בקשה שבית המשפט יכריז כי השעבוד גובר על השעבוד לטובת בנק לאומי לישראל

ביקשה שבית המשפט יכריז כי השעבוד גובר על השעבוד לטובת בנק לאומי לישראל הקיים על הנכס וכי הליך כינוס הנכסים מטעם המבקשת למימוש הנכס גובר על הליך כינוס הנכסים של הבנק. זוהי הבקשה שלפני, אך תוצאותיה יכריעו גם את גורל הבקשה העיקרית.

הרקע לתובענה
1. הקונכיה קיבלה ביום 20.1.94 אישור ל"תוכנית במסלול מענקים" על פי החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן: כתב האישור") לשם הקמת מלונית בת 15 יחידות נופש בעיר אילת (להלן: "המלונית"). בגין תוכנית זו, ניתן לקונכיה מענק בסך של 612,070 ₪ על ידי המבקשת - מרכז ההשקעות. לשם הבטחת התחייבויותיה על פי כתב האישור והחזר המענק, חתמה הקונכיה ביום 8.3.94 על כתב התחייבות ועל איגרת חוב לטובת המבקשת. מסמכים אלו נועדו להבטיח את תשלום והחזר כל סכומי המענקים וההלוואות שניתנו לחברה על ידי המבקשת. אגרת החוב לטובת המבקשת כללה תניה מגבילה לפיה החברה מתחייבת לא להעביר את רכושה ו/או חלקו בלי לקבל אישור בעל השעבוד - היינו המבקשת - מראש. עוד על פי איגרת החוב, החברה שיעבדה לזכות המבקשת בשעבוד שוטף גם את המקרקעין שלה ואת כל המכונות, הציוד, הכלים, המכשירים, והמתקנים על כל הפירות, ההכנסות, הזכויות והזיכיונות הנובעות מהם או הקשורות אליהם, לרבות הזכויות הנובעות מביטוחם (להלן: "השעבוד הצף"). בתוך אותו רכוש כלול הנכס נשוא הדיון.

2. כתב האישור שניתן לחברה קבע את תנאי התוכנית שאישרה המבקשת לרבות לוח זמנים לפיו היה על החברה לפעול ולהגיש דו"ח ביצוע סופי אודות הקמת המלונית. במסגרת זו היה על החברה להפעיל את המלונית למשך 12 שנים על מנת למלא אחר התנאים להם התחייבה כלפי המבקשת ועל מנת שלא תידרש להשיב את כספי המענק. ברם, החברה לא פעלה כפי התחייבויותיה ולא הפעילה את המלונית משך הזמן הנדרש בהוראות כתב האישור, אלא לאחר שסיימה להקים את המלונית, פעלה למכור אותה וזאת בניגוד להוראות איגרת החוב והתניה המגבילה את החברה למכור את הנכס מבלי לקבל את אישור המבקשת לכך מראש.

3. לטענת המבקשת, ביום 10.12.01 התקבל במפתיע במשרדיה מכתב מבא-כוח משיבה 3 (להלן: "דנה צדף") בו נתנה הודעה מטעמה על רכישת הנכס על ידה ישירות מהחברה וזאת בהסכמתו ובתיווכו של הבנק שהיה בעל שעבוד מאוחר לשעבוד המבקשת על הנכס. שווי הרכישה כפי העולה מהסכם המכירה עמד על 1,950,000$. במכתב מיום 8.4.02 השיב נציג המבקשת למכתב ב"כ דנה צדף וציין כי על הנכס שנמכר קיים שיעבוד לטובת המבקשת, וטרם מכירתו נדרשת הקונכיה לקבל את אישורו של המבקשת. לפיכך, לאור העובדה כי הנכס נמכר והקונכיה לא עמדה בהתחייבותה להפעיל את הנכס כמלונית כנדרש בכתב האישור, ביום 22.6.04 הודיעה המבקשת לקונכיה על ביטול כתב האישור והיא נדרשה להחזיר את כספי המענקים שניתנו לה.

4. מעורבות הבנק במכירת הנכס לדנה צדף לא נעשתה על דף חלק, אלא מפני שלטובתו נחתם ביום 29.6.95 – אחר שעבוד הנכס לטובת המבקשת - שטר משכון על ידי הקונכיה (כולל גם שעבודים נוספים שאינם מענייננו), בגין חובות הקונכיה כלפיו והוא בחר שלא לממש את השעבוד בהליך שיפוטי, אלא בדרך של תווך עסקה בין החברה ובין דנה צדף ואת כספי הרכישה נטל הבנק לקופתו לכיסוי חובות הקונכיה כלפיו. אף לאחר השלמת עסקת הרכישה, ביום 27.3.02 נרשם בפנקסי רשם החברות שעבוד חדש לטובת הבנק, הפעם על זכויות דנה צדף בנכס אך גם זו לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק. משכך, פנה הבנק לבית המשפט המחוזי בתל-אביב וביקש לממש את השעבוד של דנה צדף כלפיו ובמסגרת ההיא מונה בא-כוח הבנק ככונס נכסים על הנכס, משיב 2 לבקשה זו.

