תביעת שיפוי של המדינה מכוח סעיף 21 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י - 1950 (להלן: "חוק משפחות חיילים"). התביעה על סך של 6,110,573 ₪ הינה בגין כספים ששילמה ותשלם המדינה על פי חוק משפחות חיילים להוריהם של שלושה חיילים - שניים בשירות סדיר ואחד בשירות מילואים - שנהרגו בתאונות דרכים. הנתבעת, אליהו חברה לביטוח בע"מ, הייתה המבטחת של השימוש בכלי הרכב והינה חבה בפיצויים מכוח הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). על פי הנטען, פנתה התובעת אל הנתבעת בדרישה לשיפוי בגין התשלומים האמורים, ברם, הנתבעת דחתה את דרישתה ומכאן התובענה. המסגרת הנורמטיבית 1. סעיף 21 לחוק משפחות חיילים קובע כדלקמן: "(א) מגיעים לפי חוק זה בשל מותו של נספה תשלומים לפי חוק זה לבן משפחתו או בעד בן משפחתו של הנספה, ואותו בן משפחה זכאי בשל מות הנספה לפיצויים על פי חוק אחר, יחולו הוראות אלה: (1) מותר לנקוט בצעדים משפטיים, כדי לזכות בתשלומים לפי חוק זה וכן בפיצויים לפי החוק האחר, אך לא ייגבו תשלומים לפי חוק זה ופיצויים לפי החוק האחר כאחד; (2) שולמו לבן משפחה או בעדו תשלומים לפי חוק זה, זכאית המדינה להיות מפוצה בעד תשלומים אלה או בעד כל תשלום אחר - שהיא עלולה לחוב בו מכוח חוק זה, מידי האדם שעליו מוטלת החובה לשלם לאותו בן משפחה פיצויים לפי החוק האחר, עד לסכום אותם הפיצויים, או עד לסכום העולה בחלקו של אותו אדם כשהאחריות לפיצויים משותפת לו ולאחראים אחרים, הכל לפי העניין. ... (ב) בסעיף זה - ... "פיצויים לפי חוק אחר" - פיצויים על נזקים אזרחיים או פיצויים לפי פקודת הפיצויים לעובדים, 1947". "נספה" מוגדר בסעיף 1 לחוק משפחות חיילים כ"חייל או חייל משוחרר...". 2. דומה, כי הוראתו של סעיף 21 הנזכר לחוק משפחות חיילים ברורה, היינו, אם מגיעים לפי הוראותיו של חוק זה תשלומים לבן משפחה בגין מותו של חייל, ואותו בן משפחה זכאי בשל המוות של החייל לפיצויים לפי "חוק אחר", רשאי בן המשפחה לנקוט בצעדים משפטיים כדי לזכות בתשלומים אלה לפי הוראות חוק משפחות חיילים, וכן לנקוט בצעדים משפטיים לקבלת פיצויים לפי הוראות "חוק אחר", ואולם אין בן המשפחה יכול לגבות תשלומים מכוחם של שני החוקים יחדיו. במילים אחרות: על בן המשפחה לבחור באיזה מסלול מבקש הוא ללכת - תביעה לתשלומים מהמדינה על פי חוק משפחות חיילים, או תביעה לפיצויים על פי החוק האחר. אם בן המשפחה בחר לקבל תשלומים על פי הוראות חוק משפחות חיילים, אזי לפי הוראת סעיף 21(א)(2) לו, זכאית המדינה להיות מפוצה בעד תשלומים אלה, או בעד כל תשלום אחר שהיא עלולה לחוב בו מכוחו, מידי האדם שעליו מוטלת החובה לשלם פיצויים לאותו בן משפחה לפי הוראות החוק האחר, ואולם זכות זו של המדינה מוגבלת לסכום הפיצויים שייפסק על פי הוראות "החוק האחר". 3. בע"א 166/59 אפריאט נ' היועץ המשפטי, פ"ד טו 1134, 1146 (1961) נאמרו הדברים הבאים ביחס לתביעת המדינה כלפי המזיק (או מבטחו): "ומה יהא דין המדינה שפרעה על פי סעיף 21 הנ"ל? אין זכותו של בן-משפחת החייל כלפי המזיק עוברת אליה, שהרי זכות זו פקעה כאשר גבה מן המדינה, אך עקב הפרעון קמה למדינה זכות שיפוי, מכוח החוק... משנוכחנו לדעת, שאין לבן-משפחת החייל שגבה מהמדינה כל זכאות גבייה מהמזיק, על כרחך אתה אומר שלא על דרך סוברוגציה באה המדינה תחתיו, שאילו היה הדבר כך, היה המזיק רשאי להשיב על תביעת המדינה: "אין אני חייב לך יותר מאשר הייתי חייב לו, וכלפיו אני פטור". ובהמשך, שם (עמ' 1147 בסעיף 9) - "עילת התביעה של המדינה אינה עילת הנזיקין של קרבנות התאונה שעברה אליה, אלא עילת שיפוי מטעם החוק (סטטוטורית)...". בע"א 282/88 פול חברות הביטוח הישראליות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 709 (1990) (סעיף 10 שם) נאמרו הדברים הבאים ביחס לזכות התביעה של המדינה על פי סעיף 21(א)(2) לחוק משפחות חיילים: "מהפסיקה עולה, כי את תביעת המדינה על פי סעיף זה ניתן לראות כתביעת שיפוי עצמאית על כל הנובע מכך". עוד נאמר בע"א 282/88 הנ"ל - "כיוון שמדובר בתביעת שיפוי עצמאית ולא בתביעת נזיקין, הסכום הרלוונטי לקביעת גובה השיפוי הוא גובה ההטבה (זאת, כל עוד הסכום אינו עולה על ערך הפיצוי שהיה מגיע לאלמנה מהמערערת, כפי שאכן בענייננו) ולא גובה הנזק שנגרם למשיבה". 4. נוכח פסיקה מפורשת זו, כי המדובר בתביעת שיפוי עצמאית של המדינה, אין לקבל את טענותיו החוזרות ונשנות של ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי תביעת התובעת על פי חוק משפחות חיילים הינה תביעת שיבוב. (להבחנה בין תביעת שיבוב לתביעת שיפוי עצמאית ראו רע"א 2368/08 אבנר נ' מדינת ישראל (10.7.2011), סעיפים 29-22 לחוות דעתה של כב' השופט א' פרוקצ'יה). כן אין מקום לקבל הטענות הנוספות של הנתבעת בדבר חלות הוראות סעיפים 19 או 78 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ט - 1968. 5. יצויין, כי מכלול הטענות שהעלה ב"כ הנתבעת בתובענה לפניי, הועלו על ידו ונדחו על ידי חברי השופט ר' יעקובי בפסק דין מפורט ומנומק בת"א 3504/09 מדינת ישראל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (27.11.12), וגם על ידי השופטת א' דודקביץ בת"א 37652-12-09 מדינת ישראל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (3.12.12), שאימצה את מסקנותיו של השופט יעקובי, מנימוקיו (סעיף 2 לפסק הדין). אף אני מאמץ את נימוקיו ומסקנותיו של השופט יעקובי בפסק דינו שאוזכר לעיל, כפי שכבר הבהרתי בהחלטתי מיום 17.6.13. אציין, כי על פסק הדין של השופט יעקובי הוגשו שני ערעורים לבית המשפט העליון שטרם נדונו (ע"א 201/13 ו - ע"א 2340/13). 6. אוסיף ואדגיש, כי אין מקום לקבל את טענת הנתבעת, כי משלא הוזכר חוק הפיצויים במפורש בהגדרה של "חוק אחר" בסעיף 21(א) לחוק משפחות חיילים, אזי לא קמה עילת שיפוי על-פי חוק זה. אכן, כטענת הנתבעת בסיכומיה, חוק הפיצויים חוקק לאחר חוק משפחות חיילים, ומטבע הדברים אינו יכול להיות מאוזכר בו. ואכן, כטענת הנתבעת, בסעיפים 21-18 לחוק הפיצויים קיימות הוראות לתיקון חוקים שונים במטרה לכלול בהם במפורש את חוק הפיצויים (חוק הביטוח הלאומי, חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב]). חוק משפחות חיילים לא תוקן עימם וחוק הפיצויים לא נכלל במפורש בהגדרת "חוק אחר". ברם, מכלל ההן אין ללמוד את הלאו, שמבקשת הנתבעת ללמוד, היינו, מכיוון שחוקים אחרים תוקנו ובסעיפי השיבוב נכלל במפורש חוק הפיצויים, יש ללמוד מאי תיקון חוק משפחות חיילים ככזה שהוראת השיפוי אינה כוללת את חוק הפיצויים. כאמור, לדעתי, אף אם חוק הפיצויים אינו נכלל בהגדרת "חוק אחר" בחוק משפחות חיילים, יש מקום לראותו כחל. לכך מספר טעמים: האחד, בע"א 282/88 הנ"ל התייחס בית המשפט העליון במפורש להוראת סעיף 21 לחוק במקרה בו משרד הביטחון שילם תשלומים מכוח החוק לאלמנת המנוח, שלמה דר ז"ל, שנפגע בתאונת דרכים ומת מפצעיו, ומבטחת השימוש ברכב בו נפצע המנוח - המערערת בע"א 282/88, פול חברות הביטוח הישראליות בע"מ - חויבה בשיפוי המדינה (בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה). הנה כי כן, בית המשפט העליון פירש את המילים "חוק אחר" שבחוק משפחות חיילים כחלות גם במקרה שהפיצויים משתלמים מכוח חוק הפיצויים. השני, ההגדרה של "פיצויים לפי חוק אחר" בחוק משפחות חיילים כוללת "פיצויים על נזקים אזרחיים". המחוקק נקט לשון כוללנית. בשים לב לשנה בה נחקק החוק, שנת 1950, השימוש בלשון זו ברור ומובן (השווה: חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד - 1964). המחוקק ביקש לכלול כל חוק שמכוחו זכאי בן משפחתו של נספה לפיצויים על נזקים אזרחיים. צא וראה: בעת חקיקת חוק משפחות חיילים חוק הפיצויים טרם נחקק. עד לחקיקתו של חוק הפיצויים, אדם שנפצע בתאונת דרכים, או בן משפחה של נספה בתאונת דרכים, רשאי היה להגיש תביעתו על פי פקודת הנזיקין, והיה זוכה לפיצויים, בכפוף לבחינה של אחריות, קשר סיבתי, אשם תורם ועוד. ברי, לדעתי, ויש להניח כי ב"כ הנתבעת אינו חולק על כך, כי משנספה חייל ובן משפחתו היה רשאי להגיש תביעה על פי פקודת הנזיקין, הוראות חוק משפחות חיילים בדבר זכות השיפוי של המדינה מהמזיק היו חלות, אף כי "פקודת הנזיקין" אינה חלק מההגדרה של "פיצויים לפי חוק אחר". לפיכך, לשיטתי, השינויים שחלו עם חקיקת חוק הפיצויים, בכך שנקבעה אחריות מוחלטת ונקבע מי יחוב בפיצוי בן משפחתו של נספה בתאונת דרכים, אין בהם, כדי לשנות, או