אי מינוי בודק סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות מחייב מינוי בודק לצורך אישור הסדר פשרה, אלא אם כן ישנם טעמים מיוחדים שיירשמו שלא למנות בודק. בפסק דינו של מותב זה ב-ת.א. (ת"א) 1668/06 בנק נ' ליימן שליסל בע"מ, [ (2008)], הובעה עמדתי לפיה כאשר מוצגים לפני ביהמ"ש נתונים מוסכמים לעניין הנזק והמחלוקת נוגעת לסיכויי הצלחת התביעה, יכול גם השופט להכריע בעניין; אך במידה ועל הפרק עולות שאלות כלכליות המצריכות בדיקה של נתונים ושל כדאיות, ימנה ביהמ"ש בודק. בנסיבות המקרה דנן סבורתני שאין צורך למנות בודק, מאחר שהנתונים עליהם מבוסס הסדר הפשרה אינם מצריכים מומחיות מיוחדת ו/או הערכה כלכלית מורכבת. מדובר בחישוב המבוסס על מספר המטופלים שבגופם הושתל משתל ASR ולצורך כך אין צורך במינוי בודק. כמו כן, מינוי בודק לצורך הערכת הסדר פשרה, כרוך בעלות כספית נכבדה אשר תוטל על הצדדים. בנסיבות בהן לא נדרשת בחינה כלכלית מורכבת, אין הצדקה להשית נטל כלכלי כבד מעין זה על הצדדים. תביעה ייצוגית