טענות הצדדים
5. לטענת המבקשת כספי תמורת הרכישה על ידי דנה צדף כיסו את חובות הקונכיה לבנק ולכן השעבוד לטובתו פקע. לעומת זאת, השעבוד לטובת המבקשת נותר על כנו. כך למעשה, הנכס נמכר לדנה צדף כאשר רבץ עליו שיעבוד לטובת המבקשת בשל חובות הקונכיה כלפיה שהזכויות בנכס רשומות על שמה גם כיום. עוד לטענת המבקשת דבר קיום איגרת החוב של המבקשת היה ידוע היטב לבנק, כמו גם העובדה שהשעבוד לטובת המבקשת גובר על השעבוד לטובתו וכי עובר לביצוע העסקה היה עליו לקבל את אישור המבקשת לביצועה. לפיכך, בנסיבות בהן הקונכיה הפרה את תנאי כתב האישור שניתן לה לקבלת מענקים וזנחה את התוכנית עת התקשרה בעסקה למכירת הנכס נשוא המענקים, המבקשת פעלה והגישה לבית המשפט את בקשתה למימוש איגרת החוב על מנת לקבל החזר המענק שעמד נכון ליום 15.6.11 על סך של 5,449,876 ₪, במסגרתה ביום 1.8.11 מונה בא-כוחה ככונס נכסים למימוש איגרת החוב.

6. לטענת המבקשת רישום ההתניה המגבילה את העברת הנכס לאחר, אצל רשם החברות, יוצרת את הידיעה הקונסטרוקטיבית הנדרשת אצל הצד השלישי (הבנק), בעל השעבוד הקבוע אשר מצדיקה את דחייתו מפני השעבוד הצף שרשום לטובת המבקשת. לפיכך נטען כי דנה צדף רכשה את הנכס בחוסר תום לב תוך התעלמות מהשעבוד לטובת המבקשת וכי השעבוד לטובת הבנק שפעל גם כן בחוסר תום לב, נחות מהשעבוד של המבקשת על אף היות שעבוד זה שעבוד צף, ולכן יש לבכר את הליכי מימוש השעבוד לטובת המבקשת על פני אלו שננקטים כיום על ידי הבנק. עם כל זאת יצוין כי כבר בדיון שהתקיים ביום 15.11.12, וכך במרוצת הדיון שהתקיים ביום 20.6.13 ובסיכומיו, הסכים ב"כ המבקשת כי השעבוד המקורי שניתן על ידי הקונכיה לטובת הבנק גובר על השעבוד לטובת המבקשת – הקודם לו בזמן - ולו הבנק היה פועל כדין ומממש את השעבוד לטובתו כדין, לא הייתה למבקשת כל טענה כלפיו. ברם, לא זהו המצב כיום, שכן לא ניתן לממש שיעבוד אלא על פי צו שיפוטי, אך הבנק לא עשה כן אלא תיווך בעסקת המכר בין הקונכיה ובין דנה צדף ללא הסכמת המבקשת, ובדרך זו קופחו זכויותיה של המבקשת ודין השעבוד שלה בנסיבות אלו – על אף היותו שיעבוד צף - לגבור על שעבוד לטובת הבנק, שהינו שיעבוד קבוע. עם זאת, יצוין כי בשולי הדיון שהתקיים ביום 15.11.12, הסכים ב"כ המבקשת שכונס הנכסים מטעם הבנק יממש את הנכס ובלבד ששליש מהתמורה יוותר בידיו עד שהליך זה יסתיים בהכרעה.

