חיסיון מטעמי דת במסגרת הליכי הגילוי מסמכים זאת, ביחס לפרוטוקולים של ישיבות הסינוד הקדוש (להלן - הסינוד) ולצוות על המשיבים לאפשר לתובעת לעיין במסמכים שפורטו בבקשתה ובכלל זה, בכל הפרוטוקולים של ישיבות הסינוד שהתקיימו בתקופה שתחילתה ביום 1.3.2007 וסיומה ביום 30.9.2008 ( סעיף 1(א), להלן - התקופה הרלוונטית), או באלה בנוגע לישיבות שהתקיימו במועדים אחרים, ככל שעלה במסגרתן עניינו של הסדר פשרה עם התובעת או משא ומתן לקראתו; והכל - על דרך של תצהיר גילוי מסמכים משלים, במסגרתו יפורטו מועדי הישיבות האמורות (סעיף 1(ב)). בית-המשפט התבקש להורות, בנוסף, על מתן עיון בפרוטוקולים ספציפיים של ישיבות הסינוד שהתקיימו בימים 10.4.2008 ו- 21.4.2008 (להלן - הפרוטוקולים הספציפיים), לצורך מתן אישור פורמלי להסכם הפשרה בנוסחו הסופי (סעיף 1(ג)); עוד התבקש בית המשפט לצוות על המשיבים להצהיר באופן מפורש כי אין ולא היו בידיהם או בשליטתם מסמכים נוספים, מלבד אלה שפורטו בתצהירם (סעיף 2) וכן להורות למשיבה 2 להשיב על שאלות 24 ו- 29 בשאלון שהופנה אליה (סעיפים 4-3). 2. נוכח האמור, התבקש בית-המשפט לקבוע כי המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית יידחו עד לחלוף 60 ימים מיום קבלת מלוא המסמכים הנזכרים בתצהירי המשיבים ובכלל זה, המסמכים המבוקשים שפורטו לעיל. 3. לצד בקשת התובעת, הוגשה גם בקשת המבקשים 5-2 (להלן - הנתבעים), להורות על מחיקת כתב הגנתם של המשיבים ולחילופין, להורות על קיום החלטתי מיום 1.6.2014 בעניין גילוי ועיון במסמכים של המשיבים ובכלל זה, לקבוע כי לא עומדת למשיבים טענה לחיסיון דתי על מסמכים שהם פרוטוקולים של הסינוד ביחס לעִסקאות מקרקעין ובשל ערך חשיפת האמת והמשמעות הראייתית הניכרת, הגוברים על כל שיקול אחר. העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים: 4. בבית-משפט זה מתבררת תביעה כספית של התובעת בגדר כתב תביעה מתוקן לחיוב הנתבעים, שם ובכלל זה, המשיבים בסך כולל של 67,391,334 ₪. בתמצית ייאמר, כי תחילתם של ההליכים בכתב תביעה שהוגש בשנת 2000 על-ידי המשיבה 2 לפסק-דין הצהרתי (ת"א 2307/00; (להלן - תביעת המשיבים), בין היתר כנגד מקצת מהמבקשים והתובעת, בקשר לתוקפה של עִסקת מקרקעין. בפסק-דין בתביעת המשיבים מיום 23.12.2013 (להלן - פסק-הדין), קבעתי כי עִסקת המקרקעין הִנה עִסקה מדומה חסרת תוקף משפטי והתובעת לא רכשה כל זכות במקרקעין, שם. 5. במסגרת ההליך שלפניי עותרת התובעת, בין היתר, לאכיפת חיוב כספי בסך של 13,000,000 דולר בתוספת ריבית דולרית שנתית, בגדר הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בסיום משא ומתן וכפי שהועלה על הכתב בפרוטוקול מישיבה שהתקיימה ביום 12.3.2007 (צורף כנספח 5 לכתב התביעה המתוקן; להלן - הסכם הפשרה). לחילופין, עתרה התובעת לחיוב המשיבים בפיצויי קיום בגין פרישה מהמשא ומתן בחוסר תום לב, אף שתנאיו סוכמו באופן סופי וההסכם עמד לקראת חתימה. כמו כן, טענה להטלת אחריות על המשיב 1 בגין אי קיום התחייבות שנטל על עצמו באופן אישי, כמפורט בפרוטוקול לעיל. 6. במהלך הדיון קבעתי כי הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים ביניהם ובקשות בעניינים אלו יוגשו במועד שנקבע. המבקשים עתרו לחיוב המשיבים לגילוי מסמכים (התובעת עתרה בנוסף ליתן מענה לשאלונים) ועיון בהם. בהחלטתי מיום 8.5.2014 (להלן - ההחלטה הראשונה) הוריתי למשיבים, במסגרת בקשת התובעת, להשיב על דרך של תצהירים ערוכים