פסק דין בתביעה ובתביעה שכנגד בעקבות הסכם למכר של דירה מן הנתבע לתובע 2. הדירה שבה מדובר נמצאת ברח' שבטי ישראל 52 בירושלים והיא ידועה כגוש 30059, חלקה 139, תת חלקה 10. 3. בלשכת רישום המקרקעין רשום כי הדירה בבעלות הנתבע ורשומה עליה משכנתה בדרגה ראשונה ללא הגבלת סכום לטובת "טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ". 4. בקשר לעסקת המכר הנ"ל נערך הסכם מכר ב-29.5.02 ומאוחר יותר נערכו שני נספחים (ב-30.6.02 וב-9.9.04), אשר כל אחד מהם הוא בעצם הסכם, אשר מתבסס על המצב שקדם לו וכולל בעניינים שונים הסכמות חדשות בהתאם למצב הדברים במועד כריתתו. בהמשך לכך יבואו להלן לעיתים הכינויים "הסכם ראשון", "הסכם שני" ו"הסכם שלישי" ביחס למסמכים אלה. 5. התובע טוען כי הוא קיים חיוביו וכי הנתבע הפר את שהוסכם בין הצדדים וסיכל את קיומו של הסכם במובנים שונים. בהמשך לכך עותר התובע (בסעיף 56 של כתב התביעה) לסעדים הבאים: "א. לקבוע כי הנתבע הפר את הסכם המכר ונספחיו. ב. לחייב את התובע (צ"ל: הנתבע - ר .י.) לקיים את התחייבויותיו על-פי הסכם המכר ונספחיו. ג. לקבוע כי התובע זכאי להפקיד בקופת בית-המשפט 253,863$ - יתרת התמורה הבלתי משולמת (כאמור בסע' 17 לעיל), בניכוי הסכומים אשר יפורטו בס"ק ד' להלן, ולאחר מכן, רשאי התובע לפעול בלשכת רישום המקרקעין, להעברת הזכויות בנכס משם הנתבע, לשמו. ד. להלן הסכומים אותם פטור התובע מלהפקיד בקופת בית משפט, ועליו לשלמם לגורמים שלהלן: יתרת ההלוואה המובטחת ברישום משכנתא [כפי תנאי שטר 6531/2, מתאריך 22.5.2001 (כאמור בסע' 34א לעיל)] על הנכס, אותה ישלם התובע במישרין, לבנק המזרחי - טפחות. משכנתא בדרגה ראשונה "ללא הגבלה בסכום", לטובת "בנק טפחות". ה"חוב הפסוק" (כהגדרתו בסע' 1, בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967), בתיק הוצאה לפועל 03-23331-02-1 במסגרתו הוטל עיקול על זכויות הנתבע בנכס, וזה נרשם כפי תנאי שטר 27687/1 מתאריך 9.12.2009 (כאמור בסע' 34ב לעיל). ה. לקבוע, כי על הנתבע לפנות את הנכס, לסלק ממנו את ידו, ולמסור לידי התובע את החזקה הייחודית והבלעדית בו, כאשר הוא פנוי מכל אדם וחפץ אשר שייכים לנתבע. ו. להורות לבא-כוח התובע-הח"מ, לעשות שימוש בייפוי כוח בלתי חוזר אשר נעשה ע"י הנתבע בתאריך 29.5.2002 (הנספח 3 לכתב התביעה), לשם ביצוע כל הנדרש כדי: לסלק את ההלוואה אשר מובטחת ברישום משכנתא לטובת בנק המזרחי-טפחות על הנכס, ולבטל את רישום המשכנתא בלשכת רישום המקרקעין. לבקש בשם הנתבע את מחיקת העיקול כפי תנאי שטר 27687/1 מתאריך 9.12.2009 (כאמור בסע' 24ב לעיל), לאחר תשלום "החוב הפסוק" בתיק הוצאה לפועל 03-23331-02-1. לבצע את העברת הזכויות בנכס, משם הנתבע לשם התובע, עפ"י הסכם המכר ונספחיו. ז. לקבוע, זכותו של התובע ליטול הלוואה מבנק למשכנתאות, וזו אמורה להיות מובטחת ברישום משכנתא. ב"כ התובע, יחתום בשם הנתבע, על כל המסמכים עליהם על הנתבע כבעליו הרשום של הנכס, לחתום, כדי לאפשר לתובע את נטילת ההלוואה הנ"ל. ח. ליתן לתובע סעד כללי, מכוח סמכותו, אשר קבועה בתקנה 14(ב) מתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984". בנוסף לכך עותר התובע במסגרת כתב התביעה (בסעיף 53) ובבקשה נפרדת שהגיש למתן היתר לפיצול סעדים. 