7. מנגד, הבנק הודה כי השעבוד לטובת המבקשת קודם בזמן לשעבוד שנרשם לטובתו, אך במסגרת איגרת החוב שנרשמה לטובת המבקשת קיימת התניה מפורשת לפיה הקונכיה הייתה רשאית לשעבד את זכויותיה בכל עת לטובת תאגיד בנקאי – כדוגמת הבנק במקרה זה - אף בדרגה שתהיה קודמת לשעבוד הצף הנוצר לטובת המבקשת. משכך, השעבוד לטובת המבקשת נחות בדרגתו מהשעבוד לטובת הבנק. הואיל, אפוא, והקונכיה לא עמדה בהתחייבויותיה, כפתרון להשבת החוב כלפי הבנק, נחתמה בחודש אוגוסט עסקה המכר בין הקונכיה ובין דנה צדף והואיל וגם עסקה זו מומנה בחלקה על ידי הבנק, חתמה דנה צדף ביום 27.3.02 על שטר משכון לטובת הבנק. הואיל וגם דנה צדף לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק, פנה הבנק כדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כדי לממש את השעבוד לטובתו. הוסיף הבנק וטען כי באותו מכתב שנשלח על ידי דנה צדף למבקשת ביום 10.12.01 היא ביקשה לדעת אם יש למבקשת השגות על עסקת המכירה על ידי הקונכיה. רק בחלוף ארבעה חודשים, ביום 8.4.02, נציג המבקשת השיב כי על דנה צדף לפנות לשם "בחינת תוכניות לסידור הנושא" ומאז ובמשך שנתיים לא התקיימה כל תכתובת בין הצדדים. רק בחלוף תקופה זו שלחה המבקשת התראה לקונכיה והודיעה כי בדעתה לבטל את כתב האישור. בנסיבות אלו קיים שיהוי מצד המבקשת המצדיק את דחיית בקשתה, שכן לוּ המבקשת הייתה משיבה לפניות דנה צדף בעִתן, היא והבנק היו מכלכלים את מעשיהם בצורה שונה. מצג זה של המבקשת גרם, אפוא, לבנק לשנות את מצבו לרעה. מכל מקום חוב הקונכיה לא נפרע במלואו והוא עומד כיום על כ-30,000,000 ₪. לטענת הבנק מדובר אפוא, במימוש "וולונטארי" של הנכס ורצון המבקשת כיום לקבל לידיה את כספי המימוש הינה משאלה המבוקשת על ידה בחוסר תום לב, ותביא אך להתעשרותה שלא במשפט. לכל היותר ניתן להורות על ביטול העסקה והשבת הכספים לדנה צדף, דבר שלא יביא כל תועלת למבקשת ותוצאה שלא תעלה בקנה אחד עם האינטרסים של מי מהצדדים.

8. דנה צדף גם הגיבה לבקשה והצטרפה לתגובת הבנק. היא הוסיפה כי מעבר להתכתבות עליה הסמיך הבנק את טענותיו, היא קיימה פגישה עם הגורם המטפל אצל המבקשת ונוכח כוונתה להפעיל את המלונית בנכס לאחר רכישתה, הביע הגורם המטפל לפניה את הסכמת המבקשת לעסקה. נוכח עמדה זו, דנה צדף אכן רכשה את הנכס. רק בחלוף ארבע שנים העלתה המבקשת הסתייגויות על העסקה, וגם אז נאמר לה על ידי הגורם המטפל כי מקור הסתייגויות המבקשת בחוסר הבנה בין הגורמים המטפלים אצל המבקשת וכי האישור לעסקה יינתן "בימים הקרובים". משכך, טענות המבקשת כיום נטענות בחוסר תום לב, וודאי נוכח העובדה שדנה צדף הפעילה בנכס מלונית למעלה מ-12 שנה כנדרש בכתב האישור.

דיון והכרעה
9. מעבר לטענות השיהוי כלפי המבקשת וטענות בדבר חוסר תום הלב שהצדדים מייחסים איש כלפי רעהו, נראה כי השאלה היחידה שיש ליתן עליה את הדעת – עליה תקום או תיפול הבקשה - היא כפי שנראה להלן, דינו של מימוש השעבוד שהיה לטובת הבנק בדרך של מכירת הנכס לקונה מרצון חלף נקיטת הליכי המימוש "הרגילים" על ידי צו שיפוטי.

10. הצדדים הגישו תצהירים, אך המצהיר היחידי שהתייצב כדי להיחקר על תצהירו היה המצהיר מטעם הבנק, מר ברוך שוסטר. אתייחס, אפוא, רק לתצהיר זה. במסגרת התצהיר העיד מר שוסטר כי עסקת המכירה על ידי הקונכיה נעשתה בלית ברירה מפני שהיא לא יכלה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הבנק ולכן כדי לחסוך בעלויות כספיות, החליט הבנק שלא לנקוט בהליכי מימוש שעבוד פורמאליים והתיר לקונכיה לבצע את עסקת המכר כפי שבוצעה בפועל. הלכה למעשה, המכר היה בבחינת "מכר כפוי", או לפי דבריו "כינוס דה-פקטו". לפי מיטב ידיעתו המבקשת לא התנגדה למכירה במשך השנים, אלא שביקשה רק מדנה צדף שתסדיר את עניין קבלת האישור הנדרש מהמבקשת. לוּ הייתה המבקשת מתנגדת בעִתה לביצוע העסקה, עמדה לפני הבנק האפשרות לביטול העסקה תוך כדי נקיטת הליכי כינוס "רגילים". הוא הוסיף כי בסמוך לביצוע העסקה ונכון ליום 18.4.01 היה סכום החוב הכולל של הקונכיה לבנק כ-12,800,000 ₪, כך שגם לאחר זיכוי החשבון בתקבולי עסקת המכר, נותר חוב הקונכיה כלפי הבנק בסכום משמעותי ביותר. כיום חוב זה עומד על 29,139,709 ₪. הוא צירף את דפי חשבון הבנק הרלוונטיים של הקונכיה להוכחת האמור בתצהירו.