כדי לשלול, את זכות השיפוי של המדינה מהמזיק וממבטחתו, שכן גם על פי חוק הפיצויים הפיצוי הוא "על נזקים אזרחיים", כפי שהוגדר בחוק משפחות חיילים. השלישי, מכוח היקש וגזירה שווה. סעיף 36(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט - 1959 (להלן: "חוק התגמולים"), נוקט אף הוא לשון "פיצויים לפי חוק אחר" ואף שם ההגדרה הינה "פיצויים על נזקים אזרחיים או פיצויים לפי פקודת הפיצויים לעובדים, 1947", הזהה להגדרה שבחוק משפחות חיילים. בנושא חוק הנכים נפסק ונקבע, כדבר מובן מאליו ברע"א 1193/90 מדינת ישראל נ' הראל חברות הביטוח הישראליות בע"מ, פ"ד מד(4) 230 (1991), כי "ה"חוק האחר", המטיל חובה על המשיבה, הינו חוק הפיצויים" (שם, עמ' 236). משנקט המחוקק בלשון זהה בחוק התגמולים ובחוק משפחות חיילים להגדרת "חוק אחר", וברי, כי מטרתם ותכליתם של שני החוקים הללו הינה דומה - יש ללמוד היקש וגזירה שווה, כי גם על פי חוק משפחות חיילים יכולה המדינה לתבוע שיפוי כאשר תשלום הפיצויים לבן משפחתו של נספה יכול להיעשות מכוח חוק הפיצויים. 7. הילכך, גם מסקנתי ברורה היא - זכות השיפוי של המדינה חלה גם במקרה בו זכות הפיצויים לבן המשפחה עבור חייל שנספה מקורה בחוק הפיצויים. 8. אוסיף, כי לנוכח הטענות של הנתבעת החוזרות והנשנות, מן הראוי לקרוא למחוקק לתקן את חוק הפיצויים כך שחוק הפיצויים ייכלל במפורש בהוראת סעיף 21 לחוק משפחות חיילים, כפי שנעשה בחוקים אחרים שצויינו לעיל, בסעיפים 21-19 לחוק הפיצויים, או לתקן את ההגדרה שבחוק משפחות חיילים באורח ישיר, כך שהגדרת "חוק אחר" תכלול במפורש גם את חוק הפיצויים. 9. בסיכומיו הזכיר ב"כ הנתבעת גם את האפשרות כי ייגרם מוות של חייל בשל חבות אזרחית, כגון על פי חוק אחריות מוצרים פגומים, תש"א - 1980, ועקבי לשיטתו, משלא הוזכר חוק זה בהגדרת "חוק אחר", לא תוכל המדינה להגיש תביעת שיפוי. לדעתי, בניגוד לדעת ב"כ הנתבעת, אם אכן עומדת לבן משפחה של חייל שנספה זכות לפיצויים מכוחו של חוק זה, ברי כי למדינה זכות שיפוי נגד המזיק על פי הוראת סעיף 21 לחוק משפחות חיילים, אף אם חוק אחריות למוצרים פגומים לא נזכר במפורש בהגדרת "חוק אחר" בסעיף 21 לחוק. טענה זו של הנתבעת מחזקת את מסקנתי בדבר הלשון הכוללת שנקט המחוקק בראשית ימיה של המדינה בהגדרת "פיצויים לפי חוק אחר", משלא פירט את החוקים הנכללים בהגדרת "חוק אחר". כך יכולה הפרשנות להוביל לכך שככל שמדובר ב"פיצויים על נזקים אזרחיים", גם אם מדובר בחוקים שנחקקו לאחר חקיקתו של חוק משפחות חיילים תהיה למדינה זכות לתביעת שיפוי. "תאונה עצמית" 10. בסיכומיה טוענת הנתבעת, כי אחד משלושת החיילים שנהרגו, חייל המילואים אמיר אברמוביץ ז"ל, מצא את מותו בתאונה "עצמית" ותאונה שכזו אינה מקימה זכות לפיצוי לפי חוק הפיצויים ועל כן אינה מקימה עילת שיפוי למדינה כלפי המבטחת - הנתבעת מכוח חוק משפחות חיילים. על פי הנטען, הזכות לפיצויו של נהג בתאונה עצמית נובעת מכוח סעיף 3 לפקודת רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970, ולפיכך, מקור הזכאות הינו בחוזה הביטוח ובפקודה הנזכרת, ומכאן חזרה לטענות שנטענו ביחס לחוק הפיצויים, שפקודה זו אינה נכללת בהגדרת "חוק אחר" בסעיף 21 לחוק משפחות חיילים. הנתבעת מזכירה בסיכומיה פסיקה ולפיה טענה כזו נדחתה בעבר ונפסק במפורש כי גם הנוהג ברכב זכאי לפיצוי מכוח הוראות חוק הפיצויים (כגון: ד"נ 30/83 כהנקא נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לח(4) 543 (1984), ואולם הנתבעת סבורה, כי קביעה זו של בית המשפט העליון שגויה ובטעות יסודה (סעיף 4(ב) לסיכומיה). אין ממש בטענה זו של הנתבעת. בעניין כהנקא נפסק במפורש, בהרכב של חמישה משופטי בית המשפט העליון, כי הגדרת המונח "נפגע" בחוק הפיצויים מקפלת בתוכה כל מי שנפגע בתאונת דרכים, לרבות הנוהג ברכב. נפסק, כי זכותו של הנהג הנפגע היא לפי חוק הפיצויים ולא רק זכות חוזית נגד המבטח (ראו גם: ע"א 204/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד מב(2) 113 (1982); רע"א 1193/90 מדינת ישראל נ' הפול חברות הביטוח הישראליות בע"מ, פ"ד מה(4) 230 (1991). בנסיבות אלה, לא ברור מדוע מעלה הנתבעת את הנושא מחדש, בלא ליתן נימוקים משכנעים, וכאלה לא ניתנו כלל ועיקר, בניסיונה לשנות הלכה שנוסדה לפני שנים רבות. הנימוקים שהובאו לעיל לכך שהוראת זכות השיפוי בסעיף 21 לחוק משפחות חיילים חלה גם על הוראות חוק הפיצויים, יפים אף כאן לכל טענותיה של הנתבעת לעילה החוזית מכוח פקודת רכב מנועי, ודינן להידחות. טענות נוספות 11. בסיכומיה העלתה הנתבעת שורת טענות כלפי התובעת ובין השאר, כי על התובעת להוכיח בכל אחד מן המקרים בגינם הוגשה התובענה, כי החיילים עמדו בדרישת החוק אשר תזכה את הוריהם בתשלומים על פי החוק; כי על התובעת להוכיח את מלוא התנאים המזכים אותה להיפרע מן הנתבעת - היינו עליה להוכיח את תקיפות רישיונות הנהיגה של הנהגים, את תקופת השימוש ברכב, כי נהגו על פי הרשאה, ואת גרימת המוות כתוצאה מן המעורבות בתאונה. 12. דין כל טענות אלה להידחות. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, ביום 12.2.12, ולפיו ב"כ התובעת ימציא לידי ב"כ הנתבעים פירוט של כל הסכומים אשר שולמו וישולמו על ידי התובעת על פי חוק משפחות חיילים, וכן עותק התביעות שהוגשו למשרד הביטחון. לאחר זאת יסכם ב"כ הנתבעת טענותיו בכתב וב"כ התובעת יעשה כן לאחריו. כל הטענות שהעלה ב"כ הנתבעת בסיכומיו כפי שהובאו לעיל, היה מקום להעלותן בטרם ההגעה להסדר הדיוני. ההסכמות המגולמות בהסדר מצביעות על כך כי הנתבעת, שהודתה כי קיים כיסוי ביטוחי מצידה בכל אחד משלוש התאונות, ויתרה על כל טענותיה אלה בשלבים המקדמיים. זאת ועוד. טענות אלו אמורות להיות בידיעת הנתבעת עצמה. ככל שאלה לא היו בידיה יכולה הייתה לחקור ולהגיע למסקנות אחרות ולהעלותן בטרם ההגעה להסדר הדיוני. המורם מן האמור, כי כל הטענות הללו נדחו. 13. מסקנתי היא, אפוא, כי התובעת זכאית לשיפוי מאת הנתבעת. אשר לגובה השיפוי, אשר אף לגביו חלוקים הצדדים, נדון כעת. גובה השיפוי 14. כאמור, גובה השיפוי לו זכאית התובעת על פי הוראת סעיף 21(א)(2) לחוק משפחות חיילים הוא הסכום ששילמה ותשלם לבני משפחות החיילים שנספו, תוך הגבלת "התקרה" לסכום אותו היו זכאים בני המשפחה לקבל אילו תבעו את הנתבעת על פי חוק הפיצויים. 15. ב"כ התובעת פירט בסיכומיו, על פי מסמכים שהוגשו בהסכמה לפי ההסדר הדיוני, את גובה התשלומים ששולמו וישולמו על ידי התובעת (משרד הביטחון) להוריהם של החיילים שנספו בתאונות הדרכים, מושא תובענה זו, כאשר החישוב נערך ממועד פטירת החיילים. ב"כ התובעת ציין בסיכומיו, כי באשר לתשלומי העתיד מבוסס החישוב שערך על בסיס גובה התשלומים כיום בהיוון לעתיד עד תום תוחלת חיי ההורים של החיילים. זאת בהתאם להוראות סעיף 10ב' לחוק משפחות חיילים, שעל פיו בתקופה בה נותר הורה אחד בלבד (כגון בפטירתו של אחד ההורים), ממשיך ההורה שנותר בחיים לקבל תשלומים בשיעור של 80% בלבד מן הסכום שהיה משולם לשני ההורים (נספח ד'). 16. בנפרד, ערך ב"כ התובעת חישוב של הסכום "הרעיוני" על פי חוק הפיצויים שהיה משתלם להורי החיילים שנספו אילו תבעו מכוח חוק הפיצויים. כך ערך חישוב בנפרד לכל חייל לנזק הלא ממוני, הפסדי עבר בגין כל שנה מאז הפטירה של החייל וכן הפסדי עתיד, לפי חישוב של "השנים האבודות" בשיעור 30% מן השכר הממוצע במשק מגיל 21 (לחייל וגיל 20 לחיילת) ועד לגיל 67 לפי הלכת פינץ (ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (11.4.06). כן חושבו הפסדים בגין הפרשה לפנסיה ולתנאים סוציאליים לעבר ולעתיד בשיעור של 5% (נספח ה'). עם זאת צויין, כי בתביעה לא נכללים סכומים בגין תשלומים של הביטוח הלאומי עבור קצבת זקנה בגילאים שלאחר גיל הפרישה על פי מה שנפסק ב - ע"א 9209/03 עזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (16.11.08). יודגש, כי בכתב התביעה המתוקן נתבעו ראשי נזק נוספים, כגון הוצאות בגין קבורה ומצבה ועוד, אשר ב"כ התובעת לא הזכירם בסיכומיו ויש לראות בכך ויתור. 17. גם ב"כ הנתבעת ערך בסיכומיו תחשיב נפרד בגין כל אחד מן החיילים שנספו והגיע לסכומים שונים במעט ביחס לשני החיילים שהיו בשירות סדיר, וחלק על בסיס השכר שעל פיו ערך ב"כ התובעת את תחשיביו בעניינו של חייל המילואים שנספה, כפי שיבואר להלן. 18. יש לציין, בניגוד למה שניתן להתרשם מטענות הנתבעת, הלכת "השנים האבודות" חלה גם בתביעות לפי חוק הפיצויים (ע"א 8022/00 רז נ' צור (19.3.06). 19. להלן יפורטו הסכומים שאותם זכאית התובעת לקבל מהנתבעת, ביחס לכל חייל. לבקשתי, הגיש ב"כ התובעת ביום 23.6.13 שערוך של הסכומים שנתבעו בכתב התביעה. 20. קארין שטרית ז"ל תאריך לידה - 9.11.1989. תאריך פטירה - 17.1.2010. על פי החישוב שערך ב"כ התובעת, אשר מקובל עליי, שילמה ותשלם התובעת להורי החיילת קארין ז"ל סך כולל של 2,253,406 ₪, נכון ליום 19.6.13 (נספח ד'). החישוב "הרעיוני" על פי חוק הפיצויים, שערך ב"כ התובעת, נכון ליום 19.6.13, ואשר הינו מקובל עליי ואני מאמץ אותו לפסק דיני, מגיע לסך של 954,152 ₪ (נספח ה'). מכיוון שהסכום לפי חוק הפיצויים נמוך מזה שקיבלו ויקבלו הוריה של קארין ז"ל, אזי כפי שנקבע בסעיף 21(א)(2) לחוק משפחות חיילים, זכאית התובעת לשיפוי בסך של 954,152 ₪. 21. כהן קדוש מאור ז"ל תאריך לידה - 9.7.1989. תאריך פטירה - 17.1.2010. על פי החישוב שערך ב"כ התובעת שילמה ותשלם התובעת להורי החייל מאור ז"ל סך כולל של 2,253,865 ₪, נכון ליום 19.6.13 (נספח ד'). החישוב "הרעיוני" על פי חוק הפיצויים, שערך ב"כ התובעת, נכון ליום 19.6.13, ואשר הינו מקובל עליי ואני מאמץ אותו לפסק דיני, מגיע לסך של 929,732 ₪ (נספח ה'). כיוון שהסכום על פי חוק הפיצויים נמוך מזה שקיבלו ויקבלו הוריו של מאור ז"ל, אזי כפי שנקבע בסעיף 21(א)(2) לחוק משפחות חיילים, זכאית התובעת לשיפוי בסך של 929,732 ₪. 22. אברמוביץ אמיר ז"ל תאריך לידה - 25.9.1980. תאריך פטירה - 20.12.2010. על פי הנטען על ידי ב"כ התובעת, אמיר ז"ל היה איש מילואים במותו, מדען וחוקר מצטיין. המנוח סיים תואר ראשון כבוגר במדעי החיים ותואר שני במדעי הרפואה בתחומי מיקרוביולוגיה ואימונולוגיה. את שני התארים סיים בהצטיינות יתרה. אמיר אף הגיש עבודת דוקטורט עובר למותו. תואר דוקטור לפילוסופיה ניתן לו לאחר מותו (נספח ו'). לסיכומיו צירף ב"כ התובעת קטע מדו"ח של משרד האוצר על נתוני השכר הממוצע במשק בשנת 2009 המצביע על הכנסת עובדי מדינה (ההדגשה במקור - א' פ') בתחומי המקצועות המיקרוביולוגיה והביוכימיה שעמד על 26,000 ₪ לחודש (נספח ז'). כן צירף קטע מדו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המעיד כי השכר הממוצע במשק לשכירים במקצועות המחקר והפיתוח עמד בשנת 2012 בטווח של 20,000 ₪ - 25,000 ₪ לחודש. בהתבסס על כך ביקש ב"כ התובעת לקבוע את בסיס השכר של המנוח אלמלא מותו על שילוש השכר הממוצע במשק. כך גם ערך את חישוביו. ב"כ הנתבעת מתנגד לחישוב המבוקש. לטענתו, לא הובאו ראיות מטעם התובעת שהמנוח עבד טרם פטירתו, ולא הוגשו תלושי שכר, ולפיכך לא הוכח "נזק מיוחד" בגין הפסד השתכרות בעבר מאז התאונה ועד היום. אכן, כטענת ב"כ הנתבעת, ביחס לחישוב הפסדי שכר לעבר יש לגבותם בראיות. עם זאת, במקרה דנן מקובלת עליי טענת ב"כ התובעת כי לנוכח התיעוד באשר להשכלתו של אמיר ז"ל עובר למותו, תארים שסיים בהצטיינות יתרה, והשכר שהיה מקבל אלמלא מותו על פי הדו"חות שצורפו, יש לערוך את החישוב של הפסדי שכר לעבר לפי בסיס של שילוש השכר הממוצע במשק, מאז פטירתו של אמיר, כפי שערך ב"כ התובעת. על פי החישוב שערך ב"כ התובעת שילמה ותשלם התובעת להוריו של אמיר ז"ל סך כולל של 1,317,059 ₪, נכון ליום 19.6.13 (נספח ד'). החישוב "הרעיוני" על פי חוק הפיצויים, שערך ב"כ התובעת, נכון ליום 19.6.13, ואשר הינו מקובל עליי ואני מאמץ אותו לפסק דיני, מגיע לסך של 2,035,689 ₪ (נספח ה'). יצויין, כי גם אם הייתי דוחה את טענת ב"כ התובעת לחישוב לפי שילוש השכר הממוצע במשק ועורך את החישוב לפי כפל השכר הממוצע (לטעמי, אין מקום לערוך את החישוב לפי השכר הממוצע, כטענת הנתבעת), הסכום שמתקבל גבוה מהסכום לעיל שיקבלו הוריו של אמיר ז"ל, שאותו זכאית התובעת לקבל כשיפוי. כיוון שגובה הפיצוי "הרעיוני" בעניינו של אמיר ז"ל גבוה מהסכום ששולם וישולם להוריו, אזי כפי שנקבע בסעיף 21(א)(2) לחוק משפחות חיילים, על הנתבעת לשלם אך את הסכום אותו שילמה ותשלם התובעת, כאמור, סך של 1,317,059 ₪. סיכום 23. על יסוד האמור לעיל, התובענה מתקבלת. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של (954,152₪ ּ+929,732₪ +1,317,059₪) = 3,200,943 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 24. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הפסוק, על פי האמור בהעתק הסכם שכר טרחה שצירף ב"כ התובעת לסיכומיו (נספח ט'). ההודעה לצד השלישי 25. הנתבעת שלחה הודעה לצד השלישי - הראל חברה לביטוח בע"מ - בטענה כי חייל המילואים אמיר אברמוביץ ז"ל נפגע שעה שרכב על אופנועו ואירעה התנגשות בינו לבין רכב שהשימוש בו היה מבוטח על ידי הצד השלישי. על פי הנטען, זכאית הנתבעת לשיפוי מהצד השלישי בשיעור של 75% מכל סכום אותו תחוייב לשלם לתובעת. הצד השלישי הכחיש את הנטען כלפיו. 26. בהודעה מיום 23.6.13 הודיע ב"כ הנתבעת כי הינו עומד על הודעתו לצד השלישי. הצד השלישי ביקש להמתין עד למתן פסק דין בערעור שהוגש על פסק דינו של חברי השופט ר' יעקובי. 27. איני רואה להמתין לתוצאות הערעור, אשר הדיון בו קבוע לעוד כתשעה חודשים. תשומת לב ב"כ הצד השלישי מופנית לכך, כי כבר ביום 5.7.12 התבקש למסור הודעה בנושא ההודעה לאחר שיקבל לידיו את תיק המשטרה, כולל צילומי וידאו. כל הודעה לא נמסרה. הודעה כלשהי גם לא נמסרה על פי החלטתי מיום 17.6.13. 28. לפיכך, עד ליום 10.7.13 יודיעו ב"כ הנתבעת וב"כ הצד השלישי אם הגיעו להסכמה ביניהם. ככל שלא הגיעו להסכמה נקבע לקדם משפט ליום 14.7.13 בשעה 08:30. צבאשיפויחוק משפחות חיילים שנספו במערכהאלמנות / יתומי צה"ל / משפחות שכולותחיילים