6. בכתב הגנתו מעלה הנתבע טענות מקדמיות (בעיקר התיישנות ושיהוי) וטוען כי יש לדחות את התביעה גם לגופה. 7. הנתבע לא הסתפק בהגנה אלא נקט גם מהלכי התקפה. זאת בתביעה שכנגד שהגיש, אשר נטען בה כי התובע הוא שהפר את ההסכם ומבוקש במסגרתה פיצוי כספי בסך 321,318 ש"ח. 8. מה שקשור בפיצול הסעדים הוסדר בהסכמה, באופן המאפשר לתובע להגיש תביעה נוספת (ראו פרוטוקול מ-18.1.12). כמו כן עלו רעיונות לפשרה ונקבע לוח זמנים להמשך ההליכים למקרה שלא תושג פשרה. 9. בסופו של דבר לא הושגה פשרה, למרות מאמצים רבים שהושקעו במגמה להגיע לכך גם בשלב קדם המשפט וגם בשלב ההוכחות. בהמשך לכך הוגשו ראיות מטעם הצדדים (במסגרת ההסכמה המקורית ומכח החלטות שאיפשרו חריגה ממנה ותוספת ראיות), נחקרו עדים והוגשו סיכומים. 10. בתחילת הדרך הוגשו הראיות הבאות: מטעם התובע - תצהיר עדות ראשית שלו ותצהיר של ערן הוכברג, שהיה מעורב בעסקה הנדונה. מטעם הנתבע - תצהיר עדות ראשית שלו. בנוסף לנ"ל הוגשו מאוחר יותר מסמכים שונים מן הבנק והתובע הגיש תצהיר משלים, אשר במסגרתו התייחס למסמכים אלה. הנתבע לא עשה שימוש בזכות להגיש ראיות נוספות בעקבות תצהיר התובע (זכות שניתנה לו בהחלטה מ-17.1.13, אשר בגדרה גם חויב התובע בהוצאות ללא קשר לתוצאה הסופית בשל מה שקשור בתצהיר המשלים הנ"ל). 11. בדיון ההוכחות נחקרו כל המצהירים. בהמשך לכך הוגשו סיכומים במתכונת תלת שלבית, שאיפשרה לכל צד להעלות כל טענותיו (בכובעיו השונים) ולהתייחס לטענות רעהו. 12. משנשלמה הגשת הסיכומים, הוכשרה הקרקע להכרעה במה שעל הפרק. ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז 13. לאחר שקילת המכלול, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את רוב רובה של התביעה ולדחות את התביעה שכנגד. 14. במה שנוגע לתביעה העיקרית הכוונה לכך שהתובע יהיה זכאי לכל הסעדים שצוטטו לעיל בסעיף 5 של פסק דין זה, בכפוף למה שייאמר להלן (בסעיף 29), למעט סעד הפינוי (שצוטט בסעיף 5 מסעיף 56(ה) של כתב התביעה), אשר בקשר אליו ייאמר לקמן (בסעיפים 32-31) מה שייאמר. 15. אסביר להלן כיצד הגעתי לתוצאה דלעיל. ג. הבסיס לתוצאה - כללי 16. בראש ובראשונה יש לומר כי התוצאה אינה מבוססת על עדות פלונית או אלמונית, אלא על הפסיפס המתקבל מן המכלול. 17. במה שנוגע לעדויות שנשמעו עדיפה בעיניי עדותו של התובע על פני זו של הנתבע. האחרון ניסה יותר מדי פעמים להיבנות מטענות בדבר שכרותו, תוך שטען כי זה מצבו במהלך העדות וגם במהלך האירועים שביסוד ההליכים. התרשמתי כי מדובר בניסיונות התחמקות מעניינים שלא היו נוחים לו ולא בדברים שיש בהם ממש. על כך אוסיף כי עדותו של התובע נתמכת גם בעדותו של ערן רוכברג, אשר גם אם קרבתו הרבה אל התובע מצביעה על כך שאין מדובר בעדות "אובייקטיבית" ו"חיצונית", הרי שבכל זאת היא עמדה במבחן החקירה הנגדית ויש בה חיזוק מסוים לגירסת התובע. 18. התמונה בכללותה היא שהצדדים פעלו באופן כזה שיוכל להביא לקיום העיסקה שעל הפרק. לצורך זה הם קבעו מה שקבעו בהסכם המקורי ומשנוכחו לדעת כי יש צורך בהתאמות שונות כדי להגיע לתוצאה האמורה, הם הסכימו למה שהסכימו בנספחים המאוחרים יותר. בהמשך לכך אין מקום לטענות הנתבע כאילו יש להסיק לחובת התובע כי בשלבים שונים התחייב לדברים שידע כי לא יוכל לעמוד בהם. לעניין זה יש לומר כי אין ביסוס שכך היה, ושמכל מקום, בהסכם השני יש התייחסות לאפשרות שהתובע יזדקק למשכנתה ולסיוע הנתבע כדי לעמוד בהתחייבויותיו, מוסכם בו כי הנתבע מתחייב לסייע לתובע בקשר לכך. לאחר מכן הביא הנתבע לכך שהתובע לא יוכל לעמוד במה שהתחייב בו. יש להוסיף עוד, כי אפילו היה ממש בטענה זו של הנתבע, הרי שההסכמות המאוחרות מצביעות על כך שהנתבע היה מוכן ללכת לקראת התובע כדי להגיע לתוצאה שהייתה רצויה לשניהם, שהיא מימוש העיסקה. 19. למעשה די במה שנאמר עד כה כדי לבסס את התוצאה הסופית, שכן יש בו להדוף לחלוטין את קו הגנתו של הנתבע. עם זאת, ואפשר שבגדר מה שלמעלה מן הצורך (לפחות חלקית), אתייחס גם לטענות ספציפיות של הנתבע ולעניינים נוספים. אסביר מדוע אין בטענות הסף של הנתבע כדי להביא לתוצאה שהוא חפץ בה וכי הוא הדין גם בטענות שהעלה לגופו של עניין. בהמשך אוסיף ואסביר מדוע התוצאה הסופית שאינה מקבלת במלואה את תביעה התובע אלא ממעטת ממנה דבר מה. ד. טענות סף - ההתיישנות ושיהוי 20. הנתבע לא יוכל להיוושע מהטענות שבכותרת. 21. טענת ההתיישנות אינה במקומה כלל ועיקר. כשמדובר בתביעה לאכיפת הסכמי מכר של מקרקעין שהוגשה בשנת 2011 בקשר להסכמים שנכרתו בין השנים 2004-2002, ברור שאנו רחוקים מאוד מתקופית ההתיישנות שבסעיף 5(2) לחוק ההתיישנות (15 שנה ו-25 שנה). אשר על כן, נדחית טענת ההתיישנות. 22. הנתבע לא יוכל להיבנות גם מטענת השיהוי. אמנם חלף פרק זמן ארוך בין ההסכם השלישי שנכרת בין הצדדים ב-9.9.04 והתשלומים האחרונים ששילם התובע לנתבע לבין הגשת התביעה בשנת 2011. יחד עם זאת, אין בכך להביא לדחיית התביעה על הסף מחמת שיהוי. זאת לנוכח הכללים המחמירים שנקבעו בפסיקה לעניין סילוק כזה, ובכלל שחלוף הזמן ילמד על זניחת זכות התביעה ויביא לשינוי מצבו לרעה של הנתבע. במקרה דנן המחלוקות שבין הצדדים (שבאו לידי ביטוי גם בצווי הרחקה הדדיים בשנת 2006) אינן מלמדות על זניחת זכות התביעה. מעבר לכך, ברור לדעתי כי הנתבע לא שינה מצבו לרעה. אדרבה, שכן הוא מחזיק גם בדירה וגם בכסף ששולם לו ע"י התובע והוא נהנה גם מסכומים ששילם התובע לצד שלישי (משה פורוש), שהביאו להסרת עיקול מן הדירה. במצב דברים זה ברי כי אין לדחות התביעה על הסף מכוח טענת שיהוי. ה. טענות טרום חוזיות - הטעיה, כפיה ועושק 23. בהמשך לנאמר עד כה ובכלל, אין לקבל את טענת הנתבע להטעיה שהטעה אותו התובע בהסכם הראשון, כאילו הוא בעל ממון ובאפשרותו לממן מכיסו את מלוא התמורה. גם אילו התקשר התובע בעסקה מתוך תקווה שיוכל לעמוד בתשלום התמורה ותקווה זו נתבדתה, הרי שההסכמים השני והשלישי תקנו זאת בכך שהנתבע התחייב לאפשר לתובע לקבל הלוואה על חשבון הדירה במקביל לסילוק המשכנתה לבנק טפחות. 