תביעה ייצוגית: גביית יתר של דמי אשראי בפוליסות ביטוח על ידי הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל") ממבוטחיה בענפי הביטוח הכללי (האלמנטרי), ובפרט בפוליסות לביטוח רכב (רכוש), פוליסות ביטוח דירה ותכולתה ופוליסות ביטוח תאונות אישיות (להלן: "ביטוחים אישיים"). מהטעמים שיפורטו להלן מצאתי לנכון לאשר את הבקשה, ולתת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין. א. רקע בעת רכישת פוליסת ביטוח עומדות בפני המבוטח שלוש אפשריות לתשלום דמי הביטוח (הפרמיה): תשלום דמי הביטוח במזומן; תשלום דמי הביטוח בתשלומים חודשיים באמצעות כרטיס אשראי; ותשלום דמי הביטוח בתשלומים חודשיים באמצעות הרשאה לחיוב חשבון בנק. עניינו של ההליך שלפני בשתי האפשריות האחרונות, במסגרתן משולמים דמי הביטוח בתשלומים. המשיבה, הראל, היא חברה בעלת רישיון מבטח המציעה למבוטחיה פוליסות ביטוח שונות. ככזו, כפופה הראל להוראות הרגולטוריות השונות המסדירות את פעילותן של חברות הביטוח ובכלל זה לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (קביעת אחידות מטבע בחוזי ביטוח ודמי ביטוח באשראי), תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות הפיקוח דמי ביטוח באשראי"). תקנה 4 לתקנות הפיקוח דמי ביטוח באשראי קובעת כי במקרה של תשלום דמי הביטוח בתשלומים רשאית חברת הביטוח לקבוע כי לתשלומי דמי הביטוח יתווספו ריבית או דמי גביה ובלבד שביחס לביטוחים אישיים לא יעלה שיעורן על 6% לשנה במקרה של הצמדה למדד ועל 10% בשנה במקרה של הצמדה למטבע חוץ (להלן: "תקרת דמי האשראי החוקית"). כעניין שבשגרה מחושבים דמי האשראי במועד הוצאת הפוליסה. ואולם, לעיתים מתרחשים שינויים מאוחרים האמורים להשפיע על דמי האשראי שנצברו לחובת המבוטח. שינויים אלו יכולים להיות לטובת המבוטח, באופן המביא להפחתה בחבות דמי האשראי (כגון הנחה שניתנה במועד מאוחר יותר על הפרמיה, שינוי בכיסוי הביטוחי, הפסקת ביטוח במהלך שנה או הקדמת תשלום הפרמיה) או לרעת המבוטח, באופן המביא להגדלת חבות דמי האשראי (כאשר הדוגמא המובהקת לכך היא דחיית מועד תשלום הפרמיה על ידי המבוטח). הראל הודתה, לצורך הסדר הפשרה, כי לא עדכנה את חישוב דמי האשראי בהתאם לשינויים האמורים, ועל כן לעיתים נגבו ממבוטחים דמי אשראי בשיעור נמוך יותר מדמי האשראי בהם הם חייבים, ולעיתים נגבו מהם דמי אשראי בשיעור גבוה יותר מזה שהיו אמורים לשלם. עניינה של התובענה הינו ביחס למקרים האחרונים. טלו לצורך המחשה את מצב הדברים הבא: נניח כי פלוני רכש פוליסת ביטוח בתחום הביטוחים האישיים מהראל, כנגד פרמיה של 1,000 ש"ח לשנה, וביקש לשלמה ב-8 תשלומים חודשיים. בעת עריכת הפוליסה חישבה הראל את סכום התשלום בכל אחד מהתשלומים התקופתיים, כך שדמי האשראי בהם יחויב פלוני לא יעלו על תקרת דמי האשראי החוקית (יצוין כי ככל שמספר התשלומים שביקש הלקוח לא עלה על 4 תשלומים חודשיים, לא חויב כלל בתשלום דמי אשראי). לאחר זמן מה התברר כי ללקוח מגיע זיכוי מחברת הביטוח, וכתוצאה מכך הופחת סכום הפרמיה לתשלום ל- 800 ש"ח. במצב דברים זה היה מקום להפחית את דמי האשראי כך שישקפו את שיעור הריבית שסוכם עליה, ובכל מקרה שלא יעלו על תקרת דמי האשראי בגין סכום הפרמיה המעודכן לתשלום (שהרי בגין הסכום המופחת לא ניתן כל אשראי). ואולם, הראל לא ביצעה כל עדכון בחישוב דמי האשראי בעקבות אירועים מאוחרים, וכתוצאה מכך יתכן שפלוני חויב בדמי אשראי בשיעור העולה על המותר על פי דין או בשיעור העולה על זה שהוצג לו. ב. התנהלות הצדדים בתיק ביום 11.7.2011 הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו, תביעה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה, וזאת לפי פריט 2 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו - 2006 ("תביעה נגד מבטח, סוכן ביטוח או חברה מנהלת, בקשר לענין, לרבות חוזה ביטוח או תקנות קופת גמל, שבינם לבין לקוח, לרבות מבוטח או עמית, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו"). טענותיו העיקריות של המבקש היו כי הראל מפרה את הוראות הדין ובכלל זה את הוראות תקנות הפיקוח דמי ביטוח באשראי, וגובה ממבוטחיה בענפי הביטוח הכללי (אלמנטרי) דמי אשראי בשיעור העולה על תקרת דמי האשראי החוקית או בשיעור העולה על זה המוצג למבוטחים, תוך הטעייתם ותוך שהיא נמנעת מלמסור להם פרטים שהיה עליה למסור על פי דין. הגדרת הקבוצה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית היתה "כל בעלי הפוליסות ו/או המוטבים ו/או המבוטחים שבוטחו על ידי המשיבה בפוליסות ביטוח בענפי הביטוח הכללי, ואשר שילמו למשיבה דמי אשראי ו/או דמי גביה ו/או דמי הסדר תשלומים ביתר תוך חריגה מהוראות הדין ו/או תוך חריגה משיעורי הריבית אשר הוצגו למבוטחים בפוליסות, החל מיום 1.5.1984" המבקש עתר לאישור התובענה כייצוגית, וכן לשני סעדים עיקריים: פיצוי כספי של חברי הקבוצה בסך כולל של כ-524 מיליון ₪, המתייחס לתקופה שמאז שנת 1984 ועד למועד הגשת התובענה, וכן סעדים שעיקרם תיקון התנהלותה של הראל בתחום גביית דמי אשראי מכאן ולהבא. ביום 18.3.2013, עוד בטרם הגישה הראל את תגובתה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה לאישור הסדר פשרה. לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה המוצע וקיימתי עם הצדדים דיון ראשוני לגביו, הגעתי למסקנה כי אין מקום לדחותו על הסף, ועל כן הוריתי לפעול לגבי הבקשה לאישור הסדר הפשרה בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 ותקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע - 2010. לאחר פרסום ההודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה לא הוגשו התנגדויות או בקשות לצאת מן הקבוצה. ביום 16.7.2013 הוגשה הודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה במסגרתה הודיעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד תמר עיני-ורדון, כי היא מותירה את ההכרעה ביחס להסדר הפשרה לשיקול דעת בית המשפט. עם זאת, מצאה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לנכון להתייחס לשכר הטרחה המוצע במסגרת הסדר הפשרה. לגישת עו"ד עיני-ורדון שכר הטרחה המוצע נראה, על פניו, גבוה ועל כן מן הראוי כי שכר הטרחה ייקבע כאחוז מסוים מהסכום אשר יגבה בפועל על ידי חברי הקבוצה בהתאם לעקרונות אשר נקבעו בפסק הדין בעניין ע"א 2046/10 עזבון המנוח שמש נ' רייכרט ואח' (ניתן ביום 23.5.2012). ביום 20.5.2013 הוריתי על מינויו של פרופ' אלון קלמנט, מהמרכז הבינתחומי הרצליה, כבודק בתיק, בהתאם להוראת סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "הבודק" או "פרופ' קלמנט"). פרופ' קלמנט התבקש לבדוק את סבירות הסדר הפשרה שהוגש לאישורי בתיק זה, תוך התייחסות, בין היתר, לגורמים הבאים: א. היקף דמי האשראי שנגבו ביתר על ידי הראל בהנחה שיש ממש בטענותיו של המבקש לעניין זה; ב. שווי ההטבה המוצעת במסגרת הסדר הפשרה מבחינת כל אחד מחברי הקבוצה ומבחינת הקבוצה בכללותה. ביום 11.11.2013 הגיש פרופ' קלמנט את חוות דעתו, אשר עיקריה יפורטו להלן. להשלמת התמונה יצויין כי תביעות דומות לזו בה עסקינן הוגשו נגד ארבע חברות ביטוח אחרות: הפניקס חברה לביטוח בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ, מנורה חברה לביטוח בע"מ ומגדל חברה לביטוח בע"מ. ארבע התביעות הללו מתנהלות אף הן לפני, ומצויות בהליכי גישור מתקדמים לפני כבוד השופט (בדימוס) משה גל (המדובר בת"צ 7340-07-11; ת"צ 7387-07-11; ת"צ 7418-07-11; ות"צ 23112-07-11, בהתאמה). ג. עיקרי הסדר הפשרה הגדרת הקבוצה: הקבוצה הוגדרה בסעיף 2.7 להסדר הפשרה כ"כל בעלי הפוליסות ו/או המוטבים ו/או המבוטחים שבוטחו על