תביעה ייצוגית אשר מתייחסת להשבתת הרכבת

תביעה ייצוגית אשר מתייחסת להשבתת הרכבת מ ונחת לפניי בקשה לאשר תובענה ייצוגית, על-פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). 1. המבקשים טוענים כי בבוקרו של יום 12.05.11, בעוד הם מתכוננים לנסוע ברכבת, הופתעו לגלות שתנועת הרכבות בישראל פסקה. את ההוראה להשבית את פעילות הרכבת נתן ועד העובדים של המשיבה, אשר היה מסוכסך עם הנהלתה, סמוך לשעה 2200 ערב קודם לכן. הואיל ובמשך שעות לא היה איש יכול להגיע למחוז חפצו ברכבת נאלצו המבקשים, לגרסתם, למצוא לעצמם אמצעי תחבורה חליפיים, שהנסיעה בהם יקרה יותר. התובענה שאישורה נתבקש מבוססת על חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן), ועל חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק ההגבלים העסקיים). 2. ,,(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.'' אלה התנאים המנויים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר בהתקיימם רשאי בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית. המבקשים, לפי הבקשה, מתגוררים במקומות שונים ברחבי הארץ ונוהגים לנוע ברכבת מביתם למקומות שבהם עליהם להימצא דרך קבע. את ההודעה על השביתה קיבלו מבקשות 1 ו-3 מאמצעי התקשורת או משיחה אישית, ואילו למבקש 2 נודע הדבר רק כשהגיע לתחנת הרכבת, לטענתו. מבקשת 3, שביום השביתה השתחררה מהשירות הסדיר בצה"ל (עמ' 11 לפרוטוקול הדיון, שורה 3), הייתה היחידה משלושתם שנחקרה חקירה נגדית על עדותה הראשית. שני המבקשים האחרים לא נחקרו מאחר שלא התייצבו לפניי ביום הדיון, וכבר מטעם זה ניתן לדחות את תביעותיהם האישיות. 3. על האפשרות ששאלות משותפות לחברי הקבוצה תוכרענה לטובתם אעמוד כעת, כשלנגד עיניי פסיקת המשנה לנשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט אליעזר ריבלין, שלפיה ,,[...] די לו לבית המשפט לעקוב בדקדקנות אחר לשון המחוקק ולראות האם קיימת ,אפשרות סבירה' להכרעה לטובת קבוצת התובעים; הא, ותו לא. החמרת התנאים לאישור תובענה כייצוגית, ובירור רוב רובה של התביעה כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית, חורגת מהאיזון שקבע המחוקק, ועל כן היא אינה ראויה. נוסף על כך, דיון שמתבצע באופן זה אינו יעיל, מכיוון שנוצרת כפילות בין הדיון בגוף התובענה לבין הדיון בבקשת האישור; חוסר היעילות הטמון בכפילות זו גדל מקום בו פונים הצדדים פעמיים לערכאת הערעור. [...] בירור עיקר התובענה בשלב המקדמי, אף מסכל את מטרת החוק להגן על הנתבעים. כאשר ברור כי אישור התובענה כייצוגית שקול למעשה לקבלת התביעה, הפגיעה במוניטין של הנתבע והסיכון הרב לו הוא חשוף באים לידי ביטוי כבר כשהוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגדו. בדרך זו, בקשת אישור תובענה ייצוגית בסכום עתק, אשר פעמים נותרת תלויה ועומדת כנגד נתבע במשך שנים ארוכות, גורמת לאפקט זהה לתביעת עתק אשר תלויה ועומדת כנגד הנתבע. ברי כי לא לכך התכוון המחוקק בפצלו את הדיון לשני שלבים. [...] אין הצדקה להרחבת היריעה בשלב המקדמי של אישור התובענה הייצוגית. יש להקפיד על בירור התנאים המוגדרים בחוק, והם לבדם.'' (רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, פסקה 15 [פורסם באר"ש , 05.07.2012]) א) לשיטת המבקשים, המשיבה היא ,,היחידה המספקת שירותי רכבת'' בישראל (סעיף 54 לבקשה) והיא בעלת מונופולין בשוק הסעת ההמונים. הם מבקשים לקבל כי בענייננו היא ניצלה את מעמדה לרעה בכך שחדלה לספק את שירותיה לציבור. סעיף 29א(א) לחוק ההגבלים העסקיים מורה כי ,,בעל מונופולין לא ינצל לרעה את מעמדו בשוק באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור'' - למשל, ,,צמצום או הגדלה של כמות הנכסים או היקף השירותים המוצעים על-ידי בעל מונופולין, שלא במסגרת פעילות תחרותית הוגנת'' (סעיף 29א(ב)(2)). בסעיף 26 נקבע: ,,(א) לענין חוק זה יראו כמונופולין ריכוז של יותר ממחצית מכלל אספקת נכסים או מכלל רכישתם, או של יותר ממחצית מכלל מתן שירותים, או מכלל רכישתם, בידיו של אדם אחד (להלן - בעל המונופולין). על קיומו של מונופולין כאמור יכריז הממונה בהודעה ברשומות[...]. [...] (ו) בסעיף זה, ,אדם' - לרבות חברה ובנותיה, בנות של חברה אחת וכן אדם וחברה שהוא שולט בה.'' המשיבה סבורה כי חוק ההגבלים העסקיים לא יועיל למבקשים, מפני שהממונה על הגבלים עסקיים לא הכריז כי היא בעלת מונופולין כמצוות החוק, וגם לא הוצגה לבית המשפט דעת מומחה שמעמדה כזה. ברם במקרה דנן אין צורך לקבוע אם המשיבה היא בעלת מונופולין אם לאו, שכן גם אם אניח שזה מעמדה - לצורך הדיון בלבד - לא נוכחתי מחומר הראיות שהונח לפניי כי קיימת אפשרות סבירה שיעלה בידי המבקשים להראות שהיא ניצלה אותו לרעה, כפי שאפרט עתה. 4. המבקשים מבקשים להסתמך על פסק-הדין בה"ע (הגבלים עסקיים) 801/08 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' הממונה על הגבלים עסקיים (פורסם באר"ש, 16.12.2009). באותה פרשה נדחה ערר על החלטת המשיבה כי העוררת, בעלת מונופולין, ניצלה את מעמדה לרעה לפי סעיף 29א(א) לחוק ההגבלים העסקיים. הטכנאים שעבדו בשירות העוררת פתחו בעיצומים, אשר נועדו לפגוע במתחרותיה בשוק הטלפוניה. שעה שהעיצומים בעיצומם התנתק קישור הגומלין בין הרשת שלה לבין זו של אחת המתחרות - תקלה שמנעה ממנויי המתחרה ליצור קשר עם מנויי העוררת. עד שתוקנה התקלה, אשר התרחשה במערכותיה של העוררת, חלפו כמעט יממה ומחצה: כמה שעות לאחר שהתגלתה, ואחרי שהתחוור למתחרה כי אין בכוונת הטכנאים להשיב את הסדר על כנו, היא הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה דחופה להורות לעוררת לעשות זאת. בית המשפט הורה לעוררת לתקן את התקלה, ואולם על אף הצו המשיכו העובדים בעיצומים. בסופו של דבר הושלם התיקון קרוב לחצות הליל למחרת, לאחר שהעוררת ניאותה לפנות בעצמה לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה לחייב אותם לבצע את התיקון. בית הדין להגבלים עסקיים (סגנית הנשיאה, כבוד השופטת יהודית צור) קבע: ,,[...] מעמדה המונופוליסטי של בזק בשוק - ובעיקר תלותם של מפעילי התקשורת האחרים בה (חיבור רשתות תקשורת של מפעילים מתחרים זו לזו) - הטיל על בזק אחריות מיוחדת, שבמסגרתה היה עליה לעבוד בשיתוף פעולה ובצורה הוגנת ויעילה עם אותם מפעילים נוספים (חדשים או קיימים), על מנת לאפשר את קיומה של תחרות אמיתית בשוק התקשורת הנייחת. [...]'' (שם, פסקה 30) כמו-כן חידד כי הנהלת העוררת ידעה שמחדלה - גרירת הרגליים עד ליישוב הסכסוך עם הטכנאים וההימנעות מהמעשים הנדרשים נגד עיצומיהם - עלול להסב פגיעה בתחרות ובציבור, או למצער עצמה את עיניה נוכח אפשרות זו (פסקה 59). כדבריו: ,,[...] מהמסמכים ומהעדויות שהוצגו בפניי עולה בבירור כי הנהלת בזק ידעה בפועל, או לכל הפחות צריכה וחייבת היתה לדעת, על העיצומים השונים שנקטו עובדיה נגד המפעילים המתחרים של בזק. למרות זאת לא נקטה הנהלת בזק בצעדים הנדרשים על מנת לברר את היקף העיצומים ואת מיקומם המדויק ולא פעלה בנחרצות על מנת להביא לסיומם. [...]'' (שם, פסקה 31) ניתן לראות כי באותו עניין היו גלומים בעיצומי העובדים גם יתרונות לעוררת, הואיל והם הזיקו לחברה מתחרה בה. אליבא דבית הדין, מעסיק בעל מונופולין יכול לנהוג בסבירות כלפי עובדיו על-פי משפט העבודה ובה בעת לנצל לרעה את מעמדו בשוק. מצב כזה, הובהר, מחייב להחיל על המקרה בד-בבד את דיני ההגבלים העסקיים ולברר עד כמה סבירות היו פעולותיו של המעסיק, בהתחשב בעובדה שהוא בעל מונופולין. ברוח זו צוין: ,,[...] על בזק להפנים כי היא אינה ככל המעסיקים, אלא היא נהנית ממעמד מיוחד בשוק כבעלת מונופולין. מעמד זה מטיל עליה אחריות מיוחדת וחובות מוגברות, וודאי שאין להתעלם ממנו כליל מקום בו יש לבחון את סבירות ההתנהלות, ככל שהיא נוגעת לניצול לרעה של מעמד מונופוליסטי בשוק. יתרה מכך, בזק עצמה אינה חולקת על הטענה כי דיני העבודה אינם מטילים חובה על המעסיק להפסיק את סכסוך העבודה, משום שהנחת המוצא המקובלת היא שסכסוך העבודה פוגע קודם כל במעסיק. [...]'' (שם, פסקה 95) וכן: ,,[...] מעסיק שהינו בעל מונופולין, אינו יכול להתעלם ממעמדו זה בהתנהלותו מול עובדיו, ועליו להביא בחשבון גם את חובותיו על פי דיני ההגבלים העסקיים בעת שהוא מכלכל את צעדיו ומחליט כיצד לפעול ולנהוג. בהתאם לכך, האיזון שיש להפעיל בעת בחינת התנהלות המעסיק בעל המונופולין מול עובדיו, חייב לשלב בין דיני ההגבלים העסקיים לבין דיני העבודה, מבלי להעניק קדימות או עדיפות אפריורית לאף אחד מהדינים. בחינת התנהלות המונופול בפועל, כמו גם בחינת דרישות הממונה, צריכות להיעשות תוך הבאה בחשבון של שתי מערכות הדינים, והערכים החשובים עליהם הן נועדו להגן - ערך התחרות ביסוד דיני ההגבלים העסקיים והערכים הסוציאליים בבסיס דיני העבודה.'' (שם, פסקה 92) אלא שלא הרי אותה פרשה כהרי המקרה דנן, ובדין המשיבה מבקשת להבחין בין השניים. שם נקבע כי העיצומים פגעו לא בלקוחותיה של העוררת, כי אם במתחרותיה - בכללן זו שפנתה לבית המשפט - כך שהם הצמיחו לה תועלת (פסקה 32), וכי ביקשה את עזרתו של בית הדין לעבודה זמן רב ובלתי סביר אחרי שיכלה להתחיל לפעול לסיום העיצומים. במקרה שלפניי נמסרה ההוראה להשבית את הרכבות שעות אחדות לאחר שכמה עובדים, ובהם יושבת-ראש הוועד וחברים נוספים בו, נעצרו בידי המשטרה בשעה שהפגינו מול ביתו של מי ששימש אז יושב-ראש חבר המנהלים של המשיבה בפועל. המבקשים עצמם טענו כי עובדי המשיבה פתחו בשביתה ,,ללא כל התראה'' (תמצית הבקשה בעמ' 2, פסקה רביעית, וסעיף 57, לדוגמה). ואמנם בנספח 1 לתשובה לבקשה אפשר למצוא דיווחים מהשעה 2210 ביום 11.05.11, על סמך שיחת טלפון עם מזכיר ועד העובדים במחוז הדרום, על ,,[...] הפסקת תנועת הרכבות לאור שביתה על ידי וועד הרכבת''. רכבות נוסעים המשיכו, לטענת המשיבה, עד לתחנתן הסופית (סעיף 6 לתצהיר משה אמסלם, סמנכ"ל חטיבת הנוסעים במשיבה בזמן השביתה). כשלוש שעות לאחר שפרצה השביתה עתרה המשיבה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בבקשה שיורה להפסיקהּ בצו מניעה זמני. צו ארעי (המוצג מב/5) ניתן בשעה 0145 במעמד צד אחד. בהחלטה צוינו הנזקים הפוטנציאליים שעלולים להיגרם לציבור הנוסעים אם תימשך השביתה - וכן לסביבה, עקב עצירת רכבות הנושאות חומרים מסוכנים - ונקבע דיון במעמד הצדדים לשעה 0700, חמש ורבע שעות מאוחר יותר. הצו נשלח, בין היתר, אל יועציה המשפטיים של הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שבּה עובדי המשיבה מאוגדים, בשעה 0218 (ראו נספח 3 לתשובה לבקשה). את הדיון שהתקיים בבוקר פתח בא-כוח ההסתדרות, בתשובה לשאלת בית הדין, בטענה שבשעה שתיים וחצי קיבלו נציגיה הודעה מבא-כוח המשיבה על הצו. לדבריו ולדברי יושב-ראש איגוד התחבורה בה, העובדים הונחו ללא דיחוי לשוב לעבודה מלאה (מב/1, נספח 3, עמ' 1, שורות 17-20; עמ' 2, שורות 5-6). בהמשך עדכן בא-כוח המשיבה כי חבר הוועד שהורה לעצור את הרכבות הורה בינתיים, באיחור, להניע אותן (שם, שורות 9-14). אין אפוא ספק כי הוועד ידע שהצו ניתן, והישיבה תמה לאחר שהוסכם על באי-כוח הצדדים כי הוא יעמוד בתוקפו בלא דיון לגופו של עניין. עם זה הבהיר בא-כוח ההסתדרות כי יקשה על התנועה לחזור לסדרה לאלתר, הן מהטעם שנציגי הוועד טרם שוחררו ממעצרם הן מהטעם שהנעת הרכבות דורשת פעולות הכנה שלא התקיימו בלילה (שם, עמ' 1, שורה 20-עמ' 2, שורה 3). כך או אחרת העובדים לא חזרו לעבוד גם לאחר הדיון, אף לא כשדרשה זאת המשיבה מהם, וכדי שהצו ייאכף היא נאלצה לפנות שוב לבית הדין, הפעם בבקשה על-פי פקודת ביזיון בית משפט. לבסוף שוחררו חברי הוועד שנעצרו, ותנועת הרכבות החלה להתחדש, בשעות הצהריים (עדות אמסלם בעמ' 30 לפרוטוקול, שורות 30-32). בתגובתה לבקשה לאכוף את הצו (ראו מב/5) הדגישה ההסתדרות שוב דברים שנאמרו בדיון של אותו יום - כי מאז ניתן הצו ועד לאחר הישיבה עשתה כל שביכולתה כדי שיֵצא מן הכוח אל הפועל (סעיפים 1-2), אך כל עוד לא הוחלט על שחרור נציגי הוועד והרוחות סערו, הם התקשו לעשות זאת (סעיפים 3-6). מכל מקום המשיבה הגישה תביעה לפיצוי על נזקי השביתה נגד ראשי הוועד (מב/1), אך היא נמחקה כשנה לאחר מכן, אחרי שהמשיבה הגיעה להבנות עם העובדים (מב/3-מב/4). הנה-כי-כן גם המבקשים מסכימים כי השביתה פרצה במהירות רבה, ועם זאת הם גורסים שהיה על המשיבה להבין כי היא עומדת בפתח - באשר קדמו לה הכרזות על שלושה סכסוכי עבודה, האחרונה שבהן כשלושה שבועות לפני שפרצה (מב/2, נספחים א-ג). לכך המשיבה עונה כי סכסוך עבודה אינו גורר אחריו בהכרֵח את השבתת הפעילות. טענה עיקרית של המבקשים היא שהמכה, הצעד החריף שנקטו העובדים, הייתה יכולה להימנע אילו הקדימה לה המשיבה תרופה בדמות פנייה לבית הדין בעוד מועד. כזאת לא השכילו המבקשים להוכיח במידה הנדרשת אפילו לצורך שלב זה של הדיון, אף-על-פי שלבקשתם ניתן צו רְחב היקף, בהסכמת המשיבה, לגילוי כל המסמכים ,,[...] שנוצרו או הנושאים תאריכים החל מ-6 חדשים לפני פרוץ השביתה [...]'' (בקשה מס' 3, סעיף 3) ,,[...] בלי יוצא מן הכלל, המצויים בידה, לרבות - מוצגים, מזכרים פנימיים והתכתבויות פנימיות וחיצוניות, תרשומות, חוות דעת, תדפיסי דואר אלקטרוני לסוגיו, הנוגעים ו/או דנים בעיצומים ו/או בשביתה ו/או בהשבתה עתידית כלשהי לרבות מסמכים המזכירים את אפשרויות הפעולה והשיקולים השונים, כולל השיקולים המשפטיים, והתרחישים הצפויים, הדנים בשביתת עובדים ו/או עיצומים, ו/או מונחים דומים, כגון האטה, ייזום תקלות, ,שביתה איטלקית', וכיוצ"ב'' (שם, סעיף 1), וכן ,,[...] כל סוגי המסמכים המאזכרים עיצומים ו/או שביתה ו/או השבתה מכל סוג שהוא, ובכלל זה מסמכים בהם מופיעות ההטיות השונות של אותיות השורש ש.ב.ת. בהקשר שביתה, וכן, עיצומים, עיכובים[,] האטה של פעילות רכבת ישראל וכו''' (שם, סעיף 2). בחקירתו הנגדית העיד אמסלם: ,,[...] חצי שנה, לפחות חצי שנה לפני זה, היינו באותו מצב. של עימותים מול הוועד, של סכסוכים פתוחים ושל מלחמה יום-יומית שלא תפרוץ שביתה.'' (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 9-10) אישוש לעדות זו נמצא בפרוטוקול הדיון מיום 09.01.11 שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שבו נרשמה הסכמה בין המשיבה ובין נציגי העובדים וההסתדרות אשר קיבלה תוקף של החלטה: ,,[...] עד סוף פברואר 2011 יסתיים משא ומתן בין הרכבת לבין ספקי הציוד הנייד. במרץ 2011 ינוהל מו"מ בין המבקשת למשיבים. מהיום ועד סוף מרץ 2011 לא יופעלו צעדים ארגוניים בנושא מיקור החוץ של תחזוקת הנייד וקטרים. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות עד סוף חודש מרץ 2011, במהלך חודש אפריל 2011 יהיה כל אחד מהצדדים חופשי לפעול לפי הבנתו ובלבד שלא ינקוט בצעדים חד צדדים אלא בתום יום עבודה מהרגע שהודיע לצד השני על כוונתו לנקוט באותם צעדים. בכל מקרה, ככל שלא הגיעו הצדדים להסכמה, לא תחתום החברה הסכם בעניין תחזוקת ציוד נייד עם ספקי הציוד הנייד עד ל-01.05.11. ככל שתחול דחייה בשלב הראשון, דהיינו - שלב המשא ומתן מול ספקי הציוד הנייד - יידחו יתר המועדים בהתאמה. [...]'' (נספח 4 לסיכומי המשיבה, עמוד 3, שורות 9-18; ההדגשה אינה במקור) מהחלטת בית הדין (נספח 5) עולה כי ביום 28.04.11 - 11 יום אחרי שהוכרז על סכסוך העבודה האחרון לפני השביתה - הודיעו הצדדים לבית הדין שמשא-ומתן עדיין מתקיים ביניהם. נוכח ההסכמה דלעיל, שלה נתן בית הדין האזורי לעבודה בחיפה תוקף של החלטה, והעובדה שבסוף חודש אפריל עוד נדברו הצדדים, היה על ועד העובדים להתרות במשיבה יום אחד לפחות לפני שפרצה השביתה. התראה כזאת לא ניתנה, אך אם בכך לא סגי, משהחלה השביתה וניתן צו המניעה של בית הדין האזורי בתל-אביב-יפו, הציפייה המתקבלת על הדעת הייתה שהוועד יכבד אותו, יפעל לפיו ויורה מיד על חידוש תנועת הרכבות. ברם הוועד לא פעל כפי שנצטווה. הגם שהמשיבה פעלה כראוי ופנתה לקבלת הצו בתוך שעתיים או שלוש מהרגע שבו קיבלה את ההודעה על השביתה, הוסיפו העובדים לשבות אגב הפרת הצו. אעיר עוד כי ניסיונו של בא-כוח המבקשים לייחס להנהלת המשיבה מחדל בכך שלא פעלה לשחרור נציגי העובדים שנעצרו (סעיף 15 לסיכומים) תמוה. המבקשים היו יכולים ליהנות משירותי הרכבת כבר בבוקר, והנזק שספגו לא היה נגרם להם, לולא בוזה הצו שהוציא מלפניו בית הדין. על-כן לא שוכנעתי בקיומה של אפשרות סבירה שתתקבל הטענה כי המשיבה ניצלה את מעמדה לרעה באופן העלול לפגוע בציבור. אדרבה, מן העובדות שהוצגו לי מתבקשת המסקנה כי פעלה בזריזות וביעילות להסרת איום השביתה מעל הפרק. מכך ניתן להקיש שכמובן, המשיבה עצמה נפגעה מהשביתה, אם בהפסד ממון ואם בנזק לתדמיתה. טענתה כי דווקא המפעילים את אמצעי התחבורה החלופיים זכו מן ההפקר מתיישבת בהחלט עם ההיגיון הבריא וכן עם עדותה של מבקשת 3, אשר נזקקה לאוטובוס כדי להגיע לבסיס, כך שאין לומר גם כי המשיבה הפרה את סעיף 29א(ב)(2) לחוק ההגבלים העסקיים וניצלה את מעמדה כדי לפגום בתחרות ההוגנת בשוק. ב) נותרנו עם עילת התביעה לפי חוק הגנת הצרכן. בבקשה טענו המבקשים כי בהשבתת התנועה יש לראות הפרה מצד המשיבה של סעיף 3(ב) לחוק, אשר אוסר את ניצול מצוקת הצרכן, ובעובדה ששירות הנסיעה ברכבת היחיד הזמין בישראל לא ניתן - הפרה של סעיף 23(ב)(8), אשר קובע כיום לאמור: ,,עוסק שעשה אחד מאלה, דינו - קנס פי שבעה מן הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין - [...] (8) לא נתן שירות לצרכן, לא מסר תעודות אחריות, לא הדביק או לא מסר מדבקת אחריות, או לא קיים תחנות שירות, באופן קבוע לפי הוראות סעיף 18א.'' אף לעילה זו אין אפשרות סבירה להתקבל, בראות עיניי. המבקשים טוענים כי השירות נמנע מהציבור כליל ביום השביתה. לעומת זאת סעיף 18א, שאליו מפנה הסעיף אשר הובא כאן, נכלל בפרק העוסק ב,,אחריות ושירות לאחר מכירה''. צודקת המשיבה, מנימוקיה, שסעיף 23(ב)(8) אינו נוגע למקרה שלפניי; לא בכדי הסתפק בא-כוח המבקשים בסיכומיו רק בציטוטו, ולא טרח לנמק או לבאר מדוע הוא רלוונטי. לפי סעיף 3(ב) לחוק הגנת הצרכן, ,,לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה, או בכל דרך אחרת, שיש בו ניצול מצוקתו של הצרכן, בורותו, או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו, הכל כדי לקשור עסקה בתנאים בלתי מקובלים או בלתי סבירים, או לשם קבלת תמורה העולה על התמורה המקובלת.'' כאמור בע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פ"ד מט(2) 102, 107ו (1995), ,,[...] דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה [...]'' (כן ראו ע"א 2950/07 סולימאן נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 32 [פורסם באר"ש, 26.10.2009]). גם עילה זו נזנחה בסיכומי המבקשים, ומוטב שכך. עילה נוספת לפי חוק הגנת הצרכן נזכרה בסיכומי המבקשים. היא מיוסדת על סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, שזה לשונו: ,,לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה: [...] (3) מועד ההספקה או מועד מתן השירות[...]'' עילה זו גם כן לא פורטה כדבעי. סעיף החוק לא הופיע כלל בבקשה, ויָתר-על-כן, בסיכומים מטעם המשיבה הצביע בא-כוחה על דברי חברו בקדם-משפט, שלפיהם המקרה הנדון מיוחד, ולהבדיל מרבים אחרים אשר מוגשות בהם בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, אינו עוסק בהטעיה (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 14-15). ציון עילת ההטעיה לפי חוק הגנת הצרכן בסיכומי המבקשים לא היה אלא הרחבה אסורה של חזית המחלוקת (ראו ת"צ [מחוזי ת"א] 25193-02-12 הרמן נ' רכבת ישראל בע"מ [פורסם באר"ש, 12.11.2013]). בבקשה (סעיף 72) טענו עוד המבקשים כי רכשו מראש את כרטיסי הנסיעה ברכבת ויש לחייב את המשיבה להחזיר להם את הסכומים ששילמו תמורתם משום שהשימוש בהם לא התאפשר. טענה זו לוקה, ראשית, לאור הסתירה עם עדותה של מבקשת 3 כי לא קנתה כרטיס (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 33-34). שנית, בא-כוח המשיבה גם ציין בדיונים כי במקרה שבו בוטלה נסיעת הרכבת חלה על מרשתו חובה להשיב את התשלום. כלשונו, ,,[...] כל נוסע שהחזיק בידו כרטיס ולא מימש את זכותו לנסוע זכאי להשבה. [...] זה סטטוטורי. אלה תקנות 8 ו-6 לתקנות מסילות הברזל'' (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 31-34; ראו גם עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 17.10.12, שורות 16-19). זאת ועוד: מי שרכש כרטיס ולא השתמש בו רשאי לעשות כן בכל עת (עמ' 6, שורה 21). הדברים נאמרים למעלה מן הצורך, לפי שגם זכרה של טענה זו לא בא בסיכומים. טענה אחרונה שאזכיר היא שהמשיבה לא עמדה בהבטחה הגלומה בלוחות הזמנים של הרכבות, שאותם קראו המבקשים, כשלא סיפקה את שירות הנסיעה בהן (עמ' 8 לבקשה; סעיף 63). גם טענה זו לא מצאה מקום בסיכומים, אך ראוי לציין כי פרוץ השביתה פורסם עוד בלילה (ידיעה כזאת צורפה לבקשה). המשיבה השיבה לטענה כי השביתה סיכלה את יכולתה להעניק לציבור את השירות. כמו-כן הסבה את תשומת הלב לעובדה כי עגמת הנפש שעליה תבעה מבקשת 3 פיצוי התבטאה בצורך למצוא דרך חלופית להגיע ליעדהּ כשהיא נושאת תרמיל כבד ביום גשום, וכעבור זמן רב להצטופף באוטובוס (ראו עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 12-20). אין לי אלא לציין שוב כי שירותי הרכבת היו עומדים לרשות המבקשים ביום האירוע אילו אך בחרו העובדים לכבד את צו בית הדין. בנסיבות המקרה, האפשרות הסבירה כי המשיבה תחויב בגין החלטתו של ועד העובדים שלא לציית לצו אינה קיימת. בשל כל המקובץ לא הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת גם אפשרות סבירה שתתקבל טענת חברי הקבוצה בעילות לפי חוק הגנת הצרכן. 4. משלא הוכחה האפשרות הסבירה כי טענות המבקשים תתקבלנה בעילות לפי חוק הגנת הצרכן וחוק ההגבלים העסקיים, שוב אין טעם לדון בתנאים הנוספים לאישור התובענה הייצוגית שנקבעו בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. אני דוחה הן את הבקשה הן את תביעתה האישית של מבקשת 3, ובהתחשב באמור לעיל תידחינה גם תביעותיהם האישיות של מבקשים 1 ו-2. המבקשים ישלמו למשיבה את הוצאות הבקשה, וכן ישלמו לה שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 50,000 ₪, בתוספת מס ערך מוסף ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.שביתהתביעה ייצוגית