תביעה לביטול הסכם מכר מקרקעין, להוצאת צו פינוי ולחיוב בפיצוי בגין נזקים, בסך של 150,000 ₪, שנגרמו לתובעת, על פי הנטען. התובעת בתיק זה (להלן: "התובעת", "המשכירה" או "המוכרת"), עותרת לביטול הסכם שנערך, ביום 30.8.06 (להלן: "ההסכם"), בינה לבין הגב' נלי X (להלן: "הנתבעת", "השוכרת" או "הקונה"), בנוגע לבית (להלן: "הבית"), הבנוי על מגרש מס' 21 בשטח של 246 מ"ר, לפי תכנית מפורטת מס' ש/במ/414 בפרדס חנה, הידוע כחלק מחלקה 18 בגוש 10124 (להלן: "המגרש"). על הבית רבצה, אותה עת, משכנתא בסך של 100,000 ₪, אשר נטלה התובעת. התובעת, שהינה בעלת זכויות החכירה במגרש, על פי חוזה חכירה עם המינהל, מיום 10.1.01, לתקופה של 49 שנים, בנתה את הבית, על המגרש, אולם בטרם סיימה את בנייתו, החליטה למכור אותו לנתבעת, אשר הסכימה להשלים בנייתו. 2. לפיכך, חתמה התובעת על ההסכם עם הנתבעת ובו הוסכם כדלקמן: הנתבעת שוכרת את הבית מהתובעת והיא זו אשר תשלים את בנייתו, לפי המפרט הטכני שנערך מטעם התובעת ותביא את הבית לידי גמר וקבלת טופס 4, זאת - עד ליום 30.11.2006. תשלום העבודות הדרושות להשלמת הבית ("שיפוץ", על פי לשון ההסכם), הוערך בהסכם בסכום של 50,000 $, כולל מע"מ ונקבע בו, כי נגד סכום זה, בתוספת 20,000 $ נוספים, זכאית הנתבעת להתגורר בבית במשך 10 שנים. לנתבעת ניתנה אופציה לרכוש את הבית, במהלך 3 חודשי השכירות הראשונים, בתמורה לסך של 175,000 $ ונקבע, כי: "במקרה זה יוחזרו לשוכרת חלק מדמי השכירות ששילמה ואלה יקוזזו מהתשלום עבור הבית, שיעמוד על 125,000 דולר, אותם תשלם השוכרת למשכירה בשקלים, לפי שער יציג ביום התשלום". עוד סוכם, כי: - "כל חוב או מס שחל על הבית עד ליום מכירתו יחול על המשכירה" - "המשכירה מתחייבת לסייע בהסרת כל שיעבוד לצורך רכישת הבית וקבלת משכנתא על ידי הקונה". - "כן מתחייבת המשכירה לסייע בקבלת טופס 4, ככל שהדבר יהיה תלוי בה כבעלים של הבית ושל המגרש". 3. על פי הנטען בתביעה, הנתבעת ביקשה לממש את האופציה ולקנות את הבית ובתוך 30 ימים מיום חתימת ההסכם, היא שילמה לתובעת, על חשבון רכישת הבית, סך 25,000 $ ולאחר מכן הוסיפה ושילמה סך של 7,000 $, ולא יספה. נטען, כי בכך הפרה הנתבעת את ההסכם, הפרה יסודית. עוד נטען בתביעה, כי בשל כך שהנתבעת דיווחה על ההסכם לרשויות המס, חויבה התובעת בתשלום מס שבח בסכומי עתק וסכומים אלה לא בוטלו בשל סירובה של הנתבעת לחתום על ביטול ההסכם. 4. בעת הגשת כתב התביעה התגוררה הנתבעת בחו"ל והבית נמסר על ידה למר אבנר יחזקאלי (להלן: "יחזקאלי"), שהיה בן זוגה של הנתבעת ואשר לזכותו נרשם משכון על זכויותיה של הנתבעת בבית. יחזקאלי טען שהוא הנתבע הנכון ולפיכך, בדיון שהתקיים ביום 22.4.12, צורף יחזקאלי כנתבע נוסף ונקבע, כי כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת ישמש גם ככתב הגנה מטעמו. 5. מכתב ההגנה עלה, לראשונה, כי ההסכם אינו המסמך היחיד, שנערך בין התובעת לנתבעת, בנוגע לעסקה. התברר, שסמוך לאחר חתימת ההסכם, נערך על ידי התובעת, מסמך נוסף, בכתב ידה, אשר כותרתו היא: "הסכם קנית בית" (להלן: "המסמך הנוסף"), עליו חתמה התובעת בלבד ובו נכתב בזו הלשון: "בית שעדיין לא גמור. שהקונה מתחייבת עם המוכרת לגמור את הבית עד ל- 30 בנובמבר (חלקה 18 בית (גוש) 10124 בשכונת יפה נוף. הבית ימכר ב- 145,000 $ (מאה ארבעים וחמש אלף דולר) שמהם אקבל בשבועיים הקרובים 25,000 אלף דולר על חשבון והשאר בגמר השיפוץ בחיבור וקבלת טופס 4 - ב- 30 לנובמבר אקבל את השאר 120 אלף דולר. אני המוכרת X רותי לגב' נלי X" יש להדגיש; למסמך הנוסף אין כל זכר בכתב התביעה, הנסמך על ההסכם בלבד. אולם, הדבר לא מנע מהתובעת לנסות ולטעון, למעשה - בניגוד לנטען בכתב התביעה ותוך שינוי חזית, כי המסמך הנוסף בא במקום ההסכם. על פי טענתה החדשה של התובעת, ההסכם בוטל ורק האמור במסמך הנוסף מחייב את הצדדים. ב"כ הנתבעת התנגד לשינוי חזית זה ומצאתי את התנגדותו מוצדקת. מדובר בשינוי חזית מהותי, היורד לשורשה של התביעה ואף לא שמעתי מפי התובעת הסבר כלשהו לכך. לא למותר לציין, שהתובעת אף נמנעה מלצרף, לתביעתה, מכתבי התראה שנשלחו אליה על ידי הנתבעת, באמצעות בא כוחה, המתריעים בה, כי היא מפרה את המוסכם, באי המצאת מסמכים נדרשים, לרבות המסמכים הדרושים לשם קבלת טופס 4, כפי שיפורט להלן. בכך הציגה התובעת בפני בית המשפט תמונה חלקית בלבד, אף זאת - ללא כל הסבר. 6. התובעת טוענת, כי ההסכם נערך מבלי שאיש מהצדדים התייעץ עם עו"ד וכי היא נותרה חשופה לחלוטין למקרה שההסכם "יתגלגל" לידי מס שבח "בטרם עת" (כך - בסעיף 12 לסיכומי התובעת) והיא תאלץ לשלם מס שבח על העסקה. אומר כבר כעת, כי לא ניתן לשמוע טענה כזו, שמשמעותה הינה, למעשה, "אבדן" אפשרות להונות את שלטונות המס. התובעת בחרה, ביודעין, למכור את הבית ללא שבנייתו הושלמה ועליה לשאת בתוצאות המיסוי הנובעות מכך. בניגוד לטענתה בפניי, התובעת לא דיווחה על העסקה למס שבח. הנתבעת היא שעשתה כן, ביום 15.5.07, תוך שהיא מציינת במכתב, כי הנכס נרכש במצב של שלד, ללא שהיה ראוי למגורים וכי הרוכשת התחייבה להשלים את הבניה (נספח ה' לתצהיר הנתבעת). התובעת עצמה מודה שהיא מכרה את הבית לנתבעת, בטרם סיימה את הבניה. לפיכך, יש לתמוה על טרוניית התובעת נגד הנתבעת, על כך שלאחר שהתובעת לא דיווחה על העסקה של מכירת הבית לנתבעת, דיווחה על כך הנתבעת, בציינה שהבית נמכר בטרם הושלמה בנייתו, כפי שחייבת היתה לעשות על פי דין. הדברים נכונים גם בהתייחס לטענת התובעת, לפיה גם אם היא לא היתה זכאית לפטור על פי החוק, היא לא היתה משלמת מס שבח, מאחר שהעסקה לא היתה רווחית. לא מצאתי בטענה זו כל ממש. גם אם הדברים נכונים, לגופם (ולא הובאו בפניי ראיות על פיהם ניתן לקבוע כך), אין לתובעת אלא להלין על עצמה, שכן בידיה היה להביא בפני רשויות המס את כל הפרטים הרלבנטיים, לשם קבלת הפטור לוֹ היא טוענת. אולם התובעת בחרה שלא לדווח על העסקה במועד, חרף החובה המוטלת עליה, על פי דין, לעשות כן. בנוסף, איש לא מנע ממנה לפנות לרשויות המס לאחר שהנתבעת דווחה על העסקה ולהבהיר כל שרצתה להבהיר. 7. התובעת טוענת, שהיא חתמה על ההסכם וערכה את המסמך הנוסף, ללא שקיבלה ייעוץ משפטי ואילו הנתבעת טוענת, שהתובעת התייעצה עם עו"ד. אין צורך שאכריע במחלוקת זו, שכן גם אם התובעת לא התייעצה עם עו"ד, אין בכך ולא כלום ובוודאי שהנתבעת אינה אחראית לבחירתה של התובעת למכור את ביתה, בטרם הושלמה בנייתו ואף לא לכך שהתובעת בחרה לחתום על ההסכם ולערוך את ההסכם השני ללא קבלת ייעוץ משפטי (כטענת התובעת). מעבר לצריך אומר, כי הנתבעת טוענת, שהתובעת התייעצה עם עו"ד בר-כוכבא (ראו עמ' 42 לפרו') וכי טענה זו נתמכה בעדותו של יחזקאלי (עמ' 26 לפרו' שו' 10-13), אולם התובעת בחרה שלא הביאה לעדות את עו"ד בר-כוכבא (שהינו אחיינה) על מנת שיכחיש זאת, כך שממילא לא ניתן לקבל את עדותה היחידה בענין זה. אציין עוד, כי עדותה של התובעת בענין זה (כמו גם בעניינים נוספים), היתה בלתי אמינה ובלתי עקבית וכי רב היה בה הנסתר על הגלוי (ראו, למשל, עדותה בעמ' 6-8 לפרו'). מעבר לכך - גם אם המסמכים (ההסכם והמסמך הנוסף), נערכו ללא ייעוץ משפטי אין בכך כדי לפטור את התובעת מהתחייבויותיה על פיהם. מדובר בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים מרצונן החופשי ואיש לא מנע מהן להתייעץ עם עו"ד או כל אדם אחר. טענות הנתבעת : 8. הנתבעת טוענת, שהיא התעניינה במגרש, עליו עמד, במשך כשש שנים, שלד מוזנח של בית. התעניינותה בנכס נבעה מכך שהוא נמצא בקרבת מגורי בתה, אשר בקרבתה היא חפצה להתגורר, מסיבות אישיות/רפואיות ולפיכך, היא פנתה אל התובעת וביקשה לרכוש את הבית. הנתבעת מפליגה בתיאור מצבו המוזנח של הבית, בעת שהיא רכשה אותו, אולם לאור המוסכם בין הצדדים הרי ככל שייקבע, כי עסקת המכר תקיפה, אין לכך, או לסכום שהשקיעה הנתבעת בהשלמת הבניה, כל חשיבות לענין התביעה דנן. 9. הנתבעת טוענת, כי המסמך הנוסף הוכן על ידי התובעת, בכתב ידה, באותו מעמד בו נחתם ההסכם ולאחר שהתובעת התייעצה, טלפונית, עם עורך דין מטעמה וכי לאחר אותה שיחה, אמרה התובעת לנתבעת, שהיא לא משכירה את הנכס אלא מוכרת אותו וכי מבחינתה ההסכם היינו - הסכם "השכירות", בטל ומבוטל. על עמדה זו חזר ב"כ התובעת במכתבו אל הנתבעת מיום 12.12.07 (נספח ט' לתצהיר הנתבעת). על רקע זה תמוהה עוד יותר העובדה שהתובעת בחרה לצרף לתביעתה, את ההסכם (אשר נטען כי בוטל) ולהסתמך עליו בתביעה, תוך העלמת קיומו של המסמך הנוסף. לטענת הנתבעת, ההסכם והמסמך הנוסף, מהווים את שני חלקיו של הסכם מכר אחד. לדבריה, התובעת היא זו שביקשה, כי ייערך הסכם שכירות עם אופציה, על מנת שהסכם מכר מפורט ייערך רק לאחר שהבית יושלם, כך שהתובעת תוכל למכור לקבל פטור ממס שבח. טענה זו עולה בקנה אחד עם תוכן ההסכם ואף עם תוכן המסמך הנוסף והיא נתמכת בכך שהתובעת לא דיווחה על העסקה במועד בו היתה חייבת לדווח עליה ואף כעסה על הנתבעת שדיווחה על העסקה, לאחר שהיא עצמה נמנעה מלעשות כן. מאחר שהתובעת לא דיווחה על העסקה לרשויות המס, עשתה זאת הנתבעת במכתב בא כוחה מיום 15.5.07, שהתקבל במס שבח ביום 27.5.07 (נספח ה' לתצהיר התובעת) ובסופו של דבר, על מנת לאפשר העברת הבית על שמה, שילמה הנתבעת את שומת מס השבח, במקום התובעת (לאחר שהגיעה בענין זה להסכם עם שלטונות מס שבח). אישור לרישום בפנקסי המקרקעין צורף כנספח ו' לתצהירה של הנתבעת. 10. הנתבעת טוענת, שהתובעת היא זו שהפרה את המוסכם בין הצדדים, הן לענין קבלת טופס 4 והן לענין הסרת המשכנתא והמצאת כל המסמכים הדרושים לשם העברת הבית על שם הנתבעת, זאת - על אף שלטענתה, היא הציעה לתובעת, פעמים רבות, להשלים את תשלום יתרת התמורה, נגד קבלת כל המסמכים הדרושים לשם העברת הבית על שמה. לדבריה, התובעת סירבה להצעותיה והעלתה דרישות בלתי סבירות, המנוגדות למוסכם בין הצדדים, ובכך הכשילה את סיום העסקה וכעת היא מבקשת, בתביעתה, בחוסר תום לב, לקבל בית בנוי ומשופץ היטב וכן "נזקים", להם היא טוענת. דיון והכרעה: 11. מטעם התובעת העידה רק התובעת עצמה. מטעם הנתבעים העידו הגב' הדס X-לין, בתה של הנתבעת, מר תומר כהן והגב' אתי יעקוביאן שניסו לגשר בין הצדדים, אחותה של הנתבעת, עו"ד מרדכי שפירא, אשר דיווח על העסקה מטעם הנתבעת וכן הנתבעים עצמם. בהסכמת הצדדים העידה הנתבעת בשיחת וועידה וזאת - בשל כך שהיא מתגוררת כיום בחו"ל ומצבה הבריאותי לא אפשר לה לבוא לישראל. 12. מהראיות שבפניי עולה, כי שלוש הן המחלוקות העיקריות בין הצדדים: האחת - איזה מסמך מחייב את הצדדים ? השניה - מי הפר את המוסכם ובכלל זה - על מי החובה, על פי המוסכם בין הצדדים, לדאוג לקבלת טופס 4. השלישית - האופן בו יש לחשב את ההפרשים על יתרת התמורה, אשר טרם שולמה. איזה מסמך מחייב את הצדדים : 13. ההסכם, החתום על ידי שני הצדדים, משקף את ההסכמות שהושגו ביניהם. גם התובעת אינה חולקת על כך, שהיא חתמה על ההסכם וטענותיה לפיהן היא לא הבינה את הכתוב בו, או שהוא "מסובך לה" ואף לא הבינה מהו טופס 4 עד היום איננה מבינה בכך, אינן אמינות בעיניי. לטענתה, המסמך הנוסף נוסח על ידה, מאחר שהיא לא רצתה בהסכם אשר נוסח על ידי הנתבעת, אלא בהסכם "פשוט", אותו היא מבינה, אולם היא עצמה כתבה בהסכם הנוסף, כי יתרת התמורה תשולם "בגמר השיפוץ בחיבור וקבלת טופס 4...". התובעת, אשר ניסחה את המסמך הנוסף וכתבה אותו בכתב ידה, וודאי לא היתה כותבת בו דבר כלשהו שאיננה מכירה ואיננה מבינה. למעשה, טענות התובעת נגד תוקפו של ההסכם כלל אינן יכולות להישמע מפי התובעת, בהיותן שינוי חזית מהותי מהאמור בכתב התביעה, הנסמך על ההסכם דווקא ורק עליו. מעבר לכך, אזכיר את ההלכה, לפיה אדם מוחזק כמי שקורא את המסמכים עליהם הוא חותם ומבין אותם. גם במקרים בהם טוען צד, שהוא לא קרא את ההסכם עליו חתם, תוך גמירות דעת להתקשר בעסקה, אין מקבלים טענתו. ראו, למשל: ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו פ"ד נד (2), 559 (2000); ע"א 6296/05 כהן נ' עזבון המנוחה בקשי ז"ל (5.8.2007). בענייננו, ההסכם מנוּסח בלשון פשוטה וברורה. התובעת יודעת קרוא וכתוב בעברית ולא מצאתי בדבריה הסבר מניח את הדעת מדוע חתמה על ההסכם, אם לא הבינה את האמור בו, או לא הסכימה לכך. אמנם, התובעת ערכה, בכתב ידה, את המסמך הנוסף, אולם סבורה אני כי היא לא ערכה אותו מאחר שלא הבינה את האמור בהסכם, אלא מאחר שהקונסטרוקציה של השכירות נועדה רק כדי לחסוך לתובעת תשלום מס שבח ומאחר שהיא רצתה לתת ביטוי לכוונתה (ולמעשה - לכוונתן המשותפת שלה ושל הנתבעת), למכור את הבית ולא להשכירו, שהרי השכירות אשר בהסכם נכתבה רק למראית עין, כמוסבר לעיל. זאת ועוד - התנאים העיקריים במסמך הנוסף עולים בקנה אחד עם התנאים, ביחס למכר, האמורים בהסכם הראשון. דווקא ניסוח ההסכם, כהסכם שכירות עם אופציה למכר, אמור, לכאורה, להטיב עם התובעת, דווקא, לענין פטור ממס שבח. 14. בפי התובעת טענות נוספות בהקשר לעסקת המכר, כגון, שהיא כלל לא חפצה למכור את הבית, שהיוזמה לרכישתו היתה של הנתבעת אשר שכנעה אותה "במתק שפתיים" למכור את ביתה ולעשות כן דווקא כאשר הבית אינו גמור על מנת שהנתבעת תוכל לסיימו לפי צרכיה ורצונה, שהיא הסכימה למכור את הבית בתנאי "שתקבל ביד", סך של 145,000 $ ארה"ב לא יאוחר מיום 30.11.2006 ועוד. אומר, בקצרה, כי גם בטענות אלה לא מצאתי כל ממש ודינן דחיה. טענות אלה (וטענות נוספות שאינני רואה צורך לפרטן), סותרות את אשר הוסכם, בכתב, בין הצדדים ולא נתמכו בכל ראיה שהיא מעבר לעדותה היחידה של התובעת, שלא זכתה לאמוני. בענייננו אין כל ספק בגמירות הדעת של התובעת להתקשר בעסקת מכר הבית וכל טענותיה של התובעת נגד ההסכם לא נועדו אלא על מנת למצוא עילה לביטול ההסכם. 