כדין לדרישה לגילוי מסמכים וליתן מענה לשאלונים כפי שנדרשו בפנייתה מיום 18.11.2012 ובהתאם להחלטתי מיום 26.2.2014. בהחלטה נוספת ומנומקת בעניינם של הנתבעים, מיום 1.6.2014(להלן - ההחלטה השנייה) נעתרתי, בעיקרה, לבקשת הנתבעים והוריתי למשיבים על גילוי מרבית המסמכים שהתבקש גילויים ובכלל זה, מסמכים הקשורים בדיונים פנימיים של הסינוד. בהחלטה נוספת מיום 19.6.2014 הבהרתי כי אין בהחלטה לגילוי המסמכים כדי לשלול מהמשיבים את זכותם הדיונית להתנגד לעיון בהם, על-יסוד טעם מוכר בדין וככל שיהיה צורך, יתבררו טענות הצדדים בעניין זה בהמשך. 7. כאמור, בהתאם להחלטה הראשונה ובמענה לדרישת התובעת, הוגשו על-ידי המשיבים תצהירי גילוי מסמכים ומענה על שאלונים (נספח 2 לבקשת התובעת). לטענת התובעת, בגילוי המסמכים הועלתה טענת חיסיון ביחס לפרוטוקולים הספציפיים של ישיבות הסינוד וגם בשאלונים שהופנו למשיבים נעשה ניסיון לחמוק ממתן מענה על שאלות מהותיות רבות. חרף הפגמים הנטענים, ביקשה התובעת להתמקד בארבע עניינים עיקריים. האחד, לעניין טענת החיסיון מטעמי דת שהעלו המשיבים ביחס לפרוטוקולים של הסינוד, במענה לדרישת התובעת (סעיפים 2.23 ו- 2.24, שם - נספח 1 לבקשת התובעת) וחיוב המשיבים לגילוי מלא ועיון על דרך העתקתם; השני, חיוב המשיבים להצהיר באופן מפורש כי אין בידיהם אף לא אחד מן המסמכים שגילויים נדרש באופן ספציפי, למעט אלה שפורטו במפורש בתצהיר גילוי המסמכים מטעמם; השלישי, קיומם של תקדימים בהם המשיב 1 ביקש מהסינוד לאשר הסכם עם צד שלישי ובקשתו נדחתה; הרביעי, חיוב המשיבים לגלות את זהותו של צד שלישי שאמור היה להעביר לידיהם את המימון לקיום התחייבויותיהם בקשר להסכם הפשרה. 8. לצד בקשת התובעת הוגשה בקשת הנתבעים. לטענתם, במסגרת תצהיר גילוי המסמכים שהועבר לעיונם (נספח א' לבקשתם) לא הובאה כל התייחסות לצו בית-המשפט, בגדר ההחלטה השנייה ולא ניתן גילוי מלא, כפי שנקבע שם. בנסיבות אלה, טענו כי יש למחוק את כתב הגנתם של המשיבים. לחילופין, טענו כי יש לדחות את טענת המשיבים לחיסיון דתי ביחס לפרוטוקול ישיבות הסינוד, בין היתר, בשל ויתורם על החיסיון (בהיקש מחיסיון עו"ד-לקוח). בהקשר זה הדגישו כי בהליך אחר שהתנהל בעניינם של המשיבים (רע"א 7353/11 תיאופולוס השלישי, פטריארך הכנסייה היוונית אורתודוקסית של ירושלים נ' Berisford Investments Limited ואחרים (22.8.2012)), דחה בית-המשפט העליון את טענתם להכרה בחיסיון הלכתי של פרוטוקולי הסינוד ומכאן, כי קיים השתק פלוגתא ומניעות מטעמם של המשיבים לשוב ולעורר עניין זה מחדש. הנתבעים הוסיפו וטענו כי המשיבים לא הניחו תשתית לכאורה לקיומו של חיסיון שאינו קיים בדין ואינו מוכר בפסיקה. הנתבעים הטעימו בדבר קיומו של טעם נוסף, המצדיק עיון במסמכים שגילויים התבקש, זאת בשל אינטרס גילוי האמת ולנוכח המשקל הראייתי הגבוה שיש ליתן להם. בנסיבות אלה, התבקש בית-המשפט, ככל שיאריך למשיבים את המועד להגשת תצהיר גילוי מסמכים על-פי החלטה מיום 1.6.2014, להורות על עיון בכל המסמכים שיגולו, לרבות פרוטוקולים של ישיבות הסינוד. 9. בתגובתם לבקשות, דחו המשיבים את טענות המבקשים. תחילה, נטען, כי תצהיר גילוי המסמכים במענה לדרישת התובעת נערך כדין ונכללה בו התייחסות לדרישותיה הספציפיות. לגוף בקשות המבקשים לעיון בפרוטוקולים של ישיבות הסינוד, נטען לחיסיון מוחלט מטעמי דת. לחילופין, כי הפרוטוקולים של הסינוד חוסים בחיסיון יחסי וכי בנסיבות העניין, השיקולים המצדיקים את החיסיון גוברים על אינטרס המבקשים בגילויו. לחילופי חילופין, וגם מבלי להכריע בעניין טענת החיסיון לגופה, טענו כי בנסיבות העניין השיקולים התומכים באי-מתן העיון המבוקש גוברים על השיקולים התומכים בנתינתו. 10. ביתר פירוט, טענו המשיבים בתגובתם בהרחבה לשיקולים התומכים בהכרה הלכתית לחיסיון הפרוטוקולים של הסינוד מטעמי דת. תחילה, נטען כי סוגיה זו טרם נדונה או הוכרעה לגופה. בהקשר זה, דחו את טענת המבקשים כי שאלה זו הובאה בפני בית-המשפט העליון במסגרת רע"א 7353/11 לעיל, והדגישו כי בהחלטה שניתנה בעניין, מיום 2.10.2013, בית-המשפט נמנע מלהכריע בסוגיה לגופה. בהמשך, נטען כי מניעות המשיבים לחשיפת פרוטוקולי הסינוד נובעת מהכללים החלים עליהם כחלק מאמונתם הדתית, כמי שמשתייכים לזרם הנצרות היוונית האורתודוקסית. בתגובתם, הובא בפירוט רב הרקע הכללי להבנת המבנה הכנסייתי של הנצרות האורתודוקסית והסבר על מקומה המרכזי של הכנסייה של ירושלים בתוך המבנה הכנסייתי, כאמור. לאחריה, הובא בתמצית, הסבר על חשיבות התפיסה הסינודלית של הכנסייה, אשר ממנה נגזרת קדושת מושב הסינוד הקדוש וחסיונם של הפרוטוקולים המתעדים את הנאמר בישיבותיו. העובדות שפורטו לעניין חוקי הפטריארכיה היוונית וקדושת פרוטוקולי הסינוד נתמכו בחוות-דעת מומחה ובתצהיר הארכיבישוף אריסטרכוס, שצורפו לתגובה (חוות-הדעת על תרגומה הנוטריוני הוגשה בנפרד). נוכח חוות-הדעת ותצהיר הארכיבישוף, טענו המשיבים לקדושת הסינוד וכפועל יוצא - לחיסיון כל התכנסות חבריו, לרבות בישיבות הנחשבות, לכאורה, שלא בעניינים דתיים, דוגמת עִסקאות מקרקעין, אשר אלה גם אלה נחשבים לקדושה לפי האמונה האורתודוקסית בשל רוח הקודש המשתתפת בה. לפיכך נטען, כי ספר הפרוטוקולים של הסינוד נשמר בכנסייה. מפאת הקדושה, ספר הפרוטוקולים חשאי לחלוטין ואינו זמין או נגיש לאיש מלבד חברי הסינוד והמזכיר הראשי. בהקשר זה הטעימו כי ספר הפרוטוקולים של הסינוד מעולם לא יצא את מתחם הפטריארכיה ופרוטוקול מתוכו מעולם לא פורסם. כך נוהגת הכנסייה האורתודוקסית מאז ומתמיד וכך נוהגת הפטריארכיה של ירושלים כבר למעלה מ- 1,500 שנה. מצב זה מהווה מבחינתם דין מחייב הנשמר מאות בשנים ומנהג כנסייתי מחייב. נוכח האמור, עמדו הנתבעים על הרציונל העומד ביסוד ההכרה בחיסיון, כפי שעוצב בהלכה הפסוקה וטענו על-פיה, כי רשימת החסיונות על-פי דין, אינה רשימה סגורה ולצִדם מוכרים חסיונות יציר הפסיקה. בנסיבות אלו, הוסיפו כי אין מניעה לכך שבית-המשפט יכיר בפסיקתו בקיומו של חיסיון שאין לו ביטוי מפורש בדין ועל-ידי כך ייצור, למעשה, חיסיון הלכתי חדש. בהקשר זה, הפנו לחסיונות הלכתיים שהוכרו בפסיקה בשורה ארוכה של תחומים, לרבות חיסיון לעיתונאי, חיסיון עורך פטנטים, חיסיון בנקאי ועוד. 11. יוער, כי המשיבים מכירים בנטל המוטל עליהם להוכיח דבר קיומו של שיקול רם ונכבד, המצדיק הרחבה והכרה בחיסיון המבוקש; אולם, לטענתם המצע העובדתי כפי שהובא בתצהיר הארכיבישוף והנתמך בחוות-דעת מומחה מטעמם, מבסס ומוכיח קיומם של שיקולים נכבדים, המצדיקים הכרה בחיסיון הנטען. המשיבים הפנו לפסיקה הנוהגת לעניין השיקולים העומדים לבחינת הצדקה לקביעתו של חיסיון הלכתי חדש ועל-יסוד השיקולים, התומכים במתן החיסיון, שעיקרם חופש הדת, פגיעה ברגשות דתיים, שמירה על אורחותיה של עדה דתית מוכרת, והאינטרס הציבורי בעידוד שיח חופשי בישיבות הסינוד, טענו להכרה בחיסיון הפרוטוקולים מטעמי דת. בעניין זה, נטען כי משקלו של ערך בירור האמת בנסיבות העניין, אין בו כדי לשנות. בהמשך, נטען כי ביסוד החיסיון המבוקש מטעמי דת עומדים שיקולים כבדי משקל, המעוגנים בזכות יסוד חוקתית בדבר חופש הדת ובערכי היסוד של השיטה המשפטית בישראל ואלה, מצדיקים את הפגיעה בערך גילוי האמת בהליך אזרחי. לפיכך הדגישו, כי בנסיבות העניין יש ליתן בכורה לשיקולים העומדים ביסוד הכרה בחיסיון הנטען. המשיבים הטעימו כי אם בית-המשפט יקבע כי מדובר בחיסיון יחסי, אשר ערך בירור האמת גובר עליו בנסיבות העניין, אלה מנועים מכוח אמונתם ומצוות דתם לחשוף את הפרוטוקולים של הסינוד בפני כל אדם זר, שאינו חבר הסינוד ומדובר באיסור עליו מקפידה המשיבה 2 מזה 1,500 שנה. לפיכך, המשמעות האופרטיבית של החלטה לחשיפתם תהיה, לטענתם, כי המשיבים יהיו מנועים מלהעלות טענות עובדתיות הקשורות להחלטות הסינוד ולדיונים שנערכו במסגרתו, נוכח אמונתם המונעת מהם מלחשוף את הפרוטוקולים, כאמור. בנסיבות אלה, טענו כי ניתן לאמץ מנגנון מידתי ולהורות להמציא למבקשים תחליף הולם לעיון בפרוטוקולים, שייתן להם את מידת הביטחון הנדרשת באשר לתוכן דיוני הסינוד ובו בזמן, יפגע פחות במשיבים. לסיכום, דחו את הטענות בעניין תצהירי גילוי המסמכים והמענה לשאלון וטענו כי אלה כללו התייחסות ברורה וראויה לכל הדרישות שהעלו המבקשים בדרישותיהם. המשיבים הוסיפו וטענו, בעניין בקשת התובעת בקשר לשאלה 24 לשאלון (נספח 1 לבקשה) כי הִנה שאלה מכבידה ולא רלוונטית ואין חובה על המשיבה 2 לענות עליה. בעניין מקור המימון של הסכם הפשרה, נטען כי ניתנה תשובה מלאה לשאלה מספר 29 לשאלון וכי זהותו של הצד השלישי נחשפה זה מכבר במסגרת תצהיר גילוי המסמכים מטעמם. נוכח כל האמור, התבקש בית-המשפט לדחות את הבקשה ולקבוע כי עומדת למשיבים טענת חיסיון פרוטוקולי הסינוד מטעמי דת. 12. בתשובתה, דחתה התובעת את טענות המשיבים. תחילה, טענה כי אין לקבל את חוות דעת המומחה שהוגש בתמיכה לתגובתם, הן מטעמים דיוניים והן מטעמים עניינים ועמדה על חקירתו, כמו גם על חקירת מצהיר המשיבים. לעניין החיסיון, טענה כי יש לדחות את הטענה להכרה בחיסיון פרוטוקולי הסינוד מטעמי דת ולהורות על גילוי ועיון מלא בהם ולחילופין, לעיון בפרוטוקולים הספציפיים. בהקשר זה, דחתה את הפתרון המאזן שהוצע על ידי המשיבים בתגובתם והציעה פתרונות מאזנים חלופיים (סעיף 141 לתשובה) ולענייננו, חשיפת הפרוטוקולים הספציפיים ובהסכמת הצדדים (סעיף 142, שם), בטרם יכריע בית-המשפט בטענת החיסיון, לגופה. בעניינים הנוספים, טענה כי אין די בהצהרה הכללית שניתנה בקשר למסמכים הנוספים, מלבד אלה שגולו וחזרה על טענותיה לחיוב המשיבה 2 להשיב לשאלות 24 ו- 29 לשאלון (נספח 2 לבקשתה). 13. בתשובתם, חזרו הנתבעים על בקשתם למחיקת כתב ההגנה של המשיבים. לטענתם, אין בתצהיר גילוי המסמכים של המשיבים מיום 1.7.2014 כדי לענות על שנדרש מהם בגדר ההחלטה השנייה. הנתבעים הדגישו, כי בתגובת המשיבים לא הובאה כל התייחסות לבקשתם. כל שנטען בתגובה, הוא לעניין טענת החיסיון ואולם, זו אינה רלוונטית לחובתם לקיים במסגרת תצהיר ערוך כדין את שנקבע בהחלטה, ולגלות את המסמכים שגילויים התבקש, כאמור. לפיכך, חזרו על עתירתם למחיקת כתב ההגנה של המשיבים. בעניין טענת החיסיון, השיבו כי אין כל חיסיון על מסמכים של מוסד דתי, גם אם מבחינת הכללים הפנימיים של המוסד נדרשת סודיות. בהקשר זה, הוסיפו, כי עניינה של התובענה בסוגיות אזרחיות וכספיות. לעניין חוות דעת המומחה, הטעימו כי זו אינה בגדר חוות דעת, אלא נייר עמדה של גורם מטעם המשיבים וממילא, זו אינה עומדת בדרישה שקבע בית המשפט העליון (רע"א 7353/11 לעיל) לחוות דעת של מומחה חיצוני. לפיכך, משלא הובא תקדים של מקור משפטי שהכיר בחיסיון מטעמי דת, לרבות פסיקה זרה, ומשטענת החיסיון מטעמי דת נדחתה בפסיקה ענפה של בתי המשפט בארצות-הברית, טענו כי יש לקבל את בקשתם. דיון והכרעה: 14. לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובת המשיבים ובתשובות המבקשים, שקלתי את טענותיהם המפורטות, נתתי דעתי לשיקולים הנוגעים בעניין, בשים לב לעילת התביעה ולגדר המחלוקת בעניין נושא הבקשות, הגעתי לכלל מסקנה כי בטרם מתן החלטה בטענה להכרה בחסיון מטעמי דת של פרוטוקולי הסינוד, יש להורות למשיבים להמציא לעיוני את הפרוטוקולים הספציפיים בדרך ובתנאים שייקבעו להלן. ודוקו, עיון בתצהירי הגילוי של המשיבים מעלה כי אלה לא עמדו בחובת הגילוי במלואה כפי שנקבע בגדר ההחלטה הראשונה והשנייה. משכך, טרם הגיע המועד להידרש לטענות המבקשים לעיין במסמכים האחרים (למעט בעניין הפרוטוקולים הספציפיים שבעניינם נטען לחיסיון, כאמור). כך בעניין חובת הגילוי וכך גם בעניין מתן תשובות לשאלון. דרך הילוכנו יהיה כדלקמן, תחילה נדרש לעניין חובת הגילוי בכלל וגילוי פרוטוקולי הסינוד - מלבד אלה שגולו, להלן - בפרט. בהמשך נדרש לטענת החיסיון מטעמי דת של הפרוטוקולים הספציפיים, המשותפת למבקשים ונסיים בדיון קצר בקשר לעניינים הנוספים (פרק ד' לתשובת התובעת). חובת הגילוי: כללי: 15. בהחלטה הראשונה קבעתי, קצרות, בעניינה של התובעת כי על המשיבים לגלות את המסמכים שפורטו בדרישתה ולענות על השאלונים, שם (נספח 1 לבקשה). בהחלטה השנייה (עמ' 6-5), בעניינם של הנתבעים, קבעתי כי על המשיבים לגלות את המסמכים שפורטו שם. בגדר ההחלטה, נדרשתי בהרחבה לשלב הגילוי, המהווה את החלק הראשון של הליכי גילוי מסמכים ועיון בהם ולכללים שנקבעו לעניין זה בהלכה הפסוקה. ודוקו, משקבעתי כי על המשיבים לגלות את המסמכים שנקבעו, פשיטא שקודם למתן ההחלטה, שם, נבחנה דרישת הרלוונטיות בגילויים. כך, בגדר ההחלטה הראשונה, בתמצית -משלא נטען לעניין הבקשה שקדמה להחלטה, לגופה. וכך, בגדר ההחלטה השנייה, לאחר שמצאתי כי מרבית המסמכים שהתבקש גילויים עמדו במבחן הרלוונטיות. משכך, אין לקבל את תשובת המשיבים בתצהיר גילוי המסמכים שערכו (סעיף 3.23), כמו גם את תשובותיהם בתצהיר תשובות לשאלונים (תצהיר המשיב 1 - סעיף 46, תצהיר המשיבה 2 סעיף 19 בחלק, 22 בחלק, סעיף 24 וסעיף 30), להעדר רלוונטיות בגילויים ואין להידרש לה פעם נוספת, בתגובתם (סעיפים 129-132) בנוגע לטענת ההכבדה וסוגיית הרלוונטיות, משעניין זה הוכרע, כאמור, בהחלטות, שם ואין צורך לשוב ולחזור עליהם. אם כן, הדיון בגדר הבקשה שלפניי, עניינו בשלב השני של הליכי הגילוי שעניינו העיון במסמכים (רע"א 290/13 עיריית קלנסואה נ' חברת ביצורית בע"מ פִסקה 9 (26.5.2013) ובטענת המשיבים לחיסיון מטעמי דת של פרוטוקולי הסינוד ככול שגולו בתצהיר הגילוי מטעמם. מן הכלל אל הפרט: 16. בבקשתה, טוענת התובעת לגילוי ועיון בפרוטוקולי הסינוד לתקופה הרלוונטית (סעיף 1(א)), כמו גם למועדים אחרים, ככול שעלה שם עניין הסדר הפשרה הנטען (סעיף 1(ב)) ולעיון בפרוטוקולי הסינוד שנזכרו בתצהיר גילוי המסמכים (סעיף 2.4), שערכו המשיבים (נספח 2 לבקשה). כמו כן טענו להצהרה מפורשת להיעדר מסמכים נוספים, שגילוים נדרש באופן ספציפי (סעיף 2) ולמתן תשובות לשאלות 24 ו- 29 לשאלונים (סעיפים 3-4). בכל הנוגע לעניין הפרוטוקולים של הסינוד לתקופה הרלוונטית (סעיף 2.23 לדרישה - נספח 1 לבקשה), דומה, נוכח תשובת המשיבים בתצהירם (סעיף 3.23 - נספח 2 לבקשה), כי אלה לא קיימו את החלטתי בנוגע לגילוי מלא של ישיבות הסינוד לתקופה הרלוונטית וכאמור, יש לדחות את טענתם להיעדר רלוונטיות, משעניין זה הוכרע כאמור בגדר ההחלטה הראשונה (וביתר פירוט, בשנייה). כך בעניין גילוי הפרוטוקולים וכך גם בעניין תשובה לשאלה 24. אין לקבל את טענות המשיבים בתגובתם להיעדר רלוונטיות מהטעם שעניין זה הוכרע כאמור בגדר ההחלטה הראשונה. משכך, יש להורות על גילוי מלא של ישיבות הסינוד והפרוטוקולים שנערכו באותם מועדים ולהשיב על שאלה 24 לשאלון, כמבוקש. בהקשר זה, נחה דעתי כי תשובת המשיבה 2 בתצהירה לשאלה 29 איננה מספקת ועליה ליתן תשובה כנדרש, לעניין פירוט זהותו של מקור המימון לקיום התחייבויותיה נושא הסכם הפשרה. 17. ביתר שאת, עומדת דרישת הגילוי בעניינם של הנתבעים. בחלקה האופרטיבי (עמ' 8 ש' 1-2) של ההחלטה השנייה הוריתי למשיבים לגלות בתוך 30 ימים את המסמכים הספציפיים שגילויים התבקש (סעיפים ב'-ד' לבקשה, שם) ולאפשר עיון בהם (הגם שבהחלטה מאוחרת הוספתי לעניין העיון, ככול שתעלה טענת חיסיון בתצהיר הגילוי, כי זו תידון בנפרד). כך בעניין מסמכי הסינוד ( הכוונה לספר הפרוטוקולים של הסינוד), בהם הועלה המשא ומתן שנערך עם התובעת; כך בעניין מסמכי "הועדה הפנימית" לבחינת ההתקשרות עם התובעת; וכך גם בעניינם של אלה הקשורים במינוי הפטריארך הנוכחי. 18. עיון בנספח לבקשת הנתבעים, שעניינו תצהיר גילוי המסמכים שעשו המשיבים בעקבות החלטתי השנייה מעלה כי מדובר למעשה באותו תצהיר שנעשה לבקשת התובעת (בעקבות ההחלטה הראשונה). עיון בתצהיר (נספח 1 לבקשת התובעת) מלמד כי המשיבים למעשה לא קיימו את ההחלטה הראשונה ולא גילו את מסמכי הסינוד -למעט בסעיף 2.4 לתצהיר ( נספח 2 לבקשת התובעת), כמו גם את מסמכי "הוועדה הפנימית" ואת אלה הקשורים במינוי הפטריארך. אכן, בהמשך בסעיף 3.23 לתצהיר נטען לעניין ישיבות הסינוד בתקופה שפורטה להיעדר רלוונטיות. אולם, כאמור עניין הרלוונטיות נדון והוכרע ואין להידרש לו שוב. זאת ועוד, בתגובתם, נמנעו המשיבים להתייחס לטענות הנתבעים בבקשתם וכל טענותיהם נגעו לטענות התובעת ובכלל זה, לטענת החיסיון - המשותפת לנתבעים. בתשובה לתגובה, טענו הנתבעים כי בנסיבות אלה יש להורות על מחיקת כתב הגנתם של המשיבים. אכן, בנסיבות אלה, יש ממש בטענות הנתבעים. שקלתי אם אין מקום להורות על מחיקת כתב הגנתם של המשיבים בשל אי קיום חובת הגילוי כפי שנקבעה בגדר ההחלטה השנייה. אולם, סברתי כי בנסיבות העניין, נוכח המשמעות הקשה והחמורה מבחינתם, שמשמעה מתן פסק דין, כנגדם, המהווה סנקציה חריפה משמעותית ובלתי מידתית, משלא שוכנעתי כי מחדלם נובע מזדון או עקב זלזול בבית המשפט (ע"א 6258/99 בנק לאומי נ' עמנואל חברה לסחר עצים, פ"ד מו(3) 793, 817 (2002)). משכך, נחה דעתי כי יש מקום ליתן למשיבים הזדמנות נוספת לקיים את הצו לגילוי מסמכים בגדר ההחלטה השנייה, ככתבה וכלשונה. מטעם זה, לא מצאתי לעת הזו להידרש לטענות התובעת כמפורט בסעיפים 1(ב) ו- 2 לבקשתה, בהיותה מוקדמת, משטרם הושלם הליך הגילוי. 