עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו יוצהר, כי הוא זכאי לסעדים וזכויות בהיותו בעל מניות של 16.3% בחברת "טחינת השלום 2001 בע"מ" (להלן: "המשיבה") וכדלהלן: לקבוע, כי הוא זכאי לקבל את חלקו היחסי בפיצוי שניתן בגין שריפת המפעל של המשיבה. לחייב את דודו, חליל ערטול (להלן: "המשיב") למסור חשבונות מלאים ומפורטים בלוויית מסמכים אודות פעילותו במשיבה ופעילות המשיבה מאז 20.02.2001 ועד היום. לקבוע, כי "העברת המניות" מהמבקש למשיב ,מיום 18.12.2001 ,בטלה ומבוטלת. העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים 2. המשיב ושני אחיו, מונדר ערטול (להלן: "מונדר") ונאדר ערטול (להלן: "נאדר") ניהלו עסק של מפעל ליצור ושיווק טחינה (להלן: "המפעל"). בתחילת שנת 2001 או בסמוך לכך, על רקע קשיים כלכליים אליהם נקלע המפעל, פנו האחים או, מי מהם (לגרסת המבקש הוא פנה, ולגרסת המשיב, מונדר פנה) אל דודם המשיב, וביקשו ממנו סיוע על מנת למנוע את קריסת המפעל. 3. בתאריך 10.02.20001 ולאחר מו"מ, נחתם הסכם לפיו, תמורת סך של 2,360,500 ₪ אשר ישמשו לכיסוי חובות המפעל תירשם חברה חדשה, היא המשיבה, אליה יועבר המפעל. המשיב יחזיק ב-51% ממניות החברה ואילו כל אחד משלושת האחים יחזיק ב- 16.3% ממניות החברה. 4. ביום 31.10.2001 ארעה שריפה במפעל והופסקה פעילותו. המפעל נמכר לצד ג', מר מאיר משכית. 5. לטענת המבקש גילה, כי עוד ביום 08.04.02 הוגש לרשם החברות שטר העברת המניות שלו, ללא תמורה למשיב, כשעל פי המסמך האמור, חתם המבקש, כביכול, על שטר העברת המניות למשיב ביום 18.12.01. לדידו, לא חתם לא בפני רואה חשבון ולא בפני אדם אחר ומעולם לא נתן יד להעברת מניותיו למשיב ללא תמורה. התובע ממשיך וטוען, כי המסמך הגיע אליו באקראי, עת נשלח לבא כוחו ביום 21.09.11 על ידי עו"ד מתל אביב. לטענתו, עוד בראשית חודש ספטמבר 2011 חשד, כי נעשו פעולות בקשר למניות בחברה שלא בידיעתו ומשכך פנה ביום 07.09.11 בבקשה להזמנת תיק החברה בתקליטור. 6. לטענת המבקש, ביום שריפת המפעל היו שלושת האחים בעלים של כמחצית הזכויות במפעל, והפיצוי שנתקבל בגין השריפה, שווי שרידי המפעל שנמכרו למר משכית, הזכות נשוא ההליך המשפטי בבית משפט המחוזי בחיפה וכן שיקים של צדדי ג' בסך 800,000 ₪, הינם נכסים שיש למבקש זכות בהם, אלמלא ההעברה הנטענת של המניות ביום 18.12.01. 7. המבקש מוסיף וטוען, כי המשיב לא הציג בפני בית המשפט את המסמך המקורי של שטר העברת המניות, ומשכך, לא ניתן לסמוך על ההעתק שהוגש לבית המשפט. לטענתו, רואה החשבון בחקירתו הנגדית לא ידע לומר היכן המקור, אלא רק ציין, כי הנוהג היה לשלוח את המקור לרשם החברות. נוכח האמור מוטלת על המשיב החובה להשיג את המסמך מרשם החברות ולהציגו בבית משפט לפי כלל הראיה הטובה ביותר. 8. לטענת המבקש מאחר ועסקינן בסכסוך בתוך המשפחה הרי שזה מאופיין בהעדר תיעוד, הסכמות בע"פ ואיחור בפנייה לערכאות וגם זאת, רק לאחר שמוצו הליכי גישור או ניסיונות סולחה. 9. עוד הוסיף המבקש, כי המשיב אשר עשק ונישל אותו מנכסיו אינו בוחל בשום דרך ואמצעי כדי להפחיד ולהרתיע את המבקש ממימוש זכויותיו. 10. מנגד טוען המשיב, כי בהתאם להסכם שנחתם בין מונדר למשיבה, רכשה המשיבה את המפעל בסכום כולל של 2,360,500 ₪ ובהתאם הוצאה חשבונית מס על ידי מונדר על מלוא סכום הרכישה. עוד מוסיף המשיב, כי ביום 18.12.01 העבירו המבקש, מונדר ונאדר את מניותיהם במשיבה למשיב כשעל מסמכי העברת המניות חתם רואה חשבון וליד סייד כעד לחתימות בפניו. 11. לטענת המשיבים יש להורות על דחיית התביעה מהטעמים הבאים: התיישנות - החברה אינה פעילה מאז שנת 2001, ואילו התביעה הוגשה ביום 24.08.11 בחלוף תקופת ההתיישנות. העדר עילה - משהעביר המבקש את מניותיו בחברה לטובת המשיב עוד ביום 18.12.01 הרי שבכך איבד כל זיקה לחברה. לטענת המשיב, שטר העברת המניות נושא את חתימת רואה החשבון דאז של החברה, מר וליד סייד כעד לחתימה אשר הסביר בחקירתו, כי שטר העברת המניות המקורי נשלח לרשם החברות כפי שהיה נהוג. לטענת המשיב, טענת המבקש, כי אינו חתום על שטר העברת המניות כלל לא הוכחה באשר לא הובאה עדות מומחה גרפולוג או, כל ראיה אחרת אשר יש בה בכדי להוכיח את הטענה. המשיב מוסיף וטוען, כי המבקש במשך כעשור לא טרח לבדוק את מצב החברה ורק משנוכח, כי עתידים להתקבל כספים בעקבות שריפת המפעל, החליט להגיש תביעתו כעבור למעלה מתשע שנים ממועד חתימתו על העברת מניותיו למשיב. התובענה לא ראויה להתברר בדרך של המרצת פתיחה- התביעה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה בכדי לעקוף את הצורך בתשלום אגרה ואולם אינה ראויה להתברר בדרך זו הן לאור הסעדים המבוקשים בה והן לאור מורכבות העובדות שבה. 12. לסיום הוסיף המשיב, כי טענות המבקש חסרות אחיזה במציאות כך טענתו, כי לא נמסרו לו פרטים אודות מכירת המפעל למר יאיר משכית בעוד המבקש הועסק אצל מר יאיר משכית במפעל במשך שנתיים, לאחר המכירה. גדר המחלוקת והראיות בתיק 13. בדיון מיום 05.09.12 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו, חקירות העדים יהיו אך ורק סביב השאלה העובדתית, האם חתם המבקש על שטר העברת המניות, ואילו באשר לשאר המחלוקות יוגשו סיכומים בצירוף מסמכים קבילים על סמך כל החומר שבתיק. 14. מטעם המבקש הוגשו תצהיר עדות שלו; תצהיר מאת אחיו נאדר; תצהירו של גמאל פרח ערטול, בן דודו של המבקש, ותצהירו של פואד ערטול דודו של המבקש. מטעם המשיבים הוגשו, תצהירו של המשיב ושל רואה החשבון וליד סייד. במהלך שמיעת הראיות בתיק נשמעה עדותו של רואה החשבון וליד סייד בלבד כאשר שני הצדדים ויתרו על חקירת המבקש והמשיב. דף ובו חתימתו של העד הוגשה וסומנה ת/1. דיון 15. במוקד התובענה כפי שכבר צוין, עומדת טענת המשיב לפיה, המבקש העביר לו את מניותיו ביום 18.12.01 ומנגד טענת המבקש, כי לא היו דברים מעולם. טרם שאפנה לדון במחלוקת שבין הצדדים אדרש לטענת התיישנות שבפי המשיב. התיישנות 16. לטענת הנתבע, בעת שהוגשה התביעה, 24.08.11, חלפו למעלה מתשע שנים מאז קרות האירועים הנטענים. משכך, התביעה התיישנה ויש לדחותה על הסף. המבקש מצידו טוען שבשנת 2011 גילה באקראי, כי מניותיו הועברו לידי המשיב ומשכך, הרי שמירוץ הזמן, לצורך התיישנות, החל רק אז. 17. סבורני, כי המחלוקת שבין הצדדים מחייבת הכרעה לגופן של הטענות וכי אין מקום לדחות את התביעה מחמת התיישנות בלבד. שכן אם תתקבל טענת המשיב לפיה, העברת המניות נעשתה בהסכמתו ובידיעתו של המבקש, ממילא נשמט היסוד לתביעה וטענת ההתיישנות אינה מתעוררת. ואם לעומת זאת תתקבל גרסת המבקש, משמע שלא ידע על אודות מעשה ההונאה שהוא טוען לו, שאז לכאורה יש ממש בטענתו, כי רק משנחשף למעשה ההונאה החל מירוץ הזמן לעניין ההתיישנות ואם כך, הרי שהתביעה הוגשה במועדה. העברת המניות בשנת 2001 18. אקדים ואומר, כי שוכנעתי בגרסת המשיב לפיה, כתבי העברת המניות מאת המבקש ושני אחיו משקפים נאמנה את העברת המניות; ואנמק. בסעיף 13 להמרצת הפתיחה המתוקנת טען המבקש, "כי הוא מעולם לא העביר את מניותיו למשיב ועל-כן, שטר ההעברה, כמו ההודעה על ההעברה, בטלים ומבוטלים". בסעיף 21 לתצהיר עדותו הראשית העיד המבקש: "בכל מקרה כשאני מעיין בחתימה שלי על שטר העברת המניות, אני אומר כי זו חתימה שדומה לחתימה שלי, אך יש בי ספקות כי החתימה הושמה על המסמך בדרך לא חוקית". טענות המבקש נטענו בעלמא מבלי שניתן כל הסבר מדוע שטר ההעברה וההודעה על העברה בטלים ומבוטלים? מהי הדרך הלא חוקית בה הושמה חתימת המבקש על שטר העברת המניות? בסעיף 3 לסיכומיו טען המבקש, כי העברת המניות נעשתה ברמייה כששוב אין שום פירוט מהו מעשה הרמייה. כל שטוען המבקש הוא, כי אין זה הגיוני שיעביר את מניותיו ללא תמורה וזאת שעה שהחברה קיבלה מחברת הביטוח סך של 985,000 ₪ ולזכותה ,כך כעולה מדוחות החברה, עוד 800,000 ₪ שקים של צד ג' ובנוסף יש תביעה תלויה ועומדת של החברה על סך של 3,000.000 ₪. 19. נטל ההוכחה להוכיח טענת מרמה או, תרמית, מוטל במלוא עולו על הטוען את הטענה, קרי על המבקש. נטל זה הינו כבד במיוחד ועולה על רמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי רגיל: "עול ההוכחה לעניין טענת המרמה רובץ על הטוען זאת, ועול זה הינו כבד למדי..." ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' צאלח אסעד אסעד אבו חמדה, פ"ד מו(1)491. ההלכה הפסוקה קובעת, כי כאשר נטענת טענת מרמה, מוטל על הטוען אותה נטל להוכיח טענתו ברמה של "וודאות קרובה": "... אך טבעי שבית המשפט היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מרמה...". ע"א 125/89 מפרק חברת קופל טורס בע"מ נ' עזבון המנוחה רוזה רוזנברג ז"ל, פ"ד מו(4) 441, 449. במקרה אחר, המבחן שנקבע הוא "הוכחה באפשרות גבוהה": "לגבי טענת מרמה יידרש להביא הוכחות ליסודה כ'אפשרות גבוהה'". ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד, פ"ד מו(4)197. במקרים אחרים, דרשו בתי המשפט "מידת הוכחה מוגברת", מעין "דרגת ביניים" המצוייה בין מידת ההוכחה האזרחית המקובלת לבין מידת ההוכחה הפלילית, להוכחת טענת תרמית או מרמה. ראה בעניין זה: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589,595. דנ"א 7325/95 יוסף קראוס נ' ידיעות אחרונות ואח', פ"ד נב(3) 40. א. הרנון, דיני ראיות, כרך א' עמוד 216. י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמוד 313. 20. בענייננו, המבקש לא זו בלבד שלא עמד בנטל ההוכחה המוגבר להוכחת טענותיו אלא אף לא התקרב לרמת הוכחה מינימלית ביותר וכפי שיפורט להלן. 21. כאמור לעיל, המבקש לא נתן כל הסבר ולא מסר גרסה סדורה אשר יהא בה בכדי לפסול את חתימתו על שטר העברת המניות, כך גם לא הוגשה חוות דעת גרפולוגית מטעמו. מאידך גיסא, גרסתו של המשיב נתמכת בעדות רו"ח וליד סייד, מי שטיפל בעת הרלוונטית בכל ענייניה השוטפים של החברה, וכך בלשונו של רו"ח וליד סייד בתצהירו: "3.בשטר העברת המניות אני חתום כעד לחתימה על השטר, ואני מאשר כי נכחתי בעת שהמבקש חתם על שטר העברת מניותיו במשיבה מס' 2 למשיב מס' 1. (חליל ערטול). 4.כמו כן אני אישרתי בחתימתי את ההודעה על העברת המניות במשיבה מס' 2, מתוקף היותי נושא משרה במשיבה מס' 2". בחקירתו הנגדית הסביר וליד סייד, כי שטר העברת המניות המקורי נשלח לרשם החברות לפי נוהל אשר היה מקובל במשרדו וכי הוא זוכר שהמבקש ושני אחיו חתמו על השטר בפניו. משנשאל, בעת שנחקר על תצהירו, מה ההיגיון בהעברת המניות ללא תמורה לאחר שהמפעל נשרף, השיב: "ת. בעניין של העברת מניות אני לא צריך לחפש הגיון, יש העברת מניות והיא בוצעה. ואם ננתח את העניין של ההיגיון על סמך מה שידוע לי וזכור לי, הנתבע נכנס כדי לתמוך בקרובים שלו ובסופו של דבר נשארה החברה חייבת סכום כסף גדול לבנק והיה נוח להם כדי להתפטר מהחובות האלה. ש. האם נכון שפירעון החובות שעשה הנתבע בזמן פעילותה של החברה, נעשה מאשראי שניתן על ידי הבנק מחשבון בחברה שהנתבע פתח. ת. את זה אני לא יכול לזכור. אבל אני זוכר שהוא הזרים כסף" (עמ' 10 לפרוט', שורות 11 - 16). 22. ויצוין בנקודה זו - כי עדותו של רו"ח וליד סייד הייתה עקבית ואמינה. יתירה מכך, חיזוק לגרסתו זו ולפיה, היה נוח לאחים ערטול "להתפטר" מחובות החברה נמצא דווקא בתצהירים אותם צירף המבקש. המבקש צירף את תצהירו של אחיו, נאדר לפיו, אכן חתם על שטר העברת המניות המתייחס אליו, זאת שלא בנוכחות המבקש. ואולם, חתם על המסמך על מנת שיוכל לקבל הבטחת הכנסה כשהמשיב מבטיח לו, כי לאחר קבלת הפיצוי בגין שריפת המפעל ישלם לו את חלקו. עוד צירף המבקש את תצהיריהם של פואד ערטול וג'מאל פרח ערטול שניהם בני משפחתו אשר מתצהיריהם עולה, כי חתמו ערבות לאחים ערטול להבטחת חובותיהם למר אלי חממה כאשר ג'מאל הופטר מהערבות ואילו פואד עדין חייב כלפי אלי חממה ונכסיו מעוקלים. 23. הינה כי כן, התמונה המצטיירת בסופו של יום מכלל חומר הראיות ועדותו של וליד סייד היא, כי עם שריפת המפעל עוד בשנת 2001 ביקשו המבקש ושני אחיו "להשתחרר" ממעורבותם בחברה ומהתחייבויותיהם ואחריותם לחובותיה. על רקע זה הוסכם על העברת המניות לידי המשיב. ראה לעניין זה סעיף 62 לפסק הדין בת"א 16892/03 חממה מאיר סחר 1996 בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ ואח' (להלן: "פרשת חממה") אשר צורף לסיכומי המבקש: "שאר הנתבעים מס' 3, 5 ו-7 לא יכולים היו לתרום תרומה כלשהי לנתבעת וממילא נותרו בשלב זה רק חובות שטיפל בהסדרתם. כן הפצירו בו הנתבעים הללו להעביר מניותיהם אליו כדי שיוכלו לקבל דמי אבטלה ובנסיבות אלה הסכים לכך". (הנתבעים 3,5 ו-7 = מונדר וויליאם ונאדר) כן ראה סעיף 89 לפסק הדין הנ"ל : "לדבריו, את מניותיו בחברה העביר לחליל "בכדי להפטר מהבעיות שנוצרו וחשש לחובות נוספים שצמחו כתוצאה מהשריפה ולא בכדי לחמוק מאיש" (לדבריו= לדברי מונדר) 24. ודוק! המבקש, מבקש לאחוז את החבל בשני קצותיו, שכן מצד אחד הוא טוען, כי הסך של 2,360,500 ₪ לא שולמו ע"י המשיב אלא על ידי החברה, המשיבה (ראה סעיף 17 לסיכומי המבקש) אשר הוקמה באמצעותו. ומצד שני הוא מבקש לחייב את המשיב אישית בפיצויים המגיעים לו לכאורה. צודק המשיב בטענתו, כי גם אם היה המבקש בעל מניות בחברה, הרי שאין בכך להצמיח לו זכות תביעה, שכן הפיצויים שייכים לחברה כך, שאין כל בסיס לתביעתו. 25. בסיכומיו טען המבקש, כי מתוך סכום הרכישה, הסכומים ששולמו לחברת חממה בסך של 610,000 ₪ וכן סכום של מיליון עד מיליון שלוש מאות ששולמו לבנק הפועלים, שולמו על ידי החברה ולא על ידי המשיב והראיה לכך היא שבת"א 16892/03 שהוזכר לעיל ובע"א 2529/07 בעניין שבין חברת חממה ובין המשיב והחברה ושאר בני משפחת ערטול, צויין במפורש, כי התשלום הנ"ל בוצע באמצעות החברה, או ליתר דיוק על ידי החברה באמצעותו. לעניין זה הפנה המבקש לסעיף 59 לפסק הדין בפרשת חממה. סעיף 59 הינו חלק מסעיפים המפרטים את עדותו של חליל כאמור בתצהירו נ/4 וכדלקמן: "לעדותו, התובעת סיפקה סחורות לנתבעת- ואולם כלל הסחורה שנרכשה ע"י הנתבעת שולמה במלואה". בין אם טעה המבקש בציון הסעיף ובין אם לאו, הרי שאיני מוצא כיצד יש בסעיף זה על מנת להועיל למבקש. דווקא מעיון בפסקי הדין בפרשת חממה בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי שצורפו לסיכומי המבקש עולה, כי המשיב רכש את המפעל בסכום הגבוה משוויו הממשי במטרה לסייע לאחים ערטול ובפרט למונדר, אשר חשבון הבנק, התיקים במס הכנסה ומע"מ וכן הציוד והמכונות היו רשומים על שמו (ראה סע' 26 לפסק הדין בפרשת חממה) והוא זה שנטל הלוואות למימון רכישת המפעל וביצוע תשלומים שהתחייב להם וכמפורט להלן: "למערער היו עסקים משלו אשר כלל אינם קשורים למפעל. משנקלעו השותפים למצוקה כלכלית, נאות המערער לרכוש את המפעל, אולם, זאת תוך הצבת תנאים לפיהם לא תחוב החברה בחובות העבר, למעט התחייבויות מפורשות. כך גם בחר המערער בהקמת החברה אשר החלה בהפעלת המפעל כשהוא בעל השליטה בה, תוך שהוא נוטל הלוואות למימון רכישת המפעל וביצוע אותם תשלומים שהתחייב הם" (סעיף 21 לפסק הדין בפרשת חממה במחוזי) (הדגשות בקו שלי-א.ק.). ההתחייבויות המפורשות על פי הסכם המכר בין מונדר לחליל בהן נשא חליל הינן: שעבוד לבנק הפועלים (בין מיליון למיליון שלוש מאות). לחממה מאיר סחר 610,000 ₪. למר אחמד סלים בגין חוב סולר 122,000 ₪. לבנק מרכנתיל דיסקונט בגין חובות ע"ש מונדר 300,000 ₪. חובות שוק אפור ושונות (בין 200,000 ₪ ל- 300,000 ₪). 26. עוד יוער, כי לא זאת בלבד שהמבקש לא הוכיח את תביעתו הרי, שזו מעוררת תהיות רבות. ראשית, על אף טענת המבקש, כי הוא זה שפנה אל המשיב על מנת שיסייע לו ולאחיו למנוע את קריסת המפעל, הרי שבסופו של יום, הסכם המכר נערך בין מונדר לבין המשיב כך שההסכם תואם דווקא את גרסת המשיב ולפיה, מונדר פנה אליו. שנית, על אף שהתביעה, כאמור לעיל, לא נדחתה מחמת התיישנות, תמוה הכיצד זה משך עשור שלם לא גילה המבקש, כי איננו בעל מניות בחברה וכיצד לא ידע על מכירת המפעל למר יאיר משכית על אף שלטענת המשיב הועסק המבקש אצל מר יאיר משכית במפעל במשך כשנתיים לאחר הרכישה. שלישית, תמוה מדוע רק המבקש בחר לתבוע את המשיב ,ללא שני אחיו ,אשר אף הם העבירו למשיב את מניותיהם ללא תמורה. 27. בשולי פסק-הדין אבקש להבהיר, כי לא נתתי משקל יתר לנאמנות יתר המצהירים בתיק, שכן הצדדים עצמם ביקשו להעמיד המחלוקת העובדתית ביניהם על השאלה, האם חתם המבקש על שטר העברת המניות למשיב. שעה שקבעתי כי נתתי אמון מלא, בעדותו של רו"ח מר וליד סייד, ושעה שקבעתי שהמבקש אכן חתם על שטר העברת המניות, הרי שממילא דין התובענה להידחות. 28. סוף דבר אפוא, התובענה נדחית. אני מחייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיב בסך 15,000 ₪. דיני חברותבעלי מניותמניותפסק דין הצהרתי