15. סופו של דבר אני קובעת, כי שני מסמכים - ההסכם והמסמך הנוסף, משקפים את אשר הוסכם בין הצדדים, היינו - כי מדובר במכר של הבית לנתבעת, בתנאים המפורטים במסמכים אלה (שלענין מכר הבית, אינם סותרים זה את זה). האם הנתבעת הפרה את המוסכם : 16. הפרות ההסכם להן טוענת התובעת - א. ביצוע שינויים בבית על ידי הנתבעת, לאחר תשלום סך של 25,000 $ בלבד וכניסת הנתבעת לגור בבית כבר בחודש דצמבר 2006. לא מצאתי בטענות אלה כל ממש. ראשית - על פי ההסכם ניתנה לנתבעת זכות מגורים בבית, למשך 10 שנים, ללא תשלום תמורה נוספת, זאת - נגד השקעתה בהשלמת בנית הבית והתשלום בסך 25,000 ש"ח, אשר שילמה הנתבעת לתובעת עם חתימת ההסכם. שנית, אין מחלוקת שהנתבעת הודיעה, במועד, על רצונה לרכוש את הבית (למעשה, התובעת עצמה טוענת שהעסקה היתה, מלכתחילה, עסקת מכר, כאמור במסמך הנוסף, ולא עסקת שכירות עם אופציה לרכישה, כאמור בהסכם הראשון), כך שהיא היתה רשאית להשלים את הבניה ולגור בבית. שלישית - אין חולק, כי התובעת קיבלה תשלומים נוספים על חשבון התמורה, לאחר שהנתבעת נכנסה לגור בבית, כך שגם לוּ היה ממש בטענת התובעת להפרת ההסכם על ידי הנתבעת (ואינני קובעת כך), הרי יש לראות בקבלת סכומים נוספים על חשבון התמורה, משום ויתור על ההפרה והצהרה מטעם התובעת כי המכר תקף. אציין, כי לא מצאתי כל ממש בטענת התובעת לפיה היא "נאלצה" לקבל תשלומים נוספים מטעם הנתבעת, ע"ח התמורה המגיעה לה עבור מכירת הבית. ב. אי תשלום ארנונה לתקופה בה גרה הנתבעת בבית - התובעת טוענת, כי הנתבעת לא שילמה את מיסי הארנונה החלים על הבית וכי בעקבות כך הוצא נגד התובעת צו עיכוב יציאה מהארץ והוטלו עיקולים על חשבונה בבנק וכי עד היום לא שולם כל החוב. לטענתה, הנתבעת לא שילמה את החוב בכוונת מכוון, להפעיל עליה לחץ נוסף. התובעת אמנם צירפה לתצהירה תדפיס תיק הוצאה לפועל שנפתח נגדה בגין חוב ארנונה, אולם לא ברור שכל החוב הינו בגין הבית דנן. בתחתית העמוד השני של התדפיס אמנם רשום חוב בגין בית זה אולם עולה מהתדפיס, כי בסופו של דבר אופס החוב, כפי שעולה מהכתוב בעמוד האחרון של התדפיס (אעיר, כי בסוף התדפיס מופיעה יתרת חוב בסך של 14,397 ₪, אולם, כפי שכתוב בטור "הפרטים", אין זה בגין הבית דנן, אלא בגין נכס אחר). מאחר שהתובעת לא טוענת שהיא זו שילמה את החוב (ולטענתה החוב לא שולם עד היום), יש לקבל את טענת הנתבעת, הנתמכת בעדותו של עו"ד שפירא, לפיה היא זו, שבסופו של דבר שילמה את חוב הארנונה. בין כך ובין כך, אי תשלום חוב הארנונה על ידי הנתבעת אינו מהוה הפרה של ההסכמות החוזיות שבין הצדדים ובוודאי לא הפרה יסודית, המצדיקה ביטול העסקה. מעבר לצריך אציין, כי, אכן, מהתדפיס עולה שהוטלו עיקולים על חשבון הבנק של התובעת, אולם היא לא הוכיחה את שיעור הנזק שנגרם לה בגין כך, מה גם שבכל מקרה מדובר בתביעה כספית המצויה בסמכותו העניינית של בימ"ש השלום ולפיכך אין מקום לפסוק לתובעת סכום כלשהו בגין כך. ג. אי תשלום מלוא התמורה, עבור רכישת הבית, עד יום 30.11.06. מאחר שהנתבעת טוענת, שהיא לא השלימה את תשלום מלוא התמורה עקב הפרות ההסכם על ידי התובעת ובכללן - אי המצאת המסמכים הדרושים ועריכת הסכם מכר מפורט על מנת שהנתבעת תוכל לקבל משכנתא על הבית וכן אי המצאת המסמכים והחתימות הדרושים לשם קבלת טופס 4, יש לדון בשאלת קבלת טופס 4, שהיא השאלה המרכזית והשפעתה על תשלום יתרת התמורה וכן בטענות נוספות של הנתבעת, בדבר אי קיום חיוביה של התובעת כלפיה. על מי חלה, על פי המוסכם, החובה לדאוג לקבלת טופס 4 - 17. לשון ההסכמות, בעניין זה, הן בהסכם והן במסמך הנוסף, הינה ברורה וההסכמה היא אחת; על פי ההסכם התחייבה הנתבעת: "לסיים את הבנייה של הבית לפי המפרט הטכני המצורף, תוך כ- 3 חודשים ולהביא את הבית לגמר וקבלת טופס 4 עד 30 נובמבר 2006, ככל שהדבר תלוי בהליך גמר הבניה". (ההדגשות אינן במקור). ואילו התובעת התחייבה: ".. לסייע בקבלת טופס 4, ככל שהדבר יהיה תלוי בה, כבעלים של הבית והמגרש". המסמך הנוסף אינו מתייחס לחובה להשיג טופס 4, אך נכתב בו, על ידי התובעת, כי יתרת התשלום תשולם: "בגמר השיפוץ בחיבור וקבלת טופס 4". הנה כי כן - הנתבעת התחייבה להשלים את הבניה ולאפשר, מבחינה זו, קבלת טופס 4 ואילו התובעת התחייבה לעשות את כל הנדרש ממנה, כבעלים של המגרש והבית, על מנת שניתן יהיה לקבל טופס 4. בהקשר לכך, לא למותר לציין את עדותו של עו"ד שפירא, שהיה עורך דינה של הנתבעת, אשר פנתה אליו סמוך לאחר שהמסמכים הנ"ל נערכו בין הצדדים, על מנת שיכין הסכם מכר מלא. לדבריו, בעדותו, הוא לא ידע על העסקה לפני שהיא נערכה וכאשר הנתבעת פנתה אליו והראתה לו את ההסכם ואת המסמך הנוסף, הוא הבהיר לה שעליה לדווח על העסקה ואף דיווח עליה, בפועל. לענין טופס 4 העיד עו"ד שפירא, כי: "... כפי שנלי הציגה בפניי ההבנה בין הצדדים היתה שגב' X כבעלים היחידה שיכולה כבעלת הנכס להמציא את הטופס הזה. לנלי אין סמכות מול הרשויות כי זה נבנה על מגרש של גב' X." דברים אלה, האמינים עליי, עולים בקנה אחד עם המציאות ועם אשר הוסכם בין הצדדים, על פי ההסכם ועל פי המסמך הנוסף, כמבואר לעיל. 18. התובעת טוענת, שאין כל הגיון בטענת הנתבעת לפיה התובעת היתה אמורה לדאוג לקבלת טופס 4, שהרי קבלתו היתה תלויה בהשלמת הבניה, שהיתה מוטלת על הנתבעת. אכן, דברי טעם אלה, ככל שהדבר נוגע להשלמת הבניה. אולם התברר, כאמור, כי המניעה לקבל טופס 4 לא היתה אי סיום הבניה באופן שניתן לקבל טופס 4 (כפי המחויבות שהוטלה בהסכם על הנתבעת), אלא אי המצאת המסמכים והחתימות הדרושים לשם קבלת טופס 4, כגון: תכניות בניה מאושרות, אישורי בדיקת השלד, אישורי בדיקת בטון, ממ"ד, אינסטלציה, ביוב וכו', מסמכים אשר היו בידי התובעת או בידי מי מטעמה (כפי המחויבות שהוטלה בהסכם, על התובעת). ראו, בענין זה, מכתבי ב"כ הנתבעת אל התובעת מתאריכים 12.4.07 ו- 13.5.07, בהם חוזרת הנתבעת ומבקשת מהתובעת למלא אחר התחיבויותיה ומתריעה בה, כי אי המצאת המסמכים הדרושים, הן לענין טופס 4 והן לענין הסרת המשכנתא, מהווה הפרת המוסכם ביניהן. 19. עוד יש לומר, כי גם השגת חתימת קבלן השלד (להלן: "הקבלן") על המסמכים הנחוצים לשם קבלת טופס 4, היתה תלויה בתובעת. הנתבעת פנתה, בענין זה, אל התובעת וזו הפנתה אותה אל הקבלן. הנתבעת אכן פנתה אליו, אולם הקבלן סירב להמציא לידה את המבוקש בטענה, כי התובעת חייבת לו כספים (לטענתו - סך של 2,000 $), עבור גדר שבנה סביב המגרש. בשל כך סירב הקבלן להמציא לנתבעת את תוצאות בדיקות הבטון ולחתום על הבקשה לטופס 4 (כנדרש לשם קבלת הטופס), כל עוד לא ישולם לו החוב. משהתברר הדבר לנתבעת, היא פנתה אל התובעת על מנת שתשלם את החוב לקבלן (ראו: מכתבי ב"כ הנתבעת אל התובעת מתאריכים 12.4.07; 13.5.07; 2.1.08), אולם התובעת טענה שהיא אינה חייבת לשלם לקבלן עבור הגדר ומנגד - לא עשתה דבר על מנת לפתור את הבעיה ולהמציא את האישורים הדרושים (שהמצאתם היתה תלויה בה) ואת חתימתו של הקבלן, על מנת שניתן יהיה לקבל טופס 4. כיום טוענת התובעת, כי יכולה היתה הנתבעת לשלם את החוב לקבלן ולקזז את סכומו מיתרת התמורה שטרם שילמה. לא כך הדבר; לוּ היתה הנתבעת משלמת לקבלן את החוב, הנטען על ידו, למרות הכחשת התובעת את החוב, היתה הנתבעת נחשפת לטענה מצד התובעת, כי לשווא שילמה היא את אשר שילמה והיא עלולה היתה למצוא עצמה נדרשת להוכיח את נכונות טענת הקבלן לקיומו של חוב ואולי אף למצוא עצמה מחויבת לשלם לתובעת את הסכום אשר כבר שילמה לקבלן. לוּ חפצה התובעת שהנתבעת תשלם לקבלן את החוב מתוך יתרת התמורה, היה עליה למסור לידי הנתבעת מסמך בכתב, המסמיך את הנתבעת לעשות כן. משלא עשתה כך ומשלא שילמה את החוב לקבלן ואף לא הביאה, בדרך אחרת, לכך שהנתבעת תקבל את המסמכים הדרושים מהקבלן וכן את חתימותיו, כנדרש לשם קבלת טופס 4, הפרה התובעת את התחייבותה על פי ההסכם "... לסייע בקבלת טופס 4, ככל שהדבר יהיה תלוי בה...", התחייבות בה היה תלוי תשלום יתרת התמורה, הן לפי ההסכם והן לפיה המסמך הנוסף, שנכתב על ידי התובעת, בכתב ידה. 20. יתירה מזו - משנשאלה התובעת מדוע לא פעלה כדי לקבל טופס 4, שהרי היא עצמה כתבה שהיא תקבל את התשלום כנגד טופס 4 השיבה: "אני יודעת. אבל אחרי זה התפתחו דברים ואחרי זה החלטתי שאני לא רוצה למכור לה את הבית עם כל מה שקרה מסביב" (עמ' 11 לפרו' שו' 1-12). בהמשך דבריה, בעמ' 11, הבהירה התובעת, כי כבר בחודש מאי 2007 (כחצי שנה בלבד לאחר השלמת הבניה), לאחר שקיבלה את מכתב בא כוחה של הנתבעת לגבי המסמכים החסרים, היא "הבינה שהיא לא הולכת למכור לנתבעת את הבית". אמרה ולא יספה. תשובותיה בהמשך, בהקשר זה, מהווים שינוי חזית מהאמור בסעיפים 12-14 לכתב התביעה ולא ניתן לקבלם. בהמשך עדותה הודתה התובעת, בפה מלא: "... אני אף פעם לא ניסיתי לקבל טופס 4..." (עמ' 13 לפרו' שו' 6). 21. למעשה, גם התובעת מסכימה, כי יתרת התמורה היתה אמורה להשתלם נגד קבלת טופס 4 (סעיף 59 לסיכומיה). ואכן, אין כל ספק, שמדובר בחיובים שלובים [סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973]. כך עולה, כאמור, גם מההסכם ומהמסמך. חיובה של הנתבעת לשלם את יתרת התמורה מותנה, על פי המוסכם, במילוי התחייבותה של התובעת למלא את חלקה בקבלת טופס 4, כמתואר לעיל. לענין חיובים שלובים ראו: ע"א 670/89 מקור פיתוח עירוני בע"מ נ' קרון פ"ד מה(2), 7, שם קבע בית המשפט העליון, כי כאשר קיימת תלות בין החיובים וצד אינו מקיים את חיוביו, זכאי הצד האחר לעכב ביצוע חיוביו הוא. עוד נקבע, כי תלות בין חיובים ניתן להסיק לא רק ממועדי החיוב, אלא גם מנסיבות העניין ומהגיונם של הדברים. בענייננו, כאמור, הסכימו הצדדים, במפורש, כי התובעת תמלא חלקה בהשגת טופס 4 וכי תשלום יתרת התמורה ייעשה נגד קבלת טופס 4.ראו גם: ע"א 1816/91 דלתא הנדסה נ' שיכון עובדים (16.6.1998). לפיכך ומאחר שהמניעה לקבל טופס 4 נבעה מהתובעת, אשר לא מילאה את התחייבותה בענין זה, לא קמה חובה מצד הנתבעת לשלם את יתרת התמורה ומכאן, שהתובעת לא היתה זכאית לבטל את העסקה ואין תוקף להודעות ביטול שנשלחו על ידה. אוסיף עוד, כי התובעת מאשרת את דברי הנתבעת, לפיהם היא סרבה למסור לנתבעת אישור זכויות מהמינהל, על מנת שהנתבעת תוכל למסור אותו לעו"ד אשר יכין הסכם מכר מתאים לחתימת הצדדים ובכך מודה היא, למעשה, בחלק מהותי מטענותיה של הנתבעת. אני דוחה את טענתה, לפיה סירובה נבע מכך שהיא חששה שהמסמכים שתמסור יגרמו לכך שהנתבעת תעביר את הבית על שמה, בטרם שולמה יתרת התמורה ואת ההסבר שניתן לכך על ידי ב"כ התובעת, בסיכומיה, לפיו מדובר היה ב"קצר בתקשורת", שכן "מה שבפי הנתבעת והגיונה הוא מסמכי הוכחת הבעלות בזכויות (אישור זכויות), נשמע באזני התובעת כמסמך העברת הזכויות". (ההדגשות - במקור). הודעת הביטול : 22. הנתבעת טוענת, כי בניית הבית הסתיימה בסוף חודש נובמבר 2006 וכי חרף אי קבלת כל הנדרש לשם קבלת טופס 4, היא נעתרה לתחנוני התובעת והסכימה לשלם לה סך של 2,000 $ נוספים, על חשבון התמורה וחתמה על אישור (נספח ח' לתצהיר הנתבעת) וכי שולמו אף 5,000 $ נוספים ובסה"כ שילמה הנתבעת לתובעת 7,000 $ ע"ח תמורת המכר, מעבר לסך הראשוני שנקבע בהסכם ועל כך, למעשה, אין חולק (ראו סעיף 22 לסיכומי התובעת). יש לציין, כי הודעת התובעת לנתבעת על ביטול עסקת המכר נעשתה במכתב בא כוחה מיום 12.12.07 (נספח ט' לתצהיר התובעת) וכי, לאחר הודעה זו - בתאריך 5.8.07, קיבלה הנתבעת מהתובעת תשלום ע"ח התמורה ובכך גילתה דעתה שהמכר שריר וקיים. הסכמת הצדדים בדבר תקפה של עסקת המכר עולה בבירור גם מעדותו של עו"ד שפירא, אשר לא נסתרה. טענת התובעת, לפיה היא קיבלה כספים נוספים, לאחר הודעת הביטול, מאחר שהיא נקלעה לקשיים כלכליים, לאו טענה היא. לא מצאתי כל ממש בטענת התובעת, בסיכומיה, לפיה הנתבעת "סחטה" אותה, לחתום על מסמכים המאשרים קבלת תשלומים נוספים ע"ח התמורה עבור מכירת הבית (סעיף 37 לסיכומי התובעת) ומוטב היה לה לטענה זו שלא תעלה. התובעת אינה מכחישה קבלת התשלומים הנוספים וברי כי קבלתם מעידה על כך, שגם לשיטת התובעת, עסקת מכירת הבית לא בוטלה. הסרת המשכנתא : 23. יש לציין, כי התובעת הפרה את ההסכם גם בכך שהיא לא הסירה את המשכנתא הרובצת על הבית, כפי שהתחייבה, בזו הלשון: "המשכירה (היא התובעת) מתחייבת לסייע בהסרת כל שיעבוד לצורך רכישת הבית וקבלת משכנתא על ידי הקונה (היא הנתבעת)" (ההדגשה אינה במקור). לא מצאתי כל יסוד לטענת התובעת, לפיה היא לא היתה מחויבת להסיר את המשכנתא ואף טענתה, לפיה הנתבעת לא היתה יכולה, ממילא, לקבל משכנתא בטרם קבלת טופס 4, אינה נכונה, עובדתית ומשפטית. יש לתמוה על העלאת טענה זו דווקא מפי התובעת, לאחר שהיא עצמה קיבלה משכנתא על הבית, עוד טרם הושלמה בנייתו. מעבר לכך, טענת התובעת לפיה הנתבעת לא היתה זקוקה למשכנתא וכלל לא ביקשה לקבל משכנתא, נסתרת במסמכים שצורפו על ידי הנתבעת ובמכתבי הנתבעת אל התובעת ויש בכך כדי להצביע על חוסר אמינותה של התובעת. הנתבעת הוכיחה, כי פנתה לבנק בבקשה לקבל הלוואה מובטחת במשכנתא על הבית, בסניף גן-העיר בתל-אביב של בנק הפועלים ואף הוכיחה, שהיא יידעה בכך את התובעת וביקשה ממנה להמציא לה את המסמכים הדרושים לשם עריכת חוזה מסודר, לצורך קבלת משכנתא. ראו מכתבה של הנתבעת אל התובעת מיום 12.4.07, נספח ד'2 לתצהירה של הנתבעת, וכן מכתב בא כוחה של הנתבעת אל ב"כ התובעת, מיום 2.1.08, בו חוזרת הנתבעת על דרישתה, שהתובעת תמציא לה את כל המסמכים הדרושים לקבלת טופס 4 וכן לקבלת משכנתא. גם על פי עדותו של עו"ד שפירא, הנתבעת חפצה לקבל משכנתא על הבית, לשם תשלום יתרת התמורה. בסופו של דבר, בחודש מאי 2007 מכרה הנתבעת את ביתה בקיסריה והיה בידה הסכום הדרוש לשם תשלום יתרת התמורה, אולם התובעת סירבה להעביר את המסמכים הדרושים (שאמנם הובאו על ידה מהמינהל), בטרם תשלם הנתבעת את יתרת התמורה, בסכומים אותם דרשה התובעת, היינו - בהצמדה למדד במקום ההצמדה לשער הדולר, אשר סוכמה ביניהן ובתוספת נזקים והוצאות להם טענה התובעת. חישוב יתרת התמורה : 24. הנתבעת טוענת (ללא שהציגה הוכחות לגבי תשלום כל הסכום), כי היא שילמה לתובעת סך של 31,031 $ ע"ח רכישת הבית (כולל תשלום חוב בגין מים) וכי התובעת סירבה להשלים את העסקה, בשל דרישתה להצמדת הסכום למדד (החל מיום 30.11.06), במקום הצמדתו לשער הדולר, כפי המוסכם. עם זאת, התובעת מאשרת שמעבר לסכום הראשוני, אשר שולם לה על פי ההסכם, שילמה לה הנתבעת, על פי בקשתה, ע"ח יתרת התמורה, סך כולל נוסף של 7,000 $. לטענתה - כאשר הנתבעת היתה מוכנה, סוף סוף, לשלם את יתרת התמורה, היה זה לאחר עבור זמן רב ולאחר שחלה ירידה משמעותית בשער הדולר ולכן, לוּ התמורה היתה משולמת, אז, בערך דולרי, היא היתה מפסידה כסף רב. לכן ומאחר שלשיטתה, הנתבעת היא זו שהפרה את ההסכם בכך שלא שילמה לה את התמורה ביום 30.11.06, היא זכאית לחישוב התמורה על פי השער היציג של הדולר שהיה ידוע ביום 30.11.06 ובנוסף - להפרשי הצמדה וריבית מיום 30.11.06. כך נכתב במכתב שנשלח על ידי ב"כ התובעת אל ב"כ הנתבעת, ביום 27.5.08, בו נאמר, שהתובעת מסכימה לפעול למימוש עסקת המכר, בתנאי שהנתבעת תשלם את יתרת התמורה (113,000 $ - לשיטת התובעת), על פי השער היציג אשר היה ידוע ביום 30.11.06, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך זה ועד לתאריך המכתב ובסך הכל - סך בשקלים של 532,959 ₪ ובנוסף לכך, תשלם פיצוי לתובעת, בסך 20,000 $ בגין נזקים שנגרמו לתובעת וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪. עו"ד שפירא העיד, שהתובעת הציגה נושא זה "כענין מהותי, שאין לגביו פשרות". לדבריו, בפגישה בין הצדדים הוא הבין, שהתובעת לא נענית לדרישות הנתבעת לקבל טופס 4 וכי היא מסכלת, למעשה, את ביצוע העסקה. עו"ד שפירא ציין, בעדותו, כי בפגישה בין הצדדים הוצע מתווה, לפיו יגיעו הצדדים להסכמה בדבר אופן תשלום התמורה וחישובה ואילו התובעת תמציא לנתבעת את כל המסמכים הנדרשים כולל טופס 4, ייפויי כח ומסמכים שיידרשו לצורך קבלת מימון בנקאי, נגד תשלום יתרת התמורה עליו יוסכם. כן העיד עו"ד שפירא כי, במהלך הפגישה, הוצעה על ידי הנתבעת פשרה לענין שער הדולר והתובעת העלתה את נושא תשלום הארנונה השוטפת, אשר בסופו של דבר שולמה על ידי הנתבעת. לדבריו, לאחר הפגישה ולאחר שהוא שוחח עם הנתבעת, הוא התקשר אל עו"ד בן-לולו, שייצגה אז את התובעת על מנת לגמור את העניין, אולם עו"ד בן לולו לא חזרה אליו ואחרי כמה זמן הוא קיבל הודעה שהיא פוטרה מהייצוג ונוצר נתק. אמנם, בעדותה בביהמ"ש טענה התובעת, שהיא הסכימה להצעת הפשרה של הנתבעת אולם מעדיפה אני את דברי עו"ד שפירא, האמינים עליי, אשר אף נתמכים במכתבה של ב"כ התובעת דאז, עו"ד בן לולו, מיום 10.11.08 (נספח ז' לתצהירה של הנתבעת), לפיו הצעת הפשרה של הנתבעת הועברה לתובעת, אולם התובעת בחרה לטפל בענין באמצעות עו"ד אחר. על פי ההסכם, יתרת התמורה תשולם "בשקלים, לפי שער יציג ביום התשלום". משקבעתי בפסק דין זה, כי הנתבעת לא הפרה את ההסכם וכי טרם הגיע מועד תשלום יתרת התמורה, יש לדחות את כל טענות התובעת לענין שיערוך יתרת התמורה. 25. לטענת ב"כ התובעת, כאשר התגלעה המחלוקת, יכולה היתה הנתבעת להפקיד את יתרת התמורה אצל עו"ד ואם לא עשתה כן - זכאית היתה התובעת לבטל את ההסכם. בנסיבות מקרה זה לא ניתן לקבל את הטענה. ראשית - כאמור לעיל, כל עוד לא המציאה התובעת לנתבעת את כל הנדרש מטעמה, לשם קבלת טופס 4, לא חלה חובה על הנתבעת לשלם את יתרת התמורה. שנית - הצדדים לא קבעו כי חלה על הנתבעת חובה להפקיד את יתרת התמורה ולפיכך אין באי הפקדתה על ידה משום הפרה של המוסכם בין הצדדים. בנוסף טענה הנתבעת, כי התובעת היתה זו שסירבה ללכת לעו"ד ולערוך הסכם מסודר. טענה זו לא רק שלא הוכחשה על ידי התובעת, אלא שהיא נתמכת בחומר הנמצא בפניי - במכתבים שנשלחו אל התובעת ובעובדה שהתובעת לא דיווחה על העסקה ואילו הנתבעת פנתה לעו"ד אשר דיווח עליה. טענת התובעת, בסיכומיה, לפיה יכולה היתה הנתבעת ללכת, באופן חד צדדי, לעורך דינה, להפקיד אצלו את יתרת התמורה ולהודיע על כך לתובעת, היא טענה הנטענת בדיעבד בלבד. מעבר לכך, יש בה כדי להטיל על הנתבעת חובה שלא הוטלה עליה בהסכם או במסמך הנוסף ואף ספק אם צעד כזה היה מועיל, לאור המחלוקת בין הצדדים באשר לאופן שיערוך יתרת התמורה. הטענה כי אי ההפקדה מהווה הפרת המוסכם, אף סותרת את גישת התובעת, עצמה, אשר נאחזת בלשון ההסכם כאשר הדבר נוח לה, כגון לענין אי התליית תשלום יתרת התמורה בהמצאת כל האישורים מטעמה, לשם העברת הבית על שם הנתבעת (ראו: סעיף 60 לסיכומי התובעת) ואשר טוענת שאין לביהמ"ש סמכות "לשים עצמו במקום הצדדים ולהכניס פרטים בחוזה כדי להגן עליהם האחד מפני השני, מקום שהם לא עשו זאת" (סעיף 64 לסיכומי התובעת. ההדגשה במקור). זאת ועוד - התובעת, מצידה, יכולה היתה להפקיד בידי עורך דין את כל המסמכים והחתימות הדרושים לשם ההעברה, לרבות אישור על סילוק המשכנתא ולהודיע לנתבעת שהיא תוכל לקבלם נגד תשלום יתרת התמורה. טענות נוספות בפי התובעת : 26. בטענות רבות נוספות שהעלתה התובעת לא מצאתי ממש וחלקן כלל אינו רלבנטי לעילת התביעה; לא מצאתי ממש בטענתה לענין עלות השיפוצים, היינו - גובה ההשקעה שהשקיעה הנתבעת בבית על מנת להשלים את בנייתו, שכן מעת שמוסכם כי הנתבעת בחרה לממש את האופציה, היא זכאית לעשות כן, ללא קשר להשקעתה בבית וסכום ההשקעה, שיכול היה להיות רלבנטי לענין תשלום דמי שכירות (לוּ הנתבעת לא היתה בוחרת לרכוש את הבית), חדל מלהיות רלבנטי, מה גם שגרסת התובעת היא כי מלכתחילה היה מדובר בעסקת מכר ולא בשכירות. לנתבעת טענות שונות באשר ללחצים שהופעלו עליה על ידי התובעת או מי מטעמה, באשר להחמרה במצבה הבריאותי עקב התנהלות התובעת ועוד, אולם אין אני רואה מקום להכריע בהן מאחר שאין הן רלבנטיות לשאלות שבמחלוקת בתיק זה וממילא לא הובאו ראיות לגביהן. עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת עצמה עזבה את הארץ, בלחצם של נושיה היא. אין לכך כל רלבנטיות לשאלה מי הפר את המוסכם בין הצדדים והאם יש לבטל את עסקה המכר, אם לאו. מנגד, גם אין כל רלבנטיות לטענות הנתבעת בדבר איומים שהופעלו כלפיה על ידי מי מצד התובעת, או מה אירע במו"מ בין הצדדים, בנוגע להפרשי שער הדולר. בהקשר לכך אעיר, כי לא היה מקום לכלול בסיכומים שהוגשו, השמצות כאלה ואחרות נגד בעלות הדין ויש להצטער על כך ששני עורכי הדין לא השכילו להימנע מכך, מי יותר ומי פחות. גם לשאלה מדוע נרשם משכון על הבית, לטובת יחזקאלי, אין כל רלבנטיות להכרעה במחלוקות הנדונות בתיק זה. ממילא, לאור תוצאת פסק הדין, נותר ענין זה בין הנתבעת לבין יחזקאלי. גם (אך לא רק) משום כך, גם אין כל רלבנטיות לשאלת השכרת הבית, על ידי נלי, או על ידי יחזקאלי, לדיירים - בתמורה או שלא בתמורה. סיכום : 27. הצדדים נקשרו בעסקת מכר. תמורת הממכר שולם סכום ראשוני והיתרה הותנתה בסיוע של התובעת בקבלת טופס 4, היינו - בהמצאת הנדרש מטעמה (מסמכים וחתימת קבלן השלד), אולם התובעת לא המציאה מסמכים אלה ולפיכך לא חלה על הנתבעת חובה להשלים את יתרת התמורה. מעבר לצריך ועל פי בקשותיה של התובעת, שילמה הנתבעת לתובעת סכום כולל נוסף בסך של 7,000 $. הנתבעת לא הפרה את ההסכם ולפיכך אין תוקף להודעות ביטול שנשלחו אליה על ידי התובעת או מי מטעמה ודין התביעה לביטול עסקת המכר ולפינוי הנתבעת, דחייה. על פי ההסכם, סיכמו הצדדים כי יתרת התמורה תשולם, בשקלים, לפי השער היציג של הדולר ביום התשלום. משלא הגיע מועד התשלום (בשל הפרות המוסכם על ידי התובעת), אין מקום לשערוך של יתרת התמורה. בנסיבות הענין אין כל מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים כלשהם לתובעת וממילא לא הוכח שיעורם של הנזקים הנטענים. 28. לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה, על כל חלקיה. התובעת תשלם, לנתבעים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 14,000 ₪.חוזהמקרקעיןביטול חוזהצו פינויצוויםהסכם מכרפינוי