ידי המשיבה בפוליסות ביטוח אישי ו/או בפוליסות לביטוח אחר בענפי הביטוח הכללי, ואשר שילמו למשיבה דמי אשראי ו/או דמי גביה ו/או דמי הסדר תשלומים ביתר תוך חריגה מהוראות הדין ו/או תוך חריגה משיעורי הריבית אשר הוצגו למבוטחים בפוליסות, אשר מועד תחילת תקופת הביטוח על פיהן חל בתקופה שבין 7 שנים לפני מועד הגשת התובענה לבין מועד חתימתו של הסדר זה". המונחים "ביטוח אישי" ו"ביטוח אחר" הוגדרו בסעיפים 2.5 ו- 2.6 (בהתאמה) להסדר הפשרה כלהלן: "ביטוח אישי - כל פוליסת ביטוח מסוג רכב-רכוש, ביטוח דירות ו/או תכולתן וביטוח תאונות אישיות. ביטוח אחר - כל פוליסת ביטוח בענפי הביטוח הכללי, שאינה ביטוח אישי. מובהר, כי פוליסות ביטוח בענפי מחלות ואשפוז אינם בגדר ביטוח אחר". כבר כעת יצוין כי הגדרת הקבוצה צומצמה ביחס להגדרת קבוצת התובעים אליה התייחסה בקשת האישור, כך שהיא מתייחסת לקבוצת התובעים שתחילת תקופת הביטוח לפי הפוליסה שרכשו חלה בשבע השנים האחרונות, היינו, לאחר החלת תקופתה ההתיישנות הקבועה בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958. עילת התביעה: עילת התביעה הוגדרה במבוא להסדר הפשרה באופן הבא: "טענה לפיה המשיבה מפרה את הוראות הדין ובכלל זה את הוראות תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (קביעת אחידות מטבע בחוזי ביטוח ודמי ביטוח באשראי), תשמ"ד - 1984, וגובה ממבוטחיה דמי אשראי בשיעור העולה על המותר על פי דין; או בשיעור העולה על זה המוצג למבוטחים בפוליסות, תוך הטעייתם ותוך שהיא נמנעת מלמסור להם פרטים שהיה עליה למסרם על פי דין". התחייבויות הראל על פי הסדר הפשרה: התחייבויות הראל על פי הסדר הפשרה נחלקות לשני ראשים - האחד מתייחס לגבייה עתידית של דמי אשראי על ידי הראל (להלן: "ההתחייבות העתידית") והשני מתייחס למתן הטבות המהוות פיצוי לחברי הקבוצה בגין אירועי העבר (להלן: "מתן ההטבות בגין אירועי עבר"). ההתחייבות העתידית קבועה בסעיף 7.4 להסדר הפשרה ולפיה "בכל הקשור לדמי אשראי, מתחייבת המשיבה לפעול על פי הוראות החוק והתקנות הרלוונטיות, לרבות הוראות וחוזרים ברי-תוקף שהוציא המפקח על הביטוח בהקשר זה, אם ישנם". כמו כן ניתן להתחייבות העתידית ביטוי במנגנון בדיקה לגבייה עתידית כפי שפורט בסעיף 20 לבקשה לאישור הסדר הפשרה. על פי מנגנון זה בתום תקופת הביטוח לפי הפוליסה או בסמוך לכך תבדוק הראל לגבי כל מבוטח בענפי הביטוח האישי האם מחמת שינויים, תיקונים או תוספות שבוצעו בפוליסה במהלך תקופת הביטוח, או מכל סיבה אחרת נגבו מאותו מבוטח דמי אשראי בשיעור העולה על המותר על פי תקנות הפיקוח או בשיעור העולה על זה הנקוב בפוליסה. ככל שתימצא גביית יתר של דמי אשראי יושב סכום גביית היתר. מתן ההטבות בגין אירועי העבר נחלק לשניים: האחד, לכל אדם הנמנה על ציבור הזכאים בביטוח אישי (כהגדרתו בסעיף 2.10 להסדר הפשרה) תינתן הנחה בשיעור של 48% מדמי האשראי שבהם יחויב בגין פוליסה לביטוח רכב רכוש ו/או בגין פוליסה לביטוח דירה ו/או תכולתה ו/או בגין פוליסה לביטוח תאונות אישיות שיערוך אצל הראל, אשר מועד תחילת הביטוח על פיה יחול בתוך תקופת ההטבה. הצדדים העריכו את שוויה המצטבר של הטבה זו בכ- 7.5 מיליון ש"ח (להלן תיקרא הטבה זו: "הטבת דמי אשראי בביטוח אישי"); השני, לכל אדם הנמנה על ציבור הזכאים בביטוח אחר (כהגדרתו בסעיף 2.11 להסדר הפשרה) תינתן הנחה מיוחדת בשיעור של 10% מדמי האשראי שבהם יחויב בגין פוליסה לביטוח אחר שיערוך אצל המשיבה, אשר מועד תחילת הביטוח על פיה יחול בתוך תקופת ההטבה. הצדדים העריכו את שוויה המצטבר של הטבה זו בכמיליון ש"ח (להלן: תיקרא הטבה זו: "הטבת דמי אשראי בביטוח כללי"). תקופת ההטבה הוגדרה בהסדר הפשרה כתקופה בת שנה אחת (365 יום) שראשיתה ה-1 לחודש שחל שלושה חודשים לאחר תום החודש בו יינתן פסק דין זה. עם זאת, בדיון שהתקיים