19. כללו של דבר, על המשיבים להשלים את השלב הראשון בהליכי הגילוי המוקדם, כלפי המשיבים ולעשות תצהיר משלים בעניינים שפורטו עד למועד שייקבע להלן. מכאן, לטענת החיסיון מטעמי דת. על החיסיון: 20. בטרם נידרש לטענת החיסיון לגופה, יש לעמוד על מושכלות יסוד לגבי שלושה מונחים שיש להבחין ביניהם והם: חיסיון, סודיות וקבילות. הדברים יובאו בתמצית שבתמצית (לדיון נרחב יותר, ראה: רע"א 8943/06 גיא יוחנן ואח' נ' סלקום ישראל בע"מ ואח' (18.11.2009); יצחק עמית, קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים, ספר אורי קיטאי (תשס"ח) 247). כאשר עומדת לבעל-דין טענת חיסיון, הוא פטור לגלות את הראייה, למרות שהיא רלוונטית למשפט. ניתן לסווג את החסיונות בין שלושה מקורות: האחד, חיסיון שמקורו סטטוטורי, כדוגמת חיסיון עורך-דין-לקוח כקבוע בסעיף 48 לפקודת הראיות (נוסח חדש, התשל"א-1971); השני, חיסיון יציר המשפט המקובל, כמו חיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת משפט; והשלישי, חיסיון יציר הפסיקה, כמו חיסיון מקורות עיתונאי, חיסיון ביחסי בנק-לקוח ועוד. מישור נוסף הוא סיווג החיסיון, כמוחלט או כיחסי. חיסיון יכול להיות שמוחלט ויכול שיהיה יחסי, נתון לשיקול דעתו של בית-המשפט. הפסיקה חזרה והדגישה כי נקודת המוצא היא גילוי מרבי של ראיות רלוונטיות והחריג הוא חיסיון (ראה, למשל, רע"א 68721/11 עמירם כהן ואח' נ' איתן בן דוד (13.2.2012)). הגישה אל החיסיון היא חשדנית ועל דרך הצמצום והטוען לחיסיון - עליו הנטל. אכן, נקודת המוצא העקרונית של כללי הדיון האזרחי באשר לגילוי מסמכים והעיון בהם הוא גילוי מרבי. ביסודו של הכלל, מונח ערך גילוי האמת, אשר משרת את הצדדים להליך בהבטיחו עשיית משפט צדק ואת הציבור בכללותו (רע"א 6872/11 עמירם כהן נ' איתן בן דוד פִסקה 3 (13.2.2012)). 21. הדיון בטענת חיסיון נחלק לשלושה שלבים מרכזיים: הראשון - על מבקש הגילוי להוכיח כי המסמך המבוקש הוא רלוונטי לזירת המחלוקת. אם נקבע שכן, נקודת המוצא היא כי יש להורות על גילויו, אלא אם יצביע הצד השני על קיומו של חיסיון או אינטרס הראוי לגבור; השני - מתמקד בשאלת קיומו של חיסיון או ערך מרכזי נוגד אחר. אם הוכח שקיים חיסיון או ערך, כאמור, יש לבחון האם החיסיון הִנו יחסי או מוחלט. חיסיון יציר הפסיקה הוא תמיד יחסי כל עוד לא נקבע מפורשות אחרת (רע"א 4781/12 י.מ עיני קונדיטוריה בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', חוות דעתו של השופט עמית (6.3.2013)). בהקשר זה חשוב להדגיש, כי יצרת החיסיון מכוח הפסיקה אינה נעשית כדבר שבשגרה ובפועל נעשה במקרים בודד (כדוגמת חיסיון ביחסי בנק-לקוח, כפי שנפסק ברע"א 1917/92 יעקב סקולר ואח' נ' ניצה ג'רבי ואח', פ"ד מז(5) 764 (1993)). מסיבה זו, בתי-המשפט נמנעים משימוש מופרז במושג החיסיון (רע"א 68721/11, לעיל והפסיקה המובאת שם). ככל שהחיסיון יחסי וככל שנמצא ערך נוגד בנסיבות העניין, יידרש בית-המשפט במסגרת השלב השלישי להכריע בשאלה - האם יש להעדיף את הסתרת המסמך על פני גילויו. זאת ייקבע על-יסוד נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, כאשר בית-המשפט יבחן האם הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה (רע"א 4781/12, לעיל). מכל המקובץ עולה, אפוא, כי אין לקבוע כלל אוטומטי של גילוי והאיזון בין הגילוי לאינטרסים הנגדיים שבבסיס החיסיון או מול האינטרסים המוגנים האחרים צריך להיעשות בכל מקרה על-פי נסיבותיו, בהתחשב בהיקף המידע שגילויו נדרש ובצורך הממשי בגילוי המידע (עמית לעיל, 292). 22. ולענייננו, כאשר נטענת טענת חיסיון לגבי מסמך מסוים, מסמיכה תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות) את בית-המשפט שלא להיעתר לבקשה ולשם כך רשאי בית-המשפט לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו. תקנה 119 לתקנות, כאמור, מיועדת ליתן בידי בית-המשפט כלי חשוב לעריכת איזון האינטרסים הנדרש בעימות שבין בעלי-הדין ומשרתת את התכלית בדבר צמצום החסיונות והרחבת הגילוי. 23. ודוקו, תקנה 119 לתקנות מבטיחה "...שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלת החיסיון בלי לעמוד מאחורי "מסך בערות". היא מסירה את הלוט מעל המסמך ומאפשרת בכך לבית-המשפט ללמוד, בין השאר, על חשיבותו עבור בעל-הדין המבקש לעיין בו ועל התועלת שגלומה בו בהתחשב גם בראיות אחרות גלויות; הנזק שעלול להיגרם עקב חשיפת המסמך; על המטרות שעמדו ביסוד הכנתו של המסמך ועל האפשרות לתחום את הגילוי באופן שתוגשם התכלית של עשיית צדק מבלי לפגוע יתר על המידה במי מבעלי-הדין...לאור השיקולים הללו, נראה כי במחלוקות מהסוג הנדון כאן, הכלל צריך להיות שימוש בתקנה 119" (רע"א 5806/06 עזבון נמירובסקי נ' שימקו (13.6.2007); א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) 204-203; רע"א 4781 לעיל, פִסקה 14). הינה כי כן, ראוי שבית-המשפט יבחן מסמך שמתבקש לגביו חיסיון כדי לעמוד על טיב הנושא ובאמצעות הכלי הדיוני העומד לרשותו על-פי תקנה 119 לתקנות, שלעניין השימוש בו, נקבע כי "...למעט חריגים, ראוי לערוך בירור ממשי על-מנת לבדוק אם מסמך מסוים בא בגדר איזה מן החריגים" (רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ' אורה בר (27.6.2007)). 24. לשון אחר, עיון במסמך מאפשר בנסיבות המתאימות לקבל החלטה מושכלת ומוארת (לדיון בדבר חשיבות הכלי הדיוני של תקנה 119 לתקנות, ראו: רע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' משה לוסקי (6.1.2008); רע"א 4776/13 milgerd nomimees pty limited נ' max domnelly ואח' פִסקה 20 (29.9.2013); עוד ראו והשוו: ע"פ 8080/12 מדינת ישראל נ' אהוד אולמרט פִסקה 13 (6.7.2014)). מן הכלל אל הפרט: 25. בטרם נידרש לסוגיית חיסיון הפרוטוקולים של הסינוד מטעמי דת, יוער תחילה כי לא מצאתי מקום לקבל את טענת הנתבעים בדבר קיומו של השתק פלוגתא בשל פסיקת בית-המשפט העליון בעניין שהובא לפניו (רע"א 7353/11 לעיל) מהטעם שהטענה לחיסיון הלכתי מטעמי דת נדחתה מחמת העדר תשתית עובדתית ומשפטית ולא נדונה לגופה (ראה: שם, פִסקה ד' להחלטה מיום 2.10.2013). מנגד, החיסיון הנטען מטעמי דת הִנו לכל היותר חיסיון יחסי ומכאן, כי יש הצדקה לבחון את טענת המבקשים להורות על העמדת הפרוטוקולים לעיונם חרף האפשרות להכיר בקיומו וזאת בהתחשב בשיקולים הנוגעים בדבר ולאחר איזון פרטני שייערך בעניין. 26. לפיכך, לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי בנסיבות העניין, בטרם מתן החלטה להכרה בחיסיון יחסי מטעמי דת של הפרוטוקולים הספציפיים - הנזכרים בסעיף 2.4 לתצהיר המשיבים (נספח 2 לבקשת התובעת), אם בכלל, כמו גם לצורך איזון פרטני וקביעת היקף זכות העיון, יש להציגם תחילה לעיוני, על-פי הקבוע בתקנה 119 לתקנות. סוף דבר: 29. הנני מורה למשיבים להמציא לעיוני במעטפה סגורה ועד ליום 1.11.2014 העתקים צילומיים, נאמנים למקור של פרוטוקולי ישיבות הסינוד מיום 10.4.2008 ומיום 21.4.2008, כמו גם ההחלטות שהתקבלו באותן ישיבות ובצרוף תירגום נוטוריוני לשפה העברית. 30. עם קבלת המסמכים לעיוני, כאמור, תינתן החלטה משלימה לעניין חסיונם ובמידת הצורך, לעיון בהם בתנאים שייקבעו. גילוי מסמכיםחיסיוןמסמכיםדת