24. בכל הנוגע לטענות כפיה ועושק - ככלל, קשה להיבנות מטענות כאלה, ובעיקר לגבי עושק נדירים המקרים שהתוצאה הסופית באה בעקבותיהן. לצורך ביסוס טענות אלה מעלה הנתבע שלוש טענות משנה: שהתובע ניצל את שכרותו הכרונית ואת תלותו בשתית אלכוהול, שהתובע ניצל את מצבו הכלכלי הקשה ושהתובע לא הסב תשומת ליבו לזכותו להסתייע בעורך דין מטעמו. לדעתי, שלוש הטענות קורסות כבר מעצם העובדה שב-30.8.04 נשלח מכתב מאת עורך דין מטעם הנתבע אל התובע (נספח א6 לתצהיר הנתבע). מכתב זה מתריע לפני התובע על הזכות לביטול ההסכם ע"י הנתבע לנוכח הפרות לכאורה של ההסכם על ידי התובע. ראשית - מכתב זה מלמד כי הנתבע היה מודע לאפשרות להסתייע בעורך דין ואף הסתייע בפועל בעורך דין בקשר לעניינים שביסוד התביעה דנן. למעשה, עוד קודם לכן, במשא ומתן קודם שניהל הנתבע למכר הדירה (עם פורוש), הוא הסתייע בעורך דין (ראו נספח א5 לתצהיר הנתבע). שנית - במכתב מ-30.8.04 לא עולה כל טענה לכפיה או לעושק, תוך ניצול מצבו של הנתבע (הכלכלי או האלכוהולי). גם לא עולה טענה לתנאים בלתי מקובלים עליהם הוסכם עקב מצבו של הנתבע ובכלל. זאת למרות שבהסכם השני נקבעו תנאים שעתה טוען הנתבע כי הם הרעו את תנאי ההסכם הראשון ושאינם מקובלים (דוגמת פינוי הדירה לא יאוחר מ-30.10.02 בטרם תשלום מלוא התמורה ומתן אפשרות למישכון הדירה מיידית וללא הגבלה ולחילופין להעברת הבעלות לאחר תשלום של 70,000$ לפי בחירת הקונה). למרות שעורך דין מטעם הנתבע נחשף לשני ההסכמים ולמרות שהנתבע יכול היה לטעון כבר אז ששני ההסכמים נכרתו בעקבות ניצול מצבו ושנקבעו בהם תנאים בלתי מקובלים אשר מרעים את מצבו ביחס להסכמי מכר אחרים, לא נטענה כל טענה לכך על ידי עורך הדין באותו מכתב מ-30.8.04. שלישית - הנתבע המשיך לקבל כספים מהתובע גם לאחר ההסכם השלישי. הנתבע אף לא מכחיש שהוא פינה את הדירה בשנת 2002 וקיבל שכר דירה מהתובע עד למועד שבו הוא חזר אל הדירה בשנת 2005. רביעית - הנתבע אף אישרר ב-17.10.04 את תוקפו של ההסכם השלישי מ-9.9.04. חמישית - התרשמות מן הנתבע בזמן עדותו. למרות שהעיד כי גם טרם מתן העדות שתה אלכוהול (בירה), הרי שעדותו הייתה סדורה וברורה. ו. טענה בדבר ביטול ההסכם הראשון והשני בשל הפרתם 25. הנתבע טוען כי יש לראות במכתב מ-30.8.04 מכתב ביטול. ברי שאין הדבר כך. ראשית - למרות מכתב זה נחתם ההסכם השלישי (מ-9.9.04) ובו נאמר שהוא נכרת בהמשך לשני ההסכמים הקודמים ומבלי לגרוע מתוקפם. שנית - המכתב עצמו הוא מכתב התראה לפני ביטול כך שאין