ביום 27.11.2013 הסכימה הראל להיערך כך שביצוע הסדר הפשרה יחל בכל מקרה ביום 1.4.2014, כך שתקופת ההטבה תהיה מה- 1.4.2014 עד ליום 31.3.2015 (להלן: "תקופת ההטבה"). דרך הצגת ההטבה לציבור נקבעה בסעיף 7.3.3 להסדר הפשרה, בזו הלשון: "ההטבה תוצג למבוטחים על גבי הרשימה ו/או המפרט ו/או דף פרטי הביטוח הנלווים לפוליסה, באופן שבו בנוסף לנתונים המוצגים כיום (דמי ביטוח, דמים למיניהם, דמי אשראי וסה"כ לתשלום), לאחר שורת "סה"כ לתשלום" תתווסף שורה חדשה בנוסח "זיכוי דמי אשראי עקב תובענה ייצוגית" ולצידה סכום הזיכוי. לאחר מכן תתווסף שורת סה"כ חדשה עם הסכום הסופי לתשלום לאחר ההטבה". מעשה בית דין - על פי סעיף 8.1 להסדר הפשרה, בכפוף לאישורו על ידי בית המשפט מוותרים חברי הקבוצה והמבקש "כלפי המשיבה, שלוחיה, עובדיה וכל מי מטעמה, באופן סופי ומוחלט, על כל טענה, דרישה, זכות או עילה, מכל מין וסוג, הנוגעים לתובענה או לבקשת האישור". המלצה בדבר גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוח המייצג: הסדר הפשרה כלל גם המלצה בקשר עם הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא כוח המייצג. לפי המלצת הצדדים ישולם סך של 210,000 ש"ח כגמול מיוחד למבקש וסך של 1,530,000 ש"ח בתוספת מע"מ כשכר טרחה לבא כוח המייצג. הנימוקים אשר פורטו בהסדר הפשרה ביחס לסכומים אלו היו כי ההמלצות הנ"ל משקפות את סכום ההטבה המשמעותי לחברי הקבוצה, הנאמד להערכת הצדדים בסך מצרפי של כ- 8,500,000 ₪, כמו גם את התועלת העתידית שהביאה התובענה לכלל ציבור המבוטחים; וכי סכומים אלו משקפים את המאמצים הרבים שהשקיעו המבקש ובא כוח המייצג ואת מורכבות הסוגיה שבמחלוקת כמו גם את הסיכון שנטלו על עצמם המבקש ובא כוחו. טענות הראל ביחס לתביעה: על אף שהראל לא הגישה תשובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית היא פירטה את טענותיה ביחס אליה במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה. לגישת הראל, המקרים בהם נעשתה על ידה גביית יתר של דמי אשראי הינם מקרי קצה חריגים שמקורם בשינויים, התאמות או תיקונים ספציפיים שבוצעו בפוליסה במהלך תקופת הביטוח לבקשת המבוטח. עוד ציינה הראל, כי במקרים רבים ניתן היה לקזז את גביית היתר שהיא גבתה מלקוחותיה מול גביית חסר והנחות שניתנו למבוטחים ולפיכך הסכום הכולל שנגבה על ידה כדמי אשראי נמוך מהסכום שהייתה יכולה לגבות, לו עמדה על מיצוי מלוא זכויותיה על פי תקנות הפיקוח דמי ביטוח באשראי. בנוסף צוין כי בחלק מן המקרים אין המדובר בגבייה של דמי אשראי מעבר לסכום שהוצג למבוטח אלא בסיווג שגוי של הסכום מחמת טעות טכנית כדמי אשראי במקום דמי ביטוח, אולם בשורה התחתונה התשלום הכולל אשר הושת על המבוטח נותר ללא שינוי. הראל הוסיפה וטענה כי תקנות הפיקוח דמי ביטוח באשראי חלות רק ביחס לביטוחים אישיים, וכי בכל הקשור לביטוחים אחרים אין למבקש כל עילה בקשר עם תקרת דמי האשראי החוקית. ד. עיקרי חוות דעת הבודק הליך הבדיקה אותו ערך פרופ' קלמנט התייחס לארבעה נושאים: היקף דמי האשראי שנגבו ביתר (או בחסר) על ידי הראל, בהנחה שיש ממש בטענותיו של המבקש לעניין זה. חלוקת ההטבה על פי הסדר הפשרה ודרכים אלטרנטיביות לחלוקת הטבה זו. הגדרת הקבוצה המיוצגת. הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא הכוח המייצג. להלן אסקור את עיקרי חוות הדעת המקיפה של פרופ' קלמנט בקשר עם הנושאים הללו. א. היקף דמי האשראי שנגבו ביתר (או בחסר) על ידי הראל איסוף הנתונים של דמי האשראי אשר שולמו על ידי מבוטחי הראל בקשר עם העילות נשוא התובענה נעשו על ידי נציגי הראל פעמיים: פעם אחת נאספו נתונים אשר שימשו את הראל כבסיס לצורך קביעת סכום ההטבה הכולל על פי הסדר הפשרה ופעם שניה נאספו נתונים בהתאם להנחיותיו של פרופ' קלמנט. נקודת המוצא לחישוב הראשון היתה כי הראל רשאית לקזז פוליסות ביתרת חובה מול פוליסות ביתרת זכות אצל אותו לקוח, אולם אינה רשאית לקזז יתרות חובה ויתרות זכות בין לקוחות שונים. בהתבסס על נקודת מוצא זו הגיעה הראל לסכום גולמי בסך של 5,088,941 ש"ח. לאחר ביצוע קיזוזים שונים לגבי כל לקוח, התאמה ל- 7 שנים (שכן הנתונים שהיו בידי הראל התייחסו לתקופה של 5 שנים בלבד) והתאמה לריבית ואינפלציה על יסוד ריבית שנתית של 3%, עמד הסכום הסופי, אשר שימש כבסיס להסדר הפשרה, על סך של 7,826,280 ש"ח (להלן: "הערכת הראל של הגבייה ביתר"). במסגרת בדיקתו ביקש פרופ' קלמנט לבצע בדיקה חוזרת של הנתונים אשר שימשו את הראל לצורך בדיקתה הראשונה וכן הורה על ביצוע בדיקה של נתונים נוספים. תוצאות הבדיקה החוזרת היו שונות מהבדיקה הראשונה, והביאו לשליפה של פוליסות נוספות אשר לא נכללו בבדיקה הראשונה בשיעור של כ- 40% פוליסות ביחס למספר הכולל של פוליסות שנבדקו בבדיקה השנייה. במענה לשאלת פרופ' קלמנט בדבר הפער הנ"ל הוסבר על ידי נציגי הראל כי קריטריון השליפה מתוך מאגר הנתונים היה שונה: בעוד שבבדיקה הראשונה נשלפו כל הפוליסות אשר אחוז הריבית השנתי לפוליסה לפי טבלאות המערכת היה שווה 6%, הרי שבבדיקה החוזרת, ובהתאם להנחיות פרופ' קלמנט, הוגדרה האוכלוסייה הנבדקת בהסתמך של שיוכה של כל פוליסה לענף ללא קשר לאחוז הריבית השנתית בגין אשראי. כמו כן סבר פרופ' קלמנט, כי הנחת המוצא של הראל ביחס לאפשרות הקיזוז הינה אפשרית, אולם אינה הכרחית. לשיטתו התשובה לשאלה מהו היקף דמי האשראי שנגבו ביתר תלויה בבחירה בין שלוש אפשרויות הקיזוז הבאות: 1) הראל רשאית לקזז יתרות חובת וזכות בין פוליסות שונות אצל אותו לקוח, אך אינה רשאית לעשות כן בין לקוחות שונים; 2) הראל אינה רשאית לקזז יתרות חובת וזכות בין פוליסות שונות כלל; 3) הראל רשאית לקזז הן יתרות חובה וזכות בין פוליסות שונות הן אצל אותו לקוח והן ביחס ללקוחות שונים; לפיכך, ערך פרופ' קלמנט חישוב ביחס לכל אחת משלוש האפשריות המובאות לעיל, והגיע לנתונים הבאים (והכל בהסתמך על נתוני מאגר המידע של הראל, כפי שהובאו על ידי נציגה): 1) ככל שהראל רשאית לקזז יתרות חובה וזכות בין פוליסות שונות אצל אותו לקוח, אך אינה רשאית לעשות כן בין לקוחות שונים (היינו, תחת אותה הנחת מוצא אשר שימשה את הראל בבדיקתה הראשונה) אזי חישוב מחדש של הנתונים מביא לסכום סופי של 6.3 מיליון ש"ח (תחת 7.2 מיליון ש"ח בבדיקה הראשונה; 2) ככל שהראל אינה רשאית לקזז יתרות חובת וזכות כלל חישוב מחדש של הנתונים מביא לסכום סופי של 10.89 מיליון ש"ח; 3) ככל שהראל רשאית לקזז הן פוליסות של אותו לקוח והן פוליסות בין לקוחות שונים הרי שהיא כלל אינה חייבת להשיב ללקוחותיה כספים, ולמעשה אילו הייתה יכולה לגבות לפי ריבית שנתית של 6%, הרי היו בקופתה כ-6.6 מיליון ש"ח יותר מהסכום אשר היא גבתה בפועל. ב. חלוקת ההטבה על פי הסדר הפשרה ודרכים אלטרנטיביות למתן הטבה זו פרופ' קלמנט הצביע בחוות דעתו על מספר בעיות המאפיינות את חלוקת ההטבה המוצעת בהסדר הפשרה: האחד, כי לא ניתן להבטיח שהראל לא תיגבה פרמיות או דמי אשראי גבוהים יותר, בהתבסס על הידיעה שהיא עומדת להשיב חלק מדמי האשראי ללקוחות במסגרת התחייבויותיה על פי הסדר הפשרה. פרופ' קלמנט ציין כי אינו יכול להעריך האם בעיה זו קיימת, ואם כן מה משקלה וכיצד היא משפיעה על שוויה האמיתי של ההטבה אשר ניתנת לציבור. השני, כי הצדדים לא קבעו מנגנון אשר יבטיח שאכן שוויה הכולל של ההטבה יעמוד על 8.5 מיליון ש"ח או מה ייעשה ביתרה הלא מחולקת מתוך סכום זה. עם זאת ציין פרופ' קלמנט כי את בעיה זו ניתן לפטור בנקל על ידי התחייבותה של הראל לדווח לבית המשפט על ההחזר הכולל שביצעה או לחילופין התחייבות מראש לגבי היתרה הבלתי מחולקת. בנוסף, ציין פרופ' קלמנט כי מן הראוי שהראל תגיש דוח רו"ח אשר יפרט את סכומי דמי האשראי שנגבו מהמבוטחים בביטוחים האישיים לעומת המבוטחים עסקיים בתקופה של שנה הסמוכה למועד תחילת תקופת ההטבה (ולא ביחס לשנת 2011), וכי מסכום זה ייגזרו אחוזי ההנחה שצריכים להינתן למבוטחים בפוליסות אישיות ולמבוטחים בפוליסה כללית, לפי העניין. פרופ' קלמנט בחן גם את האפשרות למתן פיצוי ישיר לחברי הקבוצה. בדיקתו העלתה כי השבה שכזו אפשרית ביחס לכמחצית מחברי הקבוצה, שכן הראל יכולה מבחינה מיכונית להשיב באופן פרטני לחברי הקבוצה שהם גם לקוחותיה בהווה את הסכומים שגבתה מהם ביתר. לפי ממצאי בדיקתו, יכולה הראל להשיב לאותם חברי קבוצה שהיו לקוחותיה בשנת 2012 החזר כולל בסך הנע בין 2.43 מיליון ש"ח - 3.25 מיליון ש"ח (תלוי באפשרות הקיזוז) המהווים החזר של כ- 30 - 40 ש"ח בממוצע למבוטח. לשיטת הבודק, את היתרה שתיוותר ניתן להשיב ללקוחות עבר כאחוז מדמי האשראי ששולמו על ידם, כך ששווי ההטבה הכולל יהיה כזה שאליו התכוונו הצדדים בהסדר הפשרה. ג. הגדרת הקבוצה המיוצגת פרופ' קלמנט סבר כי צמצום הקבוצה המיוצגת ביחס להגדרתה בבקשת האישור בהתאם לתקופתה ההתיישנות הקבועה בדין הינו ראוי. עם זאת, סבר פרופ' קלמנט כי אין זה ברור מדוע הסדר הפשרה כולל גם את המבוטחים בפוליסות ביטוח אחרות שאינן פוליסות ביטוח אישיות. זאת מסיק פרופ' קלמנט מעיון בבקשת האישור של התובענה כייצוגית אשר לגישתו אינה מציגה בסיס עובדתי ראוי לטענות המועלות בקשר עם תת קבוצה זו. על כן, סבור פרופ' קלמנט כי מן הראוי להוציא את המבוטחים בפוליסות הביטוח האחרות מהגדרת הקבוצה המיוצגת, ובהתאם להוציאם גם ממסגרת ההטבה הניתנת על פי הסדר הפשרה. עם זה, פרופ' קלמנט לא נקט עמדה האם הפיצוי לחברי הקבוצה בפוליסות ביטוח אישיות צריך להיוותר בשווי כולל של 8.5 מיליון ש"ח או שמא יש להפחיתו לסך של 7.5 מיליון ש"ח, שהוא הסכום שיועד כהטבה למובטחים בפוליסות אלו. ד. גמול למבקש ושכר טרחה לבא הכוח המייצג הגם שפרופ' קלמנט לא ראה לנכון להתייחס לשיעורם של הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא כוח המייצג הוא סבר כי יש לפעול בעניין זה על פי הנחיית בית המשפט העליון בעניין רייכרט, ולקבוע כי הגמול ושכר הטרחה ייקבעו כאחוז משווי ההטבה שתינתן, וכי לפחות חלק מהם לא ישולם למבקש ולבא הכוח המייצג מראש, אלא יותנו כשיעור משווי ההטבה שתשלום לחברי הקבוצה בפועל. ה. אישור הסדר הפשרה הסדר הפשרה משקף להערכתי פתרון ראוי והוגן לתובענה. להלן השיקולים אשר הנחו אותי בעת בחינת הסדר הפשרה: התועלת שתצמח לקבוצה מניהול ההליך: בנסיבות העניין, ובשים לב לממצאי דוח הבודק, התועלת שתצמח לקבוצה מניהול ההליך נמוכה למדי. כאמור, שווין המצרפי של ההטבות בגין ארועי העבר הוערך על ידי הצדדים בסך של כ-8.5 מיליון ש"ח. לעומת זאת, הערכת פרופ' קלמנט של דמי האשראי אשר נגבו ביתר עמדו על סך של 6.3 מיליון ש"ח בהינתן קיזוז חלקי; סך של 10.89 מיליון ש"ח בהעדר קיזוז וסך של 0 ש"ח תחת הנחת קיזוז מלא. בכל הקשר להנחת קיזוז חלקי והנחת קיזוז מלא מאליו ברור שלא תצמח לקבוצה תועלת מניהול ההליך. בכל הקשור להנחת העדר קיזוז אזי הפער שבינה לבין הסכום המוצע כפיצוי, איננו על הצד הגבוה (במיוחד בשים לב לשלב הדיוני בו אנו מצויים). לכך יש להוסיף את האפשרות כי במסגרת ניהול ההליך ייקבע שאין לקבל הנחת מוצא זו ביחס לאפשרות הקיזוז, ויש להעדיף עליה אחת מבין ההנחות האחרות. לכל אלו יש להוסיף את ההתחייבות העתידית שנטלה על עצמה הראל, אשר מטיבה הן עם חברי הקבוצה והן עם כלל ציבור המבוטחים, ומבטיחה כי בעתיד לא תבוצע גביית יתר של דמי אשראי. הגינות ההסדר כלפי חברי הקבוצה: בחינת האינטרסים של חברי הקבוצה בענייננו, מעלה כי הסדר הפשרה הינו הוגן ומאוזן. בכל הנוגע לדרך ביצוע ההסדר אני סבור כי יש לאשר את אופן ביצוע ההסדר המוצע. ככלל, שותף אני לעמדת הבודק, לפיה יש להעדיף מתן פיצוי ישיר לחברי הקבוצה (דהיינו החזר כספי) על פני מתן פיצוי שאינו ישיר (בענייננו, מתן הטבה בהתקשרות עתידית לכל לקוחותיה העתידיים של הראל). ואולם, לאחר ששמעתי את טענות נציגי הראל ובאי כוחם לעניין זה בדיון מיום 27.11.2013 הגעתי למסקנה כי ניתן להשאיר את המנגנון המוצע על כנו. לכך מספר טעמים מצטברים: ראשית, ההיקף המוגבל של ההחזר הממוצע אשר היה מתקבל במסגרת פיצוי ישיר (בסך של כ- 30 - 40 ש"ח בממוצע בלבד, לפי נתוני הבודק); שנית, מאחר שחלק מחברי הקבוצה אינם לקוחות הראל כיום, הרי שהפעלת מנגנון של פיצוי ישיר לגביהם לא תהיה יעילה (בשים לב לעלויות איתורם). לפיכך הפתרון החלופי יחייב יצירת מנגנון המשלב פיצוי ישיר ופיצוי עקיף, באופן המסרבל את ביצוע ההחזר ומקשה על קביעת דרך ביצוע הפיצוי העקיף (לכאורה יש טעם במתן פיצוי עקיף רק לאותם חברי קבוצה שלא קיבלו פיצוי ישיר, ואולם יישום מנגנון שכזה יוצר קושי יישומי ותדמיתי להראל). ספק בעיני אם תועלתו המוגבלת של מנגנון מורכב שכזה מצדיקה את עלותו; שלישית, קיימת קרבה בין הנהנים מההסדר המוצע לבין הקבוצה (שכן חלק לא מבוטל מלקוחות הראל הם לקוחות חוזרים), וקרבה זו אף תגדל אם חברות הביטוח האחרות, נגדן מתנהלות כמובהר תביעות דומות יגיעו להסדרים דומים במהותם להסדר פשרה זה (ולפי הנמסר לי, זהו כיוון הדברים). נקודה שהטרידה אותי, ואשר הועלתה גם בחוות דעת הבודק (ראו פסקה 58), היא האם אין לחשוש שמא תיגבה הראל פרמיות או דמי אשראי גבוהים יותר, בהתבסס על הידיעה שהיא עומדת להשיב חלק מדמי האשראי בהתאם להסדר הפשרה (הבודק ציין בחוות דעתו כי "איני יכול להעריך האם בעיה זו קיימת"). בהינתן התחרות הקיימת בשוק הביטוח הכללי ביחס לגובה פרמיות הביטוח, ובשים לב לכך שהסדר הפשרה המאושר בשלב זה נוגע להראל בלבד (שאין לה מעמד מונופוליסטי בשוק זה), דומני כי חשש זה איננו משמעותי. זאת ועוד, על מנת להפחית חשש זה למינימום, הבהרתי כי ככל שגם חברות ביטוח אחרות יגיעו להסדרים דומים בתובענות המתנהלות נגדן, תקופת ההטבה, קרי התקופה בה תינתן הנחה בגובה דמי האשראי על ידן, לא תהיה חופפת באופן מלא לזו של הפעלת הסדר הפשרה בעניינה של הראל. הבודק העלה שלוש הצעות נוספות לתיקון הסדר הפשרה, שלא ראיתי מקום לאמצן: ראשית, אחוז ההנחה שנקבע בהסדר הפשרה (48%) מחושב על בסיס היחס בין גובה ההחזר המוסכם (8.5 מיליון ש"ח) לגובה דמי האשראי שנגבו על ידי הראל בענפים הרלוואנטיים בשנת 2011. הבודק הציע לעדכן נתון זה לפי נתונים שקיימים כיום ביחס לדמי האשראי שנגבו על ידי הראל ב- 2012 (ואולי גם ב- 2013). בא הכוח המייצג הבהיר כי להערכתו עדכון כזה פועל לרעת חברי הקבוצה, שכן היקף הביטוחים הרלוואנטיים של הראל גדל בשנת 2012. לאור עמדה זו, לא ראיתי מקום להתערב בעניין זה. שנית, הבודק הציע להוסיף מנגנון שיוודא בדיעבד כי סך ההטבות שניתנו בפועל לחברי הקבוצה מכוח הסדר הפשרה (קרי, סך סכומי הטבות דמי אשראי בביטוח אישי והטבות דמי אשראי בביטוח כללי שיינתנו בתקופת ההטבה) יהיו, לפחות, בגובה סכום ההטבה המוערך (דהיינו 8.5 מיליון ש"ח). הראל התנגדה להמלצה זו, ואני לא ראיתי הצדקה להפוך אותה לתנאי לאישור הסדר הפשרה, מאחר שאינני סבור שיש פסול בהסדר המבוסס על הערכה מראש של גובה ההטבה (הסדר שמטבעו טומן סיכויים וסיכונים לשני הצדדים), וזהו ההסדר שהובא לאישורי. שלישית, הבודק העלה תהיות ביחס להצדקה לכלול כחלק מרכיבי ההסדר גם פיצוי בגין גביית יתר של דמי אשראי בביטוחים שאינם אישיים (ולפיכך אינם מוגבלים מכוח תקנות הפיקוח דמי ביטוח באשראי). ביחס לביטוחים אלו הטענה היא כי גביית היתר היא ביחס לנתונים שהוצגו למבוטח, וברור כי היא חלשה יותר מהטענה ביחס לביטוחים האישיים. ואולם בשים לב לכך שחלק הפיצוי המוקצה לעניין זה קטן יחסית (כ- 12% מסכום הפיצוי), ושגם בהתעלם מחלק זה של הפיצוי לחברי הקבוצה, נראה שהיה מקום לאשר את הסדר הפשרה (קרי, שלא היה מקום לדחות הסדר פשרה המבוסס על החזר של 7.5 מיליון ש"ח), לא ראיתי מקום להתערב בעניין זה. ויובהר, למקרא חוות דעת הבודק עולה כי הוא סבר שהסדר הפשרה, גם בניסוחו הקיים, הינו ראוי והוגן מבחינת הקבוצה, וכי הצעותיו אינן אלא הצעות המיועדות לשפרו. במצב דברים זה, ובשים לב לכך שבית המשפט אינו יכול לכפות על הצדדים הסדר פשרה שונה מזה שעשו, אין דחיית הצעות הבודק בעניין זה או אחר מצדיקה את דחיית הסדר הפשרה. פשיטא כי אין בכך כדי להפחית מהערכתי ותודתי לבודק, פרופ' קלמנט, על עבודתו המקיפה והיסודית. ו. גמול למבקש ושכר טרחת בא הכוח המייצג לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות המקרה, ובכלל זה מורכבות העניין, ואיכות הטיפול בו הן מצד המבקש (שלו בקיאות בתחום הביטוח) והן מצד בא הכוח המייצג (שלהתרשמותי ייצג את עניין הקבוצה בצורה ראויה להערכה), וכן את הערות ב"כ היועמ"ש ופרופ' קלמנט בסוגיה זו, ולאור הסכמתו של בא כוח המייצג בדיון מיום 27.11.2013 לקבוע כי שכר הטרחה יהי מותנה בגובה ההחזר בפועל, הגעתי למסקנה כי ראוי לאשר הגמול ושכר הטרחה עליו המליצו הצדדים, וזאת התאם למפורט להלן: א. הגמול למבקש יעמוד על 210 אלף ש"ח. גמול זה ישולם בתוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה. ב. שכר טרחת בא כוח המייצג יעמוד על 15% משווי ההטבה (בתוספת מע"מ), ואולם הוא לא יעלה על - 1.53 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ (להלן: "תקרת שכר הטרחה"). אחת לשלושה חודשים, החל מיום 1.4.2014, ימסור ב"כ הראל הודעה לבית המשפט, בליווי תצהיר מתאים, ובה פירוט אודות סכומי ההטבות שניתנו לחברי הקבוצה (דהיינו הסך הכולל של שורות "זיכוי דמי אשראי עקב תובענה ייצוגית" שהופיעו בדיווחים שנמסרו ללקוחות הראל). הודעה זו יכול שתהיה חסויה לעיון בית המשפט והצדדים בלבד. על בסיס האמור בהודעה ישולם לבא כוח המייצג, תוך 15 יום ממועד הגשת ההודעה, 11.25% מסכום ההטבה אשר ניתנה בפועל (בתוספת מע"מ), ובלבד שהסך הכולל אשר ישולם לבא הכוח המייצג בעקבות הודעות כאמור לא יעלה על 75% מתקרת שכר הטרחה. יתרת שכר הטרחה תשולם לבא הכוח המייצג לאחר שיינתן אישור בית המשפט בדבר השלמת ביצוע הסדר הפשרה. בשולי הדברים יצוין כי על פי סעיף 8.2 להסדר הפשרה נטלו על עצמם המבקש ובא הכוח המייצג התחייבויות שונות ביחס להגשת או סיוע להגשת בקשות נוספות לאישור תובענות ייצוגיות נגד הראל בעניין דמי אשראי הנגבים בגין פוליסות ביטוח בענף הביטוח הכללי. הצדדים, וכן בא כוח היועמ"ש, לא התייחסו לחוקיותן של התחייבויות אלו. בהעדר טיעון בעניין אמנע אף אני מלהתייחס לסוגיה זו באופן עקרוני, ואסתפק בכך שאבהיר כי נוסח ההגבלות שנקבעו בעניין שלפני מצומצם, ולא הצדיק, לטעמי, העלאת הנושא לדיון ביוזמת בית המשפט. ז. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מאשר את הסדר הפשרה, כמפורט בפסק דין זה. למען הסר ספק מובהר כי תיאור עיקרי הסדר הפשרה בפסקאות 11 - 16 לעיל הוא לצורך הנוחות בלבד, וכי בכל עניין בו לא צוין אחרת במפורש יגברו הוראות הסדר הפשרה על האמור בתיאור האמור. הגמול למבקש ושכר הטרחה לבא כוח המייצג יהיו כאמור בפסקה 20 לעיל. כן תישא הראל בתשלום שכר הבודק. הצדדים יפרסמו, על חשבון הראל, הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות לפחות בשניים מארבעת העיתונים היומיים הנפוצים בישראל ובאחד משלושת העיתונים הכלכליים הנפוצים בישראל. נוסח ההודעה, גודלה והעיתונים בהם תפורסם יובאו על ידי הצדדים לאישור בית המשפט בתוך 14 יום ממועד מתן החלטה זו. הצדדים ימסרו הודעות בדבר תחילת ביצוע הסדר הפשרה עד ליום 13.4.2014, ובדבר השלמת ביצוע הסדר הפשרה עד ליום 17.5.2014. אשראיגביית יתרתביעה ייצוגיתפוליסה