11. מר שוסטר נחקר על תצהירו והודה כי בעת ביצוע העסקה בין הקונכיה ובין דנה צדף, כמו גם בעת חתימת ההסכמים עם דנה צדף מול הבנק, הבנק ידע על השעבוד לטובת המבקשת. כן אישר כי למרות שהוא לא קרא את האמור בשולי חוות הדעת איתה הצטייד הבנק בעת מימוש הנכס - בה כתוב כי מרכז ההשקעות (המבקשת) עשוי לדרוש את כל מענקי ההשקעה בהתאם לכתב האישור – כי הדברים האמורים ככול הנראה נכונים. כן אישר כי חוב הקונכיה כלפי הבנק נמחק, אך זאת רק מטעמים חשבונאיים של הבנק. נוכח האמור, טען ב"כ המבקשת מספר טענות. ראשית כי מתוך העדות עולה כי אין ספק שלבנק הייתה ידיעה פוזיטיבית על קיומו של השעבוד לטובת המבקשת. שנית, הוּכחה טענתו שהמבקשת לא נתנה מעולם את הסכמתה לעסקת המכירה. שלישית, שלמעשה לא קיים חוב של הקונכיה כלפי הבנק, וזה נמחל על ידי הבנק. ורביעית, לו אכן הנכס היה ממומש בדרך של כינוס נכסים, הבנק היה קודם בסדר הנשייה. ברם, שעה שלא קיים חוב, וגביית הכספים על ידי הבנק נעשתה בדרך של מכירה שלא על דעת המבקשת, השעבוד של הבנק נסוג מפני שעבוד המבקשת. אכן נכון, הסכים ב"כ המבקשת כי המבקשת אפשרה לחברה במסגרת איגרת החוב קבלת אשראי מתאגידים בנקאיים ושעבוד נכסי הקונכיה לצורך מטרה זו. לכן במקרה של מימוש שעבוד הבנק שניתן לצורך קבלת אותו אשראי, שעבוד הבנק גובר על השעבוד לטובת המבקשת. ברם, במה דברים אמורים, מקום בו התאגיד הבנקאי פועל למימוש השעבוד בדרך הקבוע בדין, שאז הדבר היה מבוצע תחת פיקוח בית המשפט והמבקשת יכלה להביע את עמדתה. לעומת זאת במקרה זה, הבנק פעל מאחרי גבה של המבקשת ונמנעה מהפיקוח של בית המשפט בהליך מימוש השעבוד.

12. למעשה, טענות הבנק ודנה צדף בדבר אי התנגדות העקרונית של המבקשת לביצוע העסקה לא זכו להתייחסות בתצהיר המבקשת שצורף לבקשה המקורית ולא הוגש כל תצהיר אחר מטעמה האומר אחרת. משכך, ניתן לצאת מנקודת ההנחה שגרסת הבנק לפיה לא הייתה למבקשת התנגדות עקרונית לביצוע העסקה, נכונה. כמו כן, פשיטא כי אין ממש בטענת המבקשת שלא היה או כי אין חוב של הקונכיה כלפי הבנק. מחיקת החוב לא הייתה אלא פעולה חשבונאית מאחר והעסקה יצאה אל הפועל. ברור, אפוא, כי לו העסקה לא הייתה מקוימת, שהבנק היה פועל לגביית החוב באמצעות מימוש הנכס בדרך חילופית. דברים ברוח זו אף נקבעו במפורש בין הקונכיה ובין הבנק במסגרת ההסכם שנכרת ביניהם באשר לאופן פירעון החוב על ידי מכירת הנכס בשנת 2001, ובו נאמר בסעיף 5.2:

"למען הסר ספק מובהר בזה כי אין באמור בפסקה 5.1 לעיל כדי לשחרר את הקונכיה ... מחובתם לשלם לבנק את היתרה הבלתי מסולקת של החוב הכולל, כפי שתחושב ע"י הבנק לאחר שתועבר אליו מלוא התמורה נטו של מכירת הנכס ואשר חישוביו יחשבו לנכונים ...".

ובהמשך בסעיף 5.4 נאמר כי:

"בכל מקרה בו יבוטל חוזה המכר, מסיבה כלשהי, יהיה הבנק רשאי למכור את הנכס, בין מכח יפוי הכח הבלתי חוזר אשר ניתן לו במעמד החתימה על הסכם זה, ובין בדרך של מימוש משכון, לרבות המשכון הנוסף אשר ירשם עפ"י הסכם זה, בין בהליך של מימוש המשכון והמשכון הנוסף במסגרת הליכי הוצאה לפועל ובין בדרך של מימוש המשכון עפ"י הוראות סעיף 17(3) לחוק המשכון".

