ביום 15.9.2011 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת, על פי בקשתה, בגין חובות מוצהרים אשר נאמדים בסך של 203,141 ₪ ל - 13 נושים. על החייבת הושת תשלום חודשי בסך של 100 ₪ לחודש החל מיום 1.11.2011. במסגרת החלטה זו מונה הכונ"ר ככונס לנכסי החייבת. 3. עד מועד הגשתו של הדוח על ידי ב"כ הכונ"ר הוגשו נגד החייבת 10 תביעות חוב בסכום כולל של 1,042,150 ₪. 72% מכלל תביעות החוב שהוגשו הינה תביעת חוב של הנושה מס הכנסה. בתוך תביעת חוב זו קיימת תביעה על סך 86,000 ₪ בדין קדימה. עד מועד כתיבת פסק דין זה לא נעשה על ידי החייבת צעד ממשי להקטנת תביעת החוב של מס הכנסה או ביטולה למרות שלחייבת הוסבר הצורך לעשות כן ובתגובתה מיום 15.11.2012 הבטיחה לעשות כן "בימים הקרובים". 4. לטענת החייבת, שהינה ילידת 14.4.1947 גרושה ואם לחמש בנות בוגרות, היא נקלעה לקשיים כלכלים לאחר שפתחה לפני כעשרים שנה, ביחד עם בן זוגה, עמו ניהלה קשר קצר, עסק לעבודות גבס ובניית תקרות אקוסטיות. נטען על ידי החייבת כי לאחר שלושה חודשים נעלם בן זוגה, לאחר ששכנע אותה לרשום העסק על שמה. רק אז גילתה כי רומתה וכי בן זוגה היה מכור לסמים ובזבז את כל כספה, סיבך אותה בחובות גם מול רשויות המס. 5. החייבת טענה כי לא נטלה חלק פעיל בעסק שנוהל על ידי בן זוגה שנעלם. לא ברור מה היה מצבה התעסוקתי של החייבת עובר לפתיחת העסק ואולם כיום החייבת אינה עובדת וסובלת מבעיות בריאות. 6. מדובר בחייבת המתקיימת לטענתה רק מקצבת זקנה והיא מתגוררת בדירה שהזכויות בה טרם נרשמו על שמה, הזכויות בנכס שייכות רק לחייבת ועל הזכויות בדירה לא נרשמה משכנתא. החייבת חויבה לשלם לקופת הכינוס סכום חודשי בסך 100 ₪. עיון בדוחות שמגישה החייבת מלמד כי לחייבת הוצאות גבוהות מהכנסות והיא יוצרת חובות בהליך. כמו כן לחייבת הוצאות מופרזות בגין הלבשה ונסיעות והיא מוציאה הוצאות לא מוסברות על תרופות וביטוחים משלימים כאשר לא צורפו קבלות לעניין זה. 7. עוד אין מחלוקת כי החייבת משלמת התשלומים הנדרשים ממנה בהליך ומגישה דוחות דו חודשיים אם כי בדוחות אלו הוצאותיה עולים על הכנסותיה ולא צורפו קבלות ואסמכתאות לגבי ההוצאות. החייבת מבקשת בבקשתה לאפשר לה לפתוח דף חדש בחייה ומדגישה כי חובותיה ישנים ויש להתחשב בגילה ובמצבה הרפואי. החייבת סירבה להשתמש בנכס המקרקעין שלה לפרוע חובותיה. ב. עמדות בעלי התפקיד 1. ב"כ הכונ"ר מתנגד להכרזת החייבת פושטת רגל. לטענת ב"כ הכונ"ר גרסת החייבת לעניין אופן הווצרות החובות לא אומתה. מתביעות החוב שהוגשו עולה כי החייבת יצרה חובות גם בגין רכישת מוצרי מזון על ידי מסירת שיקים שחוללו ולא רק בגין מסירת שיקים לבן הזוג שבזבז כספים לטענתה לצורך רכישת סמים. 2. כמו כן נטען כי בניגוד לטענת החייבת, מתביעה, שהגיש אחד העובדים בעסק שנוהל על שם החייבת, לטענתה לאחר שרומתה על ידי בן זוגה, עולה שהחייבת נטלה חלק פעיל בניהול העסק. כן עולה כי החייבת הייתה מעורבת בסיכום תנאי שכר עם עובדים, בתשלום משכורות וכיוצא כאלה. נטען כי פסק הדין לטובת העובד ניתן כנגד החייבת כמנהלת העסק ולא כנגד בן זוגה. 3. עוד טען ב"כ הכונ"ר כי הוגשה כנגד החייבת תביעת חוב גדולה על ידי מס הכנסה הכוללת גם תביעת חוב בדין קדימה. מדובר בתביעת חוב המהווה 72% מכלל תביעות החוב שהוגשו נגד החייבת. נטען כי דבר זה הופך את ניהול ההליך ובקשת החייבת למיותרת, משום שהחייבת מבקשת לנהל הליך אשר לא יביא בפועל להפטרה מעיקר חובותיה. 4. בהתנגדותו מציין עוד ב"כ הכונ"ר כי החייבת אינה עובדת ולא תוכל לנצל ההליך לפתוח דף חדש בחייה. ב"כ הכונ"ר גם ציין שלחייבת נכס מקרקעין ואולם היא מסרבת להשתמש בו לפרעון חובותיה. 5. בשוקלו כל הנסיבות הרלוונטיות טען ב"כ הכונ"ר כי דין בקשת החייבת להדחות. ג. הדיון 1. ביום 17.7.2012 התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו עתרה החייבת למתן ארכה להגשת תשובה מסודרת לעמדת ב"כ הכונ"ר בעניינה ולהסדרת תביעת החוב שהוגשה נגדה בדין קדימה ותביעת החוב של מס הכנסה. 2. בקשת החייבת נעתרה וביום 15.11.2012 הגישה החייבת תגובתה. החייבת בתגובתה לא השכילה לסתור טענות ב"כ הכונ"ר כי בהתאם לפסק דין שניתן גם כנגדה בעניין החברה שניהלה, בתביעה שהגיש אחד מעובדי החברה נגדה, הוברר כי החייבת ניהלה בפועל את העסק בגינו היא טוענת שנקלעה לחובות. בתגובתה גם הודתה החייבת כי אכן לא השכילה להסדיר חובותיה בדין קדימה. החייבת הצהירה כי מחסור במזומנים מנע ממנה לשכור שירותי רואה חשבון ואולם הצהירה כי "בימים הקרובים תפנה שוב למס הכנסה עם בתה". עד מועד כתיבת פסק דין זה לא עשתה כן החייבת. 3. החייבת לא סתרה הטענה כי היא בעלת זכויות בנכס מקרקעין ומסרבת למכרו כדי לפרוע חובותיה. כמו כן מדוחות שהגישה החייבת ניתן לראות כי הוצאותיה החודשיות של החייבת עולות על הכנסותיה והיא מוציאה הוצאות, ללא הסבר ואסמכתאות, על תרופות וביטוחים, וכן הוצאות מופרזות על הלבשה. 4. בחוות דעתו המסכמת שב וטען ב"כ הכונ"ר כי אין מנוס מדחיית בקשת החייבת ומדובר בחייבת שלא יצרה חובות בתום לב ואין היא מתאימה להליך גם על פי התנהלותה בו. ד. 1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני סבורה כי דין הבקשה להדחות וכי צודק ב"כ הכונ"ר בטענותיו. לטעמי לא הרימה החייבת נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי הסתבכותה בחובותיה נשוא ההליך הייתה בתום לב וגם התנהלותה בהליך אינה התנהלות מצופה מחייבת בהליך. לטעמי אין בפני חייבת שמוצדק בעניינה להעדיף התכלית השנייה של הליכי הפש"ר, קרי מתן הזדמנות לחייבת לפתוח דף חדש בחייה. כמו כן לאור נכסי החייבת והתנהלותה לא ברור כי החייבת נדרשת לניהול הליך יקר זה וכי אין באפשרותה, לאחר שתסדיר תביעת החוב של מס הכנסה, לפרוע חובותיה בעצמה. 2. לטעמי לא הוכח במקרה דנן כי החייבת ראויה, רוצה, יכולה או מתכוונת לנצל הגנה הניתנת בהליך זה לצורך פתיחת דף חדש ונקי בחייה שלאחריו תשתלב במעגל העבודה היצרני והסתבכותה בחובות לא תישנה. במיוחד לא שוכנעתי כי גרסת החייבת לאופן הסתבכותה בחובות נכונה, וכי די בגרסה זו כדי לקבוע שהחייבת יצרה חובות בתום לב וכי ניהול הליך פשיטת הרגל המבוקש על ידה יסייע לה לפרוע חובותיה ולפתוח דף חדש בחייה. 3. להליכי פשיטת הרגל מטרה כפולה: ראשית, לסייע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובתם בהליכי הוצאה לפועל, לכנס את נכסי החייב ולהביא למכירתם לצורך פרעון חובותיהם אליהם; ושנית, לסייע לחייב, בנסיבות מתאימות, לפתוח דף חדש בחייו תוך שמיטת חובותיו. ראה לעניין זה: ע"א 6021/06 דגנית פיג'ון נ' כונס הנכסים הרשמי, תק' (2009 (3) 1913 (2009)). ע"א 7113/09 ג'נח נ' הכונ"ר, פסק דין מיום 20.11.08 רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכונ"ר, פ"ד נח (2) 810, 814 ש' לוין וא' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010) עמ' 23-24. 4. בעקבות תיקון מס' 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם - 1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") משנת תשנ"ו, מודגשת יותר מבעבר, התכלית השנייה שעניינה החייב. בעת הזו, לאור הפסיקה המרובה בנושא ובעקבות תיקוני החקיקה בפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980, נדרשים אנו להדגיש יותר מבעבר התכלית השנייה. זאת משום שקיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת רגל לצורך שיקומו של החייב המתאים לכך. זאת גם מכיוון כי החברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת הרגל מוצלחים בסיומם, אדם שהיווה נטל על החברה, משתקם, לומד התנהלות כלכלית נכונה וראויה ופועל למיצוי כושר השתכרותו וסילוק חובותיו, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט ושל הכונ"ר. עניין זה נכון לגבי חייב שהוכיח כי הוא מתאים להליך ויכול להעזר בו להשגת מטרות ההליך. במקרה דנן מדובר בחייבת בעלת נכס שאינה מוכנה להשתמש בו לפרוע חובותיה. מדובר בחייבת שמשלמת סכום פעוט לקופת הכינוס, ממשיכה להוציא הוצאות מעבר להכנסותיה ומוציאה הוצאות מופרזות בהליך. כל זאת מבלי שהחייבת תסדיר חובותיה בדין קדימה כדי שתוכל באמצעות הליך זה לפתוח דף חדש בחייה. 5. סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב בקובעו בהאי לישנא: "18ה. (א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה; (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42 (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע חובותיו". בבחנו אם פעל החייב בתום לב, יבדוק בית המשפט את התנהגותו בשתי תקופות שונות: הראשונה, תקופת יצירת החובות, טרם הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל; והשנייה, לאחר הגשת הבקשה במהלך ההליך המשפטי (לוין וגרוניס, עמוד 173). בחינת תום לבו של החייב תערך תמיד על פי נסיבותיו הספציפיות של החייב כאשר חלוף זמן רב בין התנהגות חסרת תום לב ומועד הליכי פש"ר יכול עניין זה לרפא פגמים בהתנהלות החייב ובחוסר תום לב. ראה לעניין זה: ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פסק דין מיום 3.5.09. 6. קיימים יחסי גומלין בין מידת חוסר תום הלב המיוחסת לחייב בכלל ולחייבת דנן לבין נכונותו של בית המפשט בכלל ובית משפט זה בפרט, במקרים מסויימים, להכריז בכל זאת על החייב שנפלו פגמים בהתנהגותו, פושט רגל ולזכותו בהגנת הפקודה. ככל שחוסר תום ליבו של החייב נמצא במדרג נמוך, וחלף זמן רב מהתנהלותו הפגומה ועד ניהול ההליך במהלכו מתגלה כי מדובר בחייב שיכול ונכון להשתקם, נטייתו של בית המשפט, בנסיבות המתאימות, לבוא לקראת החייב, תגבר, ולהיפך. 7. במקרה דנן גרסתה הראשית של החייבת בדבר הסתבכותה בחובות, כאמור בתצהיר נספח לבקשתה, נסתרה. לא הוכח שהחייבת לא הייתה מעורבת בכשלון העסק של החברה שפתחה יחד עם בן זוגה. אומנם כשלון עסקי לכשעצמו אינו מהווה חוסר תום לב ואולם במקרה דנן הצגת גרסה עובדתית שלא הוכחה באשר לאופן יצירת החובות מהווה חוסר תום לב. ממסמכים שהוצגו בעניינה של החייבת עולה תמונה שונה באשר להעדר מעורבות החייבת ביצירת החובות. בנוסף לחייבת חובות בדין קדימה והיא יכולה בעצמה או באמצעות בנותיה ובעלי מקצוע לטפל בהם. החייבת בוחרת שלא לעשות כן תוך שהיא מאשימה אחרים בהווצרות חובות אלו. דבר זה מונע הקביעה שההליך בו מבקשת החייבת לנקוט הינו הליך יעיל בעבורה. גם לאחר ששקלתי הנסיבות האישיות של החייבת גילה, מצבה הרפואי והעובדה כי מדובר בחובות ישנים איני יכולה להתעלם מהתנהלות החייבת בהליך: איני יכולה להתעלם מהעובדה שהחייבת אינה נכונה לפרוע חובותיה מנכס המקרקעין שברשותה, איני יכולה להתעלם מן העובדה שהחייבת אינה עושה די להסדיר חובותיה בדין קדימה וחובותיה למס הכנסה. איני יכולה להתעלם מן העובדה שהחייבת מוציאה הוצאות מפורזות ואינה מגישה דוחות בצירוף אסמכתאות נדרשות. 8. די בכל אלו כדי להביא לדחיית בקשת החייבת. ה. סיכום לאור כל האמור לעיל, אי הוכחת תום לב ביצרית החובות וכן התנהלותה של החייבת בהליך, אני מורה על דחיית הבקשה. בהתאמה, אני מבטלת את צו הכינוס שניתן בעניינה של החייבת, מבטלת את המגבלות שנקבעו במסגרתו, לרבות ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר יבוטל בתוך 90 יום ממועד פסק הדין כדי לאפשר בערבות מתאימה. בנוסף אני מתירה לנושים לפעול בכל דרך חוקית לגביית חובותיהם מהחייבת. הכונ"ר יגבה שכר השגחתו על פי התקנות, מהכספים שהצטברו בקופת הכינוס ויתרת הכספים אם זו תעלה על סך של 2,500 ₪ תועבר לתיקי ההוצאה לפועל, לחלוקה בין הנושים. באם תוותר יתרה פחותה מסך של 2,500 ₪ יוותרו כל הכספים בקופת הכינוס וישמשו לתשלום הוצאות ההליך כאשר שכר השגחת כונס יעמוד על סך של 20% מהכספים. צוויםכינוס נכסיםחוב