ביום 28.7.2011 נתן בית המשפט צו לכינוס נכסיו על פי בקשתו. החייב בבקשתו הצהיר על חובות בסך של למעלה מ - 4,876,507 ₪ ל - 34 נושים. כנגד החייב הוגשו 20 תביעות חוב בסך כולל של 1,958,584 ₪. כנגד החייב הוגשו תביעות חוב בדין קדימה בסך 49,918 ₪ על ידי מס הכנסה. 3. בצו הכינוס חויב החייב לשלם לקופת הכינוס תשלום חודשי של 500 ₪ החל מיום 1.9.2011 ולהגיש דוחות דו חודשיים בדבר הכנסותיו והוצאותיו. סכום התשלום החודשי הוגדל לסך של 1,000 ₪ בדיון הראשון שהתקיים בנוכחות החייב ביום 22.5.2012. 4. נכון למועד כתיבת פסק דין זה החייב עובד. אשת החייב אינה עובדת ולא ברור מדוע. כמו כן בתו של החייב, הסמוכה על שולחנו, אינה עובדת. החייב נחקר ביום 11.3.2012. מחקירת החייב עולה כי לטענתו הסתבכותו בקשיים כלכלים ובחובות נובע מעסק עצמאי למכירת ירקות ופירות שהפעיל בין השנים 1980 - 1989. לטענת החייב העסק קרס בשל האינתיפאדה וכן בשל הליכים משפטיים לא מוצדקים שניהל נגדו בנק ערבי ישראלי, בו ניהל החייב חשבון. החייב טען כי הבנק ביטל לו מסגרת אשראי בחשבון שלא כדין וגרם לקריסת עסקו. 5. נכון למועד הגשת הדוח הראשון של המנהל המיוחד ביום 8.4.2012 החייב לא מילא אחר חובותיו בהליך, הגיש דוחות חודשיים רק עד חודש 11.2011 ולא שילם במועד תשלומים לקופת הכינוס. מצב זה לא השתנה גם נכון למועד כתיבת פסק דין זה. לאורך כל ההליך לא שילם החייב במועד תשלומים לקופת הכינוס ולא הגיש דוחות במועד. דוחות שכן הגיש החייב היו ללא אסמכתאות ולא כללו הכנסות כלל התא המשפחתי ופירוט הכנסות בתו ואישתו וכלתו שהתגוררה תקופה מסוימת בבית החייב. הדוחות כן כללו הוצאות המתייחסים לבני משפחה אלו. נכון למועד כתיבת פסק הדין לחייב שני פיגורים לקופת הכינוס, לאחר ששני תשלומים שולמו באיחור, בחודש יוני 2013. דוחות הוגשו על ידי החייב רק עד חודש פברואר 2013. ב. גרסת החייב בנוגע להסתבכותו 1. החייב טוען כאמור כי הסתבכותו נבעה מכישלון עסקי בגין הפעלת עסק לממכר ירקות ופירות. כן טוען החייב, כי לחובותיו העסקיים נוספו התנהלות מצד בנק בו ניהל חשבונותיו אשר תבע אותו שלא כדין. כן נטען כי מותו ממחלה קשה של בנו בשנת 2008 מנע ממנו לתפקד ולנהל עניינו כראוי. 2. יצוין כי בין תביעות החוב שהוגשו נגד החייב יש תביעת חוב בגין חובות בדין קדימה לשלטונות מס הכנסה. לחייב גם חובות בגין אי תשלום דוחות חנייה. עוד יצוין כי למרות שלטענת החייב נוצרו חובותיו בשנים בהם ניהל עסקו (1980-1987) חלק מתביעות החוב ותיקי ההוצאה לפועל שהוגשו נגד החייב נפתחו בין השנים 1992-2011 ומרביתם בגין שיקים שנמשכו וחוללו לאחר סגירת עסקו של החייב. מחקירת המנהל המיוחד את החייב עלה כי זה יצר חובות ברצף זה שני עשורים. 3. החייב לא המציא דוחות כספיים רלוונטיים לעסקיו ולא המציא דוחות שהגיש לשלטונות המס או להסדרת או להקטנת חובותיו בדרך של הגשת דוחות נדרשים. ג. עמדות בעלי התפקיד 1. לבעלי התפקיד התנגדות להכרזת החייב פושט רגל. לטענתם, החייב לא הוכיח טענותיו כי חובותיו נוצרו בתום לב. גרסת החייב באשר לאופן היווצרות החובות נסתרה והוכח כי החייב יצר חובות באופן סדרתי במשך שני עשורים. נטען כי לחייב חובות בדין קדימה וכי הוא השתמש בבני משפחתו לרבות בבתו, שטען שהינה מוגבלת שכלית, לנהל עסקיו וליצירת חובות. 2. בנוסף נטען, כי אשת החייב ובתו בחרו ללא סיבה לחיות חיי בטלה ולא להשתלב במעגל העבודה. 