הוא מכתב ביטול, וגם לא באה הודעת ביטול בעקבותיו. שלישית - הנתבע המשיך לקיים את חובותיו מכח ההסכמים והתגורר בדירה שכורה במימון שהתובע מימן לו עד שנת 2005. רביעית - העובדה שהנתבע לא ביצע השבה כלשהי לתובע, מצביעה אף היא על כך שלא ביטל את ההסכמים, שכן לו היה מבטלם, הייתה נגזרת מכך חובת השבה כנ"ל. 26. אין לקבל את טענות הנתבע כי ההסכמים הופרו בכך שהתובע לא שילם את התשלומים שנקבעו בסעיף 4 להסכם הראשון (ולא 3 כפי שכתב בסיכומיו) במועדם. ראשית - ההסכמים השני והשלישי משנים את הבסיס לתשלום התמורה, בכך שמוסכם בהם שהנתבע יאפשר לתובע קבלת משכון על זכויותיו לשם מימון "הרכישה ואת הבניה" (סעיף 4(ב) להסכם השני, סעיף 5 להסכם השלישי). ההסכם השלישי גם משנה את פריסת התשלומים שטרם שולמו למועד נדחה - לאחר קבלת היתר בניה לתובע ולאחר הסרת מניעות בדמות התנגדויות של שכנים לבנייה. 27. נמצא לנו שלא רק שהנתבע לא ביסס הפרה מצד התובע, אלא שמכל מקום, הנתבע לא ביטל את ההסכמים, או איזה מהם. ז. סיכום ביניים והמתווה להמשך הדרך 28. לנוכח כל שנאמר עד כה, נמצא לנו כי הנתבע לא יוכל להיבנות מטענות הסף שהעלה ומטענותיו האחרות, וכי מצב הדברים בכללותו מצדיק שיינתנו לתובע כל הסעדים אשר נקבע לעיל כי יינתנו לו. 29. מכל שנקבע עולה כי התובע קיים את שהוסכם בינו לבין הנתבע ככל שהנתבע איפשר זאת וכי הנתבע הפר את המוסכם. כפועל יוצא מכך ובכלל, יש לאכוף את ההסכמים ולאפשר המשך קיומם. במכלול הנסיבות יש מקום לאפשר לתובע לפעול לצורך זה כפי שצוטט לעיל (בסעיף 5) מתוך סעיף 56(ג)(ד)(ו)(ז) לכתב התביעה. כך יתאפשר להגיע למצב הדברים שכל אחד מן הצדדים היו אמורים להגיע אליו בעקבות ההסכמים בדרך הנוחה ביותר וללא תלות של התובע ושל הנתבע זה בזה (וראו גם מה שנאמר ושהוער בסעיפים 34-32, ו-37 של פסק דין זה). למען הסר ספק, מובהר ומודגש כי התובע יהיה רשאי לרשום הזכויות על שמו בלשכת רישום המקרקעין רק לאחר שיבצע את כל התשלומים שעליו לבצע (פרעון יתרת ההלוואה המובטחת במשכנתה, פרעון החוב בתיק ההוצל"פ וההפקדה בקופת בית המשפט - כמצוטט לעיל בסעיף 5 מסעיף 56(ג) ו-(ד) של כתב התביעה) וכי הוא יהיה רשאי להשתמש ביפוי הכח לפני ביצוע כל התשלומים הנ"ל רק לצורך נטילת הלוואה כנגד משכנתה, במקביל לסילוק יתרת ההלוואה המובטחת במשכנתה, כמובא שם מסעיף 56(ז)(ד)(1) ו-ו(1) של כתב התביעה וכפי שהוסכם בסעיף 5 להסכם השלישי). 30. בנוסף לכל שנקבע ושנאמר עד עתה, אסביר להלן מדוע התובע אינו זכאי לסעד הפינוי שעתר לו. לאחר מכן אתייחס לתביעה שכנגד ואסביר מדוע דינה להידחות. בטרם חיתום אעיר שתי הערות ולאחר מכן יבוא "סוף דבר". ח. התובע לא זכאי לסעד של פינוי 31. לנוכח כל שנקבע ושנאמר עד כה, הרי שלכאורה נגזרת מכך גם תוצאה אשר לפיה על הנתבע לפנות את הנכס הנדון. אף על פי כן, לא יינתן לתובע סעד זה. זאת בשל כך שמתן סעד זה מסור לסמכותו בית משפט השלום. 