המרצת פתיחה להעביר את מלוא הסמכויות המוקנות לו על פי ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר מיום 7.3.11 להעברת זכויות המשיב הפורמאלי בחלקות 4 ו- 13 בגוש 1228 (להלן: "המקרקעין") על שם המבקשת ויתר היורשים. לחילופין ביקשה להוציא צו המורה למשיב על ביצוע כל הפעולות הדרושות לרישום זכויות המבקשת ואחרים במקרקעין הנ"ל על ייפוי הכוח. 2. בהמשך הגיש המשיב 2 (להלן: "המשיב" ו/או "מוחמד"), ביום 21.3.12 תביעה לפסק דין הצהרתי (ת"א 37287-03-12) (להלן: "התובענה"), שלפיה עתר המשיב להצהיר על בטלות המסמך שהוכתר במילים "העברה ללא תמורה" שנחתם ביום 7.3.11 ואשר צורף לתביעה וסומן באות א'. יוער כבר כאן כי מסמך זה נקרא בהמרצת הפתיחה כ- "יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר". 3. ביום 2.4.12 ולאור הסכמת הצדדים אוחד הדיון בהמרצת הפתיחה יחד עם התובענה. 4. בהחלטתי מיום 6.11.12 נתתי תוקף של החלטה להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ושלפיו נקבעה רשימת מוסכמות כלהלן: "1. מוסכם בין הצדדים כי המקרקעין נשוא כתב התביעה הינם חלק מעיזבון המנוח ז"ל (להלן: "המנוח סעד" - ה.ש. - כ. ס.) שהינו מורישם של הצדדים (יחד עם אחרים) על פי צו ירושה שניתן ביום 28.4.1962 בתיק יסוד 22/1962 בבית הדין השרעי בטיבה. מוסכם בין הצדדים כי המקרקעין הנ"ל נרכשה (כך במקור), על פי הסכם חליפין אשר נחתם עם מנהל מקרקעי ישראל עם חלק מהיורשים של המנוח סעד ביום 9.1.1969. מוסכם בין הצדדים כי מר מוחמד X (המשיב) רכש חלק מהזכויות בהסכם החליפין הנ"ל (9000 מ"ר) וחלק נוסף בהסכם מתנה מאימו המנוחה חזנה סעד X ז"ל (להלן: "המנוחה ח'זנה" - ה.ש. - כ. ס.) בייפוי כוח נוטריוני מיום 20.1.1975 (8,833 מ"ר), עת העניקה אימו את מלוא זכויותיו במקרקעין נשוא כתב התביעה בשטח 26,500 מ"ר אליו ולאחיו מר מחמוד X ואחותו גב' עזיזה X בחלקים שווים. לימים העבירה האחות עזיזה את הזכויות שקיבלה מאמה ח'זנה לאחיה מוחמד ומחמוד בחלקים שווים וכל אחד 4,416.66 ממ"ר (כך במקור), בהתאם לייפוי כוח נוטריוני מיום 9.6.2004, ובכך הפך זכאי להירשם כבעלם של 22,333 מ"ר. יורשי המנוח חסן טענו כי המנוח היה אמור לקבל את הזכויות שקיבלה האחות עזיזה (ושהועברו לאחר מכן לנתבע ולאחיו מחמוד כאמור לעיל) ומסיבות כאלה ו/או אחרות הועברו דווקא לעזיזה ולא לחסן המנוח. על כן הן דרשו כי הנתבע מוחמד יעביר להם את הזכויות שקיבל מהאחות עזיזה. ביום 7.3.2011 העניק מר מוחמד ליורשי אחיו המנוח 1/6 חלקים מכלל זכויות המנוחה ח'זנה על פי הסכם החליפין הנ"ל בשטח של 4,416.66 מ"ר המהווים את כל הזכויות שקיבל מאחותו עזיזה ביום 9.6.2004 כדרישת יורשי חסן וזאת במסגרת ייפוי כוח נוטריוני שנחתם בפני הנוטריון עו"ד מוסטפא גנאיים. ביום 16.3.2011 הודיעה גב' עזיזה על ביטול ייפוי הכוח שניתן ביום 9.6.2004, אגב הסכמת מר מחמוד להודעת הביטול, וביום 21.4.2011 הודיע מר מוחמד משנית (כך במקור), על הסכמתו לביטול ייפוי הכוח זה (כך במקור), אגב ביטול ייפוי הכוח הנוטריוני מיום 7.3.2011. בעקבות האמור בסעיף 6 לעיל שלחה חברת כביש חוצה ישראל הודעה בדבר הקפאת הטיפול בתשלום הפיצויים במקרקעין נשוא התובענות" עוד ציינו הצדדים בהסדר הדיוני כי נותרה פלוגתא אחת שבמחלוקת ואשר נוסחה על ידם כדלקמן: "הצדדים חלוקים על תוקפן של הודעות הביטול מיום 16.3.2011, ועל תוקפו של ייפוי הכוח הנוטריוני מיום 7.3.2011, כאשר לטענתו של מוחמד הודעות הביטול נעשו כדין ומשכך ביטול יפוי כוח אף נעשה כדין, בעוד יורשי המנוח חסן טוענים כי הודעות הביטול נעשו שלא כדין וייפוי הכוח הנוטריוני תקף ומחייב את הצדדים". העובדות הצריכות לעניין: 5. המבקשת הינה אחיינתו של המשיב ואחת מיורשיו של חסן המנוח. 6. אין מחלוקת כי המקרקעין נשוא שתי התובענות רשומים עד היום על שם מנהל מקרקעי ישראל, ולא נעשה דבר לקידום רישום הזכויות על שם המשפחה. 7. ביום 20.1.1975 חתמה ח'זנה על יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר בפני נוטריון ציבורי והעבירה זכויותיה במכר ללא תמורה לבניה מוחמד, מחמוד ועזיזה. 8. ביום 9.6.2004 העבירה עזיזה את זכויותיה במכר ללא תמורה לאחיה מחמוד ומוחמד ע"פ ייפוי כוח נוטריוני שנחתם בפני עו"ד מוסטפא גנאיים. 9. ביום 7.3.11 העביר מוחמד ללא תמורה ליורשי המנוח חסן במתנה 1/6 חלקים מתוך שטח של 26,500 מ"ר שקיבלה אמו ח'זנה לפי ייפוי כוח בלתי חוזר במקרקעין ממנהל מקרקעי ישראל. 10. ביום 16.3.11 הודיעה עזיזה לנוטריון מוסטפא גנאיים על ביטול ייפוי הכוח מיום 9.6.04. באותה הודעה הסכים מחמוד על ביטול ייפוי הכוח הנ"ל מאחותו עזיזה. 11. ביום 21.4.11 הסכים המשיב, מוחמד, על ביטול ייפוי הכוח מיום 9.6.04 של אחותו עזיזה והודיע לנוטריון מוסטפא גנאיים על ביטול ייפוי הכוח מיום 7.3.11 (מספרו 25/תשע"א). 12. אין מחלוקת כי הסכמי המתנה לא נרשמו בפנקסי המקרקעין. טענות המבקשת: 13. לטענת המבקשת, המשיב מוחמד אינו רשאי לבטל את ייפוי הכוח הנוטריוני אשר על פיו העביר 1/6 חלקים מכלל זכויות ח'זנה במקרקעין ליורשי חסן. עוד טענה המבקשת כי עזיזה לא היתה רשאית לבטל את ייפוי הכוח שניתן לטובת אחיה מוחמד. הודעת הביטול הוצאה שלא כדין. 14. התנהלותם של עזיזה והמשיב היתה נגועה בחוסר תום לב ופוגעת אף באופן סביר באינטרס הציבורי ועלולה ליצור חוסר וודאות בהתקשרויות צדדים בהסכמי מכר מקרקעין, כאשר יכול המוכר, ככל שהיה חפץ בכך, לבטל בנקל יפוי כוח בלתי חוזר. 15. חתימתה של עזיזה על ייפוי כוח בלתי חוזר המאפשר לאחיה לעשות כל הפעולות הדרושות להעברת הנכסים על שמם בפנקסי המקרקעין והוויתור שלה על זכותה לחזור בה מהמתנה מבסס את הטענה שעזיזה התכוונה באופן מיידי להמחות לאחיה את כל הזכויות שהיו בידה. לכן לטענת המבקשת, המדובר בהקניה שלמה ומוגמרת "מתנה לאלתר" שהזכות האובליגטורית שממנה לא היתה עזיזה רשאית לחזור בה כפי שהתיימרה לעשות במכתב הביטול שחתמה עליו ביום 7.3.11. 16. לטענת המבקשת, המשיב מוחמד לא דאג לצרף את עזיזה כבעלת דין ולא טרח לקבל ממנה תצהיר חרף היותה בנסיבות העניין "נתונה לשליטתו המוחלטת". המבקשת הפנתה להלכה הקובעת המשמעות של הימנעות בעל דין מהבאת עד מטעמו, עד שיש ביכולתו להביאו, דהיינו, ההימנעות מבוססת על חששו שמא, עדותו של עד זה ככל הנראה אינה לטובתו ועלולה להיות לרעתו. 17. עזיזה והמשיב ויתרו על זכותם לחזור בהם מהמתנות שהעניקו. הוויתור שלהם היה חד משמעי. 18. המבקשת ציינה גם כי למעלה מן הנדרש מתקיים גם החריג של שינוי מצב מקבל המתנה בהסתמכו על ההתחייבות לתת את המתנה. המבקשת ציינה כי המתנה שהעניק המשיב ליורשי חסן יצרה אצלם ציפיות להשגת זכויות היסטוריות שנגזלו מהם ואפשרה להם לשקוד על חלוקת עיזבון המנוח סעד. טענות המשיב: 19. לטענת המשיב, מוחמד, עפ"י ההסכמות בין הצדדים המחלוקת נשוא תיק זה מתייחסת לאותן זכויות במקרקעין בשטח 4,416.66 מ"ר אותם קיבל המשיב מאחותו עזיזה. 20. עוד טען כי יש למחוק מסיכומיה של המבקשת כל אותן טענות ו/או עובדות שאין להן כל עיגון או בסיס בכתבי הטענות ו/או בהודעה המוסכמות בין הצדדים. 21. המשיב הדגיש כי טיעוניו של ב"כ המבקשת לעניין מהות הזכויות שרכש המשיב מאחותו עזיזה ו/או מאמו המנוחה ו/או בכלל ממנהל מקרקעי ישראל עפ"י הסכם חליפין, לא מעלות ולא מרידות לעניין הפלוגתא הנתונה להכרעה ואין נפקא מינה אם הזכויות שקיבל המשיב הן חוזיות ו/או קנייניות. 22. המשיב ציין כי אין מחלוקת כי עזיזה ביקשה לבטל את יפוי הכוח שנתנה למשיב וכי המשיב שהסכים לביטולו. לטענת המשיב, משמעות הדבר הינה כי המשיב ואחותו עזיזה הגיעו לידי הסכם חדש שהתגבש לאחר הסכמת המשיב להודעת הביטול ששלחה עזיזה ביום 16.3.11 ולפיו עסקת המתנה שבין הצדדים בטלה ומבוטלת. הדגיש כי ביטול החוזה לא נעשה מכוח חוק המתנה, אלא נעשה בהסכם משותף בין הצדדים שתחילתו אומנם בהודעתה של האחות עזיזה אולם בהמשך הוא השתכלל לכדי חוזה מחייב לאחר הודעת הקיבול ששלח המשיב לבקשת הביטול של אחותו. 23. לטעת המשיב, לו היה מתנגד להודעת הביטול של אחותו עזיזה ולהמשיך לקיים את המתנה שנתן ליורשי חסן, היתה מתעוררת בעיה משפטית חדשה בדבר היכולת להעביר את הזכויות הלאה ומשמעויות הודעת הביטול של האחות. 24. המשיב הדגיש כי החלטתו להעביר את הזכויות במתנה ליורשי אחיו חסן היתה לאחר "ויכוח" ודיון ארוך אשר לשיטת המבקשת תחילתו היתה בשנת 1975 עם הויתור של ח'זנה על זכויותיה דווקא לעזיזה ולא לחסן. עוד ציין כי הוא הביע את רצונו לא לליטול חלק "בוויכוח הישן" ביחס לזכויות עזיזה והסתפק בחלקיו הוא שעליהם אין מחלוקת בכלל. 25. באשר לחוזה שנחתם בין המשיב ליורשי המנוח חסן, ציין המשיב שאין מחלוקת כי המדובר בחוזה מתנה שנתן המשיב ליורשי המנוח חסן. אך ציין כי ביסוד עסקת המתנה עמדה העובדה כי האחות עזיזה מכרה בעבר למשיב את מחצית זכויותיה במקרקעין. 26. עוד ציין כי על פי המוסכמות בין הצדדים המשיב העביר במתנה ללא תמורה ליורשי המנוח חסן את הזכויות שקיבל מאחותו עזיזה. לטענתו לו זכויות אלה לא היו מועברות למשיב, הצדדים כלל לא היו נדרשים לעסקת מתנה בין המשיב לבין יורשי אחיו. 27. המשיב טען, כי המתנה ליורשי המנוח חסן היתה תולדה של עסקת המתנה בינו לבין עזיזה. לטענתו, המתנה של עזיזה למשיב הייתה "התנאי שבלעדיו אין" וללא התקיימותו לא היה מתבקש המשיב להעביר שום דבר ליורשי המנוח חסן. לכן עם ביטול העברת הזכויות בין עזיזה למשיב בהסכמת הצדדים, הרי התנאי המתלה שעמד בבסיס המתנה בין המשיב לבין יורשי המנוח חסן הפסיק להתקיים. אשר על כן טען המשיב כי חוזה המתנה מתבטל מאליו ולמשיב עומדת זכות לחזור בו מהמתנה. 28. עוד טען המשיב כי קיימת לו זכות נוספת לחזור בו מהמתנה בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק המתנה וזאת כאשר חלה הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של נותן המתנה והמתבטאת בהפסד של הזכויות שהתכוון המשיב להעביר ליורשי אחיו חסן. דיון והכרעה: נדון בשתי השאלות הבאות בהתאם לסדר הבא: תחילה בעסקת המתנה בין המשיב ליורשי המנוח חסן: ובהמשך במעמדו של המסמך "העברה ללא תמורה": 29. עסקת המתנה מושא התובענות שלפניי מקורה במסמך "העברה ללא תמורה", מיום 7.3.11, שחתום עליו המשיב ואשר לפיו ממנה המשיב את עו"ד קוצאי גנאים להעביר ליורשי המנוח חסן "את הנכסים הידועים בתור 1/6 חלקים (אחד חלקי שש) מתוך שטח של 26500 מ"ר שקיבלה אמי חזנה אבראהים כלף X ... לפי יפוי כח בלתי חוזר בחלקות 4,13 בגוש 12228 ממנהל מקרקעי ישראל להלן הרכוש הנ"ל וזאת ללא תמורה". 30. ראוי לציין כי חתימת המשיב על מסמך זה אומתה ע"י הנוטריון עו"ד מוסטפא גנאים. 31. אשר למעמדו המשפטי של מסמך זה, הוראת סעיף 6 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה") מכפיפה את הקנייתן של מתנות להסדרים המיוחדים הנקובים בדין. 32. לענייננו רלוונטי סעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 הקובע כי עסקה במקרקעין טעונה רישום ועסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה. 33. אובליגטורית נותן המתנה רשאי לחזור בו ממנה, בהתקיים הנסיבות המפורטות בסעיף 5(ב) לחוק המתנה (ע"א 855/81 ציזיק נ' הורוביץ, פ"ד מ(1) 321 (1986); ע"א 7156/06 צמח נ' גבאי (ניתן ביום 19.7.09); ע"א 4593/09 סעיד נ' יורשי המנוח סעיד ז"ל (ניתן ביום 15.11.11); פרופ' מ' א' ראבילו, "התחייבות ליתן מתנת מקרקעין", ספר ויסמן (בעריכת ש' לרנר וד' לוינסון זמיר, תשס"ב-2002) 557, 561). 34. הואיל ועסקת המתנה נשוא ענייננו לא הושלמה ברישום המקרקעין על שם יורשי המנוח חסן, יוצא כי לפנינו התחייבות לתת מתנה במקרקעין הניתנת לביטול בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 5(ב) לחוק המתנה, כפי שיפורט עוד בהמשך. 35. ואולם בטרם אבחן האם התקיימו תנאים אלה, נראה לי כי היגיון הדברים מצריך בחינה מקדמית של השאלה האם כלל הוכחה טענת המשיב כי עסקת המתנה בוטלה בפועל, וזאת בטרם בחינת השאלה אם המשיב רשאי היה, בנסיבות העניין, לחזור בו מההתחייבות לתת ליורשי המנוח חסן מתנה. האם הוכחה טענת המשיב כי עסקת המתנה בוטלה בפועל והאם הוא ויתר בכתב על רשות החזרה? 36. לטענת המשיב, עסקת המתנה בינו לבין יורשי המנוח חסן היתה תולדה של עסקת המתנה בין עזיזה לבינו. לטענת המשיב, המתנה של עזיזה הייתה "התנאי שבלעדיו אין" ושללא התקיימותו לא היה מתבקש המשיב להעביר שום דבר ליורשי המנוח חסן. לכן עם ביטול העברת הזכויות בין עזיזה למשיב בהסכמת הצדדים, הרי התנאי המתלה שעמד בבסיס המתנה בין המשיב לבין יורשי המנוח חסן הפסיק להתקיים. 37. כאמור בענייננו עזיזה הודיעה ביום 16.3.11 על ביטול יפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם ביום 9.6.2004. 38. ביום 21.4.11 הודיע המשיב כי הוא מסכים לביטול ייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 9.6.2004. כמו כן הודיע המשיב על ביטול ייפוי הכוח מיום 7.3.11 שהינו עסקת המתנה בינו לבין יורשי המנוח חסן. 39. כאמור, סעיף 5(ב) לחוק המתנה קובע כי, אם ויתר נותן ההתחייבות בכתב על זכותו לחזור בו מההתחייבות, כי אז לא יהא רשאי לחזור בו ממנה. הוויתור יכול להיות באותו מסמך בו ניתנה ההתחייבות או במסמך אחר, והוא גם יכול להיות במועד בו ניתנה ההתחייבות או במועד מאוחר ממנו, (ראבילו, בעמ' 365). 40. במסגרת המסמך המקורי "העברה ללא תמורה" נרשם כי "היות ויפויי כוח ניתן לטובת צד ג' ושזכויותיו עומדים ותלויים ביפויי כוח זה, הוא יהיה בלתי חוזר, וכוחו יהיה יפה גם אחרי פיטרתי/נו הוא יחייב גם את יורשי". 41. האם ייפוי כוח בלתי חוזר מעין זה, כמוהו כויתור בכתב על זכות החזרה ממתנה? אסקור להלן את גישת הפסיקה בנושא זה. נראה לי כי הבחירה בנוסח "יפויי כוח בלתי חוזר", אינה מקרית ונועדה ללמד על ויתור מפורש מצד המשיב על הרשות הנתונה לו על פי סעיף 5(ב) לחוק המתנה לחזור בו מהתחייבותו, ועל כוונתו להעניק ליורשי המנוח חסן מתנה מוחלטת וודאית. עצם עריכת הסכם המתנה במסמך שנערך ונחתם בפני עורך דין נוטריון, מלמד אף הוא במשתמע על כך שהצדדים ביקשו להעניק נופך של וודאות וסופיות לעסקת המתנה. נראה לי כי על רקע כל העובדות המצטברות דלעיל, יש לראות במשיב כמי שויתר על זכות החזרה מן המתנה (ראו לעניין זה והשווה: ע"א 954/93 חג'בי נ' בן יונה, פ"ד נ(1) 417 (1996)). 42. כיום הדעה הרווחת היא כי ייפוי הכוח אכן מהווה ויתור על הזכות הקנויה לנותן המתנה לחזור בו מן ההתחייבות ליתן מתנה ומשכך, ניתן לראות בהתחייבות כמתנה מוגמרת. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט אור בע"א 493/91 שמעון מזרחי נ' יעקב מזרחי (ניתן ביום 17.07.1996) (להלן: "הלכת מזרחי"), שם סקר השופט אור את הלכת סעתי בע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477 (1987) והלכת טוקאן בע"א 380/88 טוקאן נ' אלנאששיבי, מה(5) 410 (1991,) שדנו בשאלה אם ייפוי כוח בלתי הדיר מהווה "ויתור בכתב" על זכות החזרה לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה, ומצרף דעתו לדעת הרוב שם, בקובעו כי: "נראה לי שהמסקנה שאליה הגיע בית המשפט בשתי הפרשות ההן צריכה לחול גם בענייננו; דהיינו, שיש בחתימת ייפוי הכוח על-ידי המשיב ויתור בכתב מצדו על זכותו לחזור בו מן המתנה, באין כל ראיות שתסתורנה את הכוונה המשתמעת מייפוי הכוח, לוותר על זכותו של המשיב לחזור בו מההתחייבות ליתן את הנכסים במתנה למערערים... ראוי להוסיף, שבמקרים שבהם נעשה הוויתור על זכות החזרה ממתנה בייפוי-כוח בלתי חוזר, יש משנה תוקף לכוונת הוויתור. סיווגה של הפעולה המשפטית שביצע הנותן, בתור התחייבות לתת מתנה ולא בתור מתנה מושלמת, אינו נובע מלשון מסמכי ההתחייבות אלא מהוראותיו של הדין החקוק, אשר דורש את רישום ההעברה כתנאי להשלמתה. אין המדובר כאן ברצונו המפורש של הנותן ליצור דווקא התחייבות לתת מתנה בעתיד ולא להעביר את הזכויות בנכס למקבל המתנה עם חתימת ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ואין כאן כל סממן לרצון ברור שלא ליצור מתנה מוגמרת של ממש על אתר. לאור העובדה כי סיווגה של העיסקה בתור התחייבות לתת מתנה בעתיד הוא סטטוטורי, ניתן להניח כי נותן המתנה הניח כי בחתימתו על ייפוי הכוח הבלתי חוזר הוא מוותר על זכותו לחזור בו מן המתת, ואולי אף ניתן להניח כי נותן המתנה התכוון להשלים, ככל הניתן, את כל הפעולות הדרושות מצדו לשם השלמת העברת הקניין במתנה, על-ידי החתימה על ייפוי הכוח האמור. העולה מן האמור לעיל הוא, שלמשיב לא עמדה זכות לחזור בו מן המתנה לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה, וזאת משום שחתם על ייפוי-כוח בלתי חוזר לשם העברת הבעלות במקרקעין בהתאם להסכם, אשר בחתימתו עליו ויתר על זכות החזרה מהמתנה". השופטים טל וטירקל הצטרפו לדעתו של השופט אור, כך שהשורה התחתונה בפסיקה כיום היא, שחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר בהקשר להענקת זכויות במתנה, מהווה ויתור בכתב על זכות החזרה מהמתנה. על פי הלכה זו, משחתם המשיב על ייפוי הכוח הבלתי חוזר לזכות המבקשת, המסמך מגלם הן את התחייבותו ליתן מתנה והן את ויתורו על זכותו לחזור בו מהמתנה. ראה גם דבריו של כב' השופט י.עמית, בע"מ (חי') 403/06 ע.ע.מ. נ' ע.מ. (ניתן ביום 08.03.07) וכן דברי כב' השופטת גרסטל בה"פ (ת"א) 879/03 קטאוי עבד אלחלים נ' ת'נאא פתחי יאסין (ניתן ביום 04.10.04)] לאור מסקנה זו, איננו נדרשים לשאלה אם נתקיים גם החריג של שינוי מצב מקבל המתנה בהסתמך על ההתחייבות. 43. בטרם אסיים, ראוי לציין כי מאחר ועזיזה לא צורפה כבעל דין בתובענה שהגיש המשיב מוחמד, לא ראיתי לנכון לדון בעניין בטלות ייפוי הכוח מיום 9.6.04, לפיו העבירה עזיזה את זכויותיה בממכר במתנה לאחיה מוחמד ומחמוד, הגם שמדובר בייפוי כוח בלתי חוזר המגלם הן את התחייבותה של עזיזה ליתן מתנה והן את ויתורה על זכותה לחזור בה מהמתנה, כאמור בהלכה שפרסתי לעיל. 44. יודגש כי כעולה מהמסמך, העברה ללא תמורה, מיום 7.3.11, שחתם עליו המשיב מוחמד אין כל קשר בין עסקת המתנה מיום 9.6.04 שלפיה העבירה עזיזה לאחיה זכויותיה שקיבלה בירושה מאביה המנוח סעד ואימה ח'זנה לפי יפוי כוח נוטריוני מיום 20.1.75, לבין עסקת המתנה מיום 7.3.11, שלפיה העביר המשיב מוחמד ליורשי המנוח חסן את הנכסים שקיבלה אמו חז'נה ממנהל מקרקעי ישראל, לפי יפוי כוח בלתי חוזר. סוף דבר: 45. מכל המקובץ והאמור לעיל, אני מקבל את המרצת הפתיחה, מצהיר כי עסקת המתנה במסגרתה הועברו המקרקעין ליורשי המנוח חסן וקובע כי יורשי המנוח זכאים להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של 1/6 חלקים, מתוך שטח של 26,500 מ"ר, בחלקות 3,14 בגוש 12228, וכל זאת בכפוף לתשלום כל האגרות והמסים, כמתחייב על פי דין. 46. התובענה שהגיש המשיב, מוחמד, נדחת בזאת. 47. לא בלי היסוס אני מחליט שלא לחייב את המשיב, מוחמד, בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, זאת בהתחשב בנסיבות, בהסכמה הדיונית וביחסי הקרבה בין הצדדים, מתוך תקווה שעם סיום הסכסוך תשרור ביניהם מערכת יחסים של כבוד הדדי וטובה יותר. המרצת פתיחהייפוי כוח נוטריונימסמכיםנוטריוניםייפוי כוח