3. עוד נטען, כי החייב המשיך ויצר חובות גם לאחר סגירת עסקו. בעלי התפקיד טענו כי לחייב נכס מקרקעין. עניין זה הוכחש על ידי החייב, ולאחר מתן צווים נדרשים על ידי בית משפט זה לא הוסר הערפל מעל מיהות בעל הזכויות האמיתי בנכס. 4. בעלי התפקיד מסכימים, כי החייב אינו מתנהל כשורה בהליך, אינו מגיש דוחות במועד ואלו המוגשים הינם ללא אסמכתאות. כן נטען כי החייב אינו משלם תשלומים במועד. בעלי התפקיד טוענים, שהחייב לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו, להוכיח כי יצר חובותיו בתום לב או כי הינו מתאים להליך לאור התנהלותו. עוד נטען כי החייב מסתיר הכנסות בני ביתו ומוציא הוצאות מופרזות אם יש ממש בטענתו כי כלתו וילדיה אינם מתגוררים עמו בביתו מתגוררים ביחד עם החייב רק שלוש נפשות. 5. בתגובתו לדוחות בעלי התפקיד לא הייתה בפי ב"כ החייב תשובה ממשית לטענת בעלי התפקיד. נטען על ידי ב"כ החייב, כי די בעובדה שהחייב ממלא חובותיו בהליך כדי להצדיק מתן הכרזה כמבוקש. עוד טען החייב כי אין לו זכויות במקרקעין וכי בתו ואשתו אינן עובדות בשל העדר כישורים והעדר יכולת למצוא עבודה. ד. המסקנה לאחר שבחנתי כל החומר הרלוונטי אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. אני סבורה כי החייב לא הרים נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי יצר חובותיו בתום לב. החייב לא המציא מסמכים רלוונטיים בנוגע לעסקו ולא הסביר כיצד נוצרו לו חובות נוספים במשך שני עשורים גם לאחר שעסקו נסגר. החייב לא הבהיר מה נעשה בנוגע לחובותיו בדין קדימה ומדוע נוצרו לו חובות בגין אי תשלום דוחות חנייה. עוד לא הבהיר החייב הקשר בין היווצרות החובות לבתו, שלטענתו מוגבלת בשכלה, ועסקיו שלו. לא הוסר החשש כי החייב סיבך בתו ובני ביתו האחרים בחובותיו. החייב גם לא הסיר מחדליו שהביאו להטלת קנסות עליו מטעם שלטונות המס כגון אי הגשת דוחות ולא פעל להקטנת חובו או להגשת דוחות כנדרש. כמו כן אשת החייב ובתו נמנעות ללא הסבר מהשתלבות במעגל העבודה. כמו כן עסקינן בחייב שאינו ממלא חובותיו בהליך, לא מגיש דוחות במועד, לא מצרף אסמכתאות לדוחות, לא מגלה המידע הרלוונטי לבעלי התפקיד ולא פורע חובותיו לקופת הכינוס. זאת למרות ארכות שניתנו לחייב לעשות כן. אשר על כן לא הוכח כי מדובר בחובות שנוצרו בתום לב ובנוסף די בעובדה כי החייב אינו מתנהל כשורה בהליך כדי להימנע מלהיעתר לבקשתו ולהימנע מלהעניק לו הגנת ההליך. הגנת ההליך לא תהיה יעילה בעניינו של החייב כלל בהתחשב בחובותיו בדין קדימה ובהתנהלותו. ה. דיון המצב המשפטי 1. סעיף 18 ה' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה") קובע: "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע חובותיו;..." 2. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בבואו לדון בבקשת החייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה. ראה לעניין זה: שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת הרגל", מהדורה שלישית, בעמוד 173 ע"א 5503/92 דגנית פיג'ון נ' הכונ"ר, תק' - על 2009 (3) 1913 (2009) שאלת תום ליבו של החייב נבחנת בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשנייה, לאחר הגשתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס. 3. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה והיעילה והשווה ביותר, והשנייה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות. 4. בעקבות תיקון מס' 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם - 1980 (להלן:"פקודת פשיטת הרגל") משנת תשנ"ו, מודגשת, יותר מבעבר, התכלית השנייה של ההליך העוסקת בחייב. לאור הפסיקה המרובה בנושא ובעקבות תיקוני החקיקה בפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980, נדרשים אנו להדגיש יותר מבעבר התכלית השנייה. זאת משום שקיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת הרגל לצורך שיקומו של החייב המתאים לכך. יש לציין עם זאת כי האמור לעיל רלוונטי, מאידך, רק לגבי חייבים אשר הוכיחו כי הם מתאימים להליך וראויים להגנתו, כאשר עסקינן בחייב בעניינו קיימות נסיבות המצדיקות הצורך בניהול הליך יקר זה של פשיטת רגל. חייב אשר אינו משתף פעולה אינו מקיים חובותיו בהליך ואף אינו מבהיר הסתבכות בגרסתו באשר לאופן היווצרות החובות אינו חייב ראוי שכזה. 5. בחינת תום לבו של החייב תערך תמיד על פי נסיבותיו הספציפיות של החייב כאשר חלוף זמן רב בין התנהגות חסרת תום לב של חייב לרבות מועד היווצרות חובותיו ומועד הליכי פש"ר יכול לרפא פגמים בהתנהלות החייב ובחוסר תום לב ביצירת חובות. ראה לעניין זה: ע"א 3224/07 בן דוד נ' הכונ"ר, פסק דין מיום 3.5.09. ברם, כאשר מדובר בחייב אשר בחלוף זמן לא עשה דבר לשקם חייו ונמנע במודע מהשתלבות במעגל העבודה ללא סיבה, אין מקום להניח כי הליך זה יהיה יעיל עבורו. בוודאי נכון הדבר כאשר עסקינן בחייב אשר המשיך ויצר חובות גם לאחר התמוטטות עסקיו ועשה כן ברצף במשך למעלה משני עשורים. 6. קיימים יחסי גומלין בין מידת חוסר תום הלב המיוחסת לחייב בכלל ולחייב דנן לבין נכונותו של בית המשפט ובכלל בית משפט זה בפרט, במקרים מסוימים, להכריז בכל זאת על החייב שנפלו פגמים בהתנהגותו, פושט רגל ולזכותו בהגנת הפקודה, ככל שחוסר תום ליבו של החייב נמצא במדרג נמוך, וחלף זמן רב מהתנהלותו הפגומה ועד ניהול ההליך במהלכו מתגלה כי מדובר בחייב שיכול ונכון להשתקם, נטייתו של בית המשפט, בנסיבות המתאימות, לבוא לקראת החייב, תגבר ולהיפך. ראה לעניין זה: ע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' הכונ"ר, פסק דין מיום 3.5.09. ומולו ראה גם: ע"א 7113/06 ג'נח נ' הכונ"ר, פסק דין מיום 30.4.04. לצורך כך לעיתים ניתנת לחייב ארכה להסיר מחדליו, לשפר דרכיו ולגלות מחויבותו להליך. חייב שאינו מנצל הזדמנות כזו אינו ראוי להגנת ההליך. במקרה דנן מדובר בחייב שאינו מקיים חובותיו בהליך בכל הקשור לתשלומים והגשת דוחות במועד. ו. המקרה הספציפי 1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, אני בדעה, כי יש ממש בטיעוני בעלי התפקיד. לאור טיעוניהם והתנגדותם כי יש לדחות הבקשה, לבטל צו הכינוס ולבטל ההגבלות שהוטלו על החייב מכוח צו הכינוס. 2. לטעמי וכאמור לעיל בפסק דין זה לא הוכחו בפני נסיבות מיוחדות המצדיקות הכנסת החייב להליך בדרך של הכרזתו פושט רגל. 3. כאמור לחייב חובות בדין קדימה ולא ניתן הסבר סביר לאופן היווצרות חובותיו במשך למעלה משני עשורים. החייב אינו עושה מאמץ כלשהו להסדיר חובותיו בדין קדימה או להקטינם או להגדיל הכנת התא המשפחתי בדרך של יציאת בני ביתו לעבודה. החייב מסתיר מידע ואינו משתף פעולה עם ההליך ולא הסיר עד עתה מחדליו בהליך. אין כל היגיון אפוא בניהול הליך זה בעניינו של החייב, אשר לאור אורח חייו והתנהלותו לא יכול להניב בעניינו תוצאה ראויה כלשהי. ז. סיכום לאור כל האמור לעיל, אי הוכחת תום לב ביצירת החובות וכן האמור לעיל בפסק הדין, אני מורה על דחיית הבקשה. בהתאמה, אני מבטלת את צו הכינוס שניתן בעניינו של החייב, מבטלת את המגבלות שנקבעו במסגרתו, לרבות ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר יבוטל בתוך 90 יום ממועד מתן פסק הדין כדי לאפשר הערכות מתאימה. בנוסף אני מתירה לנושים לפעול בכל דרך חוקית לגביית חובותיהם מהחייב. הוצאות ההליך ישולמו מהכספים שהצטברו בקופת הכינוס, ויתרת הכספים תועבר לתיקי ההוצאה לפועל, לחלוקה בין הנושים. צוויםכינוס נכסים