מכל מקום, נראה כי המבקשת מערבבת מין בשאינו מינו, שכן דין בְּכירוּת השעבוד לטובת הבנק לחוד ודין מימוש השעבוד לחוד, ואף אם הבנק פעל למכירת הנכס שלא באמצעות הליכי המימוש באמצעות צו שיפוטי, אין הדבר משפיע כלל על מעמד השעבוד של הבנק. לכל היותר, יש למבקשת עילת תביעה נפרדת כנגד הבנק שפעל באופן האמור – אם כי כפי שנראה להלן, במקרה זה, אין גם מקום לאפשרות זו.

13. סעיף 1 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה") קובע כי "שעבוד צף" הינו "שעבוד על כל נכסיה ומפעלה של החברה או על מקצתם אותה שעה, כפי מצבם מזמן לזמן, אך בכפוף לסמכותה של החברה ליצור שעבודים מיוחדים על נכסיה או על מקצתם". משמעות שעבוד הצף היא כי הוא "רובץ על נכסי החברה לפי הרכבם המשתנה ואינו תופס בנכס פלוני עד שלא הגיעה שעת הגיבוש, ואז הוא יורד על מה שיש לחברה אותה שעה" (ע"א 603/71 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בנק א"י בריטניה בע"מ, פ"ד כו(2) 468). וכדברי בית המשפט בפרשת בנק לאומי לישראל (ע"א 10907/03 בנק לאומי לישראל נ' מדינת ישראל, 22.6.05):

"השעבוד הצף (floating charge) נקלט במשפטנו מן הדין האנגלי. שעבוד זה נועד לאפשר לחברה לגייס אשראי כנגד העמדת נכסי החברה כבטוחה, מבלי שהדבר ימנע בעדה מלהמשיך ולסחור באותם נכסים, לרבות מכירתם או שעבודם בשעבוד קבוע. שעבוד צף, על פי מהותו, אינו מתייחס לנכס מסוים וקבוע אלא למסגרת כללית של נכסים, המתחלפים מזמן לזמן, בהתאם לפעילותה העסקית של החברה. ייחודו של השעבוד הצף הוא בכך שהתהוותו נעשית בשני שלבים, ולא במהלך אחד: השלב הראשון הוא שלב עריכת השעבוד בו נוצרת בטוחה "המרחפת" על הנכסים ששועבדו, אך היא אינה מגבילה את כוחה של החברה לסחור בהם כרצונה. השלב השני הוא שלב גיבוש השעבוד. בשלב זה יורד השעבוד ולוכד ברשתו את אותם נכסים מבין הנכסים ששועבדו, המצויים באותה שעה בידי החברה."

ובאשר לסדר הקדימות בנשייה ששעבוד צף זוכה בו, קובע סעיף 195 לפקודה כי:

"מובטחות בשעבוד צף, או שהם או נציגיהם נטלו את ההחזקה בנכסים הכלולים בשעבוד צף או שהשעבוד חל עליהם, והחברה אינה עומדת אותה שעה בפירוק - ייפרעו החובות, שלפי חיקוק יש להם בכל פירוק דין קדימה, מתוך הנכסים שהגיעו לידי הכונס או לידי המחזיק כאמור, לפני כל תביעה לקרן או לריבית של איגרות החוב; התשלומים לפי סעיף זה ייגבו, ככל האפשר, מנכסי החברה הזמינים לתשלום חובות של נושים כלליים."

משמעותו של דבר, שכוחו של שעבוד צף דל יחסית. הוא אכן קודם לנשייתם של הנושים הרגילים הבלתי מובטחים ושל אלו שאין להם דין קדימה סטטוטורי, אך הוא נדחה על פני החובות האחרים הנהנים מדין קדימה לפי כל חיקוק, למשל החובות המפורטים בסעיף 354 לפקודה, ועל פני החובות המשועבדים בשעבוד קבוע לנושה מובטח כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980.

סעיף 169(ב) לפקודה אף מורה כי:

"אין שעבוד צף מקנה לבעל איגרת החוב דין קדימה או בכורה על פני בעל משכנתה רשום או קונה בתמורה של מקרקעי החברה, ואפילו היה קיומו של השעבוד הצף ידוע להם בשעת המישכון או המכר; ואולם אם נכללה במסמך היוצר שעבוד צף הגבלה על זכות החברה ליצור שעבודים, והגבלה זו נכללה בפרטים שנמסרו לרישום השעבוד הצף, יהיה השעבוד הצף עדיף על שעבוד שנוצר בניגוד לאותה הגבלה אחרי רישום הפרטים בידי הרשם."

היינו, אלא אם נאמר מפורשות במסגרת איגרת החוב שיצרה את שעבוד הצף כי קיימת הגבלה על זכות החברה ליצור שעבודים נוספים – שאז השעבוד הצף יהיה עדיף על פני כל שעבוד שנוצר בניגוד להגבלה (וראו ע"א 542/85 המועצה הישראלית לייצור ושיווק כותנה בע"מ נ' אתה חברה לטקסטיל בע"מ, פ"ד מב(4) 559) - כוחו של השעבוד הצף נדחה מפני שעבוד קבוע על מקרקעין, אפילו ידע בעל השעבוד על המקרקעין על קיומו של השעבוד הצף.

14. צא ולמד, אפוא, כי אין רלוונטיות לידיעת הבנק על קיומו של השעבוד הצף לטובת המבקשת – גם מקום בו אכן הייתה הגבלה לשעבוד הנכס לגורם אחר – וזאת מפני שאיגרת החוב קבעה מפורשות במקרה זה שההגבלה לא תחול על תאגידים בנקאיים. לפיכך נהיר כי השעבוד לטובת הבנק גובר על השעבוד לטובת המבקשת. באותה מידה ברור כי שעבוד הבנק לא יאבד מערכו ובכירותו רק מפני שהבנק מימש את הנכס באמצעות מכירתו לקונה מרצון. תרופתה של המבקשת, אם בכלל במקרה זה, תימצא במקום אחר.

מכאן, אפוא, יש לדון בכשרות מכירת הנכס במקום מימושו והתוצאות הנובעות מכך.

15. שעבוד צף הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב ומהווה "משכון" לפי סעיף 1 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המשכון"). סעיף 17 לחוק המשכון קובע כי מימוש משכון יהיה, למעט החריגים המנויים בסעיף – שאין מקרה זה נכנס לגדרם - על פי צו בית המשפט. תכלית מימוש המשכון היא ליתן "ביטוי למדיניות החקיקה הרואה בעין רעה מימוש עצמי על-ידי הנושה העשוי לפגוע בשלום הציבור" (ע"א 4294/97 אובליזר נ' בנק דיסקונט בע"מ, פ"ד נו(2) 389, 395 בפסק דינו של הנשיא ברק), ו"להגן על החייב בשלב המכריע שבו עומדים למכור את המשכון לפרעון חובו" (שם, עמ' 409 בפסק דינו של השופט אנגלרד). בתוך כך קובע סעיף 17(1) לחוק המשכון, כי משכון שיש לגביו בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין המימוש, יהיה המימוש בהתאם לאותן הוראות. ואכן, לעניין מימוש שיעבוד צף קובעת הפקודה בסעיף 194 כך:

"מקום שאיגרות חוב מובטחות בשעבוד צף, בשעבוד הון שטרם נדרש תשלומו, בדרישות תשלום שטרם נפרעו או במוניטין, אין לאכוף את זכויותיהם של בעלי איגרות החוב לגבי השעבוד אלא ברשות בית המשפט; ואם הוגשה לבית המשפט בקשת אכיפה, רשאי בית המשפט ליתן כל סעד שאפשר לקבלו על פי בקשה כאמור בבתי המשפט באנגליה, כולל מינוי כונס ומתן צו למכירת הנכסים וחלוקתם."

באותו אופן בעניין מימוש מקרקעין המשועבדים בשעבוד קבוע, קובע סעיף 90 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, כי "מימוש המשכנתה יהיה על פי פסק דין של בית משפט או על פי צו ראש ההוצאה לפועל ובדרך האמורה בסעיף 18 לחוק המשכון, תשכ"ז-1967". הסעיף האמור קובע כי: "מימוש משכון על פי צו בית המשפט או צו ראש ההוצאה לפועל יהיה בדרך של מימוש נכס שהוטל עליו עיקול בהוצאה לפועל של פסק דין, זולת אם הורה ראש ההוצאה לפועל על דרך אחרת שראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין". צא ולמד, אפוא, כי מימוש השעבוד במקרה זה על ידי הבנק היה צריך להיעשות רק על ידי צו שיפוטי.

16. אכן נכון, וכפי שנאמר לעיל, שעה שהקונכיה נתנה את הסכמתה לסילוק החוב באמצעות מכירה מרצון, ניטל העוקץ ממחדלו של הבנק, שכן אין לומר שהקונכיה לא זכתה בהגנה הראויה לה בעת נטילת הנכס ממנה. גם אין למצוא דופי במימוש שעבוד שלא בדרך צו שיפוטי בהסכמת הנושה והחייב, כל אימת שזכויות צד שלישי אחר לא נפגעות ממהלך מעין זה. ברם, במקרה זה, יש ממש בטענת המבקשת, בהיותה נושה מובטחת "הבאה בתור בסדר הנשייה" לאחר הבנק, ובוודאי בהיותה "נציגת הציבור" - כדבריה, שביצוע המכירה ללא צו שיפוטי, ללא פיקוח שיפוטי ומבלי לשמוע את קולה, פגם בהליך המימוש התקין. ברם, כאמור, תרופתה של המבקשת אינה בהכרזת בטלות השעבוד של הבנק (לא השעבוד המקורי של הקונכיה ולא של השעבוד החליפי של דנה צדף) אלא במתן הסעד המוקנה לה בסעיף 19(ג) לחוק המשכון הקובע כי "גוף מוסדי" (תאגיד בנקאי) אחראי כלפי החייב וכל אדם לנזק שנגרם להם בשל מימוש המשכון שלא בהתאם להוראות החוק. לכן במקרה זה, המבקשת זכאית לכל היותר ליתרה שהייתה נשארת לאחר מימוש הנכס במחיר שהיה נקבע בהליכי המימוש באמצעות צו שיפוטי ולאחר גביית מלוא החוב של הקונכיה מתוך אותה התמורה, לבנק. ואולם, כאמור, קשה עד למאוד לשער כי מכירת הנכס בהליכי מימוש על פי דין היו מותירים למבקשת דבר על חשבון חובה. הבנק הרי גבה באמצעות מכירת הנכס מהקונכיה לדנה צדף רק חלק קטן יחסית מחובו, כשעל פי עדותו של מר שוסטר שלא נסתרה, החוב שנשאר בספרי הבנק לאחר מכירת הנכס היה משמעותי ביותר. קשה גם לשער שהליכי מימוש באמצעות צו שיפוטי היו מניבים תמורה גדולה יותר ממכירת הנכס כפי שבוצעה בפועל בין מוכר מרצון לקונה מרצון. אדרבה, הניסיון מלמד היפוכו של דבר.

17. יוצא, אפוא, כי לאחר מכירת הנכס לדנה צדף, מיצה הבנק את פוטנציאל הגבייה מהנכס, ולא נותר למעשה משני השעבודים שרבצו עליו באותה שעה – הן השעבוד לטובת הבנק והן השעבוד לטובת המבקשת - מאומה. לפיכך, רשאי היה הבנק לקבל שעבוד חדש – מטעם דנה צדף – על הנכס ללא קבלת הסכמת המבקשת שהשעבוד לטובתה כבר מיצה את עצמו, כאמור. לפיכך, יש ממש בטענת הבנק שכיום נתינת דריסת רגל למבקשת בעסקה שבוצעה בעבר ובמימוש הנכס שמבוצעת כיום, תוביל לתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת, ולוּ הייתה מאומצת השקפתה של המבקשת, היא הייתה מובילה להתעשרותה שלא במשפט. יש גם לא מעט אמת בטענת דנה צדף כי בטענותיה מנסה המבקשת לאחוז את החבל משני קצותיו. מצד אחד לטעון כי הנכס נמכר ובמסגרת המכירה מלוא החוב לבנק סולק ועימו השעבוד לטובתו. אך מצד שני, לבקש לממש לטובתה את אותו נכס בשל קיומו של שעבוד לטובתה כאשר ממילא לא היה די בתמורה שנתקבלה ממכירת הנכס כדי לסלק אף לא את השעבוד של הבנק שגבר, כאמור, על השעבוד לטובתה. מבחינת המבקשת, אפוא, לא הייתה כל נפקא מינה מדרך המימוש שנבחר, שכן גם כך וגם כך, לא הייתה צומחת לה כל תועלת. ועל כל אלו יש להוסיף, כי גם תחושת הצדק ועניינו של הציבור לא נפגעו, שכן באמצעות ניהול מלונית בנכס במשך למעלה מ-12 שנה על ידי דנה צדף, התכלית שלשמה ניתן המענק התממשה.

סופו של יום, אפוא, לא זו בלבד שבקשת המבקשת להכריז על בכירות השעבוד לטובתה נדחית, אלא שבקשתה העיקרית לאכוף את איגרת החוב מטעמה נדחית אף היא.

המבקשת תישא בהוצאות הבנק ודנה צדף בסך של 30,000 ₪ לכל אחד מהם.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הגדרת לקוח בנק

  2. לקוח בנק מועדף

  3. עורך דין נגד בנק

  4. אי כדאיות כלכלית

  5. חוק הבנקאות רישוי

  6. תביעה נגד בנק יהב

  7. התיישנות תביעת בנק

  8. פקודת הבנקאות, 1941

  9. הצעת חוק בנק מח עצם

  10. תביעה נגד בנק איגוד

  11. תביעה נגד בנק לאומי

  12. התניית שירות בשירות

  13. העברה בנקאית בטלפון

  14. היתר עיסקא בנק לאומי

  15. חוק שירות לקוחות בנק

  16. סמכות המפקח על הבנקים

  17. חיוב כפול של לקוח בנק

  18. תביעה נגד בנק דיסקונט

  19. הברחת נכס משועבד לבנק

  20. תנאי מקפח בחוזה בנקאי

  21. סירוב בנק לפריסת חובות

  22. עורך דין לענייני בנקאות

  23. בקשת בנק לפסק דין חלקי

  24. עורך דין לענייני בנקים

  25. התיישנות תביעה נגד בנק

  26. התיישנות תביעה נגד בנק

  27. אחריות הבנק כלפי ערבים

  28. העברה בנקאית ע''י מתחזה

  29. דחיית טענת מרמה נגד בנק

  30. הודעת הבנק ללקוח באיחור

  31. מחיקת המילים למוטב בלבד

  32. מכתב הצהרת כוונות מהבנק

  33. אי מתן שירות בנקאי במועד

  34. עצימת עיניים מצד לקוח בנק

  35. תביעה נגד בנק ערבי ישראלי

  36. התניה פסולה של שירות בנקאי

  37. תביעת בנק נגד ערב של חברה

  38. מניעת מכירת רכב ע''י הבנק

  39. חוב לבנק על מסחר באופציות

  40. זכויות מוכר מול זכויות בנק

  41. העברה בנקאית ללא מסמך בכתב

  42. העברת עובדת בנק לתפקיד אחר

  43. תביעה לתשלום יתרת חוב לבנק

  44. תקופת צינון למפקח על הבנקים

  45. חיוב הבנק (צד ג') בחוב הפסוק

  46. מימוש בטוחות - תביעה נגד בנק

  47. הלוואה חוץ בנקאית ללא הסכם בכתב

  48. בקשה לחייב לחתום על מסמכים בבנק

  49. איך מוכיחים התניית שירות בשירות

  50. הקפאת הרשאה לביצוע עסקאות מט''ח

  51. האם הבנק התנה קבלת שירות בשירות ?

  52. צו הבנקאות (אגרות), התשמ"ג-1983

  53. תביעה של בנק הפועלים על יתרת חוב

  54. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  55. תביעת בנק על חוב בחשבון עובר ושב

  56. הודעה בדבר מסירת פרטי זיהוי לבנק

  57. פיצוי מהבנק על דיווח ל-BDI על חוב

  58. תביעת בנק בגין חוב בחשבון של חברה

  59. תקלה באתר בנק לאומי - תביעת פיצויים

  60. עורכי דין המתמחים בתביעות נגד בנקים

  61. הודעה על מתן הוראות ניהול בנקאי תקין

  62. תביעה של בנק בגין חובות אישיים של ערבים

  63. צו הבנקאות (מוסדות כספיים), תש"ל-1970

  64. בקשת מנהל מיוחד למימוש נכס משועבד לבנק

  65. הודעה על תיקון הוראות ניהול בנקאי תקין

  66. התניית שירות בנקאי בפתיחת תוכנית חיסכון

  67. טען כי לא קיבל מהבנק התראה לפני מכתב ההגבלה

  68. לאיזה בית משפט מגישים תביעה נגד לקוח של בנק

  69. צו הבנקאות (פיקדונות ללא תנועה), התש"ס-2000

  70. כללי הבנקאות (הביקורת הפנימית), התשנ"ג-1992

  71. נטען כי הבנק ראה את שני החשבונות כאובליגו אחד

  72. חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 9), תשכ"ט-1969

  73. רכישת אופציות על מדד המעו''ף - תביעה נגד בנק

  74. הודעה על שינוי במועד תחולת הוראות ניהול בנקאי תקין

  75. טענו שהבנק הסתיר את המסמכים הרלבנטיים לשאלת ההתיישנות

  76. הוראות הבנקאות (הצגת דו"ח כספי שנתי ופרסומו), התשנ"ב-1991

  77. בקשה שבית המשפט יכריז כי השעבוד גובר על השעבוד לטובת בנק לאומי לישראל

  78. כללים חשבונאיים לחישוב נזילות חובה ונזילות בפועל של תאגידים בנקאיים

  79. תקנות מס הכנסה (הנחה ממס על פקדון במטבע ישראלי בתאגיד בנקאי), התשמ''א-1981

  80. כללי הבנקאות (רישוי) (הגדרת הון תאגיד בנקאי לענין סעיף 23א לחוק), התש"ן-1990

  81. צו הבנקאות (שירות ללקוח)(ביטול הפיקוח על שירותים בנקאיים מסוימים ושינויו במקרים אחרים), התשס"ח-2008

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון