביר בעדותו את הסתירה או לקדם את התביעה בכללותה. עולה מהעדויות שחברת בניטל לא קיבלה את כספי התמורה הנטענים, כי המוסמכים להתקשר מטעמה לא התקשרו בכל עסקה עם התובעים ולא התירו להם להחזיק בדירה, מה גם שחברת בניטל עצמה לא הייתה רשאית להתיר זאת משמדובר ברכוש שאינו קניינה אלא קניין מר פולק. אף טעם זה הוא בסיס לדחיית התביעה. ביתר טענות התובעים לא מצאתי ממש. לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. למען הסר ספק מובהר כי צו המניעה מבוטל. התובעים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות הנתבעת 1 ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בהתחשב בכך שלמעשה לא נתבע סעד של ממש כנגד הנתבעת 1, ובנוסף בהוצאות הנתבעים 2 ו-3 ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪. חוזהבניהתביעה הדדיתעסקת קומבינציה