32. אכן, יש לקוות כי לאחר פסק דין זה, יפנה הנתבע את הנכס ללא צורך בהליכים משפטיים נוספים לשם כך. יתרה מזו. יש לצפות ולייחל שלאחר פסק דין זה יסתיים הסכסוך בין התובע לבין הנתבע בכללותו, באופן שלא יהיו עוד הליכים משפטיים ביניהם (ובכלל זה לא יהיה צורך בתביעה נוספת, אשר התובע רשאי להגיש מכח מה שצוין, בסעיף 8 של פסק דין זה). כך או כך, אין מקום שבמסגרת פסק דין זה יינתן סעד של פינוי ולכן לא ניתן סעד זה. ט. התביעה שכנגד 33. בתביעה שכנגד עותר הנתבע (כתובע שכנגד) לחיוב התובע (כנתבע שכנגד) לשלם לו פיצוי בשל הפרת ההסכמים מצד התובע. 34. כל שנאמר עד כה מבסס לא רק את קבלת התביעה העיקרית (כפי שהתקבלה) אלא גם את דחיית התביעה שכנגד. י. הערות בטרם סיום 35. בהתקרבנו לסיום פסק הדין, אעיר שתי הערות. 36. הערה ראשונה עניינה בכך שבדרך לתוצאה הסופית לה לא התבססתי על טענות של התובע כאילו הנתבע הציגו לו מצגים טרום חוזיים שהיו מצגי שווא וכי הגעתי אליה גם בלעדיהן. בקשר לכך אוסיף את שייאמר להלן. התובע טוען כי הנתבע הציג לו מצגי שווא טרום חוזיים, לפיהם כל הגג בבעלותו וכך גם כל זכויות הבניה על הגג ושקיימת הסכמה של כל הדיירים להוספת בניה על הגג. הטעמים לכך שלא ייחסתי משקל לטענות אלה הם כדלקמן: ראשית - התובע לא מבקש סעד אופרטיבי בקשר לטענות אלה, למרות שהן מלוות בטענה שבעטיין נגרמו לתובע הוצאות נוספות. שנית - קיים רישום ברור של הדירה והצמוד לה, כך שלא היה לתובע לבסס רכישה אלא על הרישום הקיים או לברר אם קיימת הצמדה נוספת לדירה של הנתבע. שלישית - הסכמת הדיירים דרושה בכל מקרה ואין להניח שהסכמה תיאורטית - ככל שהייתה - לבנייה ערטילאית תספיק למצב דברים חדש בו מוגשת תוכנית ממשית שיש בה ללמד כל דייר ודייר על הפגיעה האפשרית בו במהלך הבניה ולאחריה. 37. הערה שניה היא זו: השתלשלות העניינים בין התובע לבין הנתבע ומה שנקבע לעיל מוליכים למסקנה כי יש להגיע לתוצאה כנ"ל, אשר יש בה להביא לניתוק הזיקה בין התובע לבין הנתבע, באופן שהתובע לא יהיה זקוק לנתבע לצורך מה שעומד על הפרק מבחינתו. לא נזקקתי למאמצים כדי להגיע לתוצאה כזו. עם זאת, ככל שהיו נדרשים מאמצים כאלה, היה רצוי לעשותם, שכם גם טעמים פרקטיים תומכים בכך שהתוצאה הסופית של פסק הדין תביא למצב דברים כאמור. יא. סוף דבר 38. התוצאה הסופית של פסק דין זה היא כפי שנקבע לעיל, בסעיפים 14-13 ו-29 של פסק דין זה. 39. לנוכח מכלול מה שעמד על הפרק והתוצאה הסופית, על הנתבע לשלם לתובע את האגרות ששילם בקשר לתביעתו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום כזה וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ש"ח. 40. למען הסר ספק, בהחלטה מ-17.1.13 חוייב התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 5,000 ש"ח ללא קשר לתוצאה הסופית. החיוב שבסעיף 39 דלעיל אינו מבטל חיוב זה, וככל שהתובע טרם שילם לנתבע את שחוייב בו אז - ניתן לערוך חישוב סופי מתאים. חוזהמקרקעיןהסכם מכרתביעה שכנגד