מהי תביעה למתן חשבונות ?

מהי תביעה למתן חשבונות ?

תביעה למתן חשבונות היא שלב מוקדם אשר נועד לבסס את התביעה לפיצויים, בשל עוולה מסחרית.

תמצית העובדות

התובעת היא חברה עירונית הנוסקת בארגון ושיווק של אירועים ואחראית, מזה שנים, על ארגון אירוע "כנס משתחררים" לחיילי צה"ל (להלן: "כנס המשתחררים").

הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת בהפקת חוברות פרסום וארגון אירועים הקשורים לעולם הסטודנטיאלי. הנתבעת הפיקה חוברות מידע לחיילים משוחררים על תחומי עבודה ולימודים, והזמינה מפרסמים שונים לרכוש שטחי פרסום בחוברות המידע. החוברות חולקו על ידי דיילים מטעם הנתבעת לחיילים, בכניסה לשער בו התקיים כנס המשתחררים שאורגן על ידי התובעת.

בתאריך 22.5.12 ניתן על ידי פסק דין חלקי במסגרת תביעה למתן חשבונות ותביעה לפיצויים שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

בפסק הדין החלקי נקבע, כי פעילותה של הנתבעת מהווה עוולה של התערבות בלתי הוגנת, עוולת תיאור כוזב, כהגדרתן בסעיפים 3 ו- 2(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999; ועשיית עושר ולא במשפט כהגדרתה בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979.

תביעה למתן חשבונות הינה שלב מוקדם אשר נועד לבסס את התביעה לפיצויים, בשל עוולה מסחרית. התובעת ביקשה להותיר בידה את זכות הבחירה בין דרישה להשבת רווחים שהפיקה הנתבעת, לבין תשלום פיצויים ללא הוכחת נזק, עד לקבלת החשבונות וזכותה לעשות כן כפי שנקבע בפסה"ד החלקי (סע' 22 לפסה"ד).

הנתבעת חויבה ליתן לתובעת דו"ח מאושר בתצהיר ומאומת ע"י רו"ח "אשר יפרט את רשימת המציגים הקשורים עם הנתבעת ואת מועדי התקשרויות אלה, תוך ציון התמורה לה זכאיות במסגרת ההתקשרות והרווח שהופק ע"י הנתבעת מהן, בהתאם להוראות סע' 15 לחוק עוולות מסחריות" (עמ' 20 לפסה"ד החלקי).

ביום 9.7.12 העבירה הנתבעת לתובעת מסמך, אשר לטענת התובעת התיימר להוות ביצועו של פסה"ד החלקי, כאשר בפועל מדובר היה במסמך מתחמק, לאקוני ולא ענייני (נספח 2 לבקשה למתן פס"ד משלים). מדובר באישור של רו"ח ביחס למספר חשבוניות סלקטיביות בגין פרסומים בחוברת חיילים משוחררים, בין השנים 2008 ועד 2010. התובעת הלינה כנגד מסמך זה במכתבה לנתבעת מיום 12.7.12, וביום 16.7.12 הועבר לידיה מסמך מתוקן, המציג רווחים שהפיקה הנתבעת מפרסומים בעלונים שחילקה במסגרת כנסי משתחררים, בין השנים 2008 – 2012, בסך כולל של 223,000 ₪ (נספח 4 לבקשה למתן פס"ד חלקי – להלן: "דו"ח החשבונות המתוקן").

הדרישה למתן פסק דין משלים

לאחר קבלת דו"ח החשבונות המתוקן, הגישה התובעת בקשה למתן פס"ד משלים, וטענה כי משהוכח גובה ההתעשרות שלא כדין באמצעות מתן החשבונות ע"י הנתבעת בסכום של 223,000 ₪, מתבקש ביהמ"ש להורות לנתבעת להעביר לידי התובעת סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לכל אחת מהחשבוניות שפורטו בדו"ח בנפרד, מיום הוצאתה ועד יום תשלומה לתובעת.

הנתבעת הגישה תגובה לבקשה למתן פס"ד משלים, בה טענה כי יש לדחות את הבקשה, או למצער לדחות את ההחלטה בבקשה עד למתן החלטה בערעור שהוגש על פס"ד החלקי (ע"א 6500/12), בין השאר מטעמי יעילות דיונית, מניעת הכבדה מיותרת ומניעת אפשרות של מתן החלטות סותרות.

לגופו של ענין טענה הנתבעת, כי התובעת "שכחה" מושכלות יסוד בשיטת המשפט בארצנו, כי עליה להוכיח נזק בטרם יוענק לה פיצוי כספי (סע' 4 לתגובה); כי התביעה למתן חשבונות הינה "שלב מוקדם", אך עתה, משעותרת התובעת לקבלת פיצוי כספי אין היא פטורה מהוכחת נזקיה; וכי יש להבחין בין מידע אודות רווחיה של הנתבעת, לבין מידע אודות חשבונותיה, שכן המידע שהועבר בדו"ח המתוקן הינו מידע אודות חשבונותיה, שאינו לוקח בחשבון את הוצאות הנתבעת (הבלתי מבוטלות) בגין הפעילות, ולכן פסיקת סכום זה לתובעת יוביל להתעשרותה של התובעת שלא כדין "ואף לגזל ממש" (סע' 7-9 לתגובה).

נוכח ההתנגדות שהביעה הנתבעת לבקשה למתן פס"ד חלקי, נקבע דיון במעמד הצדדים.

בדיון שהתקיים ביום 1.7.13 טענה התובעת שוב לזכותה לקבלת הסכום שפורט בדו"ח החשבונות המתוקן של הנתבעת. ב"כ התובעת הפנתה לסעדים שנדרשו בכתב התביעה וטענה, כי לאחר מתן דו"ח החשבונות המתוקן בוחרת התובעת באפשרות של קבלת הסכום שפורט בדו"ח החשבונות המתוקן, ומוותרת על זכותה לדרוש פיצויים לפי סכום הנזקים שיוכח על ידה. לדבריה, לאור הפיווט שניתן בדו"ח החשבונות המתוקן, אין מקום לנהל הליך של הוכחות, מאחר שהתובעת משלימה עם האמור בדו"ח החשבונות המתוקן והוא מקובל עליה. לשיטתה, דרישת הנתבעת לקיום דיון לצורך הוכחת הנזקים, אינה אלא ניסיון נוסף לגרום להתמשכות ההליכים וניסיון לטעון כנגד דו"ח שאמור להיות מקובל גם עליה.

ב"כ התובעת הבהירה כי התובעת מבקשת שהסכום יפסק לה כהכנסה ולא כפיצויים, והודיעה כי התובעת תישא בכל תשלומי החובה בגין הסכום האמור, קרי מס הכנסה ומע"מ, לאור העובדה שמדובר בהכנסה (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 4-6).

ב"כ הנתבעת לא חזר עוד על הטענה כי יש לדחות את ההחלטה בבקשה למתן פס"ד משלים, עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על פסה"ד החלקי – וטוב שנהג כך. אין קשר בין הערעור שהוגש על פסה"ד המשלים בשאלת החבות, לבין הדיון בפסיקת פיצויים, כאשר סכום הדרישה נגזר מדו"ח החשבונות המתוקן שהוגש ע"י הנתבעת עצמה, והתובעת אינה מבקשת לערער על אמיתות תוכנו.

ב"כ הנתבעת טען, כי יש לאפשר למרשתו להשלים את דו"ח החשבונות המתוקן, ולפרט בדו"ח נוסף את הוצאות הנתבעת בגין הפעילות, ואף לחייב את התובעת לעמוד ברף הנדרש להוכחת נזק, מאחר ולסכום הפיצוי הנדרש "אין כל אחיזה במציאות ובדין" (סע' 10 לתגובת הנתבעת).

כאשר נשאל ב"כ הנתבעת מדוע בדו"ח החשבונות המתוקן פורטו הוצאות ברוטו, ולא פורטו הוצאות ותשלומי חובה, טען ב"כ הנתבעת כי "יתכן שלא הצלחנו להבהיר מתוך פסה"ד את כל הדברים הללו" (עמ' 6 ש' 11).

ב"כ הנתבעת חזר וטען, כי על התובעת להוכיח במסגרת חקירות את הסכומים המבוקשים על ידה, לדבריו, אין בכוונת הנתבעת לטעון כנגד הדו"ח עצמו, אלא כנגד הקונסטרוקציה המשפטית עליה מנסה התובעת להיבנות (עמ' 7 ש' 1).

חיוב בסכום החשבונות

בפסה"ד החלקי נקבע בצורה חד משמעית, כי על הנתבעת ליתן לתובעת דו"ח מאושר בתצהיר ומאומת ע"י רו"ח, אשר יפרט את התמורה לה זכאיות הנתבעות במסגרת ההתקשרות והרווח שהופק ע"י הנתבעת, בהתאם להוראות סע' 15 לחוק עוולות מסחריות (עמ' 20 לפסה"ד).
עוד נאמר בפסה"ד כי בהתאם לתקנה 1 לתקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין) התש"ס-1999, דין וחשבון ימסר בדרך של תצהיר ויכלול פרטים הנוגעים לתובעת, לרבות פרטים בדבר מועדי ייצור, מפיצים וכמויות של רכישות ומכירות (עמ' 21 לפסה"ד).

הנתבעת פירטה בדו"ח החשבונות המתוקן רק את סכומי החשבוניות שהוצאו ללקוחות שונים, מבלי לפרט גם את ההוצאות הגבוהות שלטענתה נשאה בהן ואת תשלומי החובה ששילמה – אם שילמה – בגין הסכומים שנגבו על ידה ע"פ החשבוניות.

העובדה שהנתבעת בחרה להתעלם מחוק עוולות מסחריות ומהתקנות, וכן מהאמור בפסה"ד, ורק עתה - כשנה לאחר הגשת דו"ח החשבונות המתוקן - היא מבקשת לשוב ולהשלימו, אינה מקנה לה זכות לעשות כן. לנתבעת היתה שהות מספקת להגיש דו"ח מפורט כדבעי ע"פ פסה"ד החלקי. לאחר מכן היתה לה שהות להשלים את הדו"ח, ככל שתמצא לנכון, לאחר שהדו"ח הראשוני לא הפיס את דעתה של התובעת והיא נדרשה ממילא לתקנו.

הנתבעת בחרה להגיש לתובעת ביום 16.7.12 את דו"ח החשבונות המתוקן (נספח 4) במתכונת שהוגש, ועובדה זו מלמדת כי הנתבעת סברה שדו"ח החשבונות עונה על הנדרש בפסה"ד.

אם לא די בכך, גם בתגובה לבקשה למתן פס"ד משלים, לא מצאה הנתבעת לנכון לפרט את ההוצאות (הבלתי מבוטלות לטענתה), בגין הפעילות שבוצעה על ידה בין השנים 2008-2012 ולראשונה מצאה לנכון לבקש להשלים את הדו"ח רק בדיון שהתקיים ביום 1.7.13 במעמד הצדדים.

אני סבורה כי אין מקום להיענות לדרישה זו, בין היתר בשל העיתוי המאוחר בו נתבקשה, ובעיקר לאור העובדה שהתובעת הודיעה כי היא בוחרת בתשלום הסכום שפורט בדו"ח החשבונות המתוקן, ואינה מבקשת לערער על מהימנותו.

כידוע, תביעה למתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים: בשלב ראשון קובע בימ"ש אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע, ואם כן ניתן צו למתן חשבונות. בשלב השני נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו הם נאותים, ורק לאחר מכן יקבע בית המשפט אם הוא מחויב בתשלום ע"פ החשבונות (ע"א 127/95 מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין, פ"ד נא(4) 337; רע"א 7220/09 יציל פיננסים בע"מ נ' כהן, 24.11.09; רע"א 8266/11 יו.בי.אמ נ' מעוז נסיעות בע"מ, 16.8.12).

חיוב הנתבע בתשלום סכום החשבונות לתובע מתבצע, אם הם מגלים יתרת זכות לטובת התובע. הנתבע הוא שנושא בנטל השכנוע לגבי החשבונות שהגיש. אם עמד הנתבע בנטל השכנוע, תוכרע תביעת התובע ע"פ חשבונות אלה. רק אם לא עמד הנתבע בנטל השכנוע האמור, יקבע ביהמ"ש, לאחר בירור שיקיים ע"פ הראיות שהוגשו לפניו, מה היתרה המתחייבת ע"פ מידת השכנוע הנוהגת במשפט אזרחי. אין בשלב השני של הדיון משום היתר לבעל דין להתכחש לעובדות יסודיות, אשר בגינן ציווה ביהמ"ש על מתן החשבונות. במקרה דנן לא נטען ע"י מי מהצדדים שהחשבונות שהוגשו אינם נאותים א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , עמ' 220 (מהד' עשירית).

דו"ח החשבונות המתוקן מפרט את "כלל החשבוניות והנתונים הנוגעים לתביעה, אשר אותרו לאחר בדיקה מעמיקה שנערכה בחשבונות בשן" (סע' 1 לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת שצורף כנספח לדו"ח). בדו"ח פורטו תאריכי החשבוניות, מספר חשבונית, שם הלקוח, וסכום בש"ח ללא מע"מ, לגבי כל לקוח ולקוח בנפרד. מנכ"ל הנתבעת אף מפרט בתצהירו כי "למיטב ידיעתי החשבוניות המפורטות לעיל מתייחסות לכלל העיסקאות הנוגעות לתביעה...." (סע' 20 לתצהיר המנכ"ל).

התובעת לא דרשה לחייב את הנתבעים בהגשת חשבונות טובים יותר, אלא הודיעה כי מקבלת כמהימן את דו"ח החשבונות המתוקן ומבקשת לסמוך עליו. גם הנתבעת לא טענה כנגד אמיתות דו"ח החשבונות המתוקן, אלא ביקשה להוסיף ולפרט מעבר לפירוט שניתן על ידה עד היום.

כאמור, לא מצאתי מקום להיענות לדרישה זו, לאור העובדה שפסה"ד החלקי קובע בפירוש את מידת הפירוט שעל הנתבעת ליתן בדו"ח שיוגש על ידה, ולאור עובדה שהנתבעת בחרה – לאחר שניתנה לה הזדמנות לתקן את הדו"ח הראשוני – להגיש את הדו"ח המתוקן כפי שהוגש.

נימוק נוסף לעובדה שלא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת לפרט ביתר פירוט מעבר לזה שניתן בדו"ח החשבונות המתוקן, נעוץ בעובדה שב"כ הנתבעת הודיעה כי היא מבקשת לפסוק את הסכום כהכנסה, והתובעת מתחייבת לשלם את תשלומי החובה בגין הכנסה זו המסתכמת ב- 223,000 ₪.

הצהרה זו מלמדת, כי אם אכן שולמו ע"י הנתבעת תשלומי חובה (מס הכנסה ומע"מ) בגין הסכום שפורט בדו"ח החשבונות המתוקן היא עשתה כן מעבר לנדרש, שכן בכוונת התובעת לשלם לרשויות המס סכומים אלה במקומה.

לסיכום

התובעת זכאית לתשלום הסך של 223,000 ₪, כמפורט בבקשה למתן פס"ד משלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לכל אחת מהחשבוניות שפורטו בדו"ח בנפרד, מיום הוצאתה ועד יום התשלום בפועל לתובעת